במיה - אצבעות הגברת - Abelmoschus Esculentus



אני מודה,

אני מאבדת שיווי משקל בשנייה הראשונה שעיניי נחות על במיה שזה עתה הגיע לשווקים... כשאני מוצאת אותה טרייה, קטנטנה, נוקשה וקריספית... כל המתכונים האפשריים שעשויים להתאים לבמיה, רצים לי בראש וכל מה שאני רוצה, הוא להכניס את הבמיה לתפריט שלי ושאל האהובים עלי – שיא הבריאות בשיא הטעם..

במיה, היא התיאור המדוייק ליופי שבקשר בין הטבע והאדם... as simple as that…


כן, כן, אני יודעת... במיה שנויה במחלוקת בדיוק בגלל היתרונות והסגולות שלה, חצי עולם לא יכניס במיה לפה ויעווה את פניו בגלל הריר המוּצילָגי של הבמיה וחציו השני, ירייר ולא יירגע עד שתגיע הבמיה המיוחלת לפיו.


מקורה של הבמיה נתון במחלוקת, חלק מהחוקרים הבוטנאים סבור שמקורה של הבניה בדרם אסיה וחלק אחר טוען שמקורה בצפון מזרח אפריקה – אתיופיה.

במיה חד-שנתית, בת למשפחת החלמתיים ואנחנו את משפחת החלמתיים מכירים מילדות, אבל לא ממש יודעים שאנחנו מכירים אותה כל כך מקרוב...תנו לי לעשות לכם קצת סדר בזיכרונות ילדות:


זוכרים שהיינו מסתובבים בשדות ואוכלים "לחם ערבי"? – זו חוביזה, שפעמיים בשנה היא עולה יפה ומביאה איתה עלים נפלאים בהם גלומים סגולות וקסמים בנדיבות הטבע – תירצו סלט קר, סלט מבושל, ממולאים, בליווי אורז – אפשר לשחק עם עלי חוביזה באינספור מתכוני בריאות שאנחנו רוצים בתפריט שלנו.


זוכרים שהיינו משחקים בפינוקיו ותולשים את העלי של פרח ההיביסקוס העצום ומדביקים אותו לקצה האף? – הרי לכם בן למשפחת החלמתיים...


גם היום מאוד בולטת החוטמית כשאנחנו נוסעים לאורך כביש 6 ופוגשים באביב את גובהה והדרה של החוטמית, גם היא בת למשפחת החלמתיים...


במילים אחרות וקצת יותר מדעיות, משפחת החלמית משפחה גדולה המונה 75 סוגים וכ-1000 מיני צמחים. 33 מהם וגדלים בר בישראל והאדם משתמש במשפחת החלמתיים לאורך דורות, כותנה למשל בת למשפחת החלמתיים, גם במיה עצמה (בזקנתה) משמשת לתעשיית בדים חזקים במיוחד וחבלים – סיבים תזונתיים זה מעצמה רבותי וכשאלו רבים ומתקשים...הם יכולים להחזיק כל מה שלא חשבנו עליו...


אם התעשייה נהנית מבמיה והטעם כל כך נפלא, אז איפה הבעיה?

אין בעיה רבותי, לחלק מאיתנו יש קושי להתמודד עם הריר המצוי בחובם של תרמילי הבמיה, אני יכולה להבין את הקושי אלא שאל מולו, אני מכירה בסגולות הנפלאות שהריר הזה מביא איתו, הפעילות הזו נקראת ברפואת צמחי מרפא – מוצילגי – סוג פעילות מוצילגית משוייכת לריפוי וסיכוך בפנים ובחוץ: ואם לקחת צעד קדימה בהבנה, בתוך הגוף נרצה את הערך המוצילגי לשמירה על רמות תקינות ושופעות של שכבת מוקוזה רירית במערכת העיכול שתקן עלינו מפני זליגת חיידקים ושאר רעלנים לזרם הדם, תחשבו על השכבה הרירית הזו כחומת מגן של מערכת החיסון של מערכת העיכול שלנו – הפעילות המוצילגית נמצאת גם במקום המאפשר לחיידקים הידידותיים לשגשג במעיים, גם שם הפעילות המוצילגית עומדת לטובת מערכת החיסון האנושית (שכבת מוצין במערכת העיכול) ורק כדי לסגור לכם פינה, פעילות מוצילגית נוכל למצוא בשיבולת שועל, זרעי פשתן וכמובן בבמיה.


הערך המוצילגי יודע לעזור לנו כשאנחנו סובלים מצרבות והמוצלח תגיות

מרגיעה את השריפה והבעירה (מבסיסה את בעירת החומציות), כשאנחנו משתעלים כל כך עד פציעת הוושט, כשאנחנו צרודים וזקוקים לסיכוך, חלילה כשאנחנו סובלים מאולקוס או כל פצע לאורך מערכת העיכול מהלוע ועד המוצאות,,, (שתן/צואה) כל פתולוגיה ובעיה בדרך שזקוקה לסיכוך וריכוך, הערך המוצילגי עושה את העבודה באופן נפלא, גם בריא וגם טעים.


במיה אהובתי, הוא שמה של כתבה שכתבתי בעבר על סגולותיה של הבמיה בצירוף מתכון נפלא לניצני במיה מוקפצת בשמן זית ושום על מצע עגבניות צלויות, יוגורט עיזים בנענע ושום – חגיגת טעמים פשוטה ומנצחת לימות החמסין של שרבי האביב..

הפעם,

הפעם לוקחת אתכם אל עמקי המטבח התוניסאי (האמת גם המטבח העירקי והמצרי אוהבים את הבמיה מאוד – ככל שהאוכלוסייה קרובה לטבע, כך ה"פרודוקטים" קרובים לאדמה בעיקר כי זה מה שהיה... שם בדיוק נמצאת רפואת צמחי המרפא ותבונת התזונה הבריאה.



הפרשת הריר בבמיה, הוא תולדה של הפרשה מהסיבים התזונתיים

כאמור מעבר לעובדה שהריר יעיל לכל חלקי מערכת העיכול והחיסון בעקבותיה, טיפול בבעיות שתן, פצעים ברחבי מערכת העיכול (אולקוס, בעיות מעיים דלקתיות, צרבות, צרידות, פצעים בוושט) הריר עצמו מצויין לאיזון רמות גלוקוז בדם ושמירה כאמור, על פעילות מעיים תקינה על רקע היותו של הריר, מצע פרוביוטי טבעי.


מה שמעניין לראות הוא שברוב המתכונים של תבשילי במיה, נראה גם עגבניות. הסיבה לכך נעוצה בעובדה שהחומציות שמביאה איתה העגבניה, היא זו שמפרקת את הריר של הבמיה ולכן שתיהן יחד מובילות במתכונים.

בכל מקום בו תמצאו במיה במטבח, תמצאו לפחות שתיים שלוש דרכים שהאדם מצא על מנת להיפטר מהריר המפורסם של הבמיה, חלק מייבשים את הבמיה, חלק מוסיפים קמח לתבשיל שיספח את הריר ויגרום לתבשיל להפוך נזיד – הבעיה בכך היא שבדרך להפטר מהריר, מפסידים את עוצמת הבריאות שהריר מביא איתו כמוסבר לעיל. אם אתם רוצים לשמר את הסגולות הבריאותיות של הריר המצוי בבמיה, הקפיצו אותה מעט ואיכלו אותה כך (כמובן שתצטרכו להשקיע במיון הבמיה שתלקטו מהארגז...תבחרו את הניצנים הקטנטנים ביותר ותיהנו לכם מניצני במיה מוקפצים על ווק – כל כך טעים הבריאות הזו)


אבל כאמור הפעם, תבשיל מהמטבח התוניסאי – גנאוו'יה בערבית

הדרך שלי לשמר את ריר הבמיה בתוך הפרי הוא פשוט לקטום את ראש הפרי מבלי לפצוע את הפרי – זה הכל...

עצם העובדה שהתבשיל מכיל עגבניות, תהיו סמוכים ובטוחים שחומציות העגבניה, מפרקת את הריר שכן מצליח לזלוג החוצה מהפרי.


ואחרי שהבנו את השיטה, שטפנו, ניקינו וקטמנו את ראש הפרי אפשר להתחיל במלאכה:


המצרכים:

4 בצל גדול פרוס דק

1-2 פלפל חריף (שימו לב שבעונת האביב הפלפלים עדיין לא חריפים, אבל ככל שהימים מתקרבים לקיץ, כך הפלפלים חריפים יותר ומכאן ההבדל בכמותם ולטעמכם כמובן)

3 שיני שום בינוניות כתושות

6-8 עגבניות (זה הזמן של עגבניות תמר בשלות, שילוב מצויין)

אפשר לאכול את המאכל צמחוני ואם אתם מעוניינים, אפשר להוסיף חלקי עוף/בשר

צרור כוסברה

מלח הימליה, פלפל שחור, פפריקה מתוקה

מים


אופן ההכנה:

פורסים בצל (עדיף תמיד בצל סגול) לפרוסות דקות ומכניסים לסיר שטוח ורחב להזהבה ראשונית.


אם אתם מעוניינים בתבשיל בשרי, הוציאו את הבצל, הכניסו את חלקי העוף או הבשר, סיגרו אותם/טגנו קלות והוציאו אותם לקערה נפרדת.


כשהבצל מטוגן קלות/שקוף, הוסיפו שום, עגבניות קצוצות גס (לא גס מידי), במיה שכבר טופלה (שטופה וקטומת ראש), צרור כוסברה קצוץ גס, תבלינים – להרתיח, לכסות במכסה ולבשל עוד כשעה על אש קטנה.


אפשר לצרף קוסקוס או אורז – כל אחד מהסוגים, אני כאמור מעדיפה אורז בסמטי מלא, קינואה, דוחן, גריסים מלאים/פנינה








לבריאות ובתיאבון