top of page

גיליון אוגוסט 2020

פתח דבר

פתח דבר


אני לא רוצה להזכיר את השרב – יש לי הרושם שכולכם מהראשון והעד האחרון כבר למדנו בעל-פה, כמה אני מחכה לסתיו והחורף בעקבותיו – למרות הגשם המפתיע של העשרה באוגוסט – שנפל עלינו כמו מפעל הפייס מן השמים..


אני לא רוצה לעסוק בפוליטיקה, התמונה העולה מהפוליטיקה הישראלית בשנה האחרונה בפרט, לא מרווה נחת אף אחד מאיתנו...


אבל יש בי סקרנות לא מועטה לגבי הקבלות של דברים,

ספר ותיק שקראתי, ("בית-ספר לקסם אישי" / נלסון דה-מיל) וכל כך הייתי רוצה שעוד מישהו מכם יגיד שקרא ונוכל להחליף רשמים ודעות על הקבלות תרחישים שכולנו נוכחים בהם בתקופה האחרונה, זו לגמרי המלצה לקרוא את הספר עב הכרס, מרתק ומעלה שורת תהיות לא מועטות על התנהלות מדינית, אישית, אנושית...

אישה אחת אמרה לי פעם, "מרץ ואוגוסט, הם החודשים המשוגעים בשנה"..

אולי כי אלו החודשים לא יציבים, קודמים לעונת מעבר כשמזג האוויר בם מתעתע, אולי כי כשאנחנו חווים יום אחר יום את חמת החמסין וזעם הלחות ..


אולי כי בחודש מרץ אנשים קצים מהחורף ומתגעגעים כבר לשעות אור וחמימות... כך או אחרת, אוגוסט השנה מביא איתו את זעם ותיסכול העם אל הרחובות החמים והלחים שאך מוסיפים להתלקחות להבות – אחרי ככלות הכל, זה לא נעים לראות מדינה הולכת לאיבוד עם או בלי קורונה..


כך או אחרת, אוגוסט 2020 מביא איתו קריאות משני צידי המתרס, ביקורת, שיפוטיות וצנזורה – מתבקש להרחיב על כך את החשיבה ולכן תמצאו בהמשך כתבה נרחבת בנושא.

אין לי מושג אילו מופעים ומעללים נוספים מחכים לנו בחסות האדון covid19 (או בחסות הטרמפ שמאן דהוא עשוי להשתמש בו), כולי תקווה שנוכל לחגוג את ראש השנה באין מפריע, חגיגה סביב שולחן אחד, כל המשפחה והאהובים המהווים משפחה, במרחק נגיעה וחיבוק וחוויה משותפת כמו זו שאנחנו מכירים לאורך רוב חיינו... דברים שחוזרים על עצמם שוב ושוב, מעניקים לנו בדרך עקיפה סוג של בטחון וכשאלו מופרים (ולא משנה הסיבה), משהו בביטחון הבסיסי מתערער...


כמה ימים אחרי שגיליון זה יגיע לידיכם, יחל חודש אלול, אחד החודשים היותר מאתגרים אם לוקחים את המשמעויות המתבקשות של המבדק האישי של כל אחד מאיתנו בתוך חייו במידת השיפוט, הביקורת, הצנזורה וגם במידת הרחמים כמופיע בכתובים. אנחנו דורשים מהחברה וגם מעצמינו מידה משתנה של כל אחד מאלו בכל רגע נתון בחיינו – לא תמיד אנחנו באמת מודעים לרגעים הללו, להשלכותיהם מבעוד מועד, אבל ללא ספק, אנחנו פוגשים את ההשלכות במהלך החיים – תוהים וטועים על הקווים המאפשרים לנו לפרוץ החוצה ולאמר את עצמינו (כל אחד בדרכו) ויש שאנחנו בוחרים לשתוק – מכל סיבה וגם לכך, יש לא מעט השלכות עליהן נדבר בגיליון זה.


בגיליון ספטמבר של המגזין, תוכלו למצוא מתכונים וכמה מחשבות בדבר ראש השנה וחגי-תשרי שמלווים אותנו לאורך אלפי שנים...בנוסף, ערכנו כמה שינויים באתר לנוחיותכם - כך שמוזמנים להגיב לכל כתבה או מתכון – מוזמנים לעיין, לשאול ולהגיב.

קריאה מועילה ומהנה,

שלכם כתמיד,

תמר.

 

הצנזור הראשי

הצנזורה הכללית עובדת עבור כל מדינה תוך מגמת שמירה והגדלת הביטחון ולא פעם גם נעשה בה שימוש כאסטרטגיה בטחונית פוליטית – והצנזור הפרטי שבכל אחד מאיתנו?



את הצנזור, המבקר והשופט אנחנו מכירים משחר ילדותנו. אל תעשה כך, אל תעשה אחרת, זה מותר, זה לא מקובל/נהוג, אל תפתח את הפה מול השאלה האלמותית "למה לא ענית" – מי יודע מתי נכון להגיד ומתי לא?, מי יודע מתי נכון להתבטא בעדינות ומתי להרהיב עוז ולשחרר את חרצובות לשוננו ולאמר כל מה שעל ליבנו?

יש לנו כנראה מזל גדול שהצנזורה, הביקורת והשיפוטיות קיימים בעולמנו, אתם יכולים לראות חיים בלעדיהם?, חיים בהם כל אחד יכול להגיד ולעשות מה שמתחשק לו באין מפריע?


מסתבר שהיה מי שחשב על המקום הזה הרבה לפני שהגענו לעולם הזה, לא משנה מה גילנו – "הוא" היה שם קודם ובטרם הפכנו עם בכלל ועם סגולה בפרט, ניחתו עלינו ממורדות הר סיני הבהרות ברורות שמתקינות קו ברור שעד היום, חלק מאיתנו עדיין בודקים ולא מקבלים את הדברים כתורה מהר-סיני...


אלפי שנים לאחר מכן, 1948 הביאה איתה סוף סוף את המדינה המיוחלת ואיתה יד ביד את מכלול החוקים, התפיסות והגישות והניחו בפנינו לפרטי פרטים, את כל מה שמותר ואסור כמעט בכל נדבך חיים.

כך שבטים פרימיטיביים שעדיין קיימים ברחבי כדור הארץ כמו גם בעלי חיים שחיים את חייהם במבנה העדר, מתנהלים בתוך מערכת חוקים סדורה וברורה המביאה איתה שכר ועונש ברורים על ההתנהלות שלנו כחלק מהמערך הנהנה (לפעמים כן, לפעמים לא) מחסות המערך בו הוא חי – להקה, עדר או חברה אנושית – היינו הך הם ברמה הראשונית.


אנחנו (כמעט) לרוב מקבלים את הצנזורה, הביקורת והשיפוטיות כמובנת מאליה, ברור לנו שללא מערך סדור של כללים ברורים, היינו חיים בכאוס של ממש בו כל אחד מורשה להתנהל על פי הלך רוחו – אבל לאורך ההיסטוריה

ומאז 1995 ניתנה לנו הזדמנות לא פשוטה לעיכול, לבדוק את הפנים השונות של שיפוטיות, ביקורת וצנזורה.


יהיו בכם הקוראים כמה אנשים שהזיכרון וניסיון החיים יזכור מקרים נוספים לאורך ההיסטוריה בהם צומת הדרכים בואך ביקורת, שיפוטיות וצנזורה הותירו את חותמם על האנושות כולה – מסכימה אתכם לגמרי, דפי ההיסטוריה, פני הכדור, הגבולות מכל סוג מאמתים את הסוגיה.


אבל אנחנו?

איפה יושבת אצל כל אחד מאיתנו הצנזורה האישית?, הביקורת? השיפוטיות?

האם שלושת אלו הם רעים בהכרח?, טובים בהכרח?


אחד הספרים מעוררי ההשראה ומחשבה מעמיקה שהופיעו בתוך חיי לפני למעלה מעשרים שנה (דרך האומן/ג'וליה קמרון) בדיוק בנקודת זמן שהייתי עסוקה בתהייה מול שיפוטיות וביקורתיות/צנזורה אישית בעקבותיה, יכולתי כמעט לגעת במעלליהם של שני אלו בתוך חיי ולעמוד נכוחה מול כמה וכמה אמיתות חיים מטלטלות.


הספר אכן נפלא ליצירתיים שבינינו, ובה במידה יעיל ומושלם להתמודדות עם הצנזור פנימי שמדבר בתוכנו ועוצר אותנו או לא מלפעול בדרך הייחודית לנו – כך שכל סוג של אומן נפגש אישית עם המבקר הפנימי שלו כשהוא יוצר.


אני נוטה לחשוב שכל אחד מאיתנו פוגש את הצנזור הפנימי שלו בכל אחד מנדבכי החיים, ודאי במערכות יחסים באשר הן, ודאי במקום בו כל אחד מאיתנו שואף להביא את עצמו ואת הייחוד שבו החוצה אל העולם – וכולנו מכירים את דוגמאות הקיצון המתבטאות בלבוש, תסרוקות, משקפיים ואפילו בבחירת מילים המבטאים כולם כאחד את הנדנדה הנעה בין אמירה בוטה או פשרנית, אמירה לשתיקה, פעולה מול אי נקיטת עמדה וכו'.


נקודות התהייה האם ואיך להוציא החוצה את מה שמתחולל בנו פנימה, פוגשות כנראה כל אחד מאיתנו כאמור, נשאלת השאלה מה קורה לנו כשאנחנו משחררים את הצנזור הפנימי שלנו ומוציאים מעצמינו החוצה כל מה שאנחנו חושבים ומרגישים – מול הפעמים שאנחנו בוחרים לתת לצנזור הפנימי להוביל – מה שאומר שאנחנו בוחרים לשתוק...

אני לא יודעת לשפוט אם בנקודת זמן או ייחוס הבחירות הן נכונות או לאו, אני רק יודעת לאמר לכם שבמסגרת הקליניקה והמפגש עם אלפי אנשים לאורך שנות עבודתי כנטורופתית, נפגשתי יותר עם אנשים שבחרו לשתוק, לא להגיע לעימותים, להימנע מחיכוכים עם עצמם והסביבה מכל סיבה שהיא.

כשאנחנו שותקים את עצמינו לאורך זמן, משהו מתבשל בנו בפנים – אני קוראת לזה "תהליך תופס מקום" כמו "דלקת" בשפה הרפואית, או כמו "גוש" שתקוע לנו בגרון – כמה מכם מכירים את האנשים שהגרוגרת שלהם בצוואר בולטת?, באנגלית, הגרוגרת הזו מכונה Adam's Apple – משל משהו נתקע בגרונו של אדם רגע לפני שיצא החוצה אל העולם – מעניין הא?


קל לנו להבין שאומנים חווים מעצורים ותקיעות ונבצרות של צנזורה, ביקורת ושיפוטיות, המוזה לא שורה עליהם – כך הם נוהגים לאמר, אבל בפועל, כשהראש שלנו עמוס וצפוף בביקורת עצמית ושיפוטיות שופעת, קל להבין איך שתי אלו סוגרות את הגולל על היצירתיות...


ואלו שאינם אומנים ולא מחכים שהגברת מוזה תגיע? – כמה פעמים כבר שמעתם את המשפטים "אני לא יכול/ה להגיד", "מה פתאום שאני אעשה", "מה יגידו" והרשימה במקומות האלו ארוכה ומתארכת – אלו נקודות המפגש של הרצונות או אי הרצונות שלנו מול הצנזור הפנימי, מול הביקורת והשיפוטיות שלנו את עצמינו, בין אם זו ניזונה ממשפטים שכבר הופנו אלינו או ששמענו אותם נאמרים במקרים דומים ולמדנו את השיעור עוד לפני שעשינו איזה שהוא צעד ובין אם זו ביקורת שיפוטית ומצנזרת שאנחנו מייצרים לעצמינו...


נשים לרגע פסיק ונזכור ששיפוט, בקרה וצינזור שומרים עלינו, מוודאים שאנחנו לא מסכנים את עצמינו חברתית למשל, אבל לגמרי גם הישרדותית


הבעיה מתחילה כשמינון הבקרה, השיפוט והצנזורה הפנימית עולה ועוצר אותנו מלהתקדם ולהתפתח, שם – בדיוק בנקודה הזו, אנחנו מתחילים לייצר מחסומים ותקיעות רגשית ופיזית גם יחד, אחרי ככלות הכל, הגוף והנפש הולכים יד ביד לאורך כל הדרך וכשהנפש נתקעת, הדברים מתבטאים בגוף....


את התקיעות הזו מבית היוצר של השיפוט העצמי או זה המגיע מהסביבה אלינו, נוכל לראות סביב הגרון, בלוטת התריס – לעיתים הביטוי יהיה בדלקות גרון חוזרות ונשנות, בעיה במיתרי הקול ועד בעיות אלו ואחרות בבלוטת התריס הממוקמת בדיוק במקום בו נפרש הגשר שבין השכל והרגש...


הספר "דרך האומן"-/ג'וליה קמרון אותו הזכרתי בתחילת כתבה זו, מעניק כלים פשוטים, זמינים ויעילים להתמודד עם הצנזורה הפנימית שלנו (מכל סיבה שהיא), אבל כל דרך אחרת שנוחה לכם כמו NLP, רפלקסולוגיה, דיקור או דמיון מונחה יעזרו לשחרר בתורן את החסימה והתקיעות שעוצרת ואוצרת את השיפור, הבקרה והצנזורה שעוצרים אותנו מלהצליח לבטא במלל או בהוצאה מן הכוח אל הפועל את מה שמבקש לצאת מאיתנו החוצה.


ממליצה לכם בחום לא לקחת את דברי אלו כמובנים מאליהם ולבדוק – לבדוק על עצמכם, על האנשים סביבכם ולהקשיב למוצא פיהם... המשפטים כפי שתיארתי לאורך הכתבה ושוב "אני לא אעיז/אצליח/יכול" להגיד/לעשות... הם עדות וסימן לבקרה עצמית גבוהה, כמו גם פרפקציוניזם העוצר אותנו מלהפיק מעצמינו את מה שמבקש לצאת החוצה...


 

כך תכינו את גופכם לסתיו...



מדי חודש אוגוסט, ניתן לחוש בצינת בוקר ואם רוצה אלוהי מזג-האוויר, ניתן לחוש בצינה דקה גם לעת ליל. רוחות מתחילות לנשוב ואלו בתורן, יודעות להביא איתן את צינון סוף הקיץ. מי מאיתנו שחווה כבר צינון של סוף הקיץ יודע לספר שחום, אף סתום ודלקת גרון בחמסין, זו חוויה לגמרי לא נעימה בלשון המעטה..


השנה יש לי כוונה להקדים יותר מתמיד את ההיערכות לקראת הסתיו, אולי כי פגשתי חצבים פורחים בסוף חודש יולי (שזה לגמרי מוקדם), אולי כי גשם נפלא בירך לנו את בוקר העשרה באוגוסט אולי כי הסתיו והחורף השנה עשויים להיות מאתגרים יותר מתמיד באדיבות הווירוס והכתר לראשו...

באופטימיות שבי, אני נוטה לחשוב שאולי הגיעה הקורונה כדי לתת לנו הזדמנות ושהות להתבונן על עצמינו פנימה, לברור את דרכינו מתוך השינוי שכפה עלינו הווירוס, המסיכות והסגר שחווינו - כך או אחרת, לאור אותו covid19, חשוב לנו השנה לתת תשומת לב ודגש להכנת מערכת החיסון עוד לפני שהסתיו מגיע אלינו באופן רשמי ב-21 לחודש ספטמבר.

אנחנו מגיעים לפיתחו של סתיו 2020 אחרי קיץ "לוהט" במיוחד, לא כי היה חם כל כך באופן קיצוני – אלא משום הרוחות הסוערות והלוהטות המלוות אותנו לאורך הקיץ. אנחנו רואים אותן בהפגנות כשהאגו מתהלך כמעט לבדו ברחובות, לא כי יש כאן מלחמת אגו באגו (אולי גם), אלא כי האגו האזרחי נבעט, נרמס, נטחן עד דק והושלך נטול כבוד ראשוני וחסר ידיעה מה עומד להגיע במישורים הכי בסיסיים - להתמודד לבד...


אם אנחנו זוכרים שגוף ונפש הם איבר אחד, המושפע פעם מהגוף הסובל בחום בלחות ובסטרס המאתגר אותנו עד קצות גבול היכולת ופעם מהנפש שחווה תסכול, אכזבה, חששות, פחד ובעיקר חוסר ידיעה מה עומד להגיע, ברור הוא שכשיתווסף גורם נוסף כמו מזג אוויר הפכפך, הגוף שלנו עשוי לא להיות חזק מספיק כדי להתמודד עם שינויי מזג-האוויר מה שיתבטא בחשיפה גבוהה למעלליהם של מיני וירוסים וחיידקים האופייניים לעונות מעבר.


זה הזמן להזכיר שוב שסטרס, פועל בשקט מאחורי הקלעים וזולל בגמיעות עמוקות נדבכים נרחבים מהוויטמינים, המינרלים וכוחות הריפוי הטבעיים ומכאן גם בתיפקודי הגוף שלנו לרבות מן הסתם, מערכת החיסון ולכן, כשהרוחות סוערות כל כך, זה הזמן שלנו לתת על כך את הדעת ולהיערך לקראת הסתיו הקרב ובא.


המטופלים שלי כבר יודעים לשלוח לי בווצאפ את תמונת הגופיה או הסוודר הדק שהם זוכרים ללבוש או לצרף בבקרים הצוננים – מה שאומר שאני כנראה עקבית משהו, או שהמטופלים שלי זכו להבין על גופם את ההבדל שניכר בין סתיו מגובה בגופיה/סוודר קל, לבין הפעמים שלא...


זה הזמן לדאוג לתפריט מגובה בדגנים מלאים, מגוון קיטניות (לא לשכוח להשרות למשך כמה שעות ולהחליף את מי ההשרייה – מזכירה שגם הצמחים באדניות/עציצים/גינה נהנים ממי ההשרייה של קיטניות וניזונים מהוויטמינים והמינרלים המשתחררים למים), מגוון רחב של ירקות ופירות בקליפתם, לרבות פטריות כמו שיטאקי ומאיטקי ופטריות מרפא שמגיעות בכמוסות המתאימות לחיזוק מערכת החיסון, אגוזים וזרעים במינון (על רקע רמות שומן גבוהות) כשבמקביל חשוב לדלל את כמות הסוכר והקמח הלבן על מוצריהם מהתפריט, להמנע ממזונות מיצרי ליחה כמו תפוזים, בננות, בוטנים, עישון ושאר אלרגנים כמובן.

הן האסכולה הנטורופתית, ההודית (איורוודה) והסינית, דוגלות בתהליך ניקוי רעלים פעמיים בשנה בתקופות המעבר.


אני מוצאת שתהליך ניקוי רעלים בתום הקיץ, קצת לפני בוא הסתיו עוצמתי יותר ומנקז יותר, בפרט כשקיץ 2020 הביא איתו רגשות סוערים, התמודדות לא פשוטה מול מעללי הקורונה וחוסר הידיעה מה יהיה הלאה.


כולנו מרגישים שמשהו בעולם שלנו משתנה ולא ממש יודעים להניח את האצבע, היכן ובאיזו צורה נפגוש בהמשך הדרך את השינויים המתבקשים – גם אם ולא ממש השלמנו עם הצורך... כל אלו מתבטאים באיכות הנשימה, על העור, במערכת העיכול, בשינויים שחלו בתיפקוד שלנו (סגר והגבלות שהייה בחוצות) שינויים שאולצנו אליהם באורחות החיים – משפיעים עלינו גם רגשית וגם גופנית פיזיולוגית ומן הסתם כמובן ביוכימית – מזכירה שרגשות ומחשבות מגובים הורמונאלית (אם ניתן לכנות זאת כך) ואלו בתורם, משפיעים עלינו נפשית רגשית, פיזיולוגית וכמובן ביוכימית – ומשנים את התיפקוד המערכתי שלנו מקצה לקצה.


לכן אני מאמינה שתהליך ניקוי רעלים השנה, במיוחד לפני הכניסה לעונת הסתיו והחורף אחריו המתאפיינות בהסתגרות, נכון לאפשר לגוף לנקות מתוכו וממנו את כל המיותרים לו, כדי להתמודד נכון, טוב וקל יותר עם תחלואי החורף.


לא נשכח להוסיף את חשיבות השתייה, מים ו/או חליטות או הוספת עשבי תבלין/פירות למי השתייה ובנוסף, גם הקפדה על פעילות גופנית שוטפת שעוזרת גם היא בתורה עוזרת לנו לנקז מהגוף את המיותרים דרך הריאות (נשימה), עור, עיכול ושתן וכמובן הנפש – אחרי ככלות הכל, כולנו נהנים מאנדרופינים זמינים במחזור הדם.


 

לעכל או לא לעכל?



"ככה מרגיש לי בקישקעס", "הבטן שלי מתהפכת", "אני לא מעכל את זה" - אלו כמה דוגמאות למשפטים שאנחנו אומרים כדי לתאר מה שמרגיש לנו בפנים, באינטואיציה, בהקשבה שלנו לעצמינו – לגוף שלנו... האם יש הקבלה בין היכולת שלנו לעכל תרחישי חיים לבין איכות תיפקוד מערכת העיכול?

חלל הבטן שלנו, מארח באדיבות רבה יש לציין את מערכת העיכול בכללותה ומגיע עם "מפת דרכים" סדורה המשתמשת בסיפור שכל אחד מאיתנו מביא, יכולתו או אי יכולתו להתמודד עם מזונות, תרחישי חיים וכל ההשלכות הנלוות..


סבתי עליה השלום נהגה לאמר שכל מה שאנחנו מניחים על השיניים, יושב לנו על העצמות – יידיש שפה מליצית ומספקת הומור שנון משהו, שיש לא מעט אמת בבסיסה...


כך או אחרת, כולנו יודעים איך משפיעים עלינו סוג מזונות או משקאות שאנחנו צורכים דרך קבע.

יש שיאמרו שלעולם לא ישתו קפה משעות אחר הצהריים ואילך – אחרת לא יצליחו לעצום עין כל הלילה, יש שיאמרו שאין להם שום בעיה ללגום קפה חזק דקה לפני שעולים על יצועם וישנים שנת ישרים באין כל מפריע –

יש שלא יאכלו מזונות מסויימים או צירוף מזונות כי הם כבר מכירים את תגובת הבטן, או לייתר דיוק "שילמו" כבר את מחיר אי ההתאמה בכאבים או יציאות כאלו או אחרות אם בכלל...


ללא ספק, בני האדם מכל הגזעים, בכל הצבעים והדתות יודעים לאמר מה נכון להם בבטן, גם כשלא מדובר באוכל או משקה, יודעים להצמיד את האינטואיציה למעיים, להסביר שהבטן שלהם מדברת או מוחה ולהגיד מבלי משים, מה הם מצליחים לעכל או לא..

הדברים כמובן אינם תלושים מהמציאות כהלכתה, בפועל כל האמירות הללו נגזרו כנראה מכל מי שחווה מיחושים אלו ואחרים בבטן והעביר הלאה לדורות הבאים את מטבעות הלשון, כמו גם את החיבור לבטן וההקשבה...


הרפואה ההוליסטית משייכת את מערכת העיכול וכל המערך הרגשי שלנו – אם תירצו, תוכלו למצוא הן בשימוש השפתי והן בתחושות, אין ספור מקרים שקושרים גם הם בין מערכת העיכול ורגשות, לא פלא איפה שאנחנו נוטים להשתמש בביטוי "אני לא יכול לעכל את זה" על מצבי חיים קשים, מה שמן הסתם יתבטא בהמשך הדרך במערכת העיכול...


לפני למעלה מעשור שנים ישבה אצלי בקליניקה מטופלת ועוד לפני שהגענו למהות הגעתה לטיפול, הניחה בחלל האוויר את חוסר יכולתה לעכל טראומה מתמשכת שחוותה – אתם ודאי מנחשים שהיא הגיעה לטיפול במערכת העיכול..


גזים, נפיחות בטנית אחרי האוכל, עצירות, שלשול, או עצירות ושלשול לסירוגין, מחלות מעיים דלקתיות, מעי רגיז, טחורים, פיסורה, בעיות בכבד, הלבלב או כיס המרה, המעיים – הם חלק מהביטויים שלנו לחוסר יכולת לעכל משהו שחווינו.


כשאנחנו בסטרס (ואנחנו בסטרס במדינתנו הקטנטונת), גוף האדם מפעיל שרשרת פעילויות על מנת שנוכל להתמודד עם הסטרס, אנחנו מכירים את המקום הזה כשלושת ה-Fight, Flight, Freeze – מדובר בשרשרת פעילויות אוטומטיות שהגוף מפעיל, כדי לאפשר למנגנוני ההישרדות האנושיים להיות ראשונים לפעולה ולאפשר לנו להתמודד עם המצב – אלא שבדיוק בזמן הזה, מערכת הרבייה, מערכת החיסון ומערכת העיכול פחות רלוונטיות להישרדות ולכן אינן פועלות בזמן סטרס.


עכשיו נשאלת השאלה, כמה פעמים אתם בסטרס במהלך יממה – קצת קשה לכמת תשובה שכזו, בעיקר משום שלא מדובר רק בעצבנות, מה לגבי טרדות?, דאגות?, רגשות שליליים?, פחד?, חששות?, רעב?, צמא?, עייפות? – הגוף האנושי מזהה את כל אלו כסטרס ומפעיל מיידית את מנגנון ההישרדות – ועכשו, אחרי שהבנו מה מתבטא כסטרס גופנית פיזיולוגית, אפשר גם להבין כמה פעמים ביממה מערכת העיכול עוברת תהליך shut down ביממה, כמו גם למה כל כך הרבה ישראלים סובלים מבעיות עיכול כאלו ואחרות....

עוד אומרת הרפואה הסינית, כי לכל איבר יש את קשת הרגשות המאפיינים כל איבר בתוך מכלול מערכת העיכול:

כך למשל הכבד Liver הוא האיבר המתאפיין ברגשות כעס ותיסכול.


הטחול (שאינו מקושר למערכת העיכול בראי הרפואה הקונבנציונאלית, בראי הרפואה הסינית הוא בעל חשיבות רבה ברמת עיכול מזון) מתאפיין בהשפעה על למידה, זיכרון והבחנה בין עיקר לטפל.


הקיבה בראי הרפואה הסינית משפיעה על מצבינו הנפשי, כל דפוס התנהגות שלנו הנחווה בהגזמה, משפיע ישירות על הקיבה וזו בתורה כך מאמינים הסינים, עלולה לגרום לפגיעה שכלית, הסתגרות והתבודדות, דיבור משולח רסן, אלימות מילולית ופיזית – זו אש הקיבה


המעיים הדקים קשורים למצב המנטאלי שלנו. תפקידם לקבוע את רמת השיפוטיות שלנו (ראו כתבה קודמת בעניין הצנזורה) ומסייע לנו, (נותן לנו את הכוח להוציא מן המחשבה אל הפועל) בתהליך קבלת החלטות.


המעיים הגסים מאפיינים את העצבות (אף שלמשל גם הריאות נוגעות בעצב, אבל יותר בכיוון של אבל) הם מתבטאים גם בעור הגוף והשיער.


כיס המרה הוא זה שאחראי על המוטיבציה, החיוניות לכל פעילות חיובית והחלטית. בעוד הכבד (הנחשב ל-"רמטכ"ל" של תפקודי הגוף) עוזר לנו לתכנן את חיינו, כיס המרה בשיתוף פעולה (כן או לא) מסייע לנו לקבל באופן נחרץ ובעוז את ההחלטות הנדרשות לנו בהתאם לתכנוני הרמטכ"ל לעיל.

תגידו אולי שהם מיסטיקנים הסינים כמילות השיר ששרה נורית גלרון את מילותיו של שלמה ארצי, אבל נסו להיזכר ברוח התקופה של מי שחווה כאבים שמקורם בכבד או בכיס המרה והקבילו אותם להלך הרוח שלו באותו הזמן...


נסו לשאול פעם מישהו ממכריכם או מי שתיתקלו בהתנהלותו המופרזת והאלימה מילולית משהו, על יכולת העיכול שלו והצליבו מידע..


מה בפועל מבקשת מאיתנו מערכת העיכול שלנו?


נתחיל בהקשבה... איך שלא נסובב את פני הדברים, רק אנחנו – כל אחד מאיתנו גר בתוך גופו ומן הסתם, יודע הכי טוב מה טוב או מה לא טוב לא ולכן, הקשבה לעצמינו, לגופינו – היא הדבר הראשון שמערכת העיכול שלנו מבקשת.


זה נכון גם לגבי סוגי מזון, שתיה, צורת אכילה, שעות אכילה, איכות הלעיסה... לפעמים גם צורת הישיבה או הבגדים שאנחנו לובשים בזמן האכילה משפיעים גם הם על תיפקוד מערכת העיכול – מזכירה לכם שבדיוק לפני שנה בגיליון ראש השנה הבאתי את דבריו של הרמב"ם בדיוק בנושאים הללו..

שווה לחפש את הגיליון באתר ולתת את הדעת על הדברים.


אחרי ההקשבה, דרושה לנו מידת החלטיות והתחשבות בעצמינו – מי אם לא אנחנו לביתנו?/גופנו?.. אחרי ככלות הכל, אלו אנחנו שמשלמים את המחיר באופן אישי כשמשו לא טוב לנו בבטן, כשיש לנו קושי לעכל מי מהמזונות, הרגלי החיים או תרחישי חיים?


כל כך הרבה אנשים שפגשתי בקליניקה ענו בשלילה על שאלתי "האם אתה רואה קשר בין מה שאתה אוכל לבין מה שאתה מרגיש" - אם משהו לא מסתדר לכם, אם אתם חווים כאבי בטן, יציאות לא סדירות, שאינן כמו פעם, אם אתם סובלים מבחילות, צרבות, חוסר שקט בבטן או נפיחות אחרי האוכל – אל תחכו.. חבל לתת לזמן לאפשר לדברים להסתבך במקום לטפל בדברים מיידית ולאפשר איכות חיים טובה ומאפשרת.


 

סולם בריסטול



אין לנו אלא להודות לסולם בריסטול שמסייע לנו לצאת יותר בקלות (עד כמה שניתן) מהמצב המביך המבקש מאיתנו לתאר בפרוטרוט את תוצרי בני המעיים שלנו..

אחרי כתבה נרחבת על ביקורת, שיפוטיות, צנזורה וכתבה על היכולת שלנו לעכל או לא תרחישי חיים – לא נותר לי אלא להביא דברים בשם אומרם ולהניח בפניכם את הדרך הנוחה והטובה (נכון להיום) שתאפשר לכם להבין היכן אתם ממוקמים בסולם.

לאף אחד מאיתנו לא ממש נוח לספר ולתאר את תוצרי המעיים שלנו בואך צואה, אבל יש ליציאות שלנו משמעות עצומה, הנותנת אינדיקציה על תיפקודה של מערכת העיכול בכללותה כשהבנת התוצר, מאפשרת לנו להבחין ולאבחן האם יש לנו בעיה והאם יש צורך לגשת לטיפול ו/או התייעצות אצל גסטרו-אנתרולוג או נטורופת – לפעמים שניהם גם יחד.


אני יכולה לאמר לכם שרק כשהפכתי להיות אם בישראל ומי מילדי סבלו מעצירות קשה, רק אז הבנתי שיש צרה צרורה ושמה "עצירות" והיא גוררת איתה תסמינים רבים, לעיתים קשים ובוודאי מאוד לא נעימים.


לימים, כשאבי התבגר וכמבוגרים רבים סבל מעצירות המכונה "א-טונית" משמע עצירות על רקע של תנועתיות מועטה או אי תנועתיות במעיים, הבנתי דברים לעומקם והיום, אני יכולה בוודאות לאמר למי שלא חווה חלילה עצירות, שאחת התחושות המטרידות ומעוררות סטרס, הן הסבל מעצירות.


מן הצד השני, גם אנשים הסובלים משלשולים כרוניים, כמו למשל אלו הסובלים ממחלות מעיים דלקתיות כמו קרוהן/קוליטיס, חיידקים (דיזנטריה) או פרזיטים למיניהם, גם הם סובלים מתסמינים קשים כתוצאה מהשלשול כך שמן הסתם, השאיפה שלנו לאיזון בהגדרת המושג "בריאות" מתוארת נפלא במקום המבקש איזון במערכת העיכול בכלל ובתוצריה קרי צואה על אחת כמה וכמה.


רוצה הגורל ולמזלנו כי רב, הומצא בשנת 1994 "סולם בריסטול" מבית היוצר של אוניברסיטת בריסטול באנגליה, המביא שבע דוגמאות מצוירות המבקשות לתאר סוג יציאות שונים וזאת כאמור, נולד מתוך הקושי להתבונן בעיניו של רופא/מטפל ולתאר בפרוטרוט את תצורת מוצא מעיו.


ברוב המקרים בהם נתקלתי עד היום, כשנדרשתי לסייע במצבים של מערכת העיכול והגעתי לשלב השאלות על הצואה, התשובה הגורפת היתה "אני לא יודע", "אני לא מסתכל" – כן, זה מביך ולא ממש פשוט...


אבל לתיאורים הפלסטיים הללו (תסלחו לי) יש חשיבות עצומה כדי להבין מה מתחולל במערכת העיכול מבלי להגיע לחדר ניתוח ולראות בעיניים מה בדיוק מתרחש שם...


לצורות השונות של הצואה המתוארות בסולם בריסטול יש משמעות ברורה, המצביעה על כיוונים אופציונאליים העשויים להיות חשודים במחלות של מערכת העיכול הידועים בסוגי הצואה המופיעים בסולם.


בנוסף, גם התדירות של היציאות והשימוש בסולם כאב (בין 1-10) מהווים נתונים משלימי תמונה העשויים להבהיר לצד המקצועי את רמת המצוקה שאתם חשים, את חומרת המצב ומכאן להחליט על סדרת בדיקות תואמת וטיפול בהתאם.


בלי הרבה דיבורים נוספים, נעבור לדבר על סולם בריסטול ולכם ההזדמנות לבחון את עצמכם ונכון תעשו, אם תיקחו את הדברים ברצינות ובמידה ואתם סובלים זמן רב מיציאות "לא תקינות" של מערכת העיכול, אל תתמהמהו ולכו להתייעץ עם מומחים בדבר – כאמור, תוכלו לבחור בדרך הקונבנציונאלית ולפנות לרופא גסטרו-אנתרולוג, כמו גם לפנות לנטורופת אם בחרתם לטפל בדרך טבעית.


לצערי, לא מצאתי תמונות (שאני יכולה להשתמש בהן בהתאם למדיניות התמונות ברשת) לסוגי הצואה השונים, אבל אני בהחלט מזמינה אתכם לערוך חיפוש בכל מנוע חיפוש עדיף עליכם ברחבי הרשת אחר התמונות או סולם בריסטול עצמו. כולי תקווה שאצליח לתאר את שבעת המדגמים השונים כדי לצייר לכם תמונת בנתיבי הדמיון....

1) השלב הראשון בסולם הוא מה שרובינו מכנים "צואת גללים". מדובר בצואה יבשה מאוד, עד מצב רפואי "אבני צואה". כפי שהבנתם, מדובר בצואה יבשה וקשה, מחוספסת הגורמת לכאב גדול ביציאתה, לפעמים לכאב מתלווה דימום מתעלת פי-הטבעת

סוג צואה כזה נוצר לרוב כתוצאה מחוסר שתייה מספקת, חוסר סיבים תזונתיים בתפריט, חוסר איזון בין סוגי חיידקי המעיים הידידותיים והפחות חברותיים, או לחילופין על רקע שימוש נרחב באנטיביוטיקה הגורם לחיסול שכבת ההגנה של המעיים "פלורה", או בשימוש בתרופות אחרות כמו תרופות נוירולוגיות.

כמו כן, חשוב להזכיר שתינוקות בשנתם הראשונה גם עלולים לסבול מסוג זה של צואה ובפרט אם לא נולדו בלידה רגילה/וגינאלית או תינוקות שלא ינקו חלב אם – זאת על שום חסר אנזימים שקיימים בחלב אם או לחילופין חיידקים מהוואגינה שנכנסו לגופם בזמן הלידה ומסייעים ליציאות תקינות או לא בחסרונם.

2) התצורה השנייה לצואה המדברת גם היא על סוג של עצירות כרונית, נראית כמו אותם גללים מהשלב הראשון, אלא שבשלב הזה, הגללים מחוברים במעיין "נקניקייה" קשה, עבה, גללית, המחוברת באמצעות שיירי סיבים תזונתיים וחיידקים. צואה זו היא התצורה הקלאסית המתארת עצירות כרונית קשה.

יציאות מסוג זה על שום גודלן (כ 4-3 ס"מ) המשתווה לגודל ההרחבה הטבעית של פי-הטבעת ועל שום היובש והמאמץ הנלווה להוצאתן, עלול לגרום לחבלות בתעלת פי-הטבעת, כמו גם לגרום לתופעה הלא נעימה המתארת קרע בפי הטבעת או כפי שנהוג לכנות אותה "פיסורה", טחורים, צניחת רחם, צניחת חלחולת, צניחת שלפוחית השתן ומחלות מעיים דלקתיות. בנוסף יתכן גם מצב של חסימת המעי הדק על רקע הימצאות צואה רבה במעי לאורך זמן.


צואה זו מעידה על הימצאותה למשך עד שלושה שבועות, מה שיכול לגרום בתורו (מעצם הימצאות הצואה למשך זמן כה רב במעיים) לתופעות כמו מעי דליף, מעי חדיר, מעי רגיז ומטבע הדברים גם מחלות מעיים דלקתיות למיניהן.

בנקודה זו חשוב לי להזכיר שקיים שוני עצום בין הגישה הקונבנציונאלית לבין כל אחת מהאסכולות הטבעיות בעניין הגדרת הזמן שבין יציאה ליציאה והגדרת עצירות.


בעוד הרפואה הקונבנציונאלית מגדירה עצירות רק לאחר 3 ימים ללא יציאה כלשהיא, הרי שכל אחת מהאסכולות הטבעיות גורסות שמדי יום צריכה להיות לנו יציאה כלשהיא ובמידה וזו לא קיימת באופן סדיר, תגדרנה האסכולות הטבעיות מצב זה כעצירות.

3) צואה זו נראית כמו אותה הנקניקייה מהצואה בשלב הקודם (2), היא אמנם דקה יותר אך עדיין מעידה על סוג של עצירות כרונית. ההבדל בין שני הסוגים הללו הוא זמן שהיית הצואה במעי הגס. צואה כמו זו בשלב (3), מעידה על כך שהצואה נותרה פחות זמן במעי הגס מהתצורה הקודמת שהיא יבשה יותר ועבה יותר ומטבע הדברים עלולה יותר להזיק גם לאורך המעיים וגם ביציאתה החוצה מעצם הקושי, המאמץ והתהליכים שעלולים להתלוות לכך כפי שתיארתי בסעיף הקודם.

4) סוג צואה זה הנראה כנקניקייה חלקה, צרה, לחה הנחשבת ליציאה האידיאלית היוצאת אחת ליום או יומיים – צואה בקוטר 1-2 ס"מ. למעשה, חשוב שנדע שקוטר הצואה חשוב ונותן לנו אינדיקציה על משך הזמן בו שהתה הצואה במעי הגס. ככל שהצואה עבה יותר, נדע שמשך שהייתה במעי הגס היתה ארוכה יותר.

5) סוג צואה זה הנראה כגושים רכים, בעלי גבולות ברורים, רכים וקלים ליציאה מתארים אדם עם 2-3 יציאות ליום. מדובר ביציאה רכה ונינוחה, בעלת קוטר שנע בין 1-1.5 ס"מ שאינה דורשת מאמץ ביציאה. מחקרים מראים שצואה מסוג זה מתארת תזונה שאינה מתועשת המשתמשת בחומרי שימור, צבע, ריח, טעם הנחשבים זרים לגוף האדם. עוד מראים המחקרים, כי סוג זה של צואה אופיינית לאנשים המשחררים את בני המעיים שלהם בישיבת כריעה כמו זו שאנחנו משתמשים בה כשאנחנו מטיילים בטבע, או כמו זו שקיימת במדינות רבות במזרח או בתצורת חיים שבטית באפריקה.

אנשים רבים למדו שלישיבה בשירותים יש משמעות רבה גם מבחינת משך הזמן אבל גם לסוג הישיבה על האסלה עצמה – במידה ומדובר באסלה כפי שנהוג במחוזותינו.

רוב האנשים נוטים לשבת על האסלה ולרכון קדימה, בעיקר משום שהם נשארים זמן רב בשירותים והרכינה קדימה מעידה על כך שהם עסוקים או בקריאת עיתון או בעלעול בפלאפון.


ישיבה זקופה על האסלה, מאפשרת לנו שימוש בכוח הגרביטציה במקום להשתמש בלחיצה באמצעות נשימה עמוקה ודחיסת הסערפת כלפי מטה מה שעלול כפי שהבנתם בסעיפים קודמים לקריעה/פיסורה, טחורים או כאמור צניחת איברים.


אחת השיטות היעילות לאנשים הסובלים מקושי בשחרור היציאות, הוא שימוש בספסל קטן, כמו זה שמשתמשים עבור ילדים קטנים שלא מגיעים לגובה הכיור – ואז, תוך ישיבה והנחת הרגליים על הספסל (כחמישה עשה עד עשרים ס"מ גבוה) מדמה את הישיבה בכריעה הנחשבת לצורה הנכונה והנוחה יותר לגוף האדם לשחרר את היציאות – כפי שנהוג כאמור במזרח ובשבטים באפריקה.

6) צואה מסוג זה נראית כחתיכות רכות ללא גבולות ברורים, צואה במרקם דייסתי משהו, קל מאוד ליציאה ללא כל מאמץ. צואה מסוג זה עומדת בקו הגבול בין צואה אידיאלית כמו זו המופיעה בשלב מספר 4, לבין פעילות יתר של מערכת העיכול מסיבות שונות שיש לתת עליהן את הדעת ובעיקר, כדי למצוא את הסיבה והגורם ליתר פעילות של מערכת העיכול.

סוג זה של צואה מגיעה עם דחיפות ולחץ כמעט בלתי נשלט להוציא את הצואה החוצה. מטבע הדברים והמרקם הרך, כמעט נוזלי והדחיפות לשחרר את היציאה – זה בדיוק סוג הצואה שמבקש שטיפה נאותה לאחר היציאה בגלל הפיזור הצואתי הנגרם מהלחץ הגדול ביציאה עצמה.

לפעמים על רקע צריכה גבוהה של אשלגן בתזונה, חסר נוזלים בגוף (עד כמה שזה נשמע הפוך), עלייה חדה בלחץ הדם על רקע סטרס, שימוש באנטיביוטיקה ותרופות נוספות אבל אופיינית גם לסוג תזונה מתובלת מאוד, תזונה מתועשת שהוסיפו לה משפרי טעם, חומרי שימור ועוד.


בעיקר אופיינית סוג צואה זו לאנשים שסובלים מסטרס המתבטא כפי שכבר קראתם בכתבות קודמות בגיליון זה. זה לחלוטין חלק מהביטויים של סטרס.


בנוסף, זה סוג הצואה של אנשים המשתמשים בסוגים שונים של משלשלים ומה שבעיקר מאפיין אותם, היא הדחיפות והלחץ להגיע לשירותים כשהמשלשלים מתחילים לפעול.

7) שלב זה מתאר שלשול, לרוב שלשולים הם תולדה של זיהום ויראלי או בקטריאלי במצב חמור יותר במעיים. יחד עם זאת, שלשול הוא ביטוי קלאסי למצבים של מחלות מעיים דלקתיות.


אם אתם סובלים מתקופות של עצירות ולאחריהן משלשולים, תופעה זו מכונה "שלשול פרדוקסלי" המתאר שלשול המבקש לנקות הצטברות צואה למשך זמן במעי הגס ויציאת הצואה עם כמות נוזלים גדולה כשלאחרי השלשול, שוב תגיע תקופת עצירות.

כפי שראיתם, צלחנו את סולם בריסטול למרות אי הנעימות להניח את המקומות האינטימיים של כל אחד מאיתנו מעל הדף, אף שווירטואלי הוא –


עדיין, אחרי כל השלבים המתוארים, יש חשיבות לצבע הצואה, הריח האופייני לחומציות גבוהה, או לחוסר איזון מובהק בין חיידקי המעיים לחיידקים הידידותיים (מה שמתבטא גם בריח חזק של נפיחות ישבן) ולסיכום גם המשקל הסגולי של הצואה מהווה אינדיקציה, מזכירה לכם שצואה צפה מעידה על כמות שומן גבוהה במרקם הצואתי, מה שמעיד ישירות על רמות כולסטרול גבוהות.


 

פוסטים אחרונים

הצג הכול

Comments


bottom of page