גיליון ינואר 2024 - מגזין באופן טבעי

הנה התחילה לה שנה חדשה במילניום ואנחנו כבר מציינים 100 ימים שהבנות והבנים של ישראלה חטופים, טמונים חיים באדמה – לא בטוחה שזו הגדרת חיים ואני מציינת זאת, כי אולי במקרה יתגלגל גיליון זה לידיו של מי שיודע לתרגם את המילים, הרצף והמשמעויות לאנגלית בריטית או הולנדית ויביא את ההבנה וההכרה לידי הדיינים בהאג ואולי הוא גם יודע לתרגם הלכה למעשה וישיב אהובינו הביתה..

אנשים בעולם נחלקים כנראה לכמה סוגים, חלקינו שחקנים במשחק החיים, חלקינו מתנדנדים על הגדר ונעים עם זרם הרוח והנותרים עוסקים בדיני אנושות ושופטים מבלי שלמדו ולו שיעור דינים אחד מכל סוג שהוא...

תתקרבו רגע, אני רוצה ללחוש על אוזניכם לכם סוד קטנטן... כן – תתקרבו עוד קצת, לא רוצה להגיד בקול רם, כי חשוב לי להזכיר לעצמי ולכולנו, שבכל אחד מאיתנו שוכן לו שופט, דמות שיושבת על הברזלים כמו פעם ושורק לכל שאפה חולפת אגב יריקת קליפות גרעינים קרי מתנדנד על הגדר וכן, יש לא מעט שחקנים – חלקם אפילו מעוררי השראה והרבה כבוד...

אתם מוזמנים כמוני, לקחת את החלוקה ולבדוק אותה על החיים הפרטיים שלכם, על החיים בישראל ואם תירצו להגדיל ראש ואופקים – תרחיקו עם ההדמיה על הגלובוס.. ולמה אני מציעה את משחק התפקידים הזה? – אה, זה פשוט...

בסוף, כולנו ילדים של החיים (האמת שבהתחלה, אבל לוקח לנו חיים שלמים כדי להבין את חוקי המשחק בכלל ולהפנים שאנחנו כאן בתפקיד ילדי היקום/יש שיגידו אלוהים/או כל אלוהות שתירצו- או לא) וככאלו, כדאי – רצוי – אפילו מומלץ שנבין את המשחק, את החוקים כדי להצליח לעבור ב-"דרך צלחה" ולקבל 200 לירות פרס מהבנקאי...

היתה זו אליזבת מאגי שההישרדות, היא עניין של "משחקי שליטה" אלא שאותה אליזבת, לקחה את משחק החיים הזה ברצינות ובשנת 1902 היא הוציאה לאור את משחק ה- "מונופול" הראשון וכבר בשנת 1904, היה ברור שכדאי לרשום פטנט על ההצלחה המסחררת הזו שאם תסתכלו היטב, עדיין מככבת ברוב הבתים שאני מכירה לפחות...

אני ממליצה לכל אחד מכם לפתוח דף בוויקיפדיה ולקרוא את החוקים הרשמיים של המשחק לפני שהפכו אותו למשהו אחר, תיקראו ותבדקו עם עצמכם איפה חוקי המשחק תופסים אתכם היום, אני משוכנעת שיהיה לכם לא מעט להרהר עליו ובוודאי לא מעט לאמר – אם תגזרו תובנות? דייני – דיינו... אני מציעה להאיר את עיני העולם של המילניום ולהזכיר את חוקי המשחק – כאן בישראל, בוודאי מול החמאס, חיזבאללה, הג'יהאד וכל ארגון טרור נוסף – גם אם והוא מסתתר מאחורי ובשם הדת- יהא אלוהיו באשר יהא... (אל תחמיצו את חוקי המשחק המקוריים – שווה, שווה ממש !!!)

באותה נשימה מי שטרם למד לשחק שח-מט או דמקה אולימפית (פְּסִיפו‎נים), מוזמן להניח את דעתו בכמה משחקים ברצף, כדי לאפשר למוח להבין, להפנים ולהטמיע את חוקי הטקטיקה המתבקשים מאלו הלוקחים חלק במשחקי שליטה...

גיליון המגזין שחתם את שנת 2023 הביא את פרורי הלב הישראלי המרוסק נוכח מלחמת חרבות הברזל או איך שיכנו אותה בסופו של יום – פתח דבר לגיליון זה פותח את שנת 2024 בדיוק ביום בו מציינים 100 ימים, 100 ימים בהם יושבים ילדים, נשים, גברים, חיילות וחיילים, אנשים מבוגרים בתת-תנאים מתחת לפני האדמה...

מבקשת להזכיר לכולנו היושבים בציון, שחלק מיכולת ההישרדות היהודית לאורך הצוררים השונים והמשונים ובאדיבות התלאות שחווינו משך למעלה מחמשת אלפים שנה נעה בין יכולת ההקשבה, יכולת ההבנה ומיצוי המוץ מן התבן ובעיקר מליבת האחדות מגובשת המטרה (כמובן שהומור שחור הוא לגמרי המצאה יהודית, אין לי שמץ ירוק איך יהודים שרדו את כל ה...."מחוות" המוזרות של הצוררים השונים) – אני כן יכולה לאמר בוודאות שצחוק, הומור וגם הומור שחור, לגמרי מייצרים "מסדרון" מִתְווֵה המאפשר שפיות זהירה/זעירה – מה שמניח את דעתכם. . .

אני מודה ומתוודה שבימים היותר קשים ומאתגרים לאורך חיי, מצאתי שהומור היה הדרך היחידה שאפשרה לי למצוא את האור בקצה המנהרה

מאחלת ומייחלת בראש ובראשונה לראות את כל החטופים שבים לשלום לביתם ומחלימים בזמנם ובדרכם...

מאחלת לכולנו ימים טובים, מאפשרים

בבריאות איתנה ובשורות טובות על כל עם ישראל ומבחינתי – האנושות כולה.

מזמינה אתכם לשתף את גיליונות המגזין ו/או הפודקאסט לכל עבר

כל גופנפש שנצליח לאזן ולקדם את בריאותו מכל פן אפשרי – נרוויח כולנו...

שלכם כתמיד,

סקירה מהירה לאורך ההיסטוריה היהודית הביאה אותי לתובנה שהצחוק, בריא לבריאות J אני מחייכת לעצמי, הצחוק וההומור בריא לנו בני-האדם, אנחנו החיה היחידה על פני הגלובוס שהבינה את הפטנט הזה ועדיין, מסתובבים בחובנו לא מעט כאלו שלהם צריך להגיד בקול רם (לפחות כמו של יוסי בנאי) ולנשום בין מילה למילה באומרנו: "אותי,... זה,.... מצחיק"

תשאלו ודאי מה מביא אותי לפתוח גיליון של המגזין דווקא בצחוק והומור כשהשעה כל כך קשה לבליעה ולמעבר במורד הגרון האנושי? -  נו,.. זה בדיוק הזמן הנכון לאפשר לקצת הומור לעזור לנו להרים את הראש ולהציף אותו כלפי מעלה, שלא נטבע בתוך כל האממממ.... בתוך ה-"עיסה" בה אנחנו מצויים

הייתי ילדונת צעירה כשסבי ע"ה נפטר, למעשה זו היתה ההכרות הראשונה שלי עם מושג המוות נכוחה, אתם לא מכירים את סבא שלי, אבל הוא היה איש מורכב ומעניין, מצחיק בדרכו המיוחדת והיות והיה עיוור צבעים, זה היה המשחק הקבוע שלנו כשאני שואלת "איזה צבע זה" והוא מנסה (לשווא) את מזלו.. אבל כשסבא נפטר מן העולם, התובנה שהוא לא יהיה כאן יותר הכתה בי חזק מספיק כדי לחפש מפלט לשחרר בו את המועקה שנוצרה בי ומאז רבותי, מילים ואני התיידדנו ומאז אני כותבת (הייתי בת 9, תעשו חשבון)....

אם עד אותו הרגע התקשיתי להבין למה מתים, איך זה קורה, לאן הולכים האנשים שלא נראה אותם יותר ואיפה הם יגורו, התקשיתי עוד יותר להבין איך כולם יושבים אצלינו בבית וצוחקים את עצמם לדעת – את זה, בקושי הצלחתי להבין...

המופע הזה חזר על עצמו ככל שהסבתות וסבא נוסף נפטרו, אני התבגרתי, הימים חלפו ואנשים קרובים למשפחתי נפטרו גם הם... בכל פעם שהתלוויתי לשבעה, לא הצלחתי להבין על מה כולם צוחקים, איך הם מצליחים למצוא בעצמם מקום של צחוק והומור בתוך כאב האובדן

ואז אבי נפטר, לא סוד הוא שאבי ע"ה היה אחד האנשים הקרובים לליבי עוד מהיותי קטנטונת של ממש ושמתי לב שככל שימי השבעה התקדמו, כך התגברו קולות הצחוק בבית אבי...

לא אלאה אתכם בסערת הצחוק ההזויה שתקפה אותי ואת אחיי כשהגענו לבית העלמין לחפש מצבה, זה לא ישכח לעולם, אבל ללא ספק הצלחתי להבין כמה דברים:

·        צחוק הוא תגובה מוכרת במצבי מבוכה ו/או קושי, צחוק גם עוזר להתמודד עם מצבים שכאלו

·        הומור וצחוק הם כלי מצויין להתמודד עם מצבים מאתגרים בלשון המעטה

ואז, נזכרתי ששנים רבות קודם לכן, השתתפתי בסדנת הומור וצחוק של לני רביץ ובעיקר זכרתי, שככל שלקחתי את עצמי יותר ברצינות, כך איבדתי את דרך המוצא לפתור דברים בקלות, מהירות ויעילות... ככל שלקחתי דברים יותר ברצינות, כך שקעתי בכובד משקלם, צחוק לעומת זאת, היה דרך מפלט מאפשרת נשימה, מאפשרת להתמודד עם אתגרי החיים וסמכו על ההבטחה שלי, היו לא מעט שכאלו בתרחישי מסלול החיים שלי...

קחו את עצמכם למסע בזיכרונות הפרטיים שלכם ותבדקו מתי צץ ההומור בחייכם, תוכלו לבדוק את הדברים ברחבי האינטרנט, באוקטובר 23 אף אחד מאיתנו לא צחק... אבל סביב תחילת דצמבר התחילו ניצני הומור ראשוניים להגיח אל האינטרנט והרשתות השונות והיום ינואר 24, תוכלו למצוא לא מעט קטעי הומור המוצעים ומוצגים לאוזני ועיני המאזינים הבוחרים להתבונן על הדברים קצת אחרת.

ברמה הפיזיולוגית מדעית צחוק מפחית כאב פיזי ונפשי גם יחד. כשאנחנו צוחקים המוח שלנו משחרר אֶנְדורְפינים לזרם הדם ואלו בתורם, יודעים לסייע לנו בשיכוך כאבים פיזיים ואף לשפר את מצב-הרוח שלנו – שני אלו יחד יודעים לשפר את מערכת החיסון.

נסו פעם לצחוק כשאתם כועסים, נו – הצלחתם? צחוק, מרגיע את מערכת העצבים המרכזית, מרגיע את השרירים המכווצים, משחרר מתח פיזי ונפשי וגם מרגיע לנו את הלב (כשכלי הדם מתרחבים, הלב נרגע ומקבל את כל החמצן והנוטריאנטים הנדרשים לו – ראו גיליון דצמבר 2023) וכששֶטֶף הורמוני הסטרס בדם נרגע, יכול זרם חיילי מערכת החיסון באדיבות כדוריות הדם הלבנות והנוגדנים להתייצב אל מולם של זיהומים ובכך לשפר את הבריאות שלנו.

גם כשהדעת שלנו מוסחת מתוך כאב או כעס כדאי שנזכור שהצחוק, הוא גם דרך לאחד, הוא דרך טבעית מצויינת ומוכחת להקל על עומס רגשי ועירור היכולת להתבונן על הדברים באופן שמאפשר פרספקטיבה מלמדת ובעיקר, מותיר אותנו עם הרבה פחות מרירות, ציניות ושאר מעוררי מחלות טפו טפו טפו לא עלינו...

זה הזמן לשאול את השאלה המתבקשת – ומה עושים אם זה לא מצחיק? וכן, חווינו חוויות לא מצחיקות בעליל, יחד עם זאת, אלו אנחנו שמוזמנים למצוא את הדרך למלט את עצמינו מהחשיכה, את עצמינו ועם שלם איתנו – התשובה לכך רבותי הרבה יותר פשוטה ממה שאנחנו חושבים,

fake it till you ,make it פועל באותה מידת יעילות של צחוק אמת... (המוח באמת לא יודע להבדיל)

כהרגלי, מבקשת מכם – אל תאמינו, תבדקו, תבדקו, תבדקו...

כל כך התרגלנו לסמוך על הרפואה, על מיומנותם של הרופאים, עד שזנחנו לגמרי את העירנות וההקשבה שלנו לגוף והנפש שלנו, שכחנו את אורחות החיים שלנו, את הסיבות והגורמים שמביאים להיווצרותם של פקקים ואני לגמרי מזמינה אתכם להתבונן על הכבישים במדינה, על כלי-הדם בגוף, על מערכת החיסון, על מערכת העיכול – זו התבוננות גורפת, זו התנהלות גורפת ואני לגמרי לא בטוחה שהיא בעדנו... (למישהו זה משתלם..)

סטגנציה, או כפי שנקרא לה בעברית "תְּקִיעות" אינה מודגשת בקרב העוסקים ברפואה קונבנציונאלית, כפי שהיא מודגשת ומוגדרת בקרב העוסקים בשלל האסכולות הטבעיות לבריאות. הרפואה הסינית למשל מכנה מצבי בריאות שונים כתקיעות של אנרגיה – אם ניקח לדוגמא liver qui stagnation (תקיעות של הכבד) היא אחת התופעות היודעות להתבטא במצבים של liver fire העולה מהכבד ויודעת להתבטא במה שאנחנו מכירים מהרפואה הקונבנציונאלית כצרבות קשות או במצב חמור יותר כאירוע מוחי..

סטגנציה מתארת מצב של תקיעות/חוסר זרימה – אלא שאני מבקשת לקחת עוד צעד אחד קדימה ולהסתכל לתקיעות בלבן של העיניים ולהבין אותה לעומק...

כי מופעי סטגנציה, הם קרקס תעלולים שגורם לנו לחשוב ולהתנהל אחרת ולא כפי שהם באמת... רוצים לבדוק איך זה פועל?

פרפקציוניזם למשל הוא סטגנציה... עצירות של מערכת העיכול היא בוודאות סטגנציה, היווצרות אבנים מכל סוג שהוא ברחבי גוף האדם וישנם לא מעט סוגים, הם לגמרי מופע סטגנטיבי, מה בדבר עקשנות?, מרה שחורה?, כאב פיזי = הוא התגלמות הסטגנציה !

ככל שאנחנו מתבצרים בעמדה שלנו, כך אנחנו מנציחים את עוצמתה של התקיעות או הסטגנציה – באיזה שפה שנוח לכם להבין את המשמעות. איך שלא נסובב את הדברים, את התחושה אנחנו מכירים מקרוב, אנחנו גם מכירים בעל פה את ההשלכות ואת המחירים שגובה התקיעות, מהמקום המחשבתי, תחושתי ובוודאי מכל המקומות הפיזיולוגיים (תחשבו על מגפת המילניום המתארת טרשת עורקים – פקקת של ממש בכלי-הדם, מה יותר מזה?, השמנה? סוכרת type 2, ודאי לחץ דם ובוודאי רבותי המקומות הרגשיים שמשאירים אותנו תקועים באותו מצב מבלי היכולת לפרוץ את ההרגלים, להתקדם ולהתפתח...) שלא תהיינה שום טעויות, סטגנציה קיימת באופן טבעי גם בטבע – שתי דרכים טובות להמחיש את עוצמת התקיעות הן ביצה מחד או ים המלח מאידך... האם יש חיים בים המלח? – האם יש איזה שהוא ייצור או אורגניזם שמצליח לחיות בים המלח? – זה בדיוק מה שתקיעות גורמת לנו (המון, המון חומר למחשבה)

מצבי סטגנציה ניתן לראות גם בכלכלה והיא מתבטאת בצמיחה כלכלית איטית, באחוזי אבטלה גבוהים ותפוקה נמוכה – אני משוכנעת שמצלצל לכם מוכר, מכאן תוכלו לקחת את התובנות לכל נגזרת בחיים שלנו – מי אמר פוליטיקה ולא קיבל, הא?... או מי אמר ריטואל קבוע ולא קיבל? (גיליון אוקטובר 2023)

מה משאיר אותנו בריטואל הקבוע?

מה משאיר אותנו בהרגלים הקבועים ובמקום שחושש משינויים?

מה נותן לנו המקום הקבוע, המקובע – האם המקום באמת משרת אותנו?

– מקום למחשבה ולכתבה נפרדת בפני עצמה...

היינו, ראינו, הורדנו מסך ולא רצינו לראות, לשמוע, להבין או לדעת – אנחנו מכירים את כל ההסברים והאמתלות, לא לשם כך מתכנסת כתבה זו, כי אם כדי להאיר ולהעיר את התובנה לעוצמתה הפיזיקלית של אנרגיה..

אישה נבונה, בעלת ראייה מחודדת לסיטואציות אנושיות לימדה אותי לא מכבר הלכה למעשה, שהאנרגיה מתקדמת בדיוק למקום אליו אנחנו מניחים את מוקד תשומת הלב שלנו – אל תאמינו לי (זו תמיד הבקשה שלי אליכם, בעיקר כדי שתחוו בעצמיכם את הדברים, תלמדו על בשרכם – זה המורה הטוב ביותר)

שימו פוקוס במצלמת הפלאפון שלכם (תשתמשו בדְּיוקָן) ותיראו בעצמכם מבלי להניד עפעף איך יש פוקוס מדוייק על הנקודה שבחרתם וטשטוש מסביב – ככה, ככה בדיוק פועלת הפיזיקה ביקום !!!

ואם פיזיקה פועלת טוב עבור היקום, היא ודאי עובדת לא פחות טוב עבור אנשים – לא ככה?

קחו דקה לחשוב על זה...

היה לכם ויכוח עם מישהו (לא משנה מי), אתם כועסים... האנרגיה שלכם מונחת עליו – על האיש שאתם כועסים עליו... והלכתם לאיבוד, אתם משלמים את מחיר הכעס והשלכותיו על הבריאות שלכם, מצב הרוח וההשלכות מרחיקות לכת מקצה לקצה

נחזור לאוקטובר 2023, אם עד אותה שבת ערבבו ומהלו לנו תרחישי חיים ופוגגו מאיתנו את הליבה הפנימית והעוצמתית שלנו, הרי שדווקא מהעֵז הזו, נולד אור מתוק... דווקא מהשֶבֶר והחושך התהומי הזה, נזכר העם היושב בציון במה שמאחֵד וּמְיָיחֶד אותו וּרְאוּ זה פלא... לעם יש לא מעט כוח – מ ע נ י י ן !

תעשו את החשבונות והמחשבות שלכם, כל אחד יודע מה נכון וטוב לו – אני רק מבקשת להאיר את ההתבוננות והחשיבה בעקבותיה כי ללא ספק, משהו השתנה מתחילת המילניום ויש שיאמרו שזה התרחש עשרים שנה קודם לכן (ואני לגמרי לא אתווכח על כך..), שינויים הם דבר טוב, הם מביאים איתם שפע הזדמנויות להתקדם - התקדמות ואפילו קידמה הם טובים – עד הרגע שהם על חשבון הבריאות שלנו, עד שהם על חשבון הנפש שלנו, עד שאנחנו מבינים שלגמרי התרחקנו מעצמינו והמרחק הזה, עולה לנו ביוקר – בכל פן שרק תבחרו...

אני מתבוננת על תמונות ישנות של 1950, אפילו 1970 – אנשים נראים אחרת, מבעי הפנים שלהם נראים שונים, שפת הגוף שלהם שונה, הגוף שלהם נראה שונה באופן מובהק למה שאנחנו רואים היום, יש משהו "רחוק" – "רחוק מעצמו" במראה האנשים בעידן של היום לעומת המראה של פעם... (ועוד לא דיברתי על אומנות פלסטית או בוטוקס)

כאן אני מבקשת להאיר... אשמח שתגדילו את הפריזמה ותתבוננו מרחוק על ההיסטוריה האנושית, דווקא (כן דווקא ממש) מהתקופות הקשות ביותר, נולדו הפתרונות המבריקים ביותר... דווקא כשאנחנו נתקלים בקושי תהומי, מהנקודות הקשות ביותר, כשנראה שהמצב לא יכול להיות גרוע יותר – בדיוק משם נולדים פתרונות ורעיונות שימושיים על גבול הגאוניים – החושך כאמור, מעיר ומאיר את האור (תחשבו איך נראה מגדלור בליל נטול ירח), את דרך הפתרון, את התושייה הפשוטה – הלא מתחכמת, כזו שמונחת לנו מתחת לאף והייתה שם קודם כשהלכנו לעצמינו לאיבוד ופספסנו את הדרך...

עד כמה שזה נשמע פשוט, יש מאחורי הדברים לא מעט מחשבה ואפשר להתפלסף על כך מכאן ועד סוף הימים – אני מבקשת להאיר כאן את נקודת ההתבוננות גם ובעיקר מתוך הקושי והשֶבֶר - קושי לא מוכרח להיות אוקטובר 73 או 2023, קושי הוא גם יום יומי, מול העבודה, המשפחה, חברים, עבודה, אתגרים ואפילו מול הבחירה מה להניח על הצלחת...

ככל שהפוקוס, נקודת המיקוד מופנית אלינו ועל עצמינו, כך התשובה פשוטה וברורה יותר ומטבע הדברים, נכונה עבור עצמינו יותר מאשר כל פתרון אחר – כן, זה בהחלט מקום למחשבה בכל אחד מנדבכי החיים - והיות ואסכולות הרפואות הטבעיות קוסמות ושובות את ליבי, הרי שאני מזמינה אתכם להתבונן על אורחות החיים, התזונה, הפעילות הגופנית – ההנעה וההנאה לגזירת פרסי תובנה סביב נקודת המיקום כל אחד בחיים הפרטיים שלו...

אני לא מכירה אף בעל-חיים על פני הגלובוס שתהה או שאל מישהו או בכלל, "תגיד, כמה זמן זה ייקח"?

אבל אותנו בני-האדם על פני הכדור, זה מעניין, זה חשוב ממש – לא נוח לנו במקום בו אנחנו מרגישים הלכה למעשה את פגעי הזמן או את ההשלכות של ההתנהלות שלנו – וקחו את זה על פני קשת תרחישי החיים...

פנתה אלי אישה לטיפול בקליניקה, התיאור שעלה מהתשאול שערכתי ובוודאי מבדיקות הדם שהביאה עימה, הצביעה על סוכרת type 2 – היא ללא ספק בחרה בעיתוי מאוד ברור להגיע לטיפול בקליניקה, זאת כשהסימפטומים החלו להעיק עליה יותר ממה שצפתה ומאותו הרגע, היה ברור לה שהיא נזקקת לעזרה כל שהיא – כך הגיעה אלי.

אני עוצרת ברשותכם את שטף הכתיבה, רק כדי שנתבונן על הדברים ונראה אותם עין בעין ונבין איך דברים מתרחשים – איך קורה שיום אחד קם אדם (ובמקרה הזה אישה) וכאבי כפות הרגליים מקשים עליה את ההליכה, היא צעירה (בתחילת שנות השישים לחייה) חיונית, נפש צעירה ואפילו שובבה יש לציין ובכל זאת, הגוף מאותת לה שמשהו לא נוח לו, משהו לא מתנהל כשורה ואותה גברת יקרה, לא מצליחה עוד לטשטש את הסימפטומים המעיקים שמהבהבים לה בכל צעד, בוודאי אחרי ישיבה ממושכת – וכזו, מתוקף מקצועה ועבודתה נדרשים לה למכביר..

בתום המפגש השלישי שלנו, היא שואלת במבט מיואש "תגידי תמר, כמה זמן ייקח לך לתקן אותי"?, "כמה זמן עוד אסבול מהסוכרת"?

אני מעלה שוב את סיפור הזֶן שהעליתי בגיליון דצמבר 2023 של המגזין בדבר הקרב בין שני הזאבים, הזאב הלבן והטוב לעומת הזאב השחור הנוקשה והקר – התשובה לשאלתה של הגברת הסובלת מסוכרת, היתה אותה התשובה ששאל הנכד את סבו – "סבא, מי ניצח בקרב בין הזאבים... הזאב שאתה מאכיל" היתה תשובתו וגם תשובתי...

שיבוש בתפקוד הפיזיולוגי של גוף האדם לא נוצר סתם, הגוף האנושי נוצר כך שהוא יודע לתקן את השיבושים ברוב המקרים ושיבושים כאלו מתרחשים חדשות לבקרים בגוף האדם, עוד לפני שקמנו על עצמינו ובחרנו בדרך שלא מטיבה איתנו בלשון המעטה... גוף האדם, מערכות הגוף האנושי יודעות להתמודד עם טעויות וכשלים, כך בנוי הגוף האנושי. חולי נוצר כשכמות הכשלים גודשת את אברי ומערכות הגוף כך שהוא לא מצליח להתמודד עם עומס הכשלים והמהמורות – כלומר?

ננסה לתת דוגמאות על מנת להבין דברים לעומקם – אם אנחנו אוכלים שוקולד לפני השינה ולא מצחצחים שיניים לאחר מכן, האם יפליא אותנו שרמות החומציות בפה תהיינה גבוהות ותהיינה קרקע נפלאה לשגשוג חיידקים בחלל הפה?, האם יפתיע אותנו שאותם חיידקים יבנו להם בתים ומושבות בשיניים שלנו?, האם יפתיע אותנו למצוא את אותם החיידקים לאורך כל מערכת העיכול (מזכירה שמערכת העיכול מתחילה בפה ומסתיימת בפי-הטבעת)?

ככל שההתנהלות שלנו עם השוקולד והימנעות מצחצוח שיניים לפני השינה תחזור על עצמה לאורך זמן, כך ייווצר יתרון יחסי לטובת החיידקים וההשלכות של ריבוי חיידקים לאורך כל מערכת העיכול יבוא לידי ביטוי באיברים החלשים של אותו אדם שכך בחר להתנהל.

נחזור ברשותכם לגברת עם מופע סוכרת type2, כשהגיעה אלי, היא ידעה זה מכבר שהיא מארחת סוכרת בגופה, שום דבר לא היה חדש לה למעט... למעט העובדה שאם היא "מאוזנת" תרופתית, אין משמעו של הדבר שהגוף שלה החלים, שהיא יכולה להמשיך ולהתנהל באותם אורחות חיים שמראש גרמו לה להגיע לפתח סוכרת type 2...

נעשה סדר נוסף ברשותכם ובראש ובראשונה, חשוב לי לציין שרק הרופא המטפל יכול להמליץ על אופן השימוש או ההימנעות משימוש בתרופות קונבנציונאליות !!!, רופא אחראי יערוך סדרת בדיקות דם ושאר בדיקות סקר על מנת להבין את דבר הגוף ומכאן יוכל לגזור את ההבנה על מצב בריאותו של המטופל...

עד כאן הדברים ברורים כשמש בצהרי יום, נשאלת השאלה עד כמה ברור שהגוף האנושי לא יוכל להתנהל באופן שונה, אם בעל הגוף לא שינה את אורחות חייו....

תיקראו שוב את השורה הזו, כיוון שנטילת תרופות מכל סוג (קונבנציונאלי או טבעי) אינה שינוי אורחות חיים, היא מענה לסימפטומים איתם מגיע המטופל ולמעשה, אותם סימפטומים, הם נורות האזהרה של הגוף, הדרך של הגוף לאותת שמשהו לא בסדר, משהו לא נוח, לא טוב, לא נעים לגוף...

אם לאדם לדוגמא כואב הראש, ובכל פעם שהראש שלו כואב, הוא נוטל תרופה כדי להשתיק את הכאב, האם הכאב יחלוף? – כנראה שכן בפעמים הראשונות, עד שהגוף שמנסה להתריע שמשהו לא בסדר ימצא דרך משמעותית יותר להסב את תשומת ליבו של אותו אדם שמשהו לא טוב קורה... אם כאב הראש לא הספיק כהתראה, הגוף ימצא דרך משמעותית יותר להסב את תשומת ליבו של האדם עד שיקבל את מבוקשו...

תרופה נותנת מענה לתופעת הקצה... לסימפטום שמתבטא בגוף, בפעילות הגוף אך לא פותר את הבעיה מהשורש, לא מתקן את העיוות/קלקול – איך שתכנו את זה...

הרפואה הסינית גורסת שכל שנת חולי, מתבטאת בחודש טיפול... שוב, אני מבקשת לחדד במידה ואכן מטפלים בשורש הבעיה ולא רק בסימפטומים...

מתי אם כן תחלוף הסוכרת של אותה מטופלת?, כשהיא תבחר להזין את הזאב הלבן, כשהיא תבחר בפועל בהתנהלות שמועילה לגוף ולנפש שלה, כשהיא תבחר באורחות חיים (ולאורך זמן ובהתמדה) שמועילים ומעודדים את הגוף שלה לריפוי והחלמה, לחיזוק כוחות הריפוי הטבעיים הקיימים בכל אחד ואחת מאיתנו...

זו הנקודה בה אני בוחרת להזכיר או לחדש למי שלא יודע, בכל אחד מאיתנו קיימים כוחות ריפוי טבעיים, גוף האדם יודע לטפל בעצמו (מכירים את הבדיחה הגורסת שטיפול במחלה ויראלית אורכת שבוע עם תרופות או שבעה ימים בלי?) זו לגמרי לא בדיחה, באמצעות כוחות הריפוי הטבעיים הקיימים בכולנו, אנחנו יכולים להתמודד עם כל מהמורה בריאותית...

לא עלינו, נכון לשנת 2024 מחלת הסרטן כבר מזמן מוגדרת כמחלה כרונית ולא בהכרח כמחלה סופנית, מה זה אומר?

כמה אנשים אתם מכירים שהצליחו להחלים ממחלות קשות באמת?

אנשים שעשו שינויים מרחיקי לכת בחיים שלהם, הקשיבו לעצמם ובחרו בחיים שונים – בהתנהלות ואורחות חיים מותאמים להם והרוויחו את בריאות הגוף והנפש שלהם ושל כל הסובבים אותם – יש כל כך הרבה אנשים שכאלו ברחבי הגלובוס, כל שנותר הוא לבחור...

זו הנקודה המבהירה ביתר שֵאת את קו המחשבה המחבר בין כתבות הנושא שנבחרו לגיליון ינואר 2024 ולא בכדי,.. באחד משיריה היפים של אסתר שמיר "ברנדי וג'יטאן" ששרה בחן רב יהודית רביץ, היא מזכירה שהתחלות נראות כמו הבטחה, אלא שעל מנת לְשָמֵר את אותו שגשוג ופריחה, יש להתנהל באופן שונה מזה שהביא למצב אותו מבקשים לשנות...

תגידו אתם,

כמה זמן ייקח לאותה גברת עם type 2 סוכרת להחלים?