גיליון אוקטובר 2020

פתח דבר

עד לפני כמה שנים, היה לי הסכם ג'נטלמני עם אבי ע"ה וההסכם היה בעניין השפה המפולפלת, המצחיקה והחכמה לטעמי – הלא היא יידיש...


ההסכם היה פשוט, נהיר וקל – כל מה שרציתי, היה ללמוד ממנו את השפה שהיתה שגורה בפיו מגיל צעיר ובאהבתו אליה, לדיבור ולחשיבה המליצית השמורה לאנשים יצירתיים, הוא ללא ספק העמיק בשפה ולגמרי ידע אותה על בוריה.

א ל א...


אלא שאחד המשפטים היותר פשוטים ומטבע הדברים גם המרגיזים יותר הוא

א- מענטש טרעחט ואנט גוט לאכט (ותצטרכו לסלוח לי על שגיאות הכתיב – אם יש כאן כאלו, זה באמת מאתגר לכתוב ביידיש)

כך או אחרת, המשפט הזה בתרגום ישיר משמעו שהאדם מתכנן וחושב מחשבות ותכניות ואלוהים צוחק. משמע, התכניות משתנות מהרגע להרגע...

אבי לצערי, נפטר לפני שהספיק לעמוד בתנאי ההסכם הבודד, כך שהיידיש שלי צולעת ביום בהיר וטוב ולמעלה מכך.


לתומי חשבתי שאחרי האירוע הבריאותי שחוויתי במהלך חודש ספטמבר, אתאושש במהרה כפי שאני רגילה להיענות ולהתגבר על מהמורות בדרך

א ל א... (פעם שניה)


אלא שלמרות הבנת הרציונל והרצון הגדול שלי לעמוד ביעד ולהוציא גיליון שלם ומלא בעיתו, רחוק מיכולתי הפיזית לעמוד בכך - לגוף שלי לוקח זמן לחזור לעצמו והישיבה אצל המחשב לכתוב את המחשבות והנושאים שאני מעלה מדי חודש במגזין, כרוכה במאמץ – מילא מאמץ – לישיבה הממושכת הזו מתלווים כאבים שלא ידעתי על קיומם בלקסיקון התחושות וסרגל הכאב שהכרתי עד היום בתוך חיי..

לפיכך חברותי הקוראות וחברי הקוראים,

גיליון אוקטובר יוצא בגירסה מקוצרת, לפי מידת יכולתי לשבת ולהקליד את המחשבות והנושאים שבוער לי להבהיר ולהעביר הלאה אליכם – אתכם הסליחה ובאותה נשימה (אני מתרגלת נשימות, עושה פעילות גופנית גם לריאה השמאלית וגם לימנית) סליחה גם מהגוף וההחלמה שאני מאתגרת אותם בישיבה ממושכת וכולי תקווה, שככל שהימים יחלפו, כך אוכל ביתר קלות לשבת ולכתוב את הגירסה המלאה של גיליונות המגזין.

אם קראתם עד כאן ואין לכם שמץ מושג על מה אני מדברת, כשאני מתארת את חוויות הבריאות שחוויתי בחודש ספטמבר, הרי אתה מוזמנים ללחוץ על הקישור המצורף ולקרוא את הכתבה "סליחה" המופיעה באתר שלי.

https://www.beophentivey.com/post/%D7%A1%D7%9C%D7%99%D7%97%D7%94

בהזדמנות זו, אני מבקשת להודות מעמקי נפשי לעונת הסתיו שהואילה להמתין לי שאתאושש, לטמפרטורות שהמתינו שאתחזק עד שאצליח לגרור את עצמי החוצה להליכה, לעננים שמעטרים את פני הרקיע, לניחוח הסתיו בשעות הבוקר המוקדמות – אין בפי מילים להביע את תודתי להמתנה הזו, שהרי ידוע לכל עד כמה אני מחכה ומצפה לימות הסתיו שהשנה, הואיל ברוב טובו להתאחר ולהמתין לי, שאוכל להתפעל, להתפעם וליהנות כל יום מחדש מקסמי ומופעי הטבע בחסותו של סתיו...

בדף הפייסבוק הפרטי שלי, תוכלו למצוא את ניסיונותי לתעד ולצלם את מופעי השקיעות הקסומות שהן חלק בלתי נפרד מעונת הסתיו – מקווה שתאהבו לפחות כמוני.

כמדי סתיו, מזכירה לכולנו להקפיד על שמירת הגוף מרוחות קרירות שמלוות את העונה, הקפידו ללבוש גופיה דקה ולהחזיק סוודר קטן בתיק כדי להמנע מכניסת רוח קרה לגופכם, אף אחד מאיתנו לא ממש זקוק לתופעות הלוואי של רוח קרה, בוודאי לא בימי קורונה...


נקפיד על תזונה טובה, נמעיט ככל הניתן בשימוש בקמח וסוכר לבן ומוצריהם, אלו מכם הרגישים ללחות וליחה יקפידו על מניעת מזונות מעוררי לחות ואלרגנים כמו חיטה ומוצריה, חלב ומוצריו, תפוזים, בוטנים, אגוזים, שומשום ועוד


וזה הזמן להכניס חזרה למטבח את התבלינים המחממים כמו פלפלים חריפים למינהם בהתאם לטעמכם ויכולתכם לשאת את החריפות, אגוז מוסקט, קינמון, ציפורן, הל, כמון, ראס אל חנות – יחד איתם נוכל בהדרגה לחזור לתבשילי הנזיד והמרקים שמחממים לנו את הבטן, הגוף והנשמה עם בוא החורף...


אני מודה ומתוודה שבשלהי הסתיו, כשעדיין מסתובבים להם באופן חופשי (ובלתי חוקי בעליל לטעמי) כמה חמסינים אחרונים, אני נוהגת מדי שנה להפעיל את המזגן, להקפיא עד כלות את האוויר בין כתלי הבית ולהכניס סיר נכבד של חמין אל התנור – יש גבול כמה אפשר למתוח את הסבלנות והציפיה שלי לחורף כהלכתו... – ותודה לאלוהי המזגנים..

בנימה אופטימית ומאפשרת זו,

מברכת את כולנו בסתיו גשום ומבורך

בבריאות איתנה וקריאה מועילה ומרתקת.

שלכם כתמיד,

תמר


 

רוחות של שינוי


סתיו אהובי, מביא איתו בכל שנה רוחות הקלה מהחמסינים של סוף הקיץ (האמת גם אלו של תחילת הסתיו צפופים ומחניקים) אבל אין כמו רוח קלילה של שעות בין הערביים או צינת בוקר דקיקה להתענג ולשבח ולו בשמה את הסתיו – עונק... לא, לא טעות כתיב – עונג ענק הוא בהחלט עונק לשמו !



https://www.youtube.com/watch?v=n4RjJKxsamQ


כבכל סתיו, כשאני מתחילה להתאושש מהבלי הקיץ (לגמרי תרתי משמע והשנה בפרט), אני נהנית לראות את השינויים סביבי, הטבע קורא לי לחוש מקרוב איך מוריקים אט אט מצהבי (כן, אין מילה עברית, אבל אני בהחלט ממליצה) הקיץ ומאווררים את שכבות האוויר הדחוסות שהיו כאן כל עוד השמש עמדה וקפחה על ראשינו חום ואדי לחות הבילים – וכשהאוויר קליל יותר והנוף מוריק, לי אישית קל יותר לנוע – פיזית,