גיליון ינואר 2022

אזרחית חדשה התחילה ועוד לפני שהספקנו לספור עד אחד, קיבלנו גל חדש של קורונה ובשורת חיסון סבב רביעי בשביל לפתוח את השנה, שנתיים שלנות ומלאות של וירוס נכלה, זוכרים שלפני שנתיים אמרתי שעוד נשמע עליו בין דפי ההיסטוריה?, הוא לגמרי, אבל לגמרי עושה היסטוריה והיסטריה בין-לאומית...

מה ש"הורג" אותנו לרוב, הוא חוסר ודאות ותקנו אותי אם אני טועה, אין לנו שמֶץ יכולת לדעת, איפה הווירוס ימצא אותנו, מי יעביר לנו, מי יחלוק איתנו בידוד, לכמה זמן נתבודד, איזה זָן נקבל, מה יהיו התסמינים, לאן נעלמו מודדי החום בכניסה לכל מקום וכמה אחוזי הפסד יש לאלכוג'ל רחמנא ליצלן, יש מישהו שלא צפה באחד הסרטונים שמבהירים עד כמה בדיקת האנטיגן מהימנה? –

מילניום שכזה? או מזימה? או קידמה שפרצה גבולות שאי לנו עדיי את הידע והמידע איך להתמודד, לבחון ולטפל בם? – מי יודע?.. אנחנו הכי פחות אוהבים לא לדעת, לא להבין, לא להתכונן לבאות במודעות וזמן להבין ולעכל את הדברים...

אנחנו פחות טובים ב-"שלוף" <לא כולנו טהרלב, למרות שהוא לא שלף אלא מדד כל מילה> – אבל שולפים מילים כאילו זה עתה סיימנו קורס מתמחים בשליפת מילים, קצת פרדוקס?

עם תחילת השנה האזרחית החדשה, נפרדנו מטהרלב שהיה כאן איתנו כמעט 84 שנה ולקח על עצמו לספר לנו כמה העולם משתנה לנו מול העיניים בחן, בשנינות, אפילו בחמידות ברורה שהותירה בנו את היכולת לקבל "על הראש" "בפרצוף" את האמת ועדיין לחייך אל מולן של מילים ותובנות... טהרלב שכזה..

ההולכים מאיתנו משאירים אחריהם מורשת הווייתם ושליחותם, כל אחד מותיר אחריו משעול, בדרכו, בניגון שהיה בו – לנו הפוסעים עדיין במשעולי החיים יכולים להקשיב, להתבונן, ללמוד דבר או שניים ולבדוק מה אנחנו משאירים כטביעות חיינו במשעולים שלנו...

מה שאנחנו סופגים מן החוץ לתוכנו, מעיד על התוכן (הפנימי שבנו... האנשים שאנחנו – אבל בהחלט גם המדד הבריאותי פיזיולוגי שלנו) – לו הרמב"ם היה מצטרף לדיון הזה, היה ודאי אומר לנו שתזונתנו, מעידה על האנשים שאנחנו וקיימים אינספור מחקרים מרתקים המעידים על התנהגותם של אנשים אוכלי בשר מול אלו שאינם כדוגמא. (מבלי להכנס להגדרות תזונתיות, אלא תקופתית גרידא, רק על מנת לבחון את השפעות המזון על ההתנהגות)

מה בעצם אכפת לנו כל כך מענייני ספיגה? – מראות, אווירה, תרבות, חדשות, התנהגויות כלפינו או אחרים מול עינינו, מה אנחנו למדים, קולטים ובאמת מפנימים פנימה? ואיך בכלל נדע האם יש לנו בעיית ספיגה כאלו או אחרות? – מקצת מאלו יעלו בגיליון זה הפותח את השנה האזרחית 2022.

כמעט ומתבקש אחרי שני גיליונות המגזין האחרונים לעבור ולהתבונן מקרוב על חוש הראיה, אלא שהחיים מלמדים אותי בכל פעם מחדש שעל פני מעגל החיים ובכלל, יש 360 נקודות וכל אחת מהן, מביאה איתה את האמת האבסולוטית שלה, משמע – לא קיימת אמת אחת גורפת...

אם לא די בכך, הרי שהעין המתבוננת מהווה רק "כלי" למה שמתרחש מאחורי הקלעים בתרגום המוח לתמונה שהעין צילמה – התובנה הזו פותחת צוהר לתובנות שונות לאותו מראה?!?

ואחרי כל אלו, נפגשתי במשפט שלא שמעתיו מעולם "הכובע לא קובע, המעיל לא מועיל וזקן – יש גם לתיש"... עולם המילניום עוסק רבות במראֵה החיצוני שלנו משל הוא מהווה כל העולם, אלא שכולנו יודעים שלא כך הם פני הדברים – האם מקטורן ותסרוקת סדורה יהפכו אדם למשתמע מחזותו החיצונית?

האם אדם נטול בית המתגורר ברחובות בהכרח פְּחות כישרונות, שֶכל ודעת מזה הנוהג במכונית פאר?

– הייתכן שחוש הראיה מתעתע בנו?

- הייתכן שמצב הרוח בו אנחנו שרויים בזמן ההתבוננות משנה את התמונה?...

יש כל כך הרבה נושאים לגעת בהם כשמדברים על הראייה, מבטיחה לשוב אל החוש המשמעותי הזה בהמשך.

גיליון ינואר של המגזין, מתחיל אמנם שנה אזרחית חדשה, אך מביא עמו הזדמנויות חדשות להתבונן על דברים, הזדמנות להעמיק תובנות שעשויות להועיל לנו, לאיכות החיים שלנו ולמקומות בהם התובנות המתבקשות, מתאחרות או טרם נולדו בנו –

בנקודה הזו בדיוק אני מבקשת לסבר את העיניים, האוזניים וכל חושינו האחרים ובלבד, שנוכל להעמיק ולחדד תובנה בדבר חכמתו של גוף האדם ולהשית את אלו, על איכות חיינו.

אלו מכם הקוראים את גיליונות המגזין באתר שלי www.beophentivey.com , כתבות, צופים בגלריית התמונות או נעזרים במתכונים, מבקשת לעדכן אתכם שתוכלו להגיב, לשאול, לסמן לייק לכל אחד מאלו ללא צורך בהרשמה מוקדמת לאתר כפי שהיה עד לא מזמן – מוזמנים בשמחה להגיב.

מאחלת לכולנו אזרחית טובה,

מקווה יחד עם כולנו שהווירוס כבר יניח לנו לנפשנו,

שנמצא את שביל הזהב המאפשר נורמליות שפויה ומתונה באשר היא.

שלכם כתמיד,

תמר.

בטרם נעסוק ביכולת ספיגת מזון בחלקיה השונים של מערכת העיכול, ראוי שנזכיר ונאיר לכולנו, איכות הספיגה מתחילה בבחירת המזונות שאנחנו מניחים על הצלחת שלנו או בין השיניים (לא תמיד המזון מגיע דרך הצלחת-מי כמונו הישראלים אלופים באוכל רחוב, אוכל אצבעות ושאר טרנדים).

היות ומערכות הגוף פועלות בסינרגיזם ובשיתופי פעולה רבים מאלו שאנחנו יכולים למנות, ודאי כשאנחנו רעבים או כשריח מזון עולה באפינו (תהליך העיכול עשוי להתחיל אפילו רק כשחושבים על מזון מסויים ובוודאי כשריח תבשיל עולה באפינו – מערכת העיכול מגיבה ומתחילה את תהליך העיכול עוד הרבה לפני שמזון נכנס אל פינו)

חשוב ללמוד שפירוק המזון מתחיל כבר בביס הראשון (ע"י אנזימים שנמצאים ברוֹק) וישנם מזונות שמתפרקים כליל כשהם עדיין בפינו (מי ביקש עוד כף פירֶה), מדהים לראות את השפה העברית שהגדירה את פעולת הלעיסה בהפיכת המזון שהכנסנו לפה ל-עיסה ולתהליך הזה משמעות גדולה – מכירים את האנשים שסובלים מהרבה אוויר במערכת העיכול, אוויר שיוצא או מלמעלה כגיהוק (גרעפס) או כנפיחות אחוריים (אני רוצה לדעת, מי הגאון שהמציא את הביטוי הזה ואיך בדיוק הגיע להמצאה הזאת)

– חשוב להבהיר שככל שצורת הלעיסה שלנו נכונה יותר, ככל שהחזקת המזון בפה נכונה יותר (בפה סגור רבותי), כשקצב הלעיסה נכון לנו אישית, כך אנחנו מונעים מאוויר מיותר להכנס למערכת (כן, כמובן שישנם גם גורמים נוספים לריבוי אוויר במערכת העיכול, אבל אלו חלקים חשובים ופשוטים לטיפול והקלה על הסובלים – אף אחד לא נהנה מעודף אוויר כלוא במערכת העיכול שלו, זה כואב, זה לא נעים ובסוף זה גם די מסריח – אגב, בעניין הריח.. ככל שנפיחות האחוריים שלכם מסריחות יותר, כך הן מעידות על חוסר איזון של חיידקי המעיים...)

שימו לב שככל שהלעיסה שלנו מהירה יותר, היא איכותית פחות – לעיסה מהירה חותכת רק מעט את המזון שעובר בחלקים גדולים לכיוון הוושט והקיבה כך שהעומס על הקיבה גדול, כאמור יותר אוויר נכנס למערכת העיכול ובנוסף, אנחנו מרגישים חוסר סיפוק או נכון יותר חוסר שובע סיפוקי – אנחנו רוצים עוד ללעוס, כי מרגישים שלא לעסנו מספיק, הארוחה הסתיימה מהר מדי.

(אגב, התופעה הזו מתרחשת גם כשאנחנו עסוקים בדברים אחרים בזמן האוכל ולא מרגישים כמה באמת אכלנו " הכנסנו" לפה, לא נתנו תשומת לב לאכילה וללעיסה כך שאין לנו בקרה על הדברים ואנחנו מרגישים את חוסר הסיפוק והשובע בהתאם – כל מה שהמסכים למיניהם מציעים לנו, שיחת טלפון ואפילו שיח חברתי) ואגב נוסף היות וכבר נגעתי בנושא, אם יש לכם עניין במה שמכונה היום מיינדפולנס, באמצעות השיטה תוכלו ללמוד להתמקד, להתרכז ולתת תשומת לב מלאה לכל תהליך האכילה מתחילתו ועד סופו ואני ממליצה בחום להתנסות מספר פעמים בשיטה בתחום האכילה, כיוון שלאכילה, לעיסה בהמלצות מיינדפולנס, יש השפעה ניכרת על מנגנון הרעב והשובע לא רק זה הפיזיולוגי, אלא גם ברמה הרגשית כשאנחנו מסיימים ארוחה ויש לדברים משמעות מרחיקת לכת על מספר כיוונים שראוי בהחלט לתת עליהם את הדעת.

דברים נוספים שעלולים להפריע לגוף שלנו לספוג את המזון הנכנס לגופנו:

· מחסור בחומצות קיבה או כאלו שאינן איכותיות דיין

· מחסור אנזימתי

· מחלות – (צליאק, קרוהן, קוליטיס, ציסטיק פיברוזיס, דלקת לבלב, דלקת הקיבה-גסטרו בטיס, גודש לימפתי, תסמונת מעי קצר/רגיז)

· מחסור בחיידקים ידידותיים

· לחץ דם לא מאוזן (בפרט לחץ דם פורטלי לא מאוזן)

· חבלות, טראומות – כל תהליך כירורגי

· חוסר איזון הורמונאלי

· דיכאון

· תרופות

· רגישות, אי-סבילות ואלרגיות למזונות

· סטרס כבר אמרנו?

כפי שאתם מבינים ספיגה, אינה דבר של מה בכך ובוודאי שאינה מובנת מאליה (כמו רבים מתפקודי הגוף והנפש גם יחד).

העניין הוא שאנחנו ממש זקוקים לכל אבני הבניין שמציע לנו המזון ותהליך העיכול ובוודאי הספיגה לדם ומשם לרקמות השונות הבונות את הגוף שלנו ותיפקודיו השונים הנדרשים לנו לחיים תקינים ואיכות חיים טובה ככל הניתן.

נחדד שוב את המסר החשוב, איכות ספיגת המזון משמעותית לתפקוד אברי הגוף, מערכותיו והתפקוד הכללי שלנו יום יום, שעה שעה...כן, זה כולל גם את הפן הרגשי, מנטאלי (תחשבו סרוטונין עליו דיברנו לפני שני גיליונות)

המזון מכיל את כל אבני הבניין שאנחנו מכירים ועדיין, נחזור עליהם רק על מנת לוודא שיישרנו קו והדברים ברורים: פחמימות, שומנים, חלבונים, סיבים תזונתיים, ויטמינים, מינרלים וגם מים – בלעדיהם אין חיים.

פחמימות

משיעורי ביולוגיה שלמדנו לאורך שנות בית הספר אנחנו זוכרים שפירוק פחמימות נדרש לבניית כפי שנהוג לכנות "מטבע אנרגיה- מולקולות ATP"

בגוף שלנו מתבצעים כל הזמן תהליכים ואלו בתורם, לא יכולים לפעול מבלי להשתמש אנרגיה שוטפת כלומר, כל הזמן נוצרת בגוף אנרגיה ובמקביל, אותה אנרגיה גם נשמרת כל הזמן כלומר, בגוף שלנו יש כל הזמן גם אנרגיה זמינה וגם מחסני אנרגיה מוכנים לשימוש לשעת הצורך.

חשוב לדעת שיעילות ניצול האנרגיה בידי הגוף שונה מאדם לאדם ובוודאי אצל כל אדם בתקופות חיים שונות בהתאם למצבו הבריאותי, גורמים אישיים – אפילו רמת הפעילות הגופנית וכמובן סוג והרכב המזונות שלא לדבר על איזון רגשי.

פחמימות מתפרקות לחד-סוכר, דו-סוכר ורב-סוכר כשכאמור, תפקידן המרכזי של פחמימות הוא לספק אנרגיה. יחד עם זאת, כבר ידוע לנו שגוף האדם יכול להתקיים גם ללא פחמימות בכלל ולהפיק אנרגיה משומן (תזונה קטוגנית שיוחדה עבור הסובלים מאפילפסיה, אך נמצאת בשימוש לא מבוטל בקרב האוכלוסייה בפרט של הרוצים להשיל ממשקלם או לחילופין, אלו שמבקשים להסיר את כל השימוש בסוכרים מתזונתם – כל אחד וסיבותיו וישנן לא מעט כאלו).

מתוך המזון הסוכרים, שזהים כימית לפחמימות, יכולים לבוא בצורת חד-סוכרים, וכן בצורת דו-סוכרים או רב-סוכרים, מתפרקים במערכת העיכול לחד-סוכרים ונספגים במעי הדק ומועברים אל הדם.

שומנים

מכילים בחובם כמות אנרגיה גדולה ולו בשל כך, תרומתם לערך הקלורי של מזונות המכילים אותם.

יחד עם זאת, שמנים ושומנים (לסוגיהם השונים וכמובן שגם כאן יש לברור את המוץ מן התבן מבין השומנים והשמנים העומדים לרשותנו) חשובים גם ליצירת מצבורי אנרגיה לתאים השונים, להפקת מעטפת <ממברנות>, הגנה ובידוד לתאים, רקמות ולאברי הגוף (בלעדיה לא היינו חיים – מי שטרם צפה בסרט המרגש "השמן של לורנצו" – מוזמן בחום רב לצפות בסרט המרגש המבהיר את עוצמת חשיבותם של שומנים ושמנים בגוף האדם ותפקודיו השונים), ליצירת הורמונים, שמירה וויסות טמפרטורת גוף תקינה, מהווים גם חומר מסיס שומן לספיגת ויטמינים מסיסי שומן A,D,E,K ונזכיר כמובן את חומצות השומן ובפרט את אלו בעלות המוניטין אומגה 3 הנחשבת כנוגדת דלקת ומומלצת לצריכה (דגי ים צפוני הם המקור החיצוני לצריכה / תוסף שמכיל את שלושת סוגי האומגות שאינן ניתנות להפרדה)

שומנים כאמור, הם קבוצת חומרים מאוד מגוונת, נהוג לחלק אותם לחמש קבוצות ובראשן: חומצות שומן, טריגליצרידים, סטרואידיים (חברינו הכולסטרול) והמורכבים שכנראה פחות מוכרים לאוכלוסייה שאינה עוסקת בתחום (פוספוליפידים, גליקוליפידים, לא ופרוטאינים <נשאי שומן בדם>)

כידוע לנו, שומן אינו מסיס במים ולכן כל השומנים מתקבצים למבנה שמכונה "לא ופרוטאין" המבנה הזה מכיל שומן בפנים ומסביב, חלבונים מסיסים במים ורק אז, הם יכולים לנוע בזרם הדם. לרוב שומנים נצמדים לאלבומין, החלבון שנושא אותם ברחבי הגוף.

כאמור, שומנים מתפרקים לחומצות שומן בידי אנזימים המופרשים מהלבלב (למשל – מי קרא לביתו ליפאז) כשתהליך הספיגה מתבצע בעזרת מלחי מרה כלומר, שומנים זקוקים "לחסדי" הכבד וכיס-המרה, לעיכול וספיגה.

שומנים נספגים בתאי אפיתל בנפתלי המעי הגס, אל תאי האפיתל הללו הבאים במגע עם חלל המעי נספג השומן. בתוך תאי אפיתל אלו השומן משולב בחלקיקים המכילים תערובת שומנים וחלבונים המכונה "כה ולמיקרון" לא אלאה אתכם, אך דרך נפתולי המעי (willi) הפנימיים, נספגים השומנים דרך הלימפה.

שומן שלא נספג, מופרש ישירות לצואה ומתבטא בתופעה המכונה "סטיאטוריאה" – Steatorrhea התופעה מתבטאת בצואה שומנים ומכאן גם דביקה המתקשה להתנקות גם מאחורינו וגם מהאסלה עצמה

חלבונים

חלבון משמש את גופנו לבניית תאים, רקמות, תהליכים כימיים ופיזיולוגיים, הגנה מפני גורמי מחלה (תזכרו שכשאתם חולים, זה הזמן לבשר איכותי ממנו הגוף יפיק את אברי מערכת החיסון לה תזדקקו כדי להתמודד עם המחלה – יש לברור היטב את העיתוי והמינון כדי לא להעמיס יתר על המידה על גוף במצב של חולי) וגם במצב של מחסור אנרגיה וחולשה, הגוף עשוי להשתמש בחלבון כמקור אנרגיה לתהליכים מטאבוליים.

20 חומצות אמינו מהווה אבני הבניין של החלבון, 9 מהן חיוניות והגוף לא מייצר אותן ולכן יש לצרוך אותן ממקור חיצוני קרי המזון, 11 חומצות האמינו הנותרות מיוצרות בגוף (אף שחמש מהן עשויות להפוך חיוניות במצבים מסויימים). קיימות 3 חומצות אמינו נוספות נדירות המצויות בחלבונים – שוב, לא אלאה אתכם בפרטי הפרטים – אך חשוב לדעת שגם אלו (האמת שיש עוד כמה חומצות שומן, אך הן לא משתתפות במבנה החלבון). שילובי חומצות אמינו מהווים בסיס ליצירת חלבונים להם הגוף שלנו זקוק לתפקודיו השונים.

עד גיל 21 אנחנו נמצאים בתנופת התפתחות וגדילה ובשנים אלו, יש משמעות מכרעת לאיכות החלבון שאנחנו צורכים. האמת היא שתמיד יש משמעות לאיכותם של דברים, בפרט כשמדובר בתזונה. חלבון איכותי חשוב לאורך כל שלבי החיים בגילאים השונים ולרבות בגיל השלישי ובוודאי בהתחשב בפתולוגיות המתלוות לגופנו. בפועל, חלבון נמצא בתהליך מתמיד של פירוק והרכבה בגוף, בקצב המשתנה בהתאם לגיל ולמצבים המטאבוליים השונים בחיינו.

אנשים שעוסקים בספורט בעוצמות שונות, צריכים לקחת בחשבון את כמות ואיכות החלבון לה הם זקוקים בסוף אימון, מזכירה לכם שלאחר אימון יש לאכול חלבון, כדיי שהגוף לא יפרק חלבון עצמוני.

התזונה המערבית מספקת לנו שפע חלבונים, נוכל למצוא אותם כמובן בחלבון מהחי (בשר, עוף, הודו, דגים, ביצים) אך גם ממקורות צמחיים כמו ירקות, קטניות, טופו וכמובן שילוב של דגן מלא וקטניות יוצר חלבון מלא כלומר, נותן את סך חומצות האמינו להן הגוף זקוק כאמור ליצירה והפקת חלבונים להם הוא זקוק.

זה הזמן לשאול האם אנחנו עלולים לסבול מחסר חלבון בגוף – ובכן התשובה לכך ברוב המקרים שלילית, המזון בעידן המילניום מביא איתו שפע נוטריאנטים וחלבון הוא האחרון בהם שחסר לנו. מה שכן חשוב לזכור הוא שוויטמין כמו B12 איכותי, ניתן לקבל מבשר, בשר אדום (בקר - ולא נעים לי לספר לכם איך וממה מופק הוויטמין שמגיע build in בבשר הבקר, אבל נסו לבדוק מה בדיוק אוכלת הפרה כדי להבין איך נוצר ויטמין B12 בבשר בקר)

אלו מאיתנו שבוחרים שלא לצרוך חלבון מהחי, צריכים לבדוק בהתמדה אחת לשנה באופן קבוע את ערכי ויטמין B12 ולהיות עירניים לסימפטומי חסר בוויטמין חיוני זה.

סיבים תזונתיים

סיבים תזונתיים אינם מרכיב תזונתי רגיל, מדובר בקבוצת פולימרים צמחיים, (לא עמילניים) שאנזימי עיכול הקיימים במערכת העיכול שלנו אינם מפרקים אותם (למעט ליגנין)

התכונות הכימיות של סיבים תזונתיים מקנות להן את השפעתם הפיזיולוגית על הגוף שלנו ולכן, הם נמצאים בקצה ובנפרד מאבות המזון.

סיבים תזונתיים נחלקים לאלו שמסיסים במים – כוללים רבי סוכרים מקבוצת הלא תאית, מצויים בתוך תאי צמח או מופרשים אל מחוץ לדופן התאים. מצויים בעיקר בפירות, ירקות, קטניות, שיבולת שועל ומוצריה סובין שיבולת שועל וחומרים תעשייתיים המכונים "מְעַבִּים" (ואלו שאינם מסיסים ,נמצא אותם בחיטה מלאה ומוצריה, סובין חיטה, קליפות ירקות ופירות)

סיבים תזונתיים משפרים את תהליכי העיכול ותפקוד מערכת העיכול בכללותה, משמעותיים למוצאות (צואה) תקינים, מורידים ערך גליקמי של מזונות כשמגיעים יחד אם סוכרים באותה מנה, מורידים ערכי כולסטרול בדם ומהווים מצע משמעותי להזנת חיידקים פרוביוטיים המכונים ידידותיים.

חומצות שומן קצרות שרשרת נוצרות מפירוק סיבים ומשמשות בו בזמן הן ליצירת אנרגיה לתאי רירית דופן המעי הגס והן לשיפור ספיגתן.

ויטמינים

קבוצת חומרים אורגניים שהפעילות הביולוגית שלהם חיונית ונדרשת לגופנו בכמויות מזערית. חלקם מיוצרים בגוף מחומרי המוצא שלהם וחלקם מסופקים באמצעות המזון.

גם כאן נחלקים ויטמינים לשתי קבוצות הנפרדות זו מזו במסיסותן, במים או בשמן:

מסיסים במים הם כל הוויטמינים למשפחת B – רובם מקורם בצומח למעט כאמור B12 וכל משפחת ויטמיניB אינה נאגרת בגוף באופן מובהק (כמו ויטמינים מסיסי שומן), לכן יש לוודא שהתזונה והספיגה טובים על מנת להמנע מחוסר מחד ובוודאי מעודף מאידך (כן, גם לוויטמינים ממשפחת B הנוטים להתנקז מדי יום מהגוף, יש סימני עודף והם אינם נעימים או רצויים כלל) – עוד מעניין לדעת שכל הוויטמינים ממשפחת B, משמשים קו-אנזימים והם משמעותיים לתהליכים מטאבוליים בגוף.

אגב, אחד הוויטמינים המאתגרים יותר לספיגה, הוא ויטמין החמקמק... ראשית כאמור מקורו מהחי (בקר), הוא נישא בידי אנזים בקיבה (IF) שלצערי הולך ומתכלה עם השנים ורק אחרי ההתקשרות עם האנזים, יוצאים השניים למסע ארוך ומפותל לאורך המעיים ועד לאתר הספיגה בקצה הטרמינאלי של החלחולת (בואך פי הטבעת).. כל שינוי בחומציות הקיבה, כל יציאה מאיזון במערכת העיכול גורמת לתקלות בדרך לספיגת הוויטמין (B12) החמקמק לכן, יש להכיר את סימפטום החסר שלו ולבצע במקביל בדיקות דם ולהשתמש בתוסף (בבקשה מתילקובלאמין ועדיף נוזלי, הנחשב לאיכותי יותר ומזיק פחות)

ויטמין C כן יודע להתווסף ולהיאגר בגוף, קיימות אסכולות הטוענות לשימוש במינונים עצומים כיעילים ויש המתנגדים לחלק (ע"ע קורונה) מה שכן חשוב לי לידע אתכם הוא שאלו מכם שמעשנים, צריכים או להמנע מעישון או לא ליטול ויטמין C כתוסף מזון, שהופך לרדיקל חופשי בגופם של מעשנים.

לעומתם המסיסים בשומן הם ויטמיני A, D, E, K – אלו נספגים בגוף יחד עם שומנים אך שימו לב, הם אינם מופרשים בקלות ולכן נחשבים ליותר נאגרים ברקמות הגוף ובפרט בכבד. זו אחת הסיבות שאין ליטול ויטמינים ללא הנחיה וניטור תמונה קלינית בדם כמו גם מהתרשמות סימפטומים, חסר כמו גם עודף ויטמינים עשוי לגרום למצבים פתולוגיים שאיש מאיתנו לא רוצה להימצא בם.

מקבוצת הוויטמינים מסיסי שומן אנחנו מכירים בעיקר את ויטמין D, כבר למדנו להכיר בשנים האחרונות שחסכים של ויטמין זה, גורמים לקושי ספיגת סידן. האימהות והסבתות שלנו היו חושפות את התינוקות למה שכינו בעבר -אמבטיית שמש", אז עוד לא "נולד" לנו החור באוזון והשמש היתה "שפויה" ועדיין, בשעות מסוימות רצוי ואף מומלץ לנשום אוויר בחוץ, לחשוף שרוולים ולספוג קצת שמש (חבר'ה,...בלי משקפי שמש בבקשה)

לאורך ההיסטוריה נוכל להתרשם מהמשמעות של חוסר ויטמינים כמו במחלות צפדינה המבטאת חוסר ויטמין C, מחלת בֶּרִיבֶּרי המעידה על חוסר ויטמין B1-תיאמין, או פֶּלָאגְרָה המבטאת חוסר ניאצין-B3.

מול מדינות עולם שלישי בהן נוכל עדיין לראות מחלות הנגרמות מחסכים של ויטמינים, העולם המערבי נוטל תוספי ויטמינים ללא מעקב ולכן, אם יש צורך בנטילת ויטמין זה או אחר – טלו, קחו נטילה מושכלת לשיפור הספיגה, אך זיכרו לנטר את עצמכם באמצעות בדיקות דם לאורך הזמן. אין צורך לקחת סתם ויטמינים אם אין סיבה פיזיולוגית רהוטה לכך – היבדקו !

מינרלים

תרכובות אנאורגניות הכוללות גם יסודות (לרוב מלחים).

מינרלים חיוניים לתפקוד תקין של אברי גופנו חלקם מסופקים באמצעות המזון מהחי וגם מהצומח ולרוב, השומרים על מגוון מזונות רחב, מצליחים לספק את כמות ומגוון המינרלים הדרושים לנו לתפקודי הגוף השונים.

מה שקובע את כמות המינרלים בגוף שלנו מושתת על סוג וכמות המינרלים בתזונה שלנו ובעיקר, איכות הספיגה שלהם במעיים.

האתגר הוא לאזן את מינון המינרלים השונים, כמובן שכל אחד בפני עצמו ובמקביל למינרלים מתחרים, חומרים מעכבי ספיגה או מתנגדים (אנטגוניסטים) לספיגה – אתגר לא קטן !

אני פוגשת לא מעט אנשים שנוטלים מינרלים שונים בגלל תופעות כמו למשל "רגליים עצבניות" cramp legs, תופעה זו יכולה להתרחש בגלל חסכים של מינרלים מסויימים אבל לא בהכרח של מינרל ספציפי ובמכוון איני קוראת לילד בשמו, אין לי עניין לכוון נטילה חסרת אחריות של תוספי מזון מכל סוג שהוא ובפרט מינרלים, אם אתם סובלים מרגליים עצבניות ונרגנות, גשו לרופא המשפחה, בקשו בדיקת דם מקיפה וכוללת ולימדו על עצמכם מה יש לכם מדי או חסר וודאו שהמינונים ואורך זמן הנטילה הגיוניים – לפעמים חסר/עודף מלמד על בעיות ספיגה ששווה לתת עליהן את הדעת בעודן מינוריות.

מינרלים נחלקים עקרונית לשלוש קבוצות ברורות:

1. מינרלים הדרושים לנו במינון של מעל 100 מ"ג ליום כמו למשל סידן, זרחן ומגנזיום אמונים על שמירת הנוזלים והאלקטרוליטים ושמירת איזון רמת החומציות בגוף (מכאן תוכלו להבין את אחת המשמעויות של התייבשות ברמת האלקטרוליטים/מלחים בגוף והשפעתם על גופנו כשנוזלים חסרים ואנחנו בתהליך התייבשות).

2. יסודות קורט הדרושים במינון של בין 1 ל-100 מ"ג ביום

3. ויסודות אולטרה קורט הדרושים בכמויות מינימאליות של מיקרוגרמים ליום.

יסודות הקורט והאול, אולטרה קורט משמשים אותנו בפעילויות אנזימתיות, הורמונאליות ומטאבוליות . תפקידם של חלק מיסודות אלו עדיין לא נהיר במלואו ולכן עדיין חוקרים ומן הסתם, המידע בגינם עשוי להשתנות.

גם כאן אני מבקשת לחדד, אין ליטול מינרלים ללא הפניה וסיבה ברורה המגובה בבדיקות דם ו/או פתולוגיה המוכיחה את חסר/עודף המינרל!

מים

מה עוד לא אמרנו על מים?, כמה פרסומות ברדיו ובטלוויזיה כבר יצאו לאור והתפרסמו ואף הפכו "ממסדיות" משהו (מי מכם שומע כעת את אייבי נתן מזכיר לנו בתחנת הרדיו של לשתות מים, רק מים)?

רובינו היינו בתנועות הנוער, אם לא אנחנו אז ילדינו – שם למדנו להתבונן על צבע השתן שלנו ולגזור את התובנה האם יש די נוזלים בגוף שלנו במדינת ישראלה החמה, זה משמעותי (זה עתה קראתם בפרק העוסק במינרלים על משמעותם ומעלליהם אם חלילה אנחנו מתייבשים, מי שלא חווה או ראה את התופעה שידע שמדובר בבלבול תהומי – אדם במצב כזה לא יכול לעזור לעצמו).

מים הם מרכיב גדול ומשמעותי בגופנו, אפשר לחיות מבלי לאכול, אבל אי אפשר להתקיים מבלי לשתות יותר ממספר ימים מועט וגם זה, באיכות הולכת ויורדת כשרמת ההתייבשות עולה.

מים מגיעים לגופנו מבחוץ דרך התזונה הכוללת גם נוזלים (בתקווה שבחרתם מים – אלו אנחנו שאמונים על הבחירות הללו כל רגע), נספגים במעיים ויוצאים מגופנו בעיקר באמצעות מערכת השתן והכליות, בצואה, בזיעה ואפילו בעיבוי דרך מערכת הנשימה.

מנגנון הצמא אמור להיות זה שמאותת לנו לווסת את כמות המים באמצעות שתיה, אלא שעם השנים ובפרט בעידן המילניום, המנגנון הזה קצת היטשטש (בלשון המעטה) ואנחנו נוטים לתרגם את התחושה כאיתות לרעב יותר מאשר לצמא ולכן, המלצה שלי אליכם ואל עצמי גם, קודם תשתו, לאט, בגמיעות – דיברנו על צורת השתייה ומשמעותה אינספור פעמים ואם אחרי 20 דקות אתם עדיין מרגישים משהו, זה אכן רעב שמאותת לכם.

באחד הגיליונות האחרונים שהוצאתי לאור, דיברתי על איכות המים שהשתנתה בישראל בעקבות מכוני התפלת המים, שימו לב לדברים, לחוסרי מגנזיום ו/או יוד, היו ערים לדברים – כל מה שתצטרכו ותרצו לדעת קיים ברחבי המרשתת – רק היו עירניים ותשאלו, בקשו לדעת ולקבל תשובות מהימנות.

לסיכום, תמשיכו לשיר את שירי תנועות הנוער ובדקו את עצמכם, זיכרו – שתן שקוף אתה אלוף וזה בהחלט, בהחלט משמעותי !

ולמרות הכל ואחרי הכל, ישנם כמה אתרי ספיגה מוגברת בגוף, את חלקם אנחנו מכירים באדיבות הקולנוע או חלילה מחוויות אישיות קריטיות (לא עלינו) אחד מהם הוא sub lingual המקום התת-לשוני, חשוב גם את זה לדעת !

ובכל זאת, מה בעצם אכפת לנו כל כך מענייני ספיגה? –

זו אחת הדרכים שלנו לוודא שלא חסר לנו דבר כדי למצות את מלוא פוטנציאל הגדילה <זוכרים להתבונן על הדברים לא רק כמערכת עיכול מזון, אלא גם כיכולת לעכל תרחישי חיים?> וההתפתחות שלנו - ... (לרוב יותר האחריות ההורית שלנו כלפי הילדים ואחריות אישית של כל אחד כלפי עצמו הן פיזיולוגית והן התפתחותית .

ספיגה היא המקום בו אנחנו מוודאים שנתנו לגוף שלנו את כל מה שרק ניתן לתת לו כדי להמנע מצרות צרורות (ע"ע מחלות חסר מהעבר)

רוב תהליכי הספיגה מתבצעים במעיים וכאן חשוב לי להזכיר שיותר מכל, אנחנו (כולנו) מאמינים למעיים שלנו, מה שבא מהקישקעס – נראה לנו הכי אמיתי והכי נכון, אנחנו מניחים יד על הבטן כשאנחנו רוצים להדגיש שמדובר במענה אינטואיטיבי , אנחנו מניחים את היד על הבטן כשאנחנו לא מצליחים לעכל ידיעה מרה ו/או קשה... תהליך ספיגה חשוב בעינינו הרבה מעבר למה שאנחנו באמת יודעים או מקנים לו מקום.

קל לנו לראות חסכים וחסרים כשמדובר למשל בציפורניים שבירות, נשירת שיער, את רוב הסממנים אנחנו רואים ומבינים פחות ולכן חשוב כל כך לדאוג לערוך בדיקות דם מקיפות אחת לשנה ולוודא שלא חסרים נוטריאנטים בגופנו.

ויטמין B12 למשל, הוא אחד הוויטמינים המשפיעים והחשובים ללא מעט פעילויות בגוף ובפרט כתמיכה במערכת העצבים, אחד התסמינים הבולטים בהיעדר חמור של ויטמין B12הוא דכאון ולכן, זו בדיקה ראשונה לביצוע במקרים של דכאון או חלילה ניסיונות התאבדות לא עלינו.

לא אוכל לסיים את הכתבה מבלי לתת התייחסות ודגש להקשרים שבין הגוף והנפש שכבר ודאי כולנו מבינים שהאיבר הזה גופנפש, אחד הוא ובלתי נפרד.. פעם הגוף משפיע על הנפש ופעם להיפך, כך או אחרת לחסכים תזונתיים כמו גם לעודפיהם יש השפעות משמעותיות על גופנפש – על הגוף ברור לנו יותר ועל הנפש, האם די בכך שאסב את תשומת הלב לקושי שלנו לעכל תרחישי חיים כאלו ואחרים בהקבלה לקשיים במערכת העיכול?

האם יש בכם מי שבנוכחות סטרס או מאבד את התיאבון, או סובל משלשולים או עצירויות? – יש, קיימת הקבלה שלימה ומלאה ואם במילים אלו הארתי את עיניכם והתובנה בהתאם – דייני, אל תמתינו, עשו משהו, פנו למי שיעזור לכם להגיע לאיזון הנכסף המעיד על בריאות ואיכות חיים טובה.

בספר גופנפש – כיצד מחשבותיך ורגשותיך משפיעים על בריאותך/דבי שפירו, בפרק המדבר על הקיבה נכתב – וכל אחד מכם מוזמן לעשות עם המילים והמשמעויות כרצונו...

""המזון נע למן הפה דרך קנה הוושט אל הקיבה, על מנת להמשיך בתהליך העיכול.

העיכול מסמל את היכולת להטמיע את הדברים שאנו זקוקים להם, ולוותר על הדברים שאיננו זקוקים להם.

האם אתה יודע מה טוב עבורך?, האם את נוטה להיות מושפע מדברים שאינם טובים לך?, מערכת עיכול טובה, פירושה היכולת לקבל מאחרים ולהעניק לעצמנו. בלי זאת, תיתכן כמיהה תמידית, געגועים למילוי צרכים חבויים, או הכחשה חזקה ודחייה של צרכים אה. הקיבה היא המקום שבו אנו מעניקים מחסה לדרגה.

אנזימי העיכול גועשים מחרדה – עד שאיננו יכולים עוד לעכל את המתרחש. בעקבות זאת, אנו משתמשים במזון כדי לשכך חרדה.

קשיים בעיכול:

קשיים בעיכול חלים כאשר המציאות שעלינו לעכל מרה מדי, או מכאיבה מדי, או קשה לנו מנשוא ואנו, פשוטו כמשמעו, איננו יכולים עוד לעכל אותה.

חומצות הקיבה מופעלות. מהי המציאות שאותה אתה בולע, שהיא כה מכאיבה לך?, מה כל כך קשה לך לספוג, או להטמיע עד שאתה חש מורעל?, האם אתה בולע רגשות תוקפניים – כמו כעס או רוגז?, התוקפנות הפנימית שלך כלפי משהו או מישהו מתעוררת? צרבת העלולה להתלוות לקשיים בעיכול מעלה את האפשרות שייתכן שאנו צריכים לגלות מה באמת צורב אותנו מבפנים... ""

תגידו מה שתגידו, ישֹ טעמים (וכבר דיברנו על טעמים ומעלליהם בגיליונות קודמים) שיושבים לנו חזק על הלשון ואין צ'אנס שנטעה בהם, אנחנו מכירים מרחוק את הריח עוד לפני שטעמנו וכשהטעם ממלא את חלל הפה, עולים וצפים כל הזיכרונות בבת אחת, בזוקה... מסטיק בזוקה – איך אפשר בכלל להסביר?

את מסטיק בזוקה הכרתי בעיקר מהעטיפה עוד הרבה לפני שטעמתי אותו לראשונה, בעיקר משום שהדוד שלי, היה מחביא לבת-דודתי בזוקות בכל מקום אפשרי ולא אפשרי וזה היה הכייף שלהם ועד שלא טעמתי פעם אחת את הבזוקה, לא הבנתי מה העניין – מסטיק, מה כבר יכול להיות עניין במסטיק?

אחר כך, כבר למדתי להכיר את העתידות, את הדמויות והצחוק הקטן בצד (יחד עם הכובע של יוסי – joe) את הטעם, את כישורי ניפוח הבלונים הענקיים ואת ההתפצפצויות לאחר איסוף הבלון חזרה אל תוך הפה, שלרגע אחד לא תטעו, איבדתי לא מעט תלתלים בדרך ללמידת אומנות ניפוח הבלונים, ככה זה בנות שהולכות בשיער פזור..

הרבה דעות לכאן ולכאן בעניין לעיסת מסטיקים, עוד הרבה לפני שחוקרים ונוברים עמוק פנימה כדי להבין ממה מורכב המסטיק, או עד כמה הלכו כדי לתת לנו את תחושת הצמיגות, הטעם, כמה זמן מחזיק הטעם, כן סוכר – לא סוכר...תכלס, בואו נדבר לעיסה..

עזבו בצד את כל המשפטים ששמעתם מכל המורות שבעולם בענייני פרות לועסות והקבלתן ללעיסת מסטיקים ובפרט בזמן שיעור, מביאה את הדעות שקיימות ואתם כרגיל, מוזמנים לבחור:

· מחקר הולנדי משנת 2015 מצא שיטת מחקר שאפשרה לבדוק את משמעות לעיסת מסטיק למשך 10 דקות כשמדובר בלכידת חיידקים שנלכדים במסטיק עצמו: תוצאות המבדק הראו שהמסטיק הצליח לספוח/ללכוד מקסימום חיידקים תוך אותן עשר דקות לעיסה, הבעיה היתה שאם ממשיכים ללעוס את המסטיק יותר מעשר דקות, החיידקים שנלכדו במסטיק מתפזרים חזרה לחלל הפה וכמובן, אם כבר מדברים על חיידקים, אז כדאי שהמסטיק יהיה ללא סוכר כדי לא להאכיל את החיידקים.

· לעיסה כך מתברר, נתפסת כיעילה לריכוז ונקודתית, מקצרת את זמן התגובה שלנו ומקצרת את זמן קליטת מידע חדש. עוד נטען שלעיסת מסטיק משפרת את העירנות שלנו בכ-10%. מחקר שבדק תחת מעקב fMRI, את פעילות חלקים מוח הראה שמוחם של אלו שלעסו מסטיק בזמן המבדק היו פעילים יותר מאשר אותם חלקים אל אלו שלא לעסו מסטיק בזמן המבדק.

· היתרון הבא מופנה למסטיקים המכילים קסליטול (ממתיק טבעי המופק מפירות יער, קליפות עץ, פירות, ירקות וקלחי תירס. קסליטול משבש את מעגל האנרגיה של חיידקים (אותו מזין סוכר רגיל) ובכך עוצר את הפעילות הבקטריאלית, החיידקים לא מצליחים להתרבות ולייצר חומצה כך שכמותם עשויה לרדת בכ-90%. בנוסף, חיידקים לא נדבקים לפני שטח השיניים כך שפחות פלאק ואבנית מצטברים על השיניים. היכולת הקסומה של הקסליטול גם להמתיק ובו בזמן לא להעסיק את האינסולין ולא להטריד אותו בקריאות חמס לפיזור גלוקוז לתאי הגוף – האינדקס הגליקמי של קסליטול נמוך ולכן הוא מתפרק באיטיות. אתם שואלים את עצמכם איך עוד לא שמעתם עליו ואיך הוא לא מופיע במוצרים? – נו, התשובה היא התשובה הגורפת לרוב, הוא לא רווחי, הוא יקר ולכן, לא משתמשים בו, למרות שהוא נחשב לאחד הטובים)

· כן ידוע לנו שלעיסת מסטיק מעודדת יצירת הפרשת רוק. כשהמסטיק שלכם מכיל קסליטול, הרוק עשוי להיות בסיסי יותר וזה בפני עצמו כאמור משבית שמחות בקטריאליות מחד ובאופן גורף בסיסיות נקשרת יותר לבריאות מאשר חומציות המקושרת לדלקות וסביבה דלקתית, חיידקית וזיהומית גם יחד – אם כך, שווה לבדוק מה מכיל המסטיק שלכם ואולי שווה גם להשקיע עוד שקל או שניים וליהנות מחלל פה ושיניים שלא משתתפים בהילולות ומעלליהם של חיידקים. – ברור, ברור שבדקתי עבורי ועבורכם האם קיימים מסטיקים כאלו וכמובן גם איזה.... תבדקו, אני לא עושה פרסומות, אבל אתם עשויים להיות מופתעים – שווה!

· אם המסטיק שאתם לועסים מכיל קסליטול, סביר להניח שהוא מאלו שניתן לאמר עליהם שהם תורמים למניעת עששת (ע"ע השבתת חינגות בקטריאליות בחלל הפה), במידה ולאו, הרי שצר לי כפי שגם לכם, אבל לא זה המצב (רומזת לכם ולא ממש בעדינות, ת ב ח ר ו גם את המסטיק שלכם).

· אז כן מומלץ ללעוס מסטיק, עד עשרים דקות פחות או יותר (לעיסה לאורך זמן <<במיוחד אנשים שלועסים ה מ ו ן – זה נכון גם לגבי אנשים גרגרנים במיוחד ולא רק לגבי לועסי מסטיק>> יודעת לגרום לכאבים, שחיקה ודלקות במפרק שבין שתי הלסתות – אל תנסו את זה בבית אם לא מתחשק לכם לבדוק איך זה לראות כוכבים באמצע היום מרוב כאב <TMJ> , בעיקר אחרי ארוחה גדולה ומורכבת, אתם כבר יודעים איך לבחור לכם מסטיק שיעזור להוריד את רמת החומציות בחלל הפה ולמנוע פחות נזקים לשיניים-נכון?

· יש ביננו רגישים שלעיסת יתר של מסטיקים עשויה לגרום להם לפעילות מעיים מואצת. אם אתם מאלו שלועסים הרבה, קחו בחשבון שאגב לעיסה נכנס הרבה אוויר למערכת העיכול וזה בפני עצמו עלול לגרום לכם לנפיחות, גזים וכאבי בטן - שווה לקחת את זה בחשבון - אל תתפלאו...

מה החלטתם?

ולא בכדי אני מעלה את אבי ואהבתו לחלוק שולחן וארוחה טובה ושאר מעדנים עם חברים, לאורך ההיסטוריה וגם בימינו ובפרט בעידן המילניום, אוכל, לגמרי הפך סוג של בילוי:

אין ביכולתי ו/או ברצוני לשפוט את הדברים, אני מעדיפה להציף אותם לרמת התודעה ולאפשר לכולנו – כולנו, לבחור מה אנחנו מניחים על צלחות חיינו... במה אנחנו מזינים את עצמינו (ואם קראתם בעיון את הכתבה הקודמת בענייני ספיגה, הרי שברור לכם שהזנה, היא מושג גורף שנוגע גם לסקרנות וגם לנשמה..

אני בטוחה שכולנו חווינו לפחות פעם אחת יציאה לאכול גלידה יחד, פלאפל, פיצה, המבורגרים, מסעדה טובה? – או אפילו הייתם שותפים לתכנון הכיבוד כשהזמנת אליכם הביתה חברים טובים – מוכר?

הביטחון הזה שלי לא מגיע סתם, אלא משחר האנושות ולאורך ההיסטוריה המזון כרוך בחיינו לא רק בהקשר הישרדותי, קח למשל את נושא הדת ותיראו שלאורך כל חגי-ישראל, יש מנהגי מזון הקשורים לחג עצמו, אל תעצרו והמשיכו לבדוק את הנושא גם בדתות אחרות ותיווכחו לדעת שזו לא המצאה יהודית, אלא קיימת גם בנצרות (לחם הקודש הוא הדבר הראשון שעולה לי לראש ובוודאי שאר מנהגים כמו ליקר ביצים ותרנגול הודו), המשיכו למוסלמים ולמנהגי הצום, האכילה והמזונות השונים המוגשים סביב לידה, מוות לא עלינו ומכאן תוכלו להמשיך הלאה עד השבטים בפזורות הנידחות ביקום – אנחנו כורכים מיני מזונות, אכילה משותפת חברתית יחד – הם חלק מהמהות שלנו, חלק מההישרדות אבל לא רק...

כשאנחנו מביאים משהו לאכול יחד איתנו או כמשלוח, יש לדברים משמעות סמלית ו/או חברתית, משמעות סמלית בינו ובינה, כמויות המזון המוגשות מסמלות מעמד חברתי ובוודאי סוג המזון המוגש.

רוצים לדעת עד כמה אוכל הפך להיות חבל חברתי בחיינו?...

· מי שאוכל לבד – מת לבד...

· אחרי ארוחה טובה אדם יכול לסלוח לכולם, אפילו לקרובי המשפחה שלו

· "אני זקוק למנה מנחמת"

· אל לנו להתבונן על מה שאדם אוכל אלא עם מי הוא אוכל / אפיקורוס

· החיים הם סעודה מפוארת שבה הטיפשים מתים ברעב

· דגים ואורחים מסריחים אחרי שלושה ימים / בנג'מין פרנקלין

· ארוחה בלי יין טוב היא כמו נישואין ללא ילדים, זה לא מרגיש מושלם עד שזה בא וכשזה בא, מרגישים כבדים ועייפים כל הזמן

· איך אתה מצפה לשלוט על מדינה שיש בה 246 סוגי גבינות? / שארל דה-גול ואגב, רק שתדעו שגבינה צהובה בחינם, יש רק במלכודת – תזכרו את זה..

אני מניחה שאני לא מחדשת לכם דבר, אולי קצת מחדדת ומציפה דברים על פני השטח – אבל אם אני כבר כותבת ואתם כבר כאן כדי לקרוא, זו הזדמנות להזכיר שישנן אינסוף דרכים יצירתיות לשלב מזון בייתי, בריא, חף מחומרים משמרים, מתחשב ברמת השומן, סוכר – אם אתם כבר מארחים ו/או מתארחים ומביאים אתכם מזון כתשורה, תבחרו טוב, תבחרו בריא, תהיו יצירתיים ותשלבו את כל הפרמטרים האלו גם יחד – זה הרבה מעבר לאפשרי...

האם הכנתם פעם סידור שיפודי ירקות/פירות במקום סידור פרחים? – היום כבר ניתן להשיג מגשי פירות מהממים, אך עדיין לא ראיתי מגשי ירקות טריים, עוד לא פגשתי מחרוזת אפונים, צמידי אפונת שלג או תליוני גזרים...

אם כבר חברותא, אז בבריאות, בריאות מתחשבת... כמו תמיד – ת ב ח ר ו...

האמת היא שכל אחד מאיתנו מכיר את הגבולות הברורים שלו, עוד הרבה לפני שהתיישבנו לאכול ארוחה שמראש אנחנו יודעים שתהיה גדולה ומכבידה, אנחנו נואמים לעצמינו בראש, מזכירים לעצמינו לא לאכול כל כך הרבה, לאכול רק את מה שאין לנו בבית, רק לטעום בקטן - אבל לטעום מהכל, כי אי אפשר להעליב את הדודה, אמא, סבתא, חברה או חלילה את מי שבישל/ה...

אנחנו מכירים מקרוב את הקיבולת שלנו, מכירים את התגובה של הבטן שלנו (תרתי) להתנפלות עליה (שוב תרתי), אנחנו מכירים את התגובה של בני המעיים שלנו וכל מי שחי איתנו, מכיר את התגובות שלנו גם כשאנחנו מצליחים סוף סוף להירדם אחרי כזה מבצע..

אם אני זוכרת היטב, כתבתי לפחות עשר פעמים בווריאציות ובהזדמנויות שונות על הקלה לעיכול, על כך שההקלה הראשונית מתחילה בבחירה מה לשים על הצלחת, על ההצעה לחלוק עם מי שיושב לצידנו (לא משנה מאיזה צד), על אכילה ולעיסה איטית ממש, גם בגיליון זה תוכלו למצוא התייחסות מיינדפולנס על הנחת הסכו"מ לצד הצלחת לפני הביס הבא - תלעסו, רק אז הרימו שוב את כלי-העבודה והכינו לכם את הביס הבא, תבחרו לכם כמות ירקות מכובדת והקפידו לאכול קודם אותה ורק לאחר מכן את מנת החלבון ולבסוף את סוג הפחמימה וגם זו - השתדלו לבחור בפחמימה מורכבת על זו הפשוטה.. איכלו לאט, בנחת, לעסו היטב...

כשאתם מרגישים שהמקום בבטן עומד להסתיים, התנדבו לעזור להגיש, להאכיל את הקטנצ'יק, לשחק עם הילדים, לפָנות אל הכלים, לרחוץ כלים רחמנא ליצלן, להשליך את האשפה שהתווספה לה ובלבד שתהיו בתנועה ולא בישיבה שמזמנת עוד טעימה ועוד דגימה...

אבל אם כבר אכלתם והכל היה טעים כל כך וכעת אתם מרגישים מובסים וכנועים ומחפשים את הדרך הקרובה להניח את עצמכם לעכל את הארוחה הזו, שבו לכם במצב חצי שכיבה יציבה - כלומר מראשות מורמים נכון שיש סוגָר בין הקיבה לוושט (קארדיה) אבל למה לאתגר אותו שוב דווקא כשהבטן שלכם מלאה ועמוסה כל כך?

קחו לכם מים, חליטה מרעננת, מים בלימון - כל מה שירענן אתכם ויעשה תחושה נעימה:

חליטות של כוכבי אניס, זרעי שומר, פרחי קמומיל, ג'ינג'ר (אם אינכם סובלים מיתר לחץ-דם) כל אחד מאלו וכולם גם יחד עשויים לספוח גזים ולהקל על העיכול (בפרט פרחי קמומיל שנחשבים "סטומקיק" ספציפיים למערכת העיכול והקפידו לשתות בגמיעות, לגימות לגימות ובוודאי לא בבת אחת.

יש שנוהגים לקום וללכת אחרי ארוחה מכבידה, זה קצת פחות מתאים משום שאחרי שאכלתם כזו ארוחה, הגוף ידאג לנתב זרימת דם מוגברת למערכת העיכול כדי לסייע בעיכול כל הכבודה שהונחה לכם בצלחת, זרימת הדם תהיה פחות פנויה לצעידה כזו או אחרת - אפילו הרמב"ם מזכיר בספריו את חשיבות המנוחה אחרי הארוחה (לא שתמצאו הסכמה לאכילה מופרזת באחת משורותיו)

כמו שאכילה ועיכול המזון הוא תהליך שלם ארוך ומורכב, כך גם תהליכי עיכול רגשי הם תהליכים ארוכים ומורכבים עד רגעי ההפנמה, הטמעה והיכולת ללמוד מניסיון העבר לפעם הבאה (מי כמוכם יודע, כמה פעמים הבטחתם לעצמכם לזכור לפעם הבאה שלא להכנס למצבים מסויימים, כן לאמר מה שחשבתם וחשוב לכם להגיד, לא לקפוץ בראש, לא לשאול שאלות קיטבג - ולכל אחד מאיתנו ארסנל הטעויות שלו שחוזרות על עצמן עד שיום אחד, אנחנו מצליחים להתנהל אחרת וההארה הזו, יודעת להרים אותנו מעלה ולתת לנו כוחות אדירים...

מה מקל עלינו לעכל תרחישי חיים?, מקֵל עלינו לפתוח את סגור ליבנו ולשחרר מעלינו את כובד משקלם של הדברים, גם אם ואנחנו פחות פתוחים רגשית, פחות משתפים, פחות ורבאליים - לפעמים שווה לקחת את הפלאפון אתכם לצעידה בחוף הים, לדבר אל הטלפון מבלי שאף אחד באמת יהיה שם להקשיב לכל מה שצף ועולה בכם כשלא קל (בלשון המעטה) או כשמצב הרוח כבד כל כך...

אחרים יעדיפו לשבת לדבר עם מכר או חבר ותיק שיודע לשקף להם איך הדברים נראים מן הצד

יש שיעדיפו לצאת לריצה, שחייה, רכיבה על אופניים, הליכה או פשוט להכנס למקלחת טובה ולשחרר כמה דמעות ולשטוף היטב את הנשמה הנשקפת מהעיניים

יש שיצליחו להעלות על הכתב את כל מה שמרגיז וקשה, יש שינקו היטב את הבית וישפכו הרבה מאוד מים וגלון אחד לפחות של אקונומיקה כדי לסדר את המחשבות (כמו זו הכותבת לכם את השורות הללו) ויקנחו בעוד מקלחת מרגיעה (כן, גם את זה)

וכשסיימתם להירגע, הפריחו לכם כמה בועות סבון ולכל אחת מהן, שלחו את כל מה שלא תרצו לשמור בפנים - תכלס אנרגיה לא נעלמת, היא רק מחליפה כתובת וצורה - זוכרים?