top of page

גיליון אוקטובר 2019

עודכן: 3 במאי 2020

פתח דבר

גיליון אוקטובר מגיע אליכם אחרי שכבר הכריזו רשמית על בואו של הסתיו הנכסף, גם אם אני כבר נושמת לרווחה אחרי שהתפוגגה כמעה לחות הקיץ ההביל, עדיין חודש אוקטובר הוא החודש בו אני מציינת מדי שנה את תנועתם של מחוגי הזמן ומוסיפה שנה נוספת למניין אלו שאספתי עד כה.


לא יודעת איך אתם מרגישים קצת לפני יום ההולדת שלכם, אבל אני מכירה מקרוב את התופעה שאני מכנה "תסמונת היומולדת" זו שלוקחת אותי מדי שנה למסע הבודק את הדרכים בהן פסעתי עד כה, מציב נקודות חדשות אליהן אני רוצה להגיע כשבדרך, אני מוצאת נקודות בהן לא נתתי את מיטב תשומת הלב לה אני נדרשת ומן הסתם כדאי היה שאתקן לי אותן...


השנה, אנחנו חוגגים את רוב החגים בחודש אוקטובר וללא ספק, במקביל לשמחה שבחגים, הילולת המסורת, שפע המעדנים יש גם את המפגשים המשפחתיים והחברתיים שלעיתים הופכים מאתגרים – מאחלת ומקווה שאתם נהנים הן בחיק המשפחה, חברים והן בחיק הטבע המחליף מלבושיו בעונה זו של השנה (הנה היום לדוגמא חמסין מאתגר, אבל לפנות ערב יתחילו הגשמים וכבר הזהירו אותנו מפני שטפונות בנחלי המזרח – רק בישראל כבר אמרנו?)


זה אחד הגיליונות היותר אישיים מטבע הכתבות, בפרט החיים שמעבר וכמובן הכתבה המביאה חלק מהחוויות שצברתי בביקורי במרוקו הקסומה, מקווה שהכתבות תאפשרנה לכם זווית ראיה נוספת, לפחות כזו שתוכל להקל עליכם גם בחלקים הפחות פשוטים של החיים.


סתיו מופלא, בריא ומלבלב לכולנו. קריאה מועילה ומהנה,

תמר.


 

דכאון או דכאון עונתי?

אל תדאגו, עם בוא האביב הכל יחלוף ועד אז, יש לי כמה רעיונות איך להתמודד עם התופעה ולעבור את החורף מבלי להיות עצובים..

הסתיו שהחל לא מכבר, מביא עימו לא מעט שינויים ואלו, מרחיקי לכת עבור חלק מאיתנו.

פעמים רבות כבר דיברנו על התופעה המכונה "דכאון חורף"/"דכאון דוב" – תופעה המתרחשת באדיבות שינוי כמות, עוצמה ואפילו "צבע" האור המשתנה בחילופי עונות.


אם אינכם מכירים את התופעה מקרוב ואינכם רגישים לשינוי, אין לכם מושג במה המדובר, אבל אם אתם חדי חושים והשוני בין עוצמת וצבע האור הקיימת באופן טבעי בקיץ לעומת זו המשתנה עם בוא הסתיו משפיעה עליכם, אתם יודעים היטב במה המדובר.


חוקרים ופסיכולוגים העוסקים בתחום, עדיין לא הגיעו לכלל תמימות דעים בדבר הסיבות והגורמים לתופעה, למרות זאת, ברור הוא שלמופע "דיכאון חורף" לחלוטין יש הקשרים ביולוגיים, ביוכימיים ונוירולוגיים המתבטאים בגופנו עוד לפני הגורמים החיצוניים המגיעים באדיבות שינויי מזג-האוויר.


חשוב לדעת כי בניגוד לדיכאון קליני, דיכאון חורף הוא תופעה שחולפת עם בוא האביב וככלל, שתי התופעות שונות בהתנהלותן.


בשונה מדיכאון קליני, דיכאון חורף חוזר על עצמו בחילופי עונות בפרט בעונת הסתיו והחורף וחולף כאמור עם בוא האביב, לכן חלק משמותיו של דיכאון החורף הם "דיכאון עונתי" או "דיכאון דוב" בהשאלה לשנת החורף של הדובים.


אם שמתם לב שבשנתיים האחרונות (לפחות) תסמיני הדכדוך באים "לבקר" אתכם עם בוא הסתיו ועם בוא האביב הם מתפוגגים ואתם "מתעוררים לחיים", הרי שאתם סובלים מדכאון חורף.


איך מתמודדים עם התופעה?

  • הקפידו על פעילות גופנית שוטפת (בפרט פעילות גופנית אירובית) גם מזרימה דם, גם מחממת ובעיקר מפרישה חומרים שמשפרים את רמת החיוניות ומצב הרוח.

  • לתזונה כמובן חלק משמעותי גם בתופעה זו., הסירו מהתפריט שלכם פחמימות ריקות (קמח/סוכר לבן ומוצריהם) והקפידו במקביל על פחמימות מורכבות המביאות איתן שלל ויטמינים ומינרלים ובפרט ויטמינים ממשפחת B התומכים במערכת העצבים.

  • הקפידו על שינה טובה, בפרט על זמני שינה ברורים (לא רבים מדי) ומלאו את היום שלכם בעשיה כבר משעות הבוקר המוקדמות, שכרה של עשיה ניכר במצב הרוח שלנו ובתחושה הפנימית של חיוניות.

  • החורף הישראלי די מתחשב בישראלים הלוקים בדכאון חורף, כך שהחורף הישראלי מקושט בלא מעט ימי שמש – נצלו אותם והקפידו לבלות מחוץ לבית כדי לספוג אור שמש וליהנות מחמימותה המופלאה בחורף.

  • חשיבות גבוהה לשינוי סוג הנורות בסביבה בה אתם נמצאים רוב שעות היום, חפשו בחנויות אור יום (לרוב לבן או ורוד רך)שמטבע הדברים יסייע בשינוי האווירה ויקל על סימפטומי הדכדוך החורפי.


 

טריפטופן – חומצה אמינית חיונית ומשמעותית

חומצות אמינו, הן אבני הבניין של החלבונים בגוף האדם, חלקן חיוניות (כאלו שהגוף לא מייצר לבד), חלקן לא חיוניות כשהגוף יודע לייצרן לבד ויש את אלו שהן חצי חיוניות, הזקוקות לסיוע חיצוני כדי להשלים את תוצרת הגוף.


טריפטופן היא חומצה אמינית חיונית, כזו שהגוף לא מסנתז לבד וזקוק לתוספת מבחוץ על מנת להשתמש בה.


טריפטופן חיונית לתהליך המטאבולי להפקת סרוטונין שחשוב לנו למצבים של סטרס, חרדות, טיפול בנדודי שינה, כאבים שונים, תוקפנות והתקפי זעם, דכאון, מאניה-דיפרסיה והיות ומחקרים הצביעו על רמות נמוכות של טריפטופאן בקרב הלוקים באנורקסיה, היא מתאימה לטיפול במצבי אנורקסיה (אף שלרוב טריפטופאן בעיקר "מדכאת" קרייבינג/חשק עז לאכילת פחמימות ומתוקים).

טריפטופן משתתפת בייצור ויטמין B3 (ניאצין) וזה בתורו חשוב לנו לטיפול בעודפי שומנים בדם, בפרקינסון, אפילפסיה וסכיזופרניה ועוד תיפקודים רבים נוספים. כמו-כן, טריפטופן משתתפת גם במטאבוליזם (חילוף חומרים ) של ויטמיני C ,B9 ,B6 ומגנזיום.

טריפטופן מהווה גם חומר גלם להפקת חומצה פיקולינית המשמשת בגופנו כנשאית של מינרלים חשובים כמו אבץ מהמעיים לדם.

טריפטופן מעודדת את ייצור הורמון הגדילה (GH) ומשפעלת את תיפקודי מערכת החיסון.


על-מנת להשלים את המטאבוליזם ולפעול באופן מיטבי, זקוקה טריפטופן לכמות נאותה של וויטמין B6 ולמעשה, אחת הבדיקות היעילות לבדוק את תיפקוד וכמות הטריפטופאן בגוף, היא ביצוע של בדיקת איסוף שתן לשלילת או אישוש חומצה שהיא נגזרת של טריפטופאן (Xanthurenic Acid) – כשחומצה זו מופיעה בשתן, היא מצביעה גם על חסר של ויטמין B6 וגם על "בזבוז" של טריפטופאן – כלומר, שטריפטופאן אינה פועלת במיטבה ועשויה להיות מקור למצבים המפורטים לעיל.


אם אנחנו יודעים שמקור טריפטופאן בחלבון, לכאורה נכון היה להגדיל את כמות החלבונים בתזונה על מנת להגדיל באופן עקיף את כמות הטריפטופאן ביחס ישר, אלא שהגוף שלנו כנראה קצת יותר חכם - ראשית צריך לקחת בחשבון שהגוף זקוק לכמויות קטנות של טריפטופאן. יחד עם זאת, קיימות חומצות אמינו נוספות שמתחרות על הטריפטופאן על החדירה לרקמות והתאים כך שלמעשה, העמסת חלבון ברמה התזונתית לא רק שאינה מעלה את רמת הטריפטופאן, אלא גם מורידה את ריכוזו. לעומת זאת, הגברת צריכת פחמימות מעלה את ריכוז הטריפטופאן בגוף וזה מעניין, משום שבתהליך ספיגת פחמימות בגוף, מוגברת הפרשת אינסולין כידוע לכם וזה (האינסולין) גורם לירידה בדם של החומצות האמיניות המתחרות עם הטריפטופאן, כך שלמעשה, צריכה מוגברת של פחמימות מעלה את ריכוז הטריפטופאן בגוף. יחד עם זאת נזכיר כאן את הבחירה המושכלת בפחמימות מורכבות על פני אלו הפשוטות וכאן ההבדל שבין סוגי הפחמימות (פשוטות/מורכבות) בהחלט משמעותי !


ניקח עוד צעד אחד קדימה ברשותכם, אף שזו התפרצות לדלתה הפתוחה של הביוכימיה ועדיין זה מרתק ומעניין ובעיקר, משמעותי ברמת ההבנה...

סטרס, עליו אני מדברת כל כך הרבה בכתבות העוסקות בפתולוגיות כאלו ואחרות, משחק גם בריכוז הטריפטופאן בגוף ולמעשה מדלדל את ריכוזו. לא זאת בלבד שסטרס מדלל את ריכוז הטריפטופאן בגוף, בנוסף סטרס מעורר הפרשת קורטיזול (אחד מהורמוני הסטרס המופרשים מבלוטת יותרת הכליה) כשקורטיזול מופרש לדם, הוא גורם להפרשת אנזים (טריפטופאן פירולז 5) וזה בתורו, מפרק את הטריפטופאן והופך אותו לקינורנין. אולי לא ידברו אליכם שמות החומרים השונים שמפעילים את הגוף שלנו, בפועל סטרס מקטין את הפרשת המלאטונין (ההורמון שאחראי על השינה שלנו) ובמצבים של סטרס מתמשך, נקבל בשורה התחתונה רמות גבוהות יותר של קורטיזול (הורמון הסטרס) ורמות נמוכות יותר של טריפטופאן, מלאטונין וסרוטונין – רמות נמוכות של שלושת אלו, יכולים לחבור לכדי תמונה של דכאון מלווה בקשיי שינה ברורים.

לא רק חלבונים ופחמימות מורכבות משפיעים על רמות טריפטופאן, אלא נוכל למצוא טריפטופאן גם בשקדים, בוטנים (וגם חמאת בוטנים) אגוזי ברזיל, פקאן, זרעי דלעת, שומשום מלא, קטניות כמו פולי תורמוס, פולי סויה, שעועית לבנה, עדשים, חומוס, אפונה יבשה, פול. אבוקדו, בטטה, תמרים, שוקולד, משקיה סויה, טופו, חלב ניגר, גבינה וכמובן חלבון מהחי מבוסס הודו, דגים וביצים.


חשוב להבין את הדקויות כבר ברמת האיבחון הראשוני ולהפריד בין התופעות השונות על מנת לדייק הפניה לתזונה תומכת טריפטופאן או לחילופין שימוש בתוסף חיצוני. בעבר הלא רחוק (1989) הוציא מפעל ביפן משלוח כמוסות טריפטופאן נגוע בזיהום שגרם לסינדרום נדיר שפגע בכ-1500 איש, מה שגרם לשלטונות ארה"ב לאסור מכירת טריפטופאן. כיום ניתן בהחלט למצוא תוספי טריפטופאן, אלא ששוב, יש להבחין באופן ברור ומדוייק האם רק טריפטופאן חסר, או שיש חסכים נוספים או בעיות ספיגה ואותן יש לפתור קודם ההוספה. כמובן את אומדן החסכים, ככל שהחסכים קטנים יותר, ניתן בקלות יותר להוסיפם באמצעות תזונה ייעודית אך, היה וקיימים חסכים נוספים ו/או תופעות נוספות, לכן, יש לשקול בזהירות ולברור באופן מושכל בחירת תוסף מתאים.



 

החיים שמﬠֵבר?...

מעולם לא חשבתי על כך שאדם שנפטר מן העולם, למעשה גם נפתר מהעולם... ‎

זו לא תהיה כתבה קלה לעיכול, אני מראש מתנצלת, אך יש דברים שצריכים להיאמר, לעלות על הכתב, כיוון שהם חלק ממה שאנחנו נוהגים לכנות בקלות ראש משהו, "מעגל החיים" ולא תמיד אנחנו מבינים את המשמעויות עד כלות. איך נוכל? ובעצם אנחנו נמצאים כאן ועכשיו, מתנדנדים בנדנדת החיים, צפים על פני זכרונות מן העבר – שלנו, של הסובבים אותנו והסביבה שלנו עצמינו, לבין מה שמחכה לנו בהמשך הדרך, הדאגה לילדים ולכל האהובים עלינו מקצה לקצה – שם, במרווח המיוחד הזה שנקרא הווה, נמצאת לה ההוויה האמיתית שלנו, בדיוק כפי שמסבירים לנו פעם אחר פעם כל הפתגמים החכמים עטופים בסרטי אנימציה ומסכים יפהפיים – שם בדיוק הם החיים עצמם...


במהלך השנתיים האחרונות נפרדתי לשלום מאנשים יקרים לליבי, אבי, אמי וכמה מטופלים מן העבר הרחוק, כאלו שהגיעה שעתם והם בחרו להמשיך הלאה אל הלא נודע מבחינתנו, הם... הם ידעו שהגיעה העת וגם כאלו שהלכו לעולמם בטרם עת כפי שנהוג לומר.


לא פעם במהלך השנתיים האחרונות יצא לי לחשוב על הימים, הרגעים האחרונים בחייו של אדם על פני האדמה, נראה שאלו אנחנו – אלו שממשיכים את דרכינו כאן הם שלא מבינים ולא יודעים, כל אסופת 730 היממות שחלפו, הביאו לפתחי תובנות חדשות והתבוננות מחודשת על החיים ובעיקר על העובדה המוזרה הזו, שהמוות – הוא חלק מהחיים עצמם.


אלו שליוויתי באהבה רבה, הורי האהובים וגם מטופלים מן העבר, הגיעו לנקודת זמן בה כך ניתן לי להבין, "בחרו" בחירה שלימה ומלאה, מתוך שלמות בלתי מוסברת שכאן, בנקודת הזמן בה בחרו, הם ממשיכים הלאה למסע חדש, במקום אחר, בלתי מוכר וידוע לנו – השלמות הזו, השלווה הזו שראיתי נסוכה על פניהם, העסיקה אותי לא מעט ועודנה...


אנחנו בני-התמותה שנותרים כאן על פני הכדור ומושכים את הכדור אל עבר העתיד, לא מצויידים בכלים או התובנות של אלו שיום אחד מאירה בם התובנה שזה הזמן להמשיך הלאה, נבצר מאיתנו להבין איך הם מקבלים בשלווה את ההחלטה, הפרידה תוך בחירה שלימה ומודעת (?) – בעיניים שלנו ההדיוטות זה פשוט בלתי נתפס ובכל זאת, מדי יום, כל דקה, מישהו על פני הגלובוס, בוחר להמשיך את דרכו...


שמעתי משפטים שונים, מוזרים, שונים ותובנות חיים שנאמרות כנראה רק בדקות בהן חוט החיים שאנחנו כל כך נאחזים בו נמצא על קצה גבול היכולת ועומד להינתק, שמעתי "ככה – ככה אני לא רוצה", "שמעתי את "עייפתי", "יש לי יותר עבר מעתיד", ראיתי גם פרידות מרגשות שנחגגו בארוחת פרידה חגיגית, היו גם כאלו שהתמזל להם מזלם (כך אנחנו נוטים לחשוב) והם עצמו את עיניהם לשנת ליל וחלפו הלאה דרך החלומות אל היעד הבא - מבין כל המפגשים עם האנשים המיוחדים והיקרים לליבי כל כך למדתי, שאדם יודע, (אולי גם מרגיש) מבין ובוחר את הרגע המתאים לו להמשיך הלאה, בדיוק כפי שהיה, בדרכו, מתוך אופיו והתנהלותו כאן.. לעיתים, היו כאלו שצלחה ידם לשנות את מופע הפרידה בניגוד מוחלט לחייהם, אלו ברי המזל כך למדתי להבין, החלו במסע תיקון נשמתם גם כשגחלת החיים עוד בעבעה בם, עד שגוועה..


קטונתי מלהבין את החיים שאחרי המוות אם אלו קיימים כלל, קטונתי לא פחות להבין את הרגעים שלפני המוות ואת המוות בפני עצמו –

אבל כן נכחתי בחייהם של אנשים שנפטרו מן העולם – (איזו אמירה מוזרה, חשבתם עליה פעם? – הם נפט/תרו מאיתנו...) ומשבחרו אלו לפסוע אל השלב הבא, זה הנסתר מפנינו - כאבתי, כעסתי, השתדלתי להבין, ילדתי, גידלתי וטיפחתי געגועים ושיחות מדומות במחשבתי ואז משסיימתי להתאבל על לכתם (לעיתים בטרם עת), מצאתי הבנה, או נכון יותר קבלה או היכולת לכבד את החלטתם ללכת הלאה...


עדיין, יש בי געגוע למפגשים, לשיחות, עם חלקם לחיבוק – לדאגה לשלומם ולמחשבה על הדרך שתהא הנכונה ביותר עבורם לשפר ולהטיב את בריאותם כשעוד היו מטופלי, או כשהורי היו עדיין בין החיים ונדרשו להשגחה והכוונה –

אני זוכרת את הורי, סבי וסבותי משמיעים כולם את אותו המשפט, מי יודע מי יזכור אותנו אחרי לכתנו הלאה – מפתיע, זה המשפט הכי הישרדותי שהכרתי ומעניין שהוא מגיע בערוב ימינו, יתכן שחלק מתהליך הפרידה של בני התמותה מהעולם שאנחנו מכירים, כורך בחובו מסע לבדיקת הדברים שהותרנו אחרינו, נקודות הציון בהן הותרנו את נוכחותנו לדורות הבאים, אולי אלו הן הנקודות המאפשרות להמשיך הלאה, כשיודעים שהותרנו לפחות משהו אחד שיהווה עד וזיכרון על עצם היותנו כאן, עשינו משהו, הותרנו מזכרת, אולי גם השפענו...


אני אישה אופטימית וככזו, אני מחפשת תמיד את הלימונדה שמאחורי כל לימון מושאל. באופן טבעי, העיסוק בהפקת "לימונדות" מביא אותי לתהות האם אנחנו באמת חיים בנוכחות מלאה בהווה של חיינו, האם אנחנו לא פוזלים אל העבר, האם אנחנו לא שבויים במקסמי העתיד – כמה באמת אנחנו נוכחים בזמן הווה כשדברים ואירועי חיים קטנים כגדולים מתרחשים לנו מול העיניים – האם אנחנו נותנים להם משקל, לוקחים את הרגע להקשיב, להיות נוכחים באמת, להתרגש, להרגיש ולתת משוב מיידי – מזומן כמו שאנחנו אומרים – האם לא זה חלק מהחותמות שאנחנו מותירים אחרינו אחרי לכתנו?


הרגעים החזקים החרוטים בזיכרוני מהורי ע"ה מבוססים על מפגש של כמה חושים בו בזמן, על ריחות, חיבוק, מבט של עין בעין, הקשבה עמוקה – אני מכנה אותם מאה אחוז נוכחות – אולי בטעות, אולי בצדק, אבל אלו הם הרגעים החזקים שאני נושאת בחובי להמשך הדרך, זו גם המורשת שהותירו בי הורי ואנשים נוספים נפלאים שנפט/תרו מן העולם ויצאו לדרכם הלאה – הם נכחו, אני נכחתי וזו כנראה הירושה הגדולה ביותר שיכול אדם להחזיק בידיו ולהפיק ממנה מורשת, היסטוריה ונוכחות מחודשת עם הדור הבא...


כמחצית השנה אחרי שנפטר אבי האהוב (ע"ה), בחרנו לצפות בסרט המיוחד "KOKO" מבית דיסני, המדבר על יום המתים. היה לי מידע קלוש משהו על המושג שמגיע מהאמריקות הדרומיות של הכדור, אבל אף אחד לא הכין אותי או את מי מילדי לחוויה העוצמתית שחיכתה לנו בכל דקה בסרט הכל כך מיוחד הזה. אם לא צפיתם בסרט, הרי שזו הזמנה עם המלצה חמה, בעיקר משום שהשקפת החיים המכבדת את האדם גם אחרי פטירתו מן העולם והנצחתו בשמחה ובחגיגה, שונה כל כך ממה שאנחנו מכירים מבית ואולי, יש להם (תושבי האמריקות הדרומיות) מה ללמד אותנו...


אני יודעת, זו כתבה לא קלה, ללא ספק זה נושא לא פשוט ולוקח לנו זמן להבין שאנשים שהיו חלק בתוך חיינו התקדמו הלאה והותירו אותנו כאן – לפני כחודש נפטרה אישה מיוחדת עבורי שהיתה מטופלת שלי לפני מספר שנים, לזכרה, לזכרם של שני מטופלים נוספים מן העבר שאחרי שנים נפטרו ולזכרם של הורי האהובים שחיים בחובי כל רגע, כל יום בשנה, אני מוצאת לנכון להניח את הכתבה הזו כאן, דווקא בתחילתה של שנה חדשה, כי כשיוצאים לדרך חדשה או מתחדשת (באדיבות הבחירות עליהן דיברתי בגיליון קודם) יש לבחור באיזו צידה להצטייד, מה הם הדגשים שאנחנו לוקחים איתנו ולאן אנחנו מכוונים את עצמינו גם בעזרתן של תובנות שקיבלנו במורשת חייהם של האהובים עלינו.


כמה שעות לפני הפצת גיליון זה של המגזין, התגלגל לידי סרטון שצולם במהלך טקס קבורתו של איש, אלא שכנראה האיש היה מלא הומור – או תקראו לכך איך שתרצו. במהלך טקס הקבורה מושמע פסקול של הנפטר מקיש על עץ הארון וקורא להוציאו מן הארון – הזוי?, מופרע?, מטורף?, מצחיק? – בסרטון רואים את כל משתתפי מסע הלוויה צוחקים עד דמעות – אני מודה שאין לי מושג איך אני הייתי עומדת בכך, אבל גם זו דרך...


אם הצלחתי בדברי אלו ולו במעט, להקל על זיכרונות כואבים, געגועים לאלו שהמשיכו הלאה – דייני...



 

כימאי טוב, הוא זה שיודע להפיק מצואה כסף

את המשפט הזה, למדתי מאבי ע"ה עוד הרבה לפני שחשבתי שיום אחד אטייל בנופיה הקסומים של מרוקו ואראה תעשייה שלימה צומחת מגללי עיזים (במאמר מוסגר, לי יש עניינים לא סגורים עם גללי עיזים מגיל צעיר)


מרוקו, לא מפסיקה להפתיע את עיניי התיירים, היא רבגונית, ססגונית, מלאת צבעים וחיוכים של אנשי טבע קסומים, אתה לא מבין את הכבוד לטבע, עד שאתה לא רואה שכל חתולת רחוב יכולה להחליט להמליט בבית או בחנות ותושבי מרוקו יקבלו את זה באהבה, אפילו ידאגו לחתולונת לאוכל ומים – אתם רואים את זה קורה כאן בארץ?


מרוקו באמת מדינה יפהפיה, בכל חבל ארץ, בכל אקלים ומאוד הפתיע אותי לראות את העיזים מטפסות על העצים, נדמה היה לי שראיתי את המחזה הזה מתרחש גם בהודו, אבל כאן במרוקו, הן לקחו להן את הזמן ולא מיהרו כלל ואם כל זה לא מספיק, המדריך שלנו (שאני ממליצה עליו בחום – אל תחמיצו את החוויה איתו David Torgeman - D.Tour) - הסביר לנו שמניחים לעיזים בעיקר משום שזה חלק מתהליך הפקת שמן הארגן המפורסם בכל העולם... ס ל י ח ה?


השמן שאני משתמשת בו לרעמת התלתלים שלי עובר דרך מערכת העיכול של העז ממרוקו? – תודו שזו לא מחשבה מרנינה במיוחד...


אז נכנסנו לראות איך עובד התהליך הזה, נכון הוא שכיום תעשיית הארגן כבר לא עובדת ידנית, אחרי ככלות הכל שמו של שמן הארגן על סגולותיו כבר יצא את גבולות מרוקו אל העולם הרחב והיקום מחכה לתפוקה מוגברת...

כך או אחרת, תהליך הפקת שמן הארגן מתחיל כשהעיזים (ההן מעץ הארגן) אוכלות גם את הפרי שהוא אגוז לכל דבר ועניין ואת הפרי מן הסתם, ניתן למצוא בגלליהן (אני לא אתנצל על זה), משם מגיע האגוז לשרשרת ארוכה ובה קולפים את האגוז (שנראה בפנים כמו שקד ללא קליפה) ומתחיל תהליך כתישה ארוך, בכל חלק של התהליך, ניתן להפיק מאגוזי הארגן את החלק השמיש שלהם, כך שהתוצרים של האגוז הם רבים יותר ממה שאנחנו מכירים כרכיב בענף הקוסמטיקה והשיער.


התוצרים שהצליחו להפתיע אותי שייכים דווקא לתחום התזונתי, כך למשל ניתן למצוא טחינה שהופקה מאגוזי ארגן, בעלת טעם של שקדים (פחות או יותר) מאוד טעים, כמובן שניתן להוסיף לטחינה סילאן או דבש – ממש ממש טעים ויש גם שמן ארגן לאכילה שניתן להוסיף לסלטים או בישול, אני הוספתי לסלט חסה שקושט גם בפלחי שקדים והתוצאה היתה טעימה להפליא.

שום דבר לא הולך לאיבוד בתהליך עיבוד אגוזי הארגן, בסוף התהליך נותר מה שנקרא במרוקו "סבון שחור", תארו לעצמכם סבון שמזין את העור בכל חומצות השומן הנפלאות שיש באגוז ארגן ולא מייבש את העור כפי שסבונים לרוב עושים. זו גם הסיבה שהמוצרים המופקים באגוזי הארגן חולשים על תעשיית הקוסמטיקה והטיפוח הן של העור והן של השיער, כמו גם טיפול במחלות עור (לרבות מחלות עור דלקתיות).



פוסטים אחרונים

הצג הכול
bottom of page