top of page

גיליון אוקטובר 2021 - מגזין בריאות באופן טבעי


האמונה /ג'ובראן ח'ליל ג'ובראן

ואז

בקש זקן הכהנים:

ספר לנו על האמונה

ויען יאמר:

הֲדִבַּרְתִּי הַיּוֹם עַל דְּבַר מָה אַחֵר?

הָאֱמוּנָה, הַאֵין הִיא כָּל הַמָּעֲשִים וְהַמַּחְשָבוֹת

וַאֲשֶר אֵינוֹ מַעֲשֶה וְאֵינוֹ מַחְשָבָה

אֶלָא פְּתִיעוֹת וּפְלִיאוֹת הַמְּפַכוֹת בְּחַדְרֵי הַנֶּפֶשּ,

גַּם עֵת תַּחְצוֹב הַיָּד בָּאֶבֶן אוֹ תֶּאֱרוֹג בַּנּוּל?

מִי יוּכַל הַפְרֵד בֵּין גוֹרָלוֹ לְפָעֳלוֹ אוֹ בֵּין אֱמוּנָתוֹ לְעִסּוּקו?

מִי יוּכַל לִפְרוֹש שְעוֹתָיו לְפָנָיו וְלוֹמַר:

אֵלֶּה לֶאֱלוֹהִים וְאֵלֶּה לְעַצְמִי, אֵלֶּה לְנַפְשִי וְאֵלֶּה לְגּוּפִי? –

כָּל שְעוֹתֵיךָ – כְּנָפַיִּם מְעוֹפְפוֹת מִיֵּשוּת לְיֵּשוּת.

הַלוֹבֵש אֶת מוּסָרוֹ רָק כְּמַחְלְצוֹת חַג – מוּטָב עָרוֹם יְּהֵא,

כִּי רוּח וְחַמָּה לא יְּבַקְּעוּ עוֹרוֹ,


הַנּוֹהֵג כְּמִצְוַת אֲנָשִים מְלוְמָדָה כּוֹלֵא אֶת צִיפּוֹר שִירוֹ –

כִּי שִיר הַדְּרוֹר לא יָרוֹן מֵאֲחוֹרֵי סוֹרָג וְתַיִל,

וּמִי שְאַךְ אֱשְנָב אֱמוּנָתוֹ, בִּרְצוֹתוֹ פּוֹתֵחַ וּבִרְצוֹתוֹ נוֹעֵל,

עֲדַיִּן לא דָּרְכָה רַגְלוֹ בִּמְעוֹן הַנֶּפֶש אֲשֶר חַלּוֹנָיו מזְּרִיחָה עֲדֵי זְרִיחָה.


יוֹמְךָ וְעֲמַלְךָ הֵם מִקְדַּש אֱמוּנָתְךָ,

וְעֵת תָּבוֹא עָדָיו קַח כָּל אֲשֶר לְךָ:

מַחְרֵשָה וָחֶרֶט, קוּרְנָס וָנֵבֶל – דְּבָרִים שֶעֲשִיתָם לְךָ לְצוֹרֶךְ אוֹ לַהֲנָאָה.

כִּי גַּם בְּעָבְדְּךָ אֶת אֱלוֹהֱיךָ לֹא תִּגְבַּהּ מֵעַל רוֹם הֶשֶּגֶיךָ

וְלֹֹא תִּיפּוֹל מִשְֶפֶל כִּשְלוֹנֶיךָ.

וְאֶת כָּל בְּנֵי הָאָדָם קַח עִמְךָ

כִּי בְּהִתְעַלוּתְךָ לא תּוּכַל לָרוּם מִתִּקְווֹתֵיהֶם

וּבְהִתְבַּטְּלוּתְךָ לא תּוּכַל לִמַּךְ מִּיֵּאוּשָם.

וּבְבַקְּשְךָ אֶת הָּאֱלוֹהִים, אַל נָא תְּּהֵא חוֹקֵר בַּמּוּפְלָא

רַק הִתְבּוֹנֵן סְבִיבְךָ – הִנֵּה יִשְתַּעֲשַע עִם יְלָדֶיךָ,

לַמֶּרְחָבִים הַבֵּט – הִנֵּה יִתְהַלַּךְ בְּעָנָן,

זְרוֹעוֹתָיו נִשְלָחוֹת בַּבְּרָקִים וְנוֹפְלוֹת בַּגֶּשֶם.

רְאֵה, הִנֵּה הוּא מְחַיֵּךְ בַּפְּרָחִים וְיָדָיו נָעוֹת בַּצַּמָּרוֹת.


***



פתח דבר

כותבת את השורות האלו בימים המיוחדים הללו שבין השבתות והחגים של חודש ספטמבר ובעיקר, ביום המיוחד והמיוחל שמבחינתי, הוא החג החשוב הלא הוא "חג תחילת הסתיו" - הארץ, האדמה, השמים וכל מי ומה שביניהם נותנים אותותיו של סתיו – לא יודעת לאמר אם רק אני רואה ומרגישה כך, או שגם חלקכם או רובכם, אבל אני מרגישה את סתיו עמוק בחובי, מרגישה את הרוח מאווררת אותי, מעיפה הלאה את כל מה שהצטבר בימות הקיץ הצפופים אני כמעט ומתפתה להניף ידיים ולאפשר לרוח לקחת אותי איתה אל מחוזותיה...


סבי ע"ה נהג לאמר "לו הייתי ציפור" – כזו שיכלה לפרוש כנף ולעוף למחוזות אחרים רק כדי לבקר, לראות, להרגיש ולשוב חזרה, אני מסכימה לעוף עם הרוח, לאן שתיקח אותי, למחוזות אחרים, שונים, אחרים – אני מודה, אני חובבת שינויים מושבעת ומקבלת אותם בברכה והודיה, כך למשל לימדה אותי הרוח (ברור שתרתי) להודות על האנשים שהיו בתוך חיי והמשיכו לדרכם מכל סיבה אפשרית, באו, היו, חווינו יחד את תרומתם ותמורתם והמשיכו הלאה לדרכם – בדרכם...

חודש אוקטובר הוא החודש בו אני מציינת את יום הולדתי, השנה - חגגתי גם בספטמבר את הולדתי המחודשת אחרי מהמורת החיים ומעלליה אשתקד במחוזות חיי וביתר שאת, בשמחה גדולה גם באוקטובר – לפעמים אנחנו זקוקים לניעור, טלטלה כדי להתבונן אחרת על פני הדברים, אני – את שלי – קיבלתי... – מבחינתי, כל בוקר הוא תחילתו של יום הולדת מחודש (אפרופו משמעותן ועוצמתן של אמונות)– שווה !!!

וכעת, עם הרוח (גם פה תרתי מן הסתם) והאמונה, מוזמנים אחר כבוד ליהנות מהסתיו, מנדידת העופות הקסומה – אל תחמיצו, מהרוח והרוחות ורוחו של גיליון אוקטובר של המגזין.


סתיו בריא ונפלא לכולנו, קריאה מועילה ומהנה

שלכם כתמיד,

תמר.



 

מחלות אוטואימוניות




הן כבר הפכו כמעט טראנד חם בעולם הרפואה, מחלות אוטואימוניות, עצמוניות, הן מגיעות במגוון יותר רחב מכל דמיון פורה שיש לכל אחד מאיתנו ולכולנו יחד, הן מבקשות תשומת לב מיוחדת – מה זה אומר עלינו?


בהתבוננות פרספקטיבית על שלושים השנים האחרונות פחות או יותר, ניתן לאמר שיש שינוי משמעותי, קריטי הייתי אומרת באחוז הלוקים במחלות אוטואימוניות למיניהן.


תאמרו ודאי שאני מגזימה אבל בואו, בין 5% - ל 10% מהאוכלוסייה הכלל עולמית, סובלת מבעיות אוטואימוניות כלשהן. תעשו חשבון מהיר, מדובר בלא מעט אנשים ובפרט, לתופעה מרימת גבה בלשון המעטה, אחרי ככלות הכל – מחלה אוטואימונית היא במילים פשוטות כשהגוף תוקף את עצמו, סוג של טרור פנימי – נשמע לכם מוכר?


מערכת החיסון האנושית היא להערכתי אחת המערכות או המנגנונים המבריקים שקיימים ביקום (כן, כן לא הגזמתי בכלל – תמשיכו לקרוא), אנחנו חיים בסביבה לא ממש סטרילית, מוקפים זיהום סביבתי (מתי לאחרונה צפיתם ברקיע לכיוון האופק וראיתם פס שחור שלא אמור להיות שם – זה זיהום אוויר, מהבית שלי אני רואה את הפס הזה בכל ערב כשאני צועדת ושמחה שאני גרה רחוק מהמרכז, שאני לא נושמת את הזיהום הזה, אבל בפועל? – אני וכל מי שגר סביבי וחושב שמצא לעצמו ריאה ירוקה לרפואה לחיות בה, משלים את עצמינו ואנחנו נושמים גם נושמים את כל מחוללי האוויר ועוד....ברור שיש עוד)

על גבי העור שלנו – כ ו ל נ ו (שלא תהיינה טעויות) חיים להם בסימביוזה נפלאה חיידקים שבלעדיהם, סביר להניח שלא היינו מצליחים לשרוד אפילו יום אחד....



במעיים שלנו קיימת אוכלוסיית חיידקים שיכולה בקלות למלא אצטדיון, אם לא די בכך הרי שהאוכלוסייה הזו נחלקת לחבר'ה הטובים וגם לאלו שמחוללים שמות במעיים שלנו וגורמים לנו לקשת תופעות שרק כשעושים סדר במאזן הכוחות שבין שתי חבורות החיידקים, מבינים עד כמה האיזון הזה נדרש לבריאותנו – חד משמעית !!!

ובכל זאת, הרי אי אפשר לחיות בתוך בועה מנוטרלת ומנותקת מהיקום ומחיי היום יום, מערכת החיסון אמנם עושה איתנו חסד ואנחנו מצליחים לחיות בזכותה, אז למה היא פתאום מפנה לנו גב ופועלת נגדנו? – איך כל זה קרה?, למה בשלושים השנה האחרונות יש עלייה משמעותית במקרי הלוקים במחלות אוטואימוניות?


נתחיל בעובדות הפשוטות: מחלה אוטו אימונית ובכוונה הפרדתי את המילים: אוטו - עצמי, אימוני – חיסון.

אחד הדברים המאפיינים את כ-80 המחלות האוטואימוניות המוכרות לרפואה עד כה (חייבת לסבר את ההבנה לעומקה-הנה כמה דוגמאות: סכרת type1, צליאק, לופוס, מחלות מעיים דלקתיות וביניהן קרוהן וקוליטיס, דלקות מפרקים מסוג RA, פסוריאטיות, ויטיליגו, האשימוטו, FMF, וסקוליטיס, טרשת נפוצה) הוא העובדה שמחלות אלו מציגות פעילות שונה, אחרת, לא שגרתית של הוראות היצרן בואך מערכת החיסון.


מה זה אומר? משמעות המשפט היא שמערכת החיסון האנושית שתפקידה להגן עלינו ולאפשר לנו להתקיים בעולם (נסו לתאר לעצמכם איך נראים החיים בלי מערכת שמגינה עלינו מפני חיידקים , וירוסים – מי אמר קורונה, טפילים למיניהם) "מפנה לנו גב" ובמקום להגן עלינו, תוקפת אותנו מבפנים...

להערכתי הצנועה, השנתיים האחרונות בחסות וירוס הקורונה מסבירות וממחישות באופן נפלא את ההבדלים שבין אדם לאדם בהתמודדות עם הקורונה עם או בלי החיסונים... יש אנשים שמצבם החיסוני מעורער ויש שמצבם טוב יותר והטלטלה מתבטאת באופן שונה הן מול וירוסים, חיידקים ואפילו מול החיסון עצמו – כלומר התגובה של הגוף לחיסון.


אם נסכם את הדברים רק כדי ליישר קו, אפשר לקיים חיים ללא מערכת חיסון, הם מוגבלים מאוד – (נסו להיזכר בחולי האיידס טרם תרופות הקוקטיל), לרוב הם קצרים ודורשים סיוע רפואי ובידוד מהסביבה (אם מעניין לכם, תוכלו לקרוא על "ילדי הבועה" – אגב, נכון לשנת 2018, שכיחות המחלה בישראל עומדת על אחת ל-25000 לידות – כפליים ממדינות מערב אחרות, הסיבה לכך היא נישואי קרובים)/


מערכת החיסון מתגוררת בדם ונחלקת לשני חלקים, מה שמעניין אותנו כרגע, הוא החלק שאנחנו מכירים מגיל מאוד צעיר כלומר, התפתחות החלק הנרכש של מערכת החיסון.



אנחנו מכירים את המקום הזה מהתינוקות שלנו, שולחים אותם לגן, הם נפגשים עם ילדים אחרים, מטפלות, המפגש הזה הוא מפגש גם של מערכת החיסון שמגיבה למזהמים (פתוגנים - וירוסים/חיידקים/פטריות/טפילים), כל מפגש שכזה, גורם אמנם לסוג של תגובה שאנחנו קוראים לו מחלה, אבל בפועל מערכת החיסון לומדת, רוכשת לעצמה מגננות (אנטיגן) כנגד מזהמים ספציפיים איתם היא נפגשת. כך למשל מפגש עם וירוס מחולל אבעבועות רוח הנחשב לאחת ממחלות הילדות שרובינו עברנו.


אימהות (לרוב) תוכלנה לספר בקלות על שנות הלימוד הראשונות של מערכת החיסון של הילדים שלהן, המילים תהיינה קצת שונות – הן תספרנה כמה הילד שלהן היה יותר בבית מאשר במעון/גן בגלל החשיפה של הילדים לפתוגנים חדשים, עד כמה שזה לא כייף, לא נעים או נחמד, כולנו זקוקים למקום הזה כדי לאמן את מערכת החיסון שלנו להתמודד, להכיר ולפתח נוגדנים אל מולם של הווירוסים השונים כדי להצליח לחיות ולהתקיים ולא בחיי בועה.


על פניו הדברים נשמעים הגיוניים ופשוטים ומשמחים שמערכת החיסון כל כך חכמה ושומרת עלינו אלא שכשיש "באג" /תקלה במערכת החיסון ולא משנה באותו הרגע אם מקורו של הבאג ברמה הקונסטיטוציונית תורשתית או כחלק מההתלמדות של מערכת החיסון או אורחות החיים - החיים יודעים להשתבש (בלשון המעטה, כמו שנאמר "המציאות, עולה על כל דמיון הזוי וחולני ככל שיהיה").


כשמערכת החיסון מזהה חלקים עצמוניים שלנו כגורם זר, היא תוקפת את הגורם בלי שום רחמים – זו בדיוק ההגדרה של מחלה אוטואימונית, מה שהופך את המקום הזה לקשה יותר הוא העובדה שההתבטאות של מחלות אוטואימוניות משתנה מאדם לאדם, משתנה בתקופות שונות אצל אותו אדם וברוב המקרים נראה את התופעות באיברים / מערכות כלומר, נראה ריבוי סימפטומים לאותו מקור חולי. אנשים הלוקים במחלות אוטואימוניות ידעו לספר לכם על קשת הסימפטומים שכולם קשורים לאותו מקור – בפועל, אנשי רפואה ידעו להוסיף סימפטומים נוספים הקשורים לאותו מקור.


כשל חיסוני המעורר מחלות אוטואימוניות יכול להיגרם גם בשל שילוב גנטי או גנטי, כתגובה להרס רקמתי על רקע זיהום/טראומה, חשיפה לאנטיגנים חבויים במהלך הריון.


תשאלו ודאי למה קיימות כל כך הרבה מחלות אוטואימוניות ואיפה הן היו קודם למשל לפני ארבעים שנה?

נגעתי בכך קודם ברמת הזיהום הסביבתי, אבל לא רק – תזונה, עישון, קרינה, אבק, חומרי הדברה, הורמונים, תאורה אולטרה סגולית, סיליקה, תרופות, סטרס וגם העובדה שהמדע, המחקר והרפואה מתפתחים ומאפשרים בדיקות שלא היו פעם.


ברשותכם, מוסיפה נקודה נוספת למחשבה ומן הסתם, עולם המחקר משקיע לא מעט בחקר משמעות ההתייחסות שלנו למצבי חיים – התחום נקרא פסיכו-נוירו-אימונולוגיה – מילה ארוכה, אך אני משוכנעת שכולנו באופן גורף, נפגשים עם המקום הזה מספר פעמים לא מבוטל במהלך החיים שלנו – דוגמא? – פיתחתם רגישות בגרון, ברור שמשהו עומד להתלקח שם, אבל כל החברה יוצאים לחופשה חלומית ואתם ממש, אבל ממש רוצים לצאת – הסימפטומים נעלמים ואתם יוצאים לחופשה – אבל מנגד, אתם באפיסת כוחות, מצב רוח ירוד ווירוס קטנטן פצפון, עבר במרחק 1000 קילומטר והתלבש עליכם (מישהו לחש "סטרס" בקהל?) – נשמע לכם מוכר?... כוחות הנפש, כוחות הריפוי הטבעיים, תקראו לזה איך שתרצו – משפיעים גם הם על היכולת החיסונית האנושית וזה, פרט מעניין וחשוב, ששווה לתת עליו את הדעת... סוג של אסטרטגיה עצמית למקרה הצורך – חומר למחשבה.


אז עוד מילה (אם אתם כבר כאן), בפועל, אין תרופה חד-משמעית גורפת לכל מחלה אוטואימונית. אם תחזרו לתחילת הכתבה ולהסברים על מהות המופע האוטואימוני, על מיקום מגורי מערכת החיסון (דם נמצא בכל מקום בגופנו) והשפעתה על איבר/איברים, מערכת ו/או מערכות יהיה קל יותר להבין שלמצוא מכנה משותף אחד לכל הסימפטומים – הגם שאלו משתנים מאדם לאדם ומעת לעת - תרופה ספציפית עומדת על תקן הבלתי אפשרי (נכון להיום) כלומר, מה שיכולה הרפואה הקונבנציונאלית להציע הוא הקלה בסימפטומים השונים – לפעמים זה יעבוד, אחרות לא בהכרח...


במילים אחרות אני מבקשת לאמר שתמיד כדאי לנו לשמור על בריאותנו ככל הניתן – אין על כך עוררין אבל "לא כייף" בלשון המעטה, לפתח מחלה אוטואימונית ולנסות להתמודד עם מופעי הסימפטומים המשתנים מעת לעת.

מכאן ניתן להסיק ששווה לנו לשמור על התזונה שלנו, על רווחת הנשמה שלנו...




 

לופוס – זאבת אדמנתית



אם הייתי צריכה להמשיל את התנהלותה של מחלת הלופוס האדמנתית, הייתי מדמה אותה למלחמת יום כיפור, להתקפות מכל החזיתות בו זמנית – אלא שההבדל הוא שהתקיפה היא מבפנים ולא מבחוץ...


לופוס היא מחלה אוטואימונית ולאחר שקראתם את הכתבה הקודמת לגיליון זה, אתם מבינים ודאי, שמדובר ב-"מתקפת טרור" פנימית, שאין לדעת למפרע מני תגיע, מתי, מה תתקוף הפעם ובאיזה עוצמה או למשך כמה זמן – ככה !, בלתי צפויה שכזו – אבל,... ניתן לנסות ל"פייס" את הזאבת מזווית השקפה שמבינה את המנגנון, מבינה את הסימפטומים אבל בעיקר, בעיקר בוחרת במסלול בונה – קחו אוויר, זה יהיה ארוך, מעמיק ואולי אפילו פילוסופי משהו...


נתחיל ברשותכם בפן הפילוסופי משהו של הדברים, רוצה ברשותכם להביא/להאיר את המודעות, את יפי ועוצמת הבחירה של האדם בתוך חייו ולהעלות אותו על נס ברשותכם – המקום הזה – והפעם אשתף נדבך אישי מתוך חיי בעיקר כדי לאפשר או להאיר את היכולת שלנו ל ב ח ו ר, להשפיע, לשנות – ושלושתם גם יחד – לבחורלהשפיעולשנות בנשימה אחת – למה?

בעיקר משום שלי אישית זה פעל, זה עבד ובעיקר משום שכשאני נפגשת עם מטופל והוא פנוי ופתוח לקבל את ההארה והתובנה, כשיש בו העוז לפעול, להקשיב ל-"קישקעס" שלו עצמו, העשייה לצד התובנה, תאפשר אורח חיים קל ונוח וטוב יותר – פשוטו כמשמעו!


שלא תהיינה טעויות, אף אחד עוד לא הצליח לרפא כליל מחלות אוטואימוניות בכלל ולופוס בפרט וגם אני לא מתיימרת, אבל שיפור איכות החיים משמעותי ביותר לכל אחד מאיתנו ובוודאי לאנשים עם מחלות כרוניות ובפרט כאלו שאינן צפויות ובוודאי כשהן רב מערכתיות כמו לופוס למשל – (כן, יש עוד לא מעט כאלו).


אקצר את הדברים: הייתי בת 28 כשנישאתי וידעתי מבעוד מועד שחסרים בגופי 2 הורמונים שחסרונם, מפריע לי להרות באופן טבעי ובעיקר, שאזדקק לעזרה חיצונית כדי להרות.

הגעתי מוכנה בכל רמ"ח אברי ושס"ה גידי, במילים אחרות, הייתי מוכנה פיזיולוגית, רגשית, מנטאלית והבנתי את התהליך שעומד להתרחש על בוריו – רוצה לאמר, הייתי מגוייסת לתהליך באופן שלם ומלא, כל כולי הייתי בתהליך. לא אלאה אתכם בפרטים, הם לא רלוונטיים כרגע – מניחה ששמעתם, קראתם או אתם מכירים מקרוב – לא מדובר בתהליכים פשוטים, הורמונים זה שם המשחק וכשהם יוצאים משליטה ואיזון בגופינו, אנחנו מקבלים "סטירה לפרצוף" בלשון החבר'ה – יוצאים מאיזון בעצמינו.

כך או אחרת, שנה וחצי מהיום בו נישאתי, כבר ילדתי ורובכם כבר יודעים שילדתי שלישייה, הם נולדו בחודש תשיעי כלומר, לא פגים שזה בפני עצמו, נס ניסֵי הניסים – לא בדיוק פשוט להחזיק למעלה משמונה קילו ילדים בהריון אחד, תוסיפו 3 שיליות, מי שפיר, נפח דם – הבנתם את המסר...

המסר היותר חשוב ומשמעותי כאן, הוא הנחישות... זו היתה החלטה/בחירה שאני יכולה להניח את האצבע על היום שלקחתי אותה. אני רוצה ילדים, אני רוצה להרות ואני אעשה ה כ ל, הכל מכל וכל כדי להגיע למקום הזה. – כל השאר, היסטוריה...


אבל את הנקודה הזו, ההארה, התובנה את הבחירה הזו – אני רוצה להעביר לכם, לכל אחד ואחת בין אם הוא לוקה במחלה אוטואימונית ובין אם לאו – כי העוצמה הזו, קיימת בכולנו, רק צריך לגעת בה, לרצות אותה באמת, להסכים לדרך הזו ובאמת לעשות אותה – היא חינמית ואפשרית לכל מי שרק יבחר בה – פשוט כמו שזה נשמע (כן, גם אם הדרך לא קלה, היא עדיין אפשרית!!!)

תניחו לרגע את כל המגזין בצד, את הקריאה, את הכתבה על לופוס ורק תישארו עם המחשבה הזו על היכולת האנושית להגיע למה שאנחנו מסמנים כיעד... תיזכרו בכל הסיפורים על הצלחות של אנשים ותיראו, שמה שמשותף


לכולם, הוא ההחלטה הפנימית, זו שמרימה את עוצמת הנחישות האנושית למקום שמאפשר להגיע לתוצאות...


ביננו?

תמצית הבריאות נמצאת בשתי הפסקאות, לא כי רק הנחישות שלנו היא זו שבונה בריאות, אלא כי עובדתית, מדעית, קיימים שני מסלולים הורמונאליים בכל אחד מאיתנו בני-האדם: מסלול אחד הורס (זה המסלול של הסטרס אם תירצו) ויש את המסלול שבונה – ועד כמה שהדברים נשמעים הזויים או מופרכים, זה לגמרי הבחירה בשלום או מלחמה, במסלול בונה או מסלול הורס...

אתם תוהים אם אפשר לבחור ולהשפיע על הגוף ברמה הפיזיולוגית?

חד משמעית – התשובה היא כן !!!!!!!!!


כל מדע הפסיכונוירואימונולגיה כפי שהסברתי בכתבה הקודמת וכפי שאני נואמת לכולנו (כן, גם לעצמי) מושתת על הדברים המשפיעים על הגוף והנפש, על הנפש והגוף ועל מערכת היחסים שביניהם – אם תירצו, קחו את הסיפור האישי שלי כדוגמא, ילדי בני 26 והם תולדה ישירה של עוצמת הבחירה במסלול בונה, אנאבולי.

אגב,

המקום הזה נכון לגבי כל עניין ודבר בחיי אדם, לכל מקום ונושא שתבחרו – תבדקו אותי...


הבעיה העיקרית עם מחלות אוטואימונית היא שהן אינן צפויות, ה יכולות להיות שקטות תקופה מסויימת ולפרוץ לפתע משום מקום להתקף קל או קיצוני, התקף אחד יכול להיות מינורי ולחלוף תוך מספר ימים והתקף אחר יכול לקחת כמה חודשים או שנים – מי יודע?, הסימפטומים לא בהכרח יהיו אותו דבר.

קיימים 4 סוגים שונים של לופוס

1. זאבת עורית – מתבטאת בעור

2. זאבת תרופתית – החולפת עם תום השימוש בתרופות שעוררו אותה

3. זאבת של הילוד – המועברת בזמן הלידה מאם לילוד שלה, תופעה יחסית נדירה

4. זאבת אדמנתית (SLE) – מערכתית ומטבע הדברים המופע הקשה יותר לזאבת.

המשותף לסוגי הזאבת השונים הוא העובדה שמערכת החיסון פועלת באופן לא צפוי כנגד הגוף, אין לנו שום יכולת לצפות באיזה איבר/מערכת אם לא איברים ומערכות תפגע מערכת החיסון, מתי ובאיזה עוצמה.

עוד אופייני ללופוס, התהוות תהליכים דלקתיים משתנים הן בעוצמתם והן במיקומם: בכתבה זו נתמקד בלופוס אדמנתית כלומר, נוכל למצוא תהליכים דלקתיים בעור, מיפרקים, כליות, מערכת העצבים המרכזית – שוב מזכירה, ביתה של מערכת החיסון הוא בדם שלנו וזה מן הסתם, מגיע לכל מקום כלומר, כל מקום בגוף האדם, חשוף לחסדיה של מערכת החיסון.

לופוס מסביר לנו שיש לנו עסק עם מערכת חיסון לא יציבה, לא רגועה שתופעות הלוואי ש התנהלותה זו, מן הסתם אינם צפויים ואלו המוכרים – לא בהכרח יהיו פה גם בהתקף הבא – מ א ת ג ר...

אם לא די מאתגר ממה שקראתם על מעללי הלופוס עד כה, הרי שלמעלה מ-40% מחולי לופוס אדמנתית סובלים בנוסף מתסמונת תנ"פ, תסמונת נוגדנים נגד פוספוליפידים. המשמעות מתבטאת בהתגבשות קרישי דם, פקקת ורידים, תסחיפים של קרישי דם, התקפי לב, אירועים מוחיים, קרישי דם בוורידים העמוקים של הרגליים, נוגדנים IgM נגד קרדיוליפין (הנוגדנים פוגעים במנגנון הטבעי של קרישת דם וגורמים לקרישת יתר, מה שיולד בתורו קרישי דם), הפלות חוזרות (אפיניות גבוהה יותר לנשים ללקות במחלות אוטואימוניות) – תנ"פ בפני עצמו מייצר מעגל היזון חוזר ללופוס ולהתלקחות הדלקת האוטואימונית.


תסמיני לופוס:

מי שלוקה בלופוס היה אומר לכולנו כאן שלפרט את תסמיני הלופוס, זה כמו לכתוב את ספר התנ"ך מתחילתו שוב, כי כאמור התסמינים משתנים בין אדם לאדם ובין התקף להתקף ובכל זאת:

· תחושה כללית רעה

· חום לא יציב

· רגישות לאור

· עייפות/תשישות/חולשה – אחד מהם ו/או שלושתם גם יחד

· פריחה אופיינית בלחיים ובגשר האף (דמוית פרפר)

· ערכי כדוריות דם לבנות ואדומות נמוכה – מן הסתם משמעו: אנמיה

· פגיעות ורגישות כלי-דם

· כאמור ל-40% תנ"פ המתבטא בקרישתיות יתר והשלכותיה (אירועים מוחיים, בעיות לב וכלי-דם)

· כאבי-ראש

· טחול מוגדל (יש מצבים שגם כבד מוגדל)

· תפקודי כבד חריגים, מה שמתבטא בעיכול לקוי, חוסר איזון במשקל, נטייה לעצבנות ותסכול – liver fire בעיניי הרפואה הסינית)

· רגישות לחומרי צבע, ריח, טעם, חומרים משמרים

· בעיות במערכת העיכול, כשתפקודי הכבד אינם מאוזנים, יש לצפות לראות הפרעות עיכול למיניהן – עצירות/שלשול, הן דוגמא לאלו.

· חוסר איזון הורמונלי (ער' תפקודי כבד לא מאוזנים בלשון המעטה)

· נשירת שיער (ער' הפרעות עיכול ובעיות ספיגה)

· רגישות של מערכת העצבים המרכזית, בעיות זיכרון, חרדות, דיכאון

· הגדלה של בלוטות הלימפה, קושי בפינוי לימפתי

· פגיעה בריאות, קוצר נשימה

· ובעקרון, כל מצב דלקתי בגוף הן אינפלמטורי והן זיהומי, עלול להסתבך ולעורר מופע כליות, מערכת עצבים מרכזית, לב וכלי-דם, ריאות ועוד..


ß הלוקים בלופוס היו צוחקים כעת על רשימת התסמינים המפורטת לעיל, ודאי היו אומרים משהו כמו "זה רק קצה הקרחון, ומה עם...עם...עם...ועם"



כפי שאתם קוראים, מדובר בריבוי סימפטומים אופציונאליים, לא תמיד הם מופיעים אצל כל אדם עם חשד למחלה אוטואימונית, לא בכל התקף מופיעים אותם תסמינים ובוודאי לא בהכרח באותה עוצמה – מ א ת גר

אחת הסיבות שכל כך חשוב להכיר את עצמינו מקרוב, היא היכולת שלנו לתאר מה אנחנו מרגישים, מה עובר עלינו – תהליך אבחון מחלות אוטואימוניות (לא רק) מסתמך על תישאול ויכולת האדם לתאר מה הוא מרגיש וחווה – זה גם המקום של האדם להרגיש את השינויים שחלים בו בעקבות טיפול זה או אחר


למה זה קורה?

ודאי כבר הבנתם, למדע ולרפואה עדיין אין תשובות חד משמעיות שידעו להסביר את הסיבות והגורמים למחלות אוטואימוניות.

כן, יש הסברים גנטיים מאוד ברורים, הם ודאיים ועדיין, הרפואה (מכל אסכולה) מחפשת את הסיבה, את הטריגרים שמעוררים את הגוף לתקוף את עצמו...

לאורך כל שנות עבודתי בתחום הנטורופתי/סיני ועוד, אחת השאלות הראשונות שאני שואלת אנשים היא "למה זה קרה לך", אני מאמינה בלב שלם שאנחנו יודעים מה קורה לנו, אנחנו מבינים את הגוף של עצמינו הכי טוב – אחרי ככלות הכל, כל אחד מאיתנו הוא היחיד שגר בתוך גופו..

אתם כבר מנחשים לאן זורמות רוב התשובות? - ...

כן, אלו אורחות החיים שאנחנו בוחרים בהן בתוך חיינו, ס ט ר ס – סטרס רבותי הוא המסלול הדורסני וההרסני – אומנם הוא זה שמאפשר לנו לשרוד, אבל בעידן המילניום ובאדיבות הקידמה שמאפשרת לנו ליהנות מזמינות מיידית של דברים, "התענוג" הזה, מגיע יד ביד עם מחיר, לפעמים אנחנו יכולים לעמוד בו – הרי לכם דוגמא למחיר מאתגר בלשון המעטה.

את הגורמים הגנטיים לא נפרט כאן, אבל מי שבמשפחתו גורמים גנטיים למחלות אוטואימונית בכלל וללופוס בפרט, ראוי שיתבונן מקרוב על אסופת הסימפטומים המופיעים מעת לעת ואולי יחליט גם לבדוק את פני הדברים לעומקם – גם כאן הזדמנות, ככל שמקדימים לאבחן, כך קל יותר לבוא לקראת האדם, הקל על סבלו ולמנוע ממנו סבל מיותר – "לפעמים" מניעת סבל הרבה יותר עוצמתית מטיפול קונקרטי בו בזמן...



חשוב להסביר שככל שהגורמים הגנטיים מצויים אצל אדם, כך הגורמים הסביבתיים ואורחות החיים עשויים להוות טריגר להתפרצות והתלקחות התקף. גורמים סביבתיים אתם שואלים? – זה יכול להיות זיהום אוויר, סביבה חברתית לא בונה (בלשון המעטה), תזונה לא מותאמת, פתוגנים כמו: (וירוס/חיידק/פטריה/טפילים), תרופות וכמובן... ס ט ר ס


חשיפה מרובה לשמש, תרופות כרוניות, מחלת הנשיקה -EBV ידועים כגורמי סיכון משמעותיים ללוקים בלופוס. גם כאן יש לקחת בחשבון שנשים אפיניות יותר ללקות במחלות אוטואימוניות בכלל וגם לופוס כחלק מהתופעה.


אבחון

דיברנו בפסקאות קודמות על משמעותם של סימפטומים מרובים ומשתנים האופיניים למחלות אוטואימוניות, כאמור – הסימפטומים, עוצמתם, תדירותם משתנים מאדם לאדם וגם אצל כל אדם בין התקף להתקף.

התובנה הזו, מקשה מאוד על אבחון מחלות אוטואימוניות ולופוס ביניהן ועדיין, קיימים קריטריונים מאפיינים, המאפשרים זיהוי. קיומם של ארבעה סימפטומים ומעלה, מעידים על התכנות ללופוס ואלו הם:

· פריחה אופיינית (דמוית פרפר) המכסה את הלחיים וגשר האף

· פריחה אדומה ומתקלפת

· פריחה אחרי חשיפה לשמש

· פצעים בפה

· כאב ו/או נפיחות בשני מפרקים ויותר, בו בזמן

· נפיחות בקרומים סביב הריאות ו/או הב

· מחלת ריאות

· תוצאה חיובית לנוגדני IgM

· בדיקת דם חיובית ל- ANA

· בדיקת נוגדנים כנגד שריר חלק, קרישת דם ובדיקת עגבת



ß בנוסף, מעקב תמונה קלינית של הדם, ספירת, שקיעה, תפקודי כבד, תפקודי כליות, בדיקת שתן, א.ק.ג, צילום חזה, שלילת עגבת ובדיקת נוגדנים מעמיקה.



טיפול קונבנציונאלי:

כפי שהבנתם, כשלא יודעים מה הוא הגורם למחלה כלשהיא, קשה מאוד למצוא לה מרפא ומזור – אבל, באותה הנשימה, כן ניתן ואפשר, כל אחד בדרכו, להתייחס לסימפטומים השונים ומן הסתם המשתנים – ככה זה עם מחלות אוטואימוניות.

הרפואה הקונבנציונאלית יודעת להציע קשת רחבה של תרופות נוגדות דלקת (Nsaids), הן גם יודעות לשכך כאב

תרופות ייעודיות לדילול הדם למקרה של תנ"פ,

תרופות קורטיקוסטרודיאליות לטיפול והקלה על סימפטומים של אברים שנפגעו

תרופות להרגעה ואיזון מערכת החיסון, טיפול ביולוגי

תרופות למלריה נמצאו כמפחיתות התפרצויות התקפים ובעיקר כמרווחות בין התקף אחד למשנהו.


· אחת הבעיות של טיפול תרופתי קונבנציונאלי, היא העובדה שנטילה כרונית של תרופות בפני עצמה גורמת לעירור התקף אוטואימוני על רקע ריבוי רעלנים בגוף וחולשת פינוי לימפתי/עצירות ובנוסף – חשוב תדעו שאיבר היעד בו מתפרקת התרופה (כבד/כליות) הוא האיבר שיסבול עם הזמן מנטילת תרופות באופן כרוני וזה מעבר לתופעות הלוואי הרשומות בדפים המצורפים לתרופה עצמה.




טיפול טבעי:

גם האסכולות הטבעיות של הרפואה מבקשות להביא מזור והקלה לסובלים ממחלות אוטואימוניות באשר הן, אלא שקיים הבדל עצום ועוצמתי (גם וגם) בין השלכותיהן של תרופות קונבנציונאליות המשליכות על האיבר ממנו מתנקזת התרופה לבין השלכותיהם של צמחי מרפא למשל, שמנים וכו'...

ההמלצה הראשונית היא התבוננות על תזונת האדם, כמו שאמרה סבתי ע"ה ביידיש עסיסית ומליצית – "מה ששמים על השיניים, יושב על העצמות" ובתרגום ישיר, במה שתזין את הגוף שלך – מתוך זה תחיה...


תארו לכם שאתם נכנסים לתחנת הדלק ובמקום למלא 95 אוקטן במיכל הדלק, אתם ממלאים סולר... איזה ביצועים יצליח הרכב שלכם להפיק ברגע שירגיש את השינוי בסוג הדלק?


זה בדיוק ההבדל בסוג התזונה שאנחנו מפרנסים בה את גופנו... היות ומחלות אוטואימוניות נחשדות באי סבילות למזונות במצב טוב ולאלרגיות למזון ושאר חומרי גללם תזונתיים, הרי שתזונה היפואלרגנית וכמובן אנטי דלקתית – היא הפעולה הראשונה המתבקשת כדי לשכך את הדלקות שיוצרות סיבוכי התקפים ומן הסתם גם כאבים ופגיעה באברי הגוף ומערכותיהם.

שיפור פינוי הוא גורם משמעותי שני, ככל שפעולות הפינוי (נשימה, עור, עיכול, לימפה, שתן) יהיו יעילות וטובות יותר, כך הגוף יסבול פחות מעומס רעלנים בגוף

תזונה שתכיל מדללי דם טבעיים כמו גם מאזני מערכת חיסון באדיבות ונדיבות הטבע, תאפשר התמודדות שפויה, קלה וטובה יותר עבור אוכלוסיית הסובלים ממחלות אוטואימוניות.. כמובן שיש להסיר מתפריט חומרי צבע, ריח, טעם, חומרים משמרים, עישון ושאר מרעין בישין מוכרים וידועים (גם כאלו שאינם מודעים)

תוספי תזונה משמעותיים לחולי לופוס ושאר מחלות אוטואימוניות כוללים נוגדי חמצון ייעודיים, פרוביוטיקה מותאמת אישית ואומגה 3 הן ברמת התפריט על הצלחת והן ברמת תוסף מזון איכותי.



כמובן שישנם תוספים נוספים שעשויים להועיל אבל שוב, היות וכל אחד מביא איתו סיפור סימפטומים שונה ואיברים רגישים שונים, הרי שההתייחסות חייבת להיות אישית – הוליסטית כלומר לכלל האדם בתוך חייו.

יש לתת דגש לבחירת פעילות גופנית מותאמת אישית הן לשחרור אנדרופינים והתמודדות עם כאב ומצבי רוח, הן לתמיכה בחסינות הגוף, לשמירה על גמישות, תפקודי לב ריאה, סיוע ללב בהזרמת דם ובכלל – אל לנו לשכוח שהתנועה היא אֵם הבריאות – יש בכוחה של תנועת הגוף להניע מחשבות, תחושות, לשחרר חסימות ועוד תשבחות מלוא הטנא – תנועו...

צמחי מרפא מהווים נדבך משמעותי בעולם הטיפול, בעוד תרופות קונבנציונאליות נאספות ונערמות, ניתן בבקבוק אחד של מיצוי צמחים לגעת בכל אחד מהסימפטומים המלווים אדם בצר לו הן בפן הפיזיולוגי והן בפן הרגשי – שוב מדגישה, בבקבוק אחד...

חייבת לציין שתופעות הלוואי של שימוש מושכל בצמחי מרפא, עשוי להיות תולדת WIN WIN ולהועיל בנדבכים נוספים בגוף ונפש האדם.

כמובן, יש לקבל הפניה ומרשם מוסדר מהרבליסט קליני המתמחה בטיפול במחלות אוטואימוניות.

לאורחות החיים ומה שנהוג לכנות היום stress management יש משמעות מכריעה בחייו של הלוקה במחלות אוטואימוניות באשר הן, קל יותר להבין את משמעות ההזנה הרגשית לעומת זו הפיזיולוגית (תזונה) שימו לב ודגש גדול להזנה הרגשית, לשנת לילה טובה ומספקת (לפחות 6 שעות שנת לילה רצופות) היא מכרעת כשמרגישים שהסטרס מחריף התקפים, מחריף תדירות התקפים....זר לא יבין זאת

כל טיפולי המגע למיניהם, רפלקסולוגיה, עיסויים למיניהם (מעדיפה לא אגרסיבי אלא עם הגוף), הידרותרפיה, כמובן דיקור אבל רבותי – כל מה שעושה טוב לנשמה, הוא בבחינת תרופה של ממש – ציור, שירה, פיסול, בניית פאזלים, בישו – כל מה שעושה טוב בנשמה, מאזן את המסלולים ההורמונליים וכפועל יוצא, מאזן גם את אברי הגוף ומערכותיו. – זו המלצה חמה !!!





נסכם ברשותכם,

ראשית הכתבה מביאה את הסיפור האישי שלי כדי לטעת/לזרוע את התובנה שלקוחות הריפוי הטבעיים – שיש בכל אחד מאיתנו, יש משמעות מכרעת על החיים שלנו, על הבריאות שלנו, על השמחה שבנו, על היכולת שלנו למצות מתוך עצמינו את המיטב ובעיקר למקומות/מחוזות אליהם אנחנו שואפים להגיע.

הדברים נכונים לגבי כל מחלה ואני מזמינה אתכם לא להאמין לאף מילה שכתבתי, להתעניין ולקרוא קצת על פסיכונוירואימונולוגיה, לקרוא על ההבדלים שבין המסלולים ההורמונאליים שמנהלים לנו את החיים לטוב ולרע (כתבה שלי "מלחמה ושלום" – מצורף הקישור




 

"תפוחי השטן"



הם הירק הכי מושמץ בהיסטוריה, דימו אותם למזונו של השטן, בזכותם אומה שרדה את תופת המלחמה ובגללם עם שלם סבל מחרפת רעב – כבר מזמן, הם התוספת המועדפת – קבלו אותם, הבולבוסים, הקָרְטוֹשְקֶס, תפוחי האדמה...


מכירים אנשים שלא אוהבים תפוחי אדמה?, הם רכים, נימוחים, יודעים להיות קריספיים, הם היו מקור תזונתי לעניים, לאסירים, לאלו שנעו בדרכים - הם תוספת מגוונת בכל צורת בישול, הם המקור התזונתי הרביעי במספר ברחבי העולם כולו, הם המקור הבלתי מעורער לצ'יפס- ולצ'יפס, יש מקום של כבוד בעולם המערבי החדש...

לפני הכל, נדבר ברשותכם על העובדה שתפוחי אדמה משתייכים למשפחת הסולניים. מדובר במשפחה מכובדת המונה כ-2800 מיני צמחים – חלקינו, מתקשים להתמודד היטב עם האלקלואיד סולנין שמשפחה זו מכילה בחובה.


הרבה מאוד שנים משפחת הסולניים היתה טאבו תזונתי לאנשים הלוקים במחלות אוטואימוניות, לסובלים מדלקות כאלו ואחרות ברחבי הגוף ובפרט לדלקות מיפרקים. בשנים האחרונות חוקרים אינם חד משמעיים לגבי התכונות המיוחסות לסולנין (מעורר/מהווה טריגר להתלקחות דלקות, כאבים, כאבי ראש, הפרעות במערכת העצבים) – וכנראה שגישת האסכולות הטבעיות המטפלת באדם עצמו ומאמינה שכל הוא הרכב שונה, מתנהל מגיב באופן שונה לחומרים אלו ואחרים ולפיכך, נדרשת התייחסות אישית לכל אדם באשר הוא – כך גם כאן, יש אנשים שסולנין לא יפריע להם ואחרים, ידווחו על תופעות הנחשבות תגובות לעודף ורעילות של סולנין כאמור (כאבים מפושטים במפרקים, כאבי ראש, חולשה, הקאות, השפעה על מערכת העצבים המרכזית, נפיחות ואודם סביב מפרקים). חייבת לציין שלאורך שנות עבודתי, פגשתי לא מעט אנשים שעם הסרת מזונות סולניים מהתפריט שלהם, חשו הקלה עצומה ושיפור גדול באיכות חייהם...



בפועל, הרעלת סולנין מתחילה להתבטא מעל 2 – 5 מ"ג סולנין לקילוגרם משקל גוף. יש הטוענים שרמת רעילות גבוהה נמדדת בין 6-3 מ"ג סולנין לכל קילוגרם.

במצבים של מחלות אוטואימוניות כמו גם דלקות למיניהן, נהוג להסיר מהתפריט את המזונות החשודים כמעוררי ומלקחי התקפים, חלק מהם הם חומרי הגלם והמזונות המשתייכים למשפחת הסולניים (מיד פירוט מלא) וכמוהן גם כל רשימת המזונות האלרגניים.


סולנין, חומר למשפחת האלקלואידים (נמצא בירקות/פירות ומוצרים סולניים) –חומר אורגני חנקתי, בסיסי – משמע לא חומצי. רוב האלקלואידים (כ-15,000 תרכובות) נחשבים רעלנים כשלמעשה צמחים משתמשים בהם כהגנה כנגד בעלי-חיים/חרקים, באמצעות מרירותם הדוחה את בעה"ח.

סולָנין ידוע כחומר שעלול לעורר רגישות בבני-האדם, הוא גורם לתופעות פסיכואקטיביות (בעל השפעה על מערכת העצבים המרכזית) הן אצל בני-אדם והן אצל בעלי-חיים וגורם לעלייה בסמני דלקת בגוף (ע"ר פעילות אנטגוניסטית לקולטנים) ובפרט לדלקות מיפרקים.


מצעד הסולניים:

· עגבניות וכל מוצר שמכיל עגבניות – קטשופ, רסק עגבניות, רטבים למיניהם, מרקים, רטבי תבשילים, עגבניות מיובשות ומוצריהן


· כל סוגי תפוחי אדמה: לרבות קמח תפוחי אדמה או עמילן תפוחי אדמה. כל המוצרים בהם מופיעים תפוחי אדמה וקמחיו.


· חצילים וכל סוגי הסלטים המכילים אותם.


· פלפלים מתוקים, גמבה, פלפלים חריפים וכמובן רטבים המכילים פלפלים ועקבותיהם (צ'ילי, טבסקו ורטבים נוספים המכילים פלפלים – אם הרוטב או המאכל שאתכם אוכלים חריף, שווה לבדוק מה גורם לחריפות ולהחליט אם לאכול או לא – בפרט אם אתם מודעים לרגישות לסולנין)


· טבק


· תרופות המכילות עמילן תפוחי אדמה, תרופות המכילות קפסיקום <בפרט מצמחי מרפא>(מופק מפלפל קאיין), וגם אבקות אפיה המבוססות/מכילות עמילן.


· תבליני פפריקה ופלפל חריף מסוג קאיין. אין בעיה להשתמש בפלפל שחור, לבן או פלפל אנגלי, אינם שייכים למשפחת הסולניים.


· משחות נגד כאבים המכילות קפסיקום (מתמצית פלפל קאיין חריף).


· וודקה (המופקת מתפוחי אדמה).



פרט חשוב ביותר לגבי תפוחי אדמה הוא תגובתם של תפוחי אדמה לחשיפה לאור: חשיפה לאור גורמת לתפוחי האדמה להוריק ולפתח מעין "עיניים" קטנות. תהליך ההורקה והעיניים הללו הם התפתחות סולנין בתפוח האדמה.


אם מצאתם שתפוחי האדמה שלכם הפכו ירוקים, תשקלו היטב אם להשתמש בהם, ראשית אתם כבר יודעים שהם מכילים בחובם סולנין ושנית, כדאי שתדעו שחלק ממנגנון ההגנה של תפוחי האדמה בפיתוח הסולנין הוא המרירות שגורמת לבעלי חיים וחרקים שלא לאהוב אותם – משמע, צפו לפגוש תפוחי אדמה מרירים משהו.


עוד חשוב שתדעו שמעבר לרעלן סולנין עצמו, הסולנין מכיל חלבון קושר סוכר או לקטינים שמפעילים את מערכת החיסון להפעלת תהליך דלקתי אינפלמטורי כרוני – אי לכך, אם אתם לוקים במחלה אוטואימונית כלשהי, שווה לבדוק בשיטת האלימינציה והפרדת מזונות (מוצרי גלם ומוצרים נלווים כמפורט לעיל) מהתפריט והחזרתם בשיטת האתגר.


גם הסובלים ממחלות מעיים דלקתיות IBD כמו קרוהן וקוליטיס, הסובלים מצליאק או מעי דליף, מוזמנים לבדוק את תגובתם למזונות אלו, אלקלואידים – המשפחה אליה משתייך הסולנין, יודעים להחריף את מצב הדלקת.



נאמר כמה מילים טובות על תפוחי האדמה:

· מים שהושרו בהם תפוחי אדמה, יעילים להקלה על מצבים סוערים של אולקוס (כיב-קיבה) או כיב בתריסריון. הדרך הקלה יותר להשתמש בהם היא להוסיף מעט דבש שמאפשר את המעבר בגרון.

· אם נחבלתם או חוויתם כוויה, תוכלו לגרר תפוח אדמה, לסחוט אותו, לערבב עם מעט מלח ולחבוש את המקום - יש להחליף את הרטייה והתוכן עם השחרת (התחמצנות) תפוח האדמה.

· אימצתם העיניים והן כואבות לכם, או התעוררתם בעיניים נפוחות, הניחו פרוסת תפוח-אדמה על העיניים, עיצמו ונוחו..


בישראל גדלים שני סוגי תפוחי אדמה, סוג אחד floury נמנה על התפודים הרכים, אלו שמתאימים להכין מהם פירה: דריה, אלמרה ומונדיאל. הסוג השני firm cooking מתאים לתבשילי קדירה ארוכים בהם התפודים לא מתפוררים ומתפרקים, זה הסוג שמתאים לטיגון – עכשו אתם יודעים שיש הבדל בין תפוחי האדמה השונים וראוי להתאים את סוג תפוח האדמה לסוג התבשיל.


נמשיך ברשותכם לסוגיית הפירה, אני יודעת – אני יודעת, תגידו לי כולכם שאין מאכל מנחם יותר מאשר פירה, לא משנה אם הוא חלבי או פרווה, הוא מאכל מנחם ובעיקר, מלווה אותנו לאורך שנות הילדות, כשהיינו חולים ופירה, הוא המאכל הקל ביותר להכנה ולבליעה מבלי להשקיע בו שום אנרגיה ללעיסה – זו בדיוק הסיבה שהאימהות של כולנו הכינו לנו פירה כשהיינו חולים וחלשים ומה שהדאיג אותן היה, שלא נאבד חלילה מהמשקל שלנו.


זה אומר רבותי וגבירותי אוהבי הפירה (גם אני בחבורה הזו) שבמנת פחמימה המורכבת מפירה, 2 כפות גדושות (בואו, אל תיסחפו – הכוונה היא לגבעה קטנה כמו הריון שלל חודש שני/שלישי – לא של שלישייה כמוני) מהוות מנה שלימה. הגוף שלנו לא משקיע שום אנרגיה בפירוק פירה, פירה בכלל מתפרק בפה באמצעות עמילאזה, כלומר אפס אנרגיה מושקעת בפירוק המנה. כל כף נוספת, של פירה תוסיפו למנה שלכם, תהיה מעל מה שהגוף זקוק לו,


כלומר... יופנה ישירות לתאי השומן – אני ממליצה לכם לקרוא שוב את הפסקה הזו העוסקת בסוגיית הפירה.


לעומת הפירה, יש לנו את סוגיית הצ'יפס, גם זו סוגיה שדורשת התייחסות, אם הגוף לא משקיע שום אנרגיה בפירוק מנת פירה, הררי שכדי לפרק צ'יפס, הגוף צריך להשקיע לא מעט אנרגיה – קודם פירוק השמן העוטף את תפוח האדמה. בתקופה האחרונה יצא לשוק שמן MCT, המומלץ לטיגון כך שאם כבר החלטתם להכין לכם צ'יפס, תבחרו את סוג תפוח האדמה שמתאים לטיגון, כזה שייצר צ'יפס רך מבפנים וקריספי מבחוץ והקפידו לבחור שמן איכותי לטיגון.


אגב, כדי שהצ'יפס יצא אמת קריספי מבחוץ ורך מבפנים, הכניסו את הצ'יפסים לפני הטיגון למי קרח ורק לפני הכניסה לשמן נגבו את הצ'יפסים – השהייה במי הקרח היא זו שגורמת לצ'יפס לעטות מעטה קריספי מבחוץ – נסו ותיהנו....(הקפידו על סוג השמן – שווה ממש).


נסכם ברשותכם:

תפוחי אדמה הם הירק הרביעי בתפוצת המזון ברחבי העולם. תפוחי אדמה משתייכים כאמור למשפחת הסולניים, מכילים אלקלואיד מסוג סולנין המתפתח עם החשיפה לאור, לשמש ולטמפרטורה מתחת ל-4 מעלות ומעל ל-28 מעלות ולכן, יש לשמור על תפוחי האדמה במקום קריר ומוצל.

תפוחי אדמה שנשמרים במקרר, (למעט התפודונים הקטנים) העמילן שבהם מתפרק לסוכר והם הופכים למתוקים – לבחירתכם !


אלו מאיתנו הלוקים במחלות אוטואימוניות, רמות חומציות גבוהה, מחלות כרוניות, מחלות מעיים דלקתיות, צליאק - מוזמנים לבדוק האם מזונות המכילים סולנין מטיבים עימם או מחריפים את מצבם – יהיה נכון לבדוק הוצאת מזונות אלו מהתפריט והשבתם בשיטת האתגר.




 

קדד סיני Astragalus Membranacus – Huang Qi




אחרי שהקדשנו גיליון זה למחלות אוטואימוניות, מן הראוי לתת את הדעת על יכולתם וסגולותיהם של צמחי המרפא והפעם, קדד סיני, אחד הצמחים בעלי השפעה על מערכת החיסון:


האסטרגלוס, הוא אחד הצמחים העתיקים הנמצאים בשימוש הרפואה הסינית, ידוע כצמח מחזק טחול, דם וריאות ובעיקר, מחזק את מערכת החיסון. הצמח לא מחמם או מגביר אנרגטית ולכן, מתאים לשימוש גם בילדים וגם לצעירים בעלי אנרגיה גבוהה.

השימוש נעשה בשורשי הצמח, בהם נמצא פוליסכרידים להם השפעה על מערכת החיסון, גליקוזידים ספונינים טריטרפנואידים – חומרים פעילים אופיניים לצמחים אדפטוגניים משפעלים ומשפרים את תפקודי הגוף, פלבנואידים.


מחקרים הראו שלאסטרגלוס הפעילויות הבאות:

· משתן ובכך מסייע בהורדת לחץ דם.

· אסטרגלוס מעורר לפעולה את כל "חיילי" מערכת החיסון החל מהגדל מספר התאים הראשוניים במח העצם ובלימפה ועידוד הבשלתם לתאים יעודיים, שפעול לימפוציטים (T), עלייה במספר הנוגדנים ועידוד יצירת אינטרפרון.

· מסייע לחולי סרטן – מגן על מערכת החיסון בזמן הקרנות וטיפולים כימותרפיים (למעט במצבים של סרטן הדם).

· פעילות אנטי-ויראלית – אסטרגלוס מונע התפשטות וירוסים ע"י יכולתו לעורר פעילות של מאקרופאגים (בולעניים) – אסטרגלוס משפיע תוך 6 שעות מתחילת הטיפול ועד יומיים לאחריו. בנוסף, מעורר פעילות אינטרפרון ע"י הגברת הייצור שלו.

· יעיל לטיפול בהרפס גניטלי

· מרפא הפטיטיס ויראלי כרוני

· משמש לטיפול בחולי איידס

· משפר עמידות במצבי סטרס

· עוזר לבעיות זיכרון

· משפר זמני שינה.


פעילויות:

טוניק כללי, טוניק ללב – גורם ללב להתכווץ ביתר יעילות – נחשב לצמח מוריד לחץ דם, נוגד חימצון, אימונו-מודולטור – מאזן ומנרמל תגובה חיסונית, מתאים לטיפול באלרגיות ומחלות אוטואימוניות.

אנטי-ויראלי, אדפטוגן, משתן, מחזק ומעורר את פעילות תאי הטחול, ממריץ זרימת דם היקפית ומכאן יתרונו בטיפול בוורידים או בבעיות זרימת דם לפריפריה (קצות הידיים, רגליים והמוח), מחזק את אנרגיית הריאות, מחזק פעילות הקיבה ומערכת העיכול אגב ריפוי כיבים.


אסטרגלוס מתאים לטיפול במצביים כרוניים, ליתר לחץ-דם, למניעת מחלות ובפרט למצבים של זיהומים חוזרים ונישנים, למצבים בהם נראה דיכוי חיסוני כמו בשימוש בכימותרפיה, הקרנות או להתאוששות אחרי ניתוח, למצבים של תשישות, הזעת יתר ו/או חולשה כרונית ומצבים אוטואימוניים.

לחולשה של מערכת החיסון על רקע סטרס, לנשים הסובלות מבריחת שתן, בעיות לבביות ובפרט כחלק מטיפול ביתר לחץ-דם, לאוכלוסייה מבוגרת בעלת מערכת חיסון ירודה, בפרט עם בעיות זיכרון.

חשוב לציין שאסטרגלוס אינו מתאים לטיפול בלופוס (זאבת אדמנתית) כמו גם למצבים אקוטיים, ודאי אלו המלווים בחום.

אסטרגלוס יעיל לטיפול למצבים כרוניים ובפרט בין התקף להתקף כשמדובר במחלות אוטואימונית. במצבי התקף יש לעצור את השימוש באסטרגלוס, לטפל נקודתית במופע ההתקף על תסמיניו ולשוב לאסטרגלוס עם שוך הסערה.

עוד חשוב לציין, ישנם צמחים יעודיים נוספים המתאימים לטיפול במחלות אוטואימוניות (Artemisia Annua, Nigella, Scutellaria bica., Withania) ניתן בהחלט להשתמש בצמחים נוספים ולהתאימם לסימפטומים המשתנים מאדם לאדם – ומהתקף להתקף.



 








פוסטים אחרונים

הצג הכול

Commentaires


bottom of page