מערכת העור היא הגבול שלנו, עד שם אנחנו מגיעים ושם בדיוק נמדד המרווח והמרחב האישי שלנו ולא מעט מערכות יחסים מתבטאות במרווחים שביננו לבין האחרים בחיינו – קחו את זה להורים וילדים, חברויות ושאר מערכות יחסים – מעניין לראות את הדברים.
נסו להתבונן למי אתם מרשים להתקרב אליכם אפילו ברמה הפיזית, איך אתם מחבקים את הילדים, אנשים אהובים, חברים או סתם מכרים כי חיבוק הפך סוג של "שלום ואהלן" בשפת הדור הנוכחי שמסגל לעצמו סוג התנהלות של "מגניבים" (מאיפה שאבתי את המילה הארכאית הזאת-אבוי לי).
7.10.2023, קיבלנו הסבר ממוקד, חד וכואב על גבולות, על פריצת גבולות (קיבלנו שיעורים נוספים, אבל לעת עתה – נתעמק רק בשני אלו)
ואנחנו עדיין שם, מתרגמים לעצמינו מה שראינו וחווינו – אנחנו עדיין בשלב ניסיונות הבנה – יש לנו עוד דרך להפנים, להטמיע ולבנות את עצמינו שוב –
יש כאן כמה דברים שראוי להרים אותם, להתבונן וללמוד מהם ברמה האישית, לאומית ובינלאומית אוניברסלית:
נתחיל בהיכרות והכרה בגבולות שלנו – קחו zoom out ותחשבו על גבולות, ציירו בעיני רוחכם את גבולות הגוף שלכם, גבולות המדינה ותבדקו עם עצמכם, כמה אתם מכירים את הגבולות, כמה הם משמעותיים בעיניכם, האם לדעתכם הגבולות מוחזקים ומתוחזקים ברמה ממנה אתם שבעי רצון?, כמה אתם מרגישים מרוצים ובטוחים בגבולות הקיימים?
גבול כידוע, הוא לא רק המסגרת שאנחנו נסמכים עליה שתכיל ותשמור עלינו בפנים החוצה וכל הדרך חזרה, גבול הוא גם כל מה שאנחנו מוכנים לספוג כן או לא.. תחשבו למשל על צורת דיבור, גובה דציבלים, סוגי התנהגויות – כל אחד בתוך חייו משרטט את הגבולות שהוא יכול לחיות איתם ומציב גבול לדברים איתם הוא לא יכול לספוג – איפה אתם בהצבת הגבולות? – כמה פעמים אתם חוזרים על אותה הבקשה? (לא להניח נעליים על הספה/תורידו את הצלחת אחרי האוכל/תכינו שיעורי בית/אל תצעקו ליידי – לא חסרות דוגמאות, אנחנו חיים במרחבים והמרווחים שבין גבולות אתם מוזמנים להרים את המשפט הזה ולקחת אותו למחשבה מעמיקה כיוון שגבול, הוא גם מרחב מחיה, יחד עם זאת הוא מציע גם מִרְוַוח – מקום שיש בו וממנו רֶוַוח למשתמש – חומר למחשבה)
אני תוהה יחד אתכם, עד כמה נפרצו הגבולות האישיים שלנו, שכזה תרחיש כמו ה-7.10.2023 טפח לנו בפרצוף הא? אני לא מצליחה להתעלם מהעובדות שהגבולות נפרצו קודם, הם נפרצים כבר למעלה מעשרים שנה – אני שואלת את עצמי ומזמינה גם אתכם לחשוב יחד איתי (ביחד ולחוד) מה קרה לגבולות שלנו עם עצמינו שמה שקרה ב- 7.10.2023 בכלל התאפשר...?
גיליון נובמבר (כל כך מתבקש) עוסק במערכת העור והגבולות שלנו וככזה, באופן טבעי מתקיימות מערכות יחסים ושיתופי פעולה עם מערכות אחרות בגוף האדם – ממש כמו בחיים עצמם (אתם מוזמנים להשתמש במטפורה הזו – היא לגמרי מתבקשת כדי לגזור תובנה או יותר..)
כולי תקווה שכל אחד מאיתנו, ימצא הארות חשובות לחייו האישיים והכוללים של כולנו בישראלה הדואבת –
מאחלת לכם קריאה והאזנה מועילה
ולכולנו, את היכולת להתמודד עם התובנות המתבקשות ולא פחות חשוב מכך, את הכוחות והעוז להתמודד עם השינויים המתבקשים בהתאם.
שלכם כתמיד,
תמר.
רגע לפני שאנחנו חוטאים בחטא הקדום של לקיחת דברים כמובנים מאליהם, כדאי שנקדיש כמה דקות כדי להכיר את העור שמהווה את המעטפת החיצונית של ההוויה שלנו, הוא מקנה לנו הגנה מפני חדירת תוקפים אופורטוניסטים מבחוץ (חיידקים, וירוסים, פרזיטים למיניהם – עם חלקם אגב, אנחנו חיים בשיתוף פעולה, כדאי לזכור שזה אפשרי וגם כדאי לשני הצדדים כראוי לסימביוזה) – מערך ההגנה שמערכת העור מספקת לנו, מבוססת מנגנונים שונים כמו אמצעים כימיים כמו חסימת מעברים, שינויים ברמות החומציות של העור PH, הרשת אנזימים מפרקי חיידקים, תחרות שגשוג פלורה חיידקית מאוזנת. השימוש במנגנונים השונים שמספק לנו העור מלמד אותנו שיש ניתור קבוע למתרחש במעטה החיצוני שלנו – בחיבור והחשיפה שלנו לכל מה שמתרחש מחוץ לנו, אבל האמת היא שהעור יודע גם לבטא גם את מה שמתרחש בתוכנו פנימה...
לא ניקח את מערכת העור כמובנת מאליה, היא הרבה יותר גדולה ממה שאנחנו חושבים שהיא, תחשבו על כל הגוף שלנו מכפות הרגליים ועד קצה הגולגולת, על כל הקימורים שלנו – למעשה, כבר שמעתם ממני את המשפט הזה, אם נִפְתָּח ונמתח את העור של אדם בוגר, נוכל לכסות מגרש טניס מבלי להניד עפעף – אחרי כל זה אפשר להוסיף גם את הציפורניים ששומרות על הקצוות הכל כך רגישים שלנו (ריכוז עצבים גבוה) ועל השיער שמתלווה אל העור שלנו ויש לו תפקיד משמעותי במניעת איבוד חום ושמירת טמפרטורת הגוף (זוכרים שלתינוקות שרק נולדים חובשים כובעים קטנטנים שמסייעים להם לשמור על חום הגוף).
העור או אולי הייתי צריכה לכנות אותו המעטה החיצוני שלנו, יודע לבטא ולשקף את המצב הבריאותי הכללי שלנו – את זה עושה נהדר צבע העור (לבן חיוור, ירוק לא עלינו, אדום וסמוק מדי), את מצב הרוח, המזג שלנו – עד כמה אנחנו שומרים על בריאותנו, עד כמה אנחנו מטפחים את עצמינו –
אנחנו עושים שימוש במעטה החיצוני שלנו כמסכה שמציירת את מה שמשרת אותנו, אך צריך לזכור שהעור יודע להסגיר את כל האמת עלינו... ממש בקלות אפשר לראות את גילו של אדם לפי העור סביב העיניים, על כפות הידיים, על הצוואר ובוודאי סביב קו הלסת והפה – תתבוננו... וזה עוד כלום לעומת אלו שגידלו עור של פיל – כבר ציינתי כמה אני אוהבת את השפה העברית?
לאורך ההיסטוריה נוכל לקרוא על ולראות תמונות אנשים שהשתמשו בציור על העור שלהם כדי לְשָוות לעצמם מָרְאֵה וְמֶסֶר שרצו להעביר הלאה (תחשבו למשל על שבטים אינדיאנים), בה במידה נוכל לראות אנשים שלאורך ההיסטוריה השתמשו במסכות שיָצְרו למטרותיהם ולמסר שרצו להעביר הלאה. אם אתם רוצים ליהנות ממסכות, עדיין תוכלו לבקר בוונציה ובעיקר בשבת האחרונה של חודש פברואר היא שיא
פסטיבל המסכות – עונג ססגוני לא
מבוטל.
מעניין מה מסיכות ושאר אביזרים מאפשרים למשתמשים בהם – חשבתם פעם לשם מה מרכיבים משקפי שמש כהים בחושך?
חשבו כמה תעשיות עוסקות בתחום, החל משמירה על היגיינה ובריאות, קוסמטיקה (כן, כן, תוסיפו את כל הקוסמטיקה, שמירה על ציפורניי הידיים והרגליים, כל המוצרים, מכשירים ותכשירים לטיפול וטיפוח בשיער הגוף והראש (אל תשכחו את הריסים וכל עשרים הציפורניים) ולא, זה לא פטנט של הקידמה... תמיד תזכרו את האמבטיות בחלב ודבש עוד מימים ימימה.
נמשיך למוצרי האנטי-אייג'ינג, הזרקות וניתוחים המוצעים והכל, על מנת לשמור על המראה הצעיר.
מעניין אותי לדעת האם אתם רואים מסרים נוספים העולים מההתערבויות בתחום האנטי אייג'ינג – מתוך איזה מסר לדעתכם התפתחה כל תעשיית ה-"אנימה" היפנית?
על גבי העור לאורך כל הגוף שלנו, קיימים חיישני מגע = רצפטורים המקושרים ישירות למערכת העצבים. אם תירצו, אפשר בהחלט לכנות את הרצפטורים על גבי העור כ- "מרגלים" פועלי ביון בשירות מערכת העצבים האנושית, הם הראשונים לזהות ולהגיב לשינויים בטמפרטורה, מגע, כאב לדווח על כך למערכת העצבים שמגיבה בהתאם באותה מהירות – אם הרגשתם פעם כאב עצבי, אתם יודעים ומכירים את המשמעות הזו, זה סוג כאב שונה, כמו מכת ברק (חשמלי)
מעניין לראות שקיים קשר הדוק בין מערכות בגוף וכשאנחנו מדברים על העור האנושי, הרי שכבר שמעתם וקראתם על שיתופים הפעולה בין חיידקים על גבי העור ותפקידם. קיים קשר משמעותי בין בריאות ויעילות תפקוד מערכת העיכול לבין העור ובהתאם, בין מערכת הנשימה לעור.
בין העור לספיגת ויטמין D והשלכותיו על בריאותנו - בלי שאכתוב או אומר לכם, ודאי תדעו שסטרס מככב גם כאן בכל שילוב מערכות לעיל.
דומני שזה הרגע הנכון להזכיר את המושג "עור של פיל" – העור לגמרי מתפקד כשכבת הפרדה ראשונית ביננו לבין העולם סביב והפן הרגשי שבסוגי העור השונים, מייצגים את היכולת או הכשל שלנו להבחין בין מה ששלנו לבין מה שלא, בנקודה הזו בדיוק העור מאפשר חדירוּת של אמונות/דעות/התנהלות או לחילופין חוסם אותן מלהיכנס או לצאת...
עור שמן - ישקף אנשים שזקוקים להפרדה פיזית=שומנית בין מי שהם פנימה לבין הסביבה החיצונית. אלו אנשים שזקוקים להנכיח את עצמם בדרכם וכשהם לא מצליחים ליצור את ההנכחה האינדיבידואלית שלהם מסביבתם, הם ייצרו משקי חסכים, כישלונות ותסכול.
עור יבש – מייצג אנשים שמתקשים ליצור לעצמם מרחב פנימי אישי. עור יבש משקף צמא לקשר, הקשבה, שיתוף פעולה ואחדות – אלו אנשים שעשויים לחוש בדידות ומכאן לחוסר טעם במימוש החיים בבדידות. אנשים בעלי עור יבש זקוקים לאנשים בחייהם שיָזִינוּ וימלאו אותם.
ככל שמערכת העיכול מאוזנת, ככל שפלורת החיידקים הידידותיים מאוזנת, כך העור שלנו יגיב ויראה בריא וחף מתופעות לוואי או לחילופין התפתחות מחלות עור למיניהן.
במקביל, ככל שמערכת העיכול יעילה ובריאה פחות ומושפעת מיותר רעלנים שמסתובבים בגוף, כך בדיוק העור יגיב במופעים עוריים ומחלות עור שונות. מזכירה גם כאן שסטרס הוא גורם מכריע לכל מי שסובל גם ממערכת עיכול לא שקטה ולא מאוזנת ובוודאי מי שסובל מבעיות עוריות – תגידו סבוריאה, אטופיק דרמטיטיס, אקנה, אקזמות ופסוריאזיס גם (לא פעם סטרס הוא הטריגר הראשוני להתפרצות מופעי עור).
מחקרים מראים קשר הדוק בין תפקוד מערכת הנשימה לבין העור ומסתבר הבעיה מתחילה דווקא בעור פגום. תאי עור פגומים מפרישים תרכובת TSLP- Thymic Stromal Lympho Poietin.
תרכובת זו מעוררת תגובה חזקה במערכת החיסון (כיוון שהעור יעיל בהפרשת התרכובת הזו למערכת הדם) כך שהתרכובת עוברת בכל הגוף ובכלל זה גם לרֵיאות - שם מעוררת התרכובת את התופעה המאפיינת את עודף הרגישות של הריאות – אסתמה והרי לכם קשר ישיר בין העור והריאות קרי מערכת הנשימה.
בלי לנשום, נוסיף גם כאן את מוטיב הסטרס (העור כאיבר תחושתי קולט מסרים מן החוץ ומעביר אותם פנימה אל מערכת העצבים המשפיעה על כל אברי הגוף בכלל ואצל כל אחד מאיתנו באופן אישי באיברים החלשים והזמינים להיפגע) - את זה יכול לספר לכם כל בן/בת נוער עם מופע אקנה נלווה לאסטמה – תבדקו, תבדקו...
נחזור כעת לתובנה המסבירה שהעור מעיד על חוסר איזון בכלל וכעת נזכיר גם את הכבד – הלא הוא האחראי על ייצור והפקת הורמונים ונזכור את חוסר האיזון ההורמונאלי המופיע בתקופת גיל ההתבגרות וההיריון גם (או הכתמים היודעים להגיע בחודשים האחרונים להיריון ולאחריו) כולם מבטאים חוסר איזון משמעותי בגוף.
כלומר, כל מופע עורי שנולד פתאום או השתנה, או שמשך זמן ההחלמה שלו ארוך בכלל ומהרגיל בפרט - אמור להאיר ולהעיר את תשומת ליבנו לעובדה ששינויים מתרחשים בגוף והם מדברים על חוסר איזון, כל שנותר הוא – לבדוק ולמצוא את המקור המדויק – אל תמתינו.
זיהום מִשְנִי – אופורטוניזם
שימו לב מה מלמדת אותנו מערכת העור האנושית שעוטף ושומרת עלינו: זיהום משני הוא כשאנחנו פוגמים בשלמות המעטפת החיצונית שלנו, הפירצה קוראת לאופורטוניסט המזדמן.
ההתמחות הראשונית בחפירות מתחילה אצלינו כבר בילדות, או לפחות בשנים שאני הייתי ילדה, כן – לקח לי זמן להיזכר שהיום ילדים משחקים יותר מול המחשב מאשר בחצר, יש הבדל בפציעות המקומיות – כך או אחרת, כל ילד פצע לפחות פעם אחת את שלמוּת העור – והמופע העורי מתבטא בפצע.
כל פגיעה בשלמות העור, היא פֶּתָח וכפי שאתם יודעים, כשהדלת פתוחה, היא מזמינה אורחים לא בהכרח קרואים – כך גם החיידקים שיודעים לזהם את הפצע הפתוח ובפרט אם לא שטפנו וחיטאנו את הפצע במקרה אחד או לחילופין, במידה והפכנו את הפצע למעבדה ניידת לחֶקֶר – "מה יש שם בפנים", או כמה נעים להסיר את הגֶֶלֶד וכמה זמן לוקח לגלד לגדול מחדש.
ההתמחות ממשיכה בגיל ההתבגרות עם הופעת החצ'קון הראשון וככל שחוסר האיזון ההורמונאלי ו/או של מערכת העיכול גדל, כך נוספים לחצ'קון חברים נוספים ומי שמתעמק בניקוז החצ'קונים באופן עצמוני בידיים לא נקיות, מקבל בונוס את תופעת ה- Pizza face-פני פיצה המבוססת כולה על זיהום משני שמקורו בכשל היגייני.
דווקא בימים אלו כשחשיבות אחדות ושלמות הגבולות ברורה לנו מאי-פעם, זה זמן יעיל הייתי אומרת להסביר לבני-הנעורים חובבי מדע החיטוט בפניהם, את משמעות חדירות העור, האופורטוניסטים המזנקים אל הפירצה הפתוחה וכל מופעי הזיהום המשני מקצה לקצה – תריצו חיפוש בתמונות באדיבות דר' גוגל, זה יסגור פינה עם החבריה שלא מקשיבים לנו כשאנחנו באינטונציה של תוכחה... דברו איתם בשפה שלהם, קישור יעשה את העבודה.
ארבעה חשודים עיקריים לזיהום משני והם חיידקים, וירוסים, פטריות ופרזיטים – זו רק ההתחלה, כיוון שאותם חשודים עיקריים יודעים להגיע לעומקים שונים של שכבות העור וכל שכבה/קומה עמוקה יותר, משנה את פני הדברים ומעמיקה את עוצמת הפגיעה. ככל שהפגיעה עמקה יותר, כך היא עלולה לפעפע לכיוון זרם הדם ולהגיע גם לאברים פנימיים – מה שמזמין את הקוראים והמקשיבים לא להקל ראש.
אז נכון, לא נעשה רעש מכל שריטה קטנה, אבל כן נהיה עם אצבע על הדופק ונבדוק מה קורה על גבי העור, האם הפגיעה רחבת היקף או קטנה שניתן לשטוף ולחטא ולסיים את הפָּרשה.
ככל שהפציעה גדולה ועמוקה יותר, יש לבדוק את איזור הפציעה באופן מקצועי יותר. אחות קופת חולים תדע לאבחן טוב ולהגיש עזרה ראשונה בחיטוי המקום והפנייה לגורם מטפל במידת הצורך. אל תדלגו על השלב הזה, זה שלב חשוב ומשמעותי – שווה לזכור שרפואה מונעת היא בסופו של דבר, הרפואה היותר מוצלחת.
אם כבר הגענו עד כאן, נאמר כמה מילים בעניין ניקוי העור והכוונה בראש ובראשונה לאזן את פלורת המעיים כלומר, שימוש במוצרים פרהביוטיים עליהם פירטתי בגיליון אוקטובר 2023 ובמקביל, ניעזר בתזונה תומכת לשגשוג חיידקים פרוביוטיים ונשתמש במוצרים פרוביוטיים עתירי זנים כמוסבר בגיליון אוקטובר 2023.
ככל שמערכת העיכול והכליות בתפקוד לוקה, כך נראה מופעים עוריים משמעותיים יותר – כשהגורם המרכזי המשפיע הוא חוסר איזון של פלורת המעיים מחד וקושי בניקוז רעלנים מהגוף החוצה מאידך באמצעות הכליות.
כמובן שבמידה וגם מערכת הנשימה מעורבת, סביר להניח שנראה מופעים עוריים יותר כרוניים לעומת מופעים אקוטיים שמופיעים כשיש עומס רעלנים בגוף או לחילופין מופעים של זיהום משני.
כך או אחרת, יש להקפיד על רמת היגיינה גבוהה ובעיקר להתמיד בשמירה על רמת היגיינה. שימוש כאמור בסבונים ששומרים על רמת חומציות מאוזנת של העור כדי לאפשר לחיידקים שעל גבי העור לתרום את חלקם בסימביוזה שביננו.
הקפידו על שטיפת ידיים טובה לפני המגע עם העור הדורש התייחסות. תוכלו להשתמש במירתח /או חליטת צמחי מרפא לחיטוי ראשוני, או למצבים הדורשים הרגעה של העור.
במקביל, כשמערכת העיכול מעורבת במופעים עוריים, משמעותי להשתמש בצמחים אלטרטיביים שמעודדים את איכות הסננת הכבד מרעלנים המסתובבים לנו בזרם הדם. במילים אחרות, זה הזמן להקפיד על תזונה שמעודדת את הכבד לפעול במיטבו ובאותה נשימה, זה הזמן לתת לכבד קצת מנוחה ממזונות שמעמיסים עליו כמו מטוגנים, עתירי חומרים משמרים/צבע/ריח/טעם – קחו קצת פסק זמן-הפסקה והוסיפו לתפריט ירקות שמעודדים את הכבד כמו סלק, סלרי, ארטישוק, לימון.
ככל שמדובר במופע עורי עוצמתי יותר ולאורך זמן –(כרוני), הדבר דורש כמובן בדיקת חוסר איזון במערכות הגוף הרלוונטיות למופעים. אנקדוטה נוספת שיש להאיר קשורה למערכת החיסון והיות וזו מתגוררת חלקה במעיים (קרי איזון פלורת המעיים) והיתרה במחזור הדם, הרי שגם מערכת החיסון מושפעת מחוסר האיזון לעיל – מה שעשוי להתבטא בקושי או איטיות בהחלמה.
רק מזכירה שמלאכת החיטוט תְּקֵפָה גם לגבי פצעים אחרים ולא בהכרח פיזיים <גם פצעים בלב, בנפש ובנשמה>, כך שגם אנחנו שעברנו את תקופת גיל-ההתבגרות ונוברים בפצעינו מכל סוג, צריכים לזכור לטפל קודם בעצמינו כחלק מדוגמא אישית.
מבפנים החוצה - ויטיליגו–בהקת–לויקודרמה
אוקיי – נושא שלמות העור והגבולות ברור לנו, אבל מה קורה כשהאויב מגיע מתוכנו באופן אישי?
נקדים ונאמר כמה מילים על המופע החריג והחורג המכונה מחלה אוטו-אימונית, אוטו אימוני משמעו מלועזית תקיפה עצמונית של מערכת החיסון מכאן קל להבין שמערכת החיסון יצאה מאיזון והיא או סוערת או חלשה באופן קיצוני.
מחלות אוטואימוניות מבטאות מופעים כרוניים לאורך זמן כשההנחה הרווחת בקרב הציבור היא שלא ניתן לרפא מחלות אוטואימוניות ואני מאמינה שמחלה אוטואימונית נוצרת מלכתחילה מקושי של אדם להתמודד עם תופעות/רגשות/תרחישים שיוצרים דפוסי התנהגות מנטאליים ופיזיולוגיים המעוררים תופעות פיזיולוגיות לא פשוטות שלא תמיד קל לאבחן ובנוסף תחושות לא פשוטות להתמודדות כשמרגישים "שהגוף בוגד בנו"
– את עניין הבגידה אני ממליצה לבדוק לעומק, לא תמיד בגידה היא מופע חד צדדי...
מחלות אוטואימוניות מביאות איתן אתגרים והם עשויים להתבטא באופן שונה מאדם לאדם ואפילו אצל אותו אדם באופן שונה בתקופות אחרות בתוך חייו כך שתשומת לב והקפדה נדרשים בחיים במחיצת מחלות אוטואימוניות – פיזיולוגית ומנטאלית רגשית.
כל שיבוש בגוף שווה לבדוק לעומק, "למה", מה בהתנהלות האדם גורם לגוף לאותת שמשהו לא בסדר, הרעיון הוא תמיד להגיע לתשובת המקור ושם לתת את המענה הטיפולי הנבחר (תרתי משמע).
חקר הסיבה משמעותי בכל מופע פיזיולוגי ורגשי, כשמדובר במחלות כרוניות כמו מחלות אוטואימוניות, חשוב לתת דגש לתשובות המתקבלות, כדי להגדיל את תקופות נסיגת מופעי המחלה ובכך לקדם את בריאות נושא המופע הפתולוגי.
מחלות אוטואימוניות מביאות איתן על פי רוב סימפטומים של חולשה, עייפות ואפילו תשישות, כאבי שרירים במקרים מסויימים, לעיתים נפיחות, אדמומיות ו/או סימנים אדומים, פריחה מסוגים שונים, חום גוף נמוך, נשירת שיער – רוצה לאמר שהסימפטומים יכולים להיות נכונים להרבה מאוד מקרים, שווה לרשום במקום קבוע (דוגמת יומן אישי) תופעות פיזיולוגיות שנתקלים בהן לאורך החיים – יום אחד נוח לשלוף את המידע ולהביא לתשובה ומענה קלים יותר.
יש מחלות בכלל ואוטואימוניות בפרט שמגיעות עם סימפטומים ספציפיים שלהן כמו למשל סוכרת type1 שיודעת להתבטא בצמא קיצוני, ירידה קיצונית במשקל – מחלות אוטואימוניות אחרות מגיעות עם מופעים באים וחולפים - העירנות משתלמת בפרט כשמדובר בבריאות.
היות ואנחנו עוסקים במערכת העור, נעסוק הפעם בְּבָּהֵקֶת, ספר ויקרא פרק יג' מכנה אותה בָּהֵרֶת ויטיליגו – לויקודֶרְמקה:
בהקת/ויטיליגו משקפת חוסר איזון של מערכת החיסון המופנית כנגד מלנוציטים, ויטיליגו משקפת את הפסקת ייצור פיגמנט המלנין שאחראי על צבע העור וגם על הגנתו עלינו מפני השמש. בפועל, באין מלנין, נוכל לראות אזורים שונים בעור שמאבדים את צבעם והופכים לבנים.
האזורים השכיחים להופעת הכתמים הלבנים האופייניים למחלה מופיעים בפָּנים ובעיקר סביב הפה והעיניים, בברכיים, מרפקים, גב כפות הידיים, בית השחי, בטן, מפשעות ואברי המין.
הלוקים בוויטיליגו אינם סובלים מכאבים פיזיים או תסמינים אחרים זולת הכתמים הלבנים על גבי העור, המחלה אינה מדבקת, אינה מסוכנת אבל הם כן צריכים לעקוב אחרי פעילות בלוטת התריס (היפו/היפר), זאבת-לופוס, מחלת אדיסון ויתכן שיש מחלות נוספות הקשורות למערכת החיסון שמתקשרות גם לוויטליגו.
מסתבר שלכ-20% מהחולים בוויטיליגו יש לפחות קרוב משפחה אחד שסובל גם הוא מוויטיליגו, כך שסבורים שיש כ-10% סבירות להקשר גנטי. גורמים נוספים שעלולים לגרום לוויטיליגו עשויים לבוא על רקע בעיות ספיגה או תזונה דלת נוטריאנטים הגורמת בתורה לנזק לתאים מלנוציטיים. בעיות בחילוף חומרים וספציפית הצטברות חמצן פעיל (פראוקסיד) ברקמות עלול לגרום נזק לתאים מלנוציטים וגם הפרשת רעלנים על-ידי קצות העצבים יכולים גם הם לגרום להרס תאים מלנוציטיים והופעת ויטיליגו כפועל יוצא.
ויטיליגו יכולה להתחיל בכל גיל, אך לרוב מתחילה סביב גילאי העשרים, היא מתבטאת באופן שונה אצל כל חולה והקושי הגדול של הלוקים בוויטיליגו הוא הפן הוויזואלי וההתמודדות הרגשית איתו ולכן נכון יהיה לעקוב אחרי המצב הרגשי של נושא הוויטיליגו – מבטים סקרניים לא נעימים לאף אחד ובוודאי למי שנושא מראה שונה.
הלוקים בוויטיליגו חשופים ורגישים יותר לקרינת השמש ולכן ברוב המקרים הם נמנעים מחשיפה מיותר ככל הניתן. די בנתון זה בלבד כדי לגזור את התובנה המתבקשת לגבי ערכי ויטמין D אצל חולי ויטיליגו ולכן, נכון יהיה לקבל הפניה למרשם אצל רופא עור. נכון, ויטמין D ניתן לרכוש OTC ללא מרשם, אלא שנכון להיות במעקב אצל רופא עור שרואה את מצבו של נושא הוויטיליגו, את שטח הפנים וכאמור, שלילת הקשרים למחלות מערכת החיסון היודעות להצטרף לוויטיליגו.
רפואה קונבנציונאלית תמליץ ללוקים בוויטיליגו להשתמש בקרם הגנה בעל מקדם הגנה לא פחות מ- 30SPF כדי לא לגרום לגירוי המרחבים הלבנים על גבי העור וגם למניעת הגברת הניגודיות בצבע העור.
קיימים קרמים מכילי פיגמנטים פחות או יותר בגוון העור. קרמים אלו עשויים להחזיק מעמד שעות רבות – יש לבחון כל משחה לגופה, חלק מהקרמים מכילים מסנן קרינה כך שאין צורך בתוספת מעבר למה שיש כבר בקרם.
יש שמשתמשים במשחות קורטיקוסטרואידיות, לעיתים (דגש על לעיתים) משחות אלו מצליחות לעצור את קצב התפשטות הופעת הכתמים הלבנים ויש שמשחות אלו יודעות לשחזר במעט את הצבע המקורי של העור – באותה נשימה יש לציין שלמשחות אלו לא מעט סייגים לגבי המורשים להשתמש בהן, משך השימוש בהן ובנוסף, יש להן לא מעט תופעות לוואי כך שיש לבדוק את הדברים לעומקם.
אפשרות נוספת היא שימוש בתרופות מדכאות חיסון וגם במקרה זה יש צורך לוודא התאמה מול מחלות נלוות ומצב המטופל, גם תרופות אלו מגיעות עם תופעות לוואי החל מרגישות וצריבה על גבי העור ואף הופעת אדמומיות ועור מגורה בעקבות שתיית אלכוהול.
אסכולות הרפואות הטבעיות משייכות את הופעת מחלת הוויטיליגו כפועל יוצא למופע טראומתי שאדם חווה ומכאן שההתייחסות תופנה לפן הרגשי לטיפול בהתמודדות עם טראומות – כלומר למערכת העצבים המאותגרת ולמערכת החיסון שיוצאת מאיזון ותוקפת את המלנוציטים, לאיזון רמות הסטרס וכמובן שלילת מזונות מעוררי אי-סבילות ואלרגיות שיכולים גם הם לעורר פגיעה בתאים הרלוונטיים.
מכאן יהיה נכון להתאים אישית לכל מטופל תזונה תומכת מערכת עצבים, מערכת חיסון , תזונה משפרת ספיגה, תוך בדיקה מול מטאבוליזם של חומצות אמינו, שימוש בשיטות stress management בהתאמה אישית, שימוש בצמחי מרפא, רפלקסולוגיה, ארומתרפיה להפקת משחות והרגעה, דיקור לאיזון מערכת החיסון והמערכות הנלוות אצל כל מטופל באופן אישי, שוב – דגש על התמודדות המטופל עם הפן הרגשי המודע והלא מודע עם הופעת הכתמים הלבנים על גבי העור.
טביעת אצבעות – מה נשאיר אחרינו –
כל אחד מאיתנו – אחד יחיד ומיוחד בדרכו, אל תשכחו את זה לעולם, זה הבסיס הראשוני עליו אפשר לבנות אדם ועולם.
הייחוד שלנו, השונות עושים את ההבדלים ביננו, עושים את הגבולות המאפשרים לכל אחד לחיות בגבולות הגיזרה שלו, לעיתים לפרוץ את הגבולות ובמבט לאחור, להתבונן במה שהותרנו אחרינו – כמו טביעות כפות רגליים על חוף הים, המורשת שלנו...
התבוננו הכפות הידיים שלכם מצידן הפנימי ותבחינו שכל אצבע נראית אחרת – נראה טביעות בצורת מערבולת, לולאה וקשת. הסיבה לשוני בין טביעות האצבעות נעוצה בעובדה שכל אצבע מתפתחת באופן עצמאי משאר האצבעות.
רובינו מודעים לכך שטביעות אצבע שונות מאדם לאדם, גם אם מדובר בזוג תאומים זהים לחלוטין אבל מסתבר שמדע הדֶקְטִילוגְרָפְיָה (ניתוח טביעות אצבע) מעמיק ומתקדם הרבה יותר ממה שאנחנו יכולים כלל לשער.
טביעת אצבע היתה פעם החתימה של מי שלא ידע קרוא ובעיקר כתוב, נולדתי בדור שעדיין זוכר את בני הגיל השלישי טובלים בוהן בכרית דיו ומטביעים את חותמה על גבי הדף במקום חתימה – קביל (משפטית) ופשוט.
למרות שרוב האנשים לפחות בישראל יודעים לחתום אגב שימוש בכלי-כתיבה, עדיין טביעת אצבעות נותרה בשימוש – פלאפונים שזה קוד הכניסה שלהם, אפליקציות שונות בשימוש בפלאפונים ולא עלינו זירות פליליות, כחלק מתהליך כניסה למעצר או מאסר, מעברי גבול וישנם מקומות עבודה שמשתמשים בטביעת אצבע כאישור כניסה למקומות מסווגים – המשמעות היא שהמידע הנאגר מטביעות האצבעות שלנו שמור באיזה שהוא מקום (מקום למחשבה)
טביעת אצבע חושפת מידע רב הרבה מעבר למה שאנחנו יודעים, טביעת אצבע היא אישית ואין עוד אחת כמוה, גם לא לאחים תאומים זהים לחלוטין. מדהים לראות שבני-האדם משתמשים בידיים שלהם לכל כך הרבה דברים באופן טבעי, כך שקל מאוד לאסוף מידע רב על אנשים רק מטביעת אצבעותיהם וכמובן בחומרים/חפצים בהם הם נגעו :
טביעת אצבעות מורכבת ממולקולות משלושה סוגים:
1. מולקולות זיעה
2. מולקולות שאנחנו מכניסים לגוף ומייזעים אותן החוצה
3. מולקולות שאנחנו נוגעים בהן והן בתורן מגיבות באופן משמעותי במגע עם דם,
צבע, שומן וחומרים נוספים בלתי נראים.
המולקולות הנמצאות בטביעות האצבע שלנו מספרות עלינו סיפור עתיר פרטים כמו למשל המצב הבריאותי שלנו – על פי מולקולות הזיעה שמשקפות את הרכב החומרים שאנחנו נוטלים – כך אפשר לדעת אם אותו בעל טביעת אצבע שתה כמות אלכוהול גבוהה, אם השתמש בסמים ובאילו, אם הוא נוטל תרופות ואילו – תפליגו עם המחשבה הלאה, כי נכון להיום, טביעות האצבע שלנו יכולה להעיד על אורחות החיים שלנו, על שגרת הפעילות שלנו ולא מעט סודות שלנו.
נושא טביעות האצבע עולה בתקופה רגישה, אני מניחה שמחשבות כאלו ואחרות ודאי חלפו בכן הקוראים והמאזינים ואולי טוב שכך, טביעות אצבע כמוהן כטביעות כפות רגליים בחול, הן מעידות כפי שנכתב על אורחות החיים שלנו – בדיוק בנקודה הזו, יש לנו הזדמנות לבחון את עצמינו, את האורחות שלנו, את מה שקיבלנו מהדור הקודם, מה אנחנו משמרים ומה אנחנו טורחים להעביר הלאה לדורות הבאים – כלמה שאני מכנה מורֶשֶת:
לפחות 5000 שנה, כל דור ודור קמים עלינו לכלותנו ואלו אנחנו בדורות האלו שבוחרים כל פעם מחדש, להעביר את הסיפור שלנו הלאה, את הייחוד שלנו לדורות הבאים – זו האחריות המוטלת על כתפינו, זו הזכות שלנו –לחיות ולהעביר הלאה (ולגמרי תכניסו פנימה את הסרט הנפלא הזה שמזמין אותנו לחשוב מה אנחנו מעבירים הלאה pay it forward) זה מה שעושה אותנו "אנחנו" ולא אחרים. . .
שלושת גיליונות המגזין ופרקי הפודקאסט האחרונים מביאים איתם הזדמנות לקרוא/להקשיב גם בשורות הנכתבות והמילים הנאמרות, יחד עם זאת, יש לא מעט הזדמנויות לקרוא ולהקשיב לכל מה שנאמר דווקא במרווחים ובשתיקות – מוזמנים. . .
אני ודאי לא מחדשת לאיש עד כמה התקופה בה אנחנו מצויים מאתגרת מכל פן אפשרי ובעיקר באלו שאינם אפשריים –
במהלך החופשה שלקחתי לעצמי בחודש ספטמבר, נכחתי בערב נפלא שהעבירה הללי שֶמֶר, הבת של נעמי של כולנו – וכשנעמי חזרה מטיול בארה"ב היא אמרה:
"ארה"ב היא ארץ האפשרויות הבלתי מוגבלות וישראל, היא ארץ המגבלות הבלתי אפשריות"
והיום אני מבינה, שזה לגמרי חלק מהייחוד שלנו, חלק מטביעת האצבע שלנו להצליח לשרוד אף על פי כן, למרות הכל
זו טביעת אצבע על גבול הגנטית בכולנו וזה לגמרי חלק מהכוח המיוחד שלנו ובנו.
מאחלת לנו ימים מאפשרים,
שנדע למצוא כל רגע מחדש את נקודות האור
ואת היכולת להגיד לבנינו הלאה
את מה שאמרו לנו עם תוספות הדור שלנו.
שלכם כתמיד,
תמר.