top of page

גיליון דצמבר 2020



פתח דבר


גיליון דצמבר 2020 יוצא לדרכו ואוסף אל חובו תרחישי שנה שלימה, שנה כל כך שונה מאילו שידענו עד כה, שנה לגמרי אחרת, כזו שמעולם לא העלינו בדעתנו שנחווה ובכל זאת, המציאות הגישה לפתחנו צרור הזיות ויראליות..


שלהי ינואר 2020, שמענו לראשונה על וירוס קורונה בעיר נידחת בסין, אבל מי העלה בדעתו ש- "כוכב אחד קטן מעז" כך כתבתי בגיליון פברואר 20 - ווירוס אחד קיבל אישור עלייה לישראל הקדושה, עודנו משתק עם, אומה ואת כלל תושבי כדור-הארץ – תזכירו לי, מי זה היה שאמר שהבלתי אפשרי – אפשרי?

אני לא יודעת להשיב מי היה זה שגזר והתריס את המשפט המופלא "הבלתי אפשרי – אפשרי", אני כן יכולה לספר לכם שאת הספר (2007) כתב איש שרובכם זוכרים מהפלטפורמה הטלוויזיונית העונה לשם ירין קימור ולאחר מכן יצא עם הרצאה מרתקת העונה על אותו השם ומסתבר, שהריטואל המחשבתי שלנו מבוסס על קיבעונות שונים והנחות יסוד בלתי מודעות שלא בהכרח עומדות בקו אחד עם המציאות המשתנה בתוך חיינו –

כך או אחרת, כשמצליחים להתריס אל מולן של הנחות יסוד "ברורות מאליהן" (כבר ציינתי שהחטא הקדום של האדם הוא ה-"מובן מאליו"?) וקיבעונות כאלו ואחרים שיצרנו גנטית או עם השנים, ניתן לפתח ולטפח מציאות מתחדשת... בהחלט אין גבולות משמע, היא תמיד תתאפשר כך או אחרת.

אם תירצו, תוכלו ללכת לאחור אל דפי ההיסטוריה כשמוסד ה-"מובן מאליו" עוד לא נולד והסקרנות הטיבה לכת במוחם הקודח של תושבי הכדור ותבדקו בעצמכם עד כמה הבלתי אפשרי שלא היה קיים, הפך אפשרי ומציאותי... שנתחיל בצוללות באדיבות ז'ול ורן או שזו דוגמא כואבת מדי דהיום?


הנה כי כן, חולפת לה כמעט שנה מפרוץ מגיפת הקורונה וחרף העדות והחוקים שחונן המערך הבריאותי הבינלאומי בדבר תרופות וחיסונים חדשים, צצים ובאים אלינו מיני חיסונים שנרכשו במיטב כספו של הציבור ברחבי הגלובוס כדי למגר את הווירוס אינשאללה...

אין לי מושג מה ילד יום (לא בטוחה שלמישהו יש – אולי ניחוש כן, אבל ניחוש של מאן דהו, לא טוב יותר מניחוש של בנה הקסום של שכנתי), אם תהיינה תופעות לוואי למופעי הווירוס, תופעות לוואי לחיסון עצמו, אם נזדקק למנת דחף אחת למספר חודשים, האם תופעות הלוואי תהיינה פחותות מתסמיני המחלה שגורם הווירוס מלכתחילא ואיזו מעבדה בסופו של תהליך, תהא זו שתאפשר לנו להמשיך את החיים מבלי להסתובב עם חששות סבירים בהחלט מפני הדבקה בווירוס ההולל – לפני שפיתח מוטציה אחת או יותר, אולי גם נצליח לחזור לימי קדם בהם מסיכה היתה חלק ממגננה פסיכולוגית התנהגותית או כחלק מתסמיני חג פורים...


אשאל שוב כלא מאמינה, הייתם מאמינים שווירוס אחד, קטנטן ומיקרוסקופי ישבית עולם שלם מפועלו?...


האם נדע בגלגול הזה, מניין הגיע זה הווירוס, מה היתה מטרתו ושליחותו....?


כך או אחרת,

בהתחדש עלינו חודש כסלו ודצמבר גם יחד – הלא הם חודשי הניסים המובהקים בארץ ובעולם.



לפחות נס אחד מתרחש אצל כל מי שצלח דרכו והגיח אל אוויר העולם, כל רגע הוא נס, כל יום הוא נס, בכל יום מתרחשים לנו ניסים ואם תירצו - עובדתית עד כה שרדנו (לפחות חלקנו) את וירוס הקורונה וזה נס מכובד בהחלט... ולכל אחד מאיתנו, יש רשימת ניסים שכבר חווה בתוך חייו..


מאחלת לכולנו, שיתחדשו עלינו ניסים

שיאירו דרכינו, נפשינו, בריאותינו ופועלינו...



שלכם כתמיד, בברכת חורף פורה ובריא,

תמר.



 

מלבבות את הנשמה הלביבות....



עושים סדר עם לביבות, תפוחי אדמה ושמן גם....


בואו - נשים דברים בשם אומרם על גבי השולחן,

זו היתה תמר שהתבקשה להכין לביבות לאחיה למחצה אמנון כשהיה חולה, בינן לבין תפוחי אדמה או שאר ירקות לא היה כל קשר, היות והן היו עשויות בצק שמקורו בסולת ומים (שמואל ב', י"ג)


אם נסתכל היטב סביבנו, נראה שלא מעט עמים מנחסים לעצמם את מקור הלביבה, בבלארוס (המאמינים שהיא מקור הלביבה) מכנים אותה דָרוִני או דָרְנִיקי, בגרמניה מכנים אותן רָיְיבּקוּכְן או קָרְטוֹפְלְפֹּאפְר, כרושטי בשוויץ, עארוק בעירק ופאג'ון בקוריאה וטשרניחובסקי?, תיאר אותן כיסוני בצק ממולאים גבינה או במילים פשוטות ביידיש מדוברת, קרעפלעך...


אני משוכנעת, שאם תחפשו אצל הסבתות או האימהות של כל העדות, תמצאו שמות נוספים ללביבות, שהרי בבסיסן, הן קציצת ירקות, בין אם היא מלוחה, בין אם זרו מעליה גרגרי סוכר או אבקת סוכר ובין אם הגישו אותה בליווי שמנת חמוצה או ריבה מתוקה....


עזבו אתכם מבדיקת הזכאות לכתר ההנצחה על המאכל הכל כך פופולרי, איך שלא תלבבו את הלביבה, היא טעימה כשהיא מלוחה, מתוקה ובעיקר כשהיא חמה... ואל תקלו ראש על האכילה בחברותא סביב שולחן חגיגי מואר ושמח.


עכשיו נשאלת השאלה אם חשוב לכם רק הטעם או שחשובה לכם גם הבריאות לצד הלביבה והמשך גילגולה במערכת העיכול...


במילים אחרות כפי שכבר כתבתי בעבר לפני מספר שנים - האם תבחרו בטעים על פני תאים, כל החיים הם רצף בחירות אינסופיות – לגמרי לגיטימי לבחור, לתהות, לטעות ולבחור שונה שוב ושוב ושוב – כמעט תמצית החיים – לא?


אני מסכימה אתכם, לא יכולה להתעלם מהניחוח ששמור באפי ללעטקעס שטיגנה סבתי מדי חנוכה, גם לא לריחות שעלו מהמטבח של אימי כשטיגנה לביבות, גם אני טיגנתי לביבות חמות כשילדי היו קטנים ולרגע אחד לא חשבתי על המשמעות של תהליך טיגון... היה טעים, חגיגי, הילדים חיכו ללביבות כל השנה וכך חגגנו מדי שנה את חנוכה – עד שהתגלגלתי לעולם הנטורופתיה והרפואה הסינית ולמדתי לראות דברים באור שונה, למדתי לבחור את נתיבי חיי כולל במה אני בוחרת להזין את הגוף שלי, באילו מזונות ובאילו דרכי בישול...


בעיקר משום שיש הבדל עצום ומשמעותי בסוג התזונה שלנו וזה מן הסתם כולל גם את דרכי הבישול. מבטיחה לכם שלולא ראיתי את הדברים האלו מול עיניי פעם אחר פעם, גם אצל מטופלים וגם בתוך חיי, לא הייתי מקפידה להגיד שוב ושוב את אותם הדברים לכל מי שרק מוכן להקשיב/לקרוא.... ההחלטה, היא של כל אחד בתוך חייו


אבל אם כבר הגעתם עד כאן, בואו נדבר על הדברים לעומקם:

כשחיפשתי את ההיסטוריה של הלביבות, למדתי שמדובר בקציצת ירקות מטוגנת. מאוד שמחתי על כך, כיוון שכבר מזמן, שנים שאני לא מכניסה הביתה תפוחי אדמה, אלא אם היתה הזמנה מפורשת של הילדים ולא הצלחתי להמיר אותה בשום דבר אחר – (שווה תמיד ניסיון)


תישאלו ודאי, "מה יש לך נגד תפוחי-אדמה"? – מתנצלת בפני חבר הבולבוסים למיניהם ומודה באותה הנשימה שאני לא מוצאת עניין מבורך כל כך בהוספת מזון עתיר עמילן לתפריט שלי. עמילן = סוכר ואני מעדיפה שלא...


שלרגע אחד לא תחשבו שאני משמיצה את תפוחי האדמה, אני אפילו לא אתווכח על העובדה שהם טעימים להפליא, נפלאים למשחקים יצירתיים במטבח ואפילו זכור לי שהשתמשתי בהם ליצירת דוגמאות להטבעת צבע על גבי דפים, עדיין... תפוחי אדמה משתייכים למשפחת הסולניים ואלו (תפא"ד, עגבניות, פלפלים וחצילים), נוטים להתיישב להם באין מפריע במיפרקים להעיר את שדוני הכאב – אם אתם סובלים מדלקות מפרקים, אתם רוצים לתת על כך את דעתכם.


אבל בואו נעשה כאן סדר וגם חסד עם תפוחי האדמה – באמת שהגיע הזמן. אם כבר מדברים על ירקות סולניים כפי שהסברתי כמה שורות מעל, כדאי לשים לב שהקבוצה הזו, בעיקרה היא פירות...זוכרים? מה שגדל ויש לו זרעים הוא פרי ולא ירק – כך לפלפלים, חצילים ועגבניות בהחלט יש גרעינים בתוך הפרי אבל לתפוח אדמה אין – משמע, הוא ירק...


אותו סולנין בעייתי, נמצא לרוב באותם גרעינים – בפלפל ובעגבנייה ניתן להסירם בקלות, עם חצילים קצת קשה יותר, אבל זו בדיוק הסיבה שכרוכשים חציל, שוקלים אותו ומעדיפים לרכוש חציל קל, שעשוי להכיל פחות גרעינים המכילים כאמור סולנין. ישנם חצילים (אני מכנה אותם "זברה") מפוספסים בגווני סגול/לבן שמכילים מעט מאוד גרעינים אם בכלל, הם טעימים ואורך חיי המדף שלהם טובים – שווה לנסות. אבל מה עם תפוח האדמה? היכן מתחבא הסולנין שבתפוד?


ראשית כדאי שתדעו שתפוד לא נולד עם סולנין Build in, אלא נוצר בצמחים ממשפחת הסולניים למשל כמגננה למחלות שתוקפות את הצמח או בשל חשיפה לאור – לרוב, זו החשיפה לאור שמפריעה לתפודים בתקופת חיינו זו


ובכן, הסולנין שבתפודים נמצא בדיוק בקליפה ובפרט בזו שמוריקה כלומר, הופכת ירוקה וגם מניצה "עיניים" קטנות מהן צומחים להם גבעולים חדשים ולכן, אם במגירת הירקות שלכם נמצאים תפוחי אדמה שהתחילו להוריק, קחו בחשבון שהם מכילים כמות גבוהה של סולנין ותבחרו אם מתאים לכם לארח את הרעלן בגופכם.


אם כבר נותנים מקום לתפוד, כדאי שנדע שהוא אינו ירק שורש. הגדרתו הבוטנית היא גבעול תת-קרקעי... הנה, נתנו לו את הכבוד המגיע לו !


אסכולת הרפואות הטבעיות ממליצות להפחית ולעתים גם להתנזר מצריכת ירקות ופירות סולניים, מבוססת על העובדה שסולנין נוטה להפריע ולעורר כאבי מפרקים לסובלים ממפרקים רגישים ו/או מדלקות מפרקים, אבל שימו לב שגם לאנשים הסובלים ממחלות מעיים דלקתיות כמו למשל קרוהן וקוליטיס, הסובלים לרוב גם מדלקות מפרקים מומלץ להמעיט או להתנזר מסולנין.


אבל מלבד זאת, אם תתבוננו על כמות הפחמימות והסוכרים שתמצאו ב-100 ג' תפוח אדמה, לעומת כמות הסיבים לאותו משקל תפוד, תמצאו שמדובר בירק שהאינדקס הגליקמי שלו גבוה, אני רק אומר שמבחינת מערכת העיכול והתמורות של בחירת אופן הבישול, הגוף צריך להשקיע מאמץ לא מבוטל כדי לפרק את השמן העוטף צ'יפס, לעומת אפס השקעת אנרגיה בפירוק פירה למשל... כל מה שתאכלו מעל 2-3 כפות מחוקות של פירה, יופנה ישירות למאגרי השומן ב גוף... שימו לב לערכי האינדקס הגליקמי של תפודים (ל-199 גרם) בטטה – 51, פירה מתפוחי אדמה 67, צ'יפס קפוא ומחומם 75, תפוח אדמה אפוי 85 ותפוח אדמה מבושל 101...


רגע לפני שממשיכה הלאה חשוב לי לציין שאם כבר בחרתם לאכול תפוחי אדמה, שימו לב שישנם הבדלים משמעותיים בין תפוד קלוף לבין זה עם קליפה - ודאי ניחשתם נכונה שעדיף אם כבר, אז לבחור בתפוד בקליפתו.



כעת למדתם שאני מעדיפה קציצת ירק (ועדיף ירקות ירוקים) על פני זו מתפוחי אדמה – האמת היא, שהשימוש במגוון ירקות מביא איתו אינספור שילובי טעמים וצבע באופן טבעי – מה שכבר מצית בי את הדמיון להפליג על כנפי היצירתיות וזו כבר נקודת זכות...


השלב הבא אחרי בחירת הירקות שיהיו בלטקעס שלכם, היא הבחירה האם לטגן או לאפות – מה חשוב לכם יותר, טעים או תאים בגוף שלכם?


כן, הודיתי והתוודיתי על כך בראשית הכתבה, אין ספק שטעמה של קציצה מטוגנת נפלא, אלא שבעיניי – לא נפלא יותר מאשר קציצה אפויה ובאותה נשימה, אני מעדיפה בריאות ואיכות חיים על פני טעם וההבדל בטעם לא הופך לביבה אפויה למשהו לא טעים – בעיניי, לגמרי נהפוך הוא...


לא יודעת לאמר לכם אם תחושת השמן בבית הבליעה מעוררת בי בחילה יותר מאשר ההתנגדות הפנימית שלי לטיגון, זו שהתגבשה עם השנים על סמך הבנת המשמעות של טיגון בגוף האדם.


והמשמעות?

חלק מהבעיות של בישול בשמן היא נקודת העישון של השמנים, משך זמן הבישול וכמובן כמות השמן בבישול.

נקודת העישון, היא הטמפרטורה המדויקת שבה השמן מתחיל להתפרק למרכיבים שלו כשהמשמעות הכימית היא, פתיחתם של קשרים מולקולריים ואגב כך, התפרקות של טריגליצרידים לחומצות שומן חופשיות וגליצרול, המשך התהליך הוא התפרקות גליצרול לאקרוליין (Acrrolein) שנמצא כחומר מסרטן.


שימו לב שככל שנקודת העישון של השמן גבוהה יותר, כך הוא יציב יותר בבישול וטיגון ולכן, יש חשיבות רבה לבחירת השמן לטיגון אם כבר לעטקע'לה מטוגנת...


שמן זית אגב, בעל נקודת עישון נמוכה – לכן, אם כבר חשוב לכם להשתמש בשמן זית לתבשיל שלכם והוא משתמש גם בטיגון, חממו את הסיר/מחבת הכניסו את הירק לטיגון ורק אז, כשהירק או כל מה שבחרתם מבקש את מידת השמן כדי לא להישרף, רק אז הוסיפו את השמן – כלומר חיסכו את זמן החשיפה של השמן לחימום – זה בהחלט משמעותי כשמדובר בשמן עם נקודת עישון נמוכה כמו שמן זית כאמור.


אם אני ממש מוכרחה טיגון כלשהו בבישול, אישית אני משתמשת בשמן חמניות – מזמינה אתכם לבדוק את השמן שמתאים לכם כאמור לפי האינדיקציות הדרושות כמו שמנים מזוככים, או עצם העובדה שכל חימום שמן מאיץ יצירת רדיקלים חופשיים שבעיניי, רדיקלים חופשיים עומדים במרכזה של בעיות בריאותיות רבות (השתדלתי מאוד, מאוד, מאוד להיות עדינה)


לסיכום, אפשר בהחלט לאפות קציצות ירק בתנור, אפשר להתיז מעליהן מעט שמן ספריי לבחירתכם, או לחילופין להכין פשטידות ירק. באתר שלי www.beophentivey.com במדור מתכונים, תוכלו למצוא מתכון ותמונות מעוררות תיאבון של פשטידת קישואים שאני אישית מאוד אוהבת, תוכלו להוסיף, לשנות, להחליף את הירקות שאתם אוהבים לקבלת פשטידות לטעמכם, תוכלו גם להשתמש במגשי מאפינס לאפיית קישים אישיים שגם זה נחמד מאוד.



 

שנעשה נס?



נס גדול היה פה או שם, הן האותיות שנמצא על כל הסביבונים שבעולם – תלוי היכן נרכשו ובאיזו תקופת חיים...


קחו לכם קפה והמתינו לאגדה... שווה


הפעם, נדבר על ניסים כשבראש ובראשונה, נדייק את המינוח, כי אולי לא ברור למאן דהוא, שנס, מכנה אירוע חורג מדרך הטבע או ההתנהלות הטבעית של העולם. נס, מיוחס להתערבות של ישות עליונה כמו אלוהים או שליחי האל – כך תמצאו כתוב בהגדרות המילוניות


מי מאיתנו לא חווה נס בתוך חייו?, מי לא השתמש במטבע הלשון "היה לי נס" בהקשר של אירוע הצלה, ריפוי או ניצחון?


ניסים כך אני מאמינה, מתרחשים לנגד עינינו בכל רגע נתון, הנה – ראו בעצמכם, הסתכלו במראה,... הגחתם אל העולם וזה כבר נס בפני עצמו.. שרדתם תקופות לא פשוטות כאלו ואחרות ולמרות כל אלו, אתם כאן... אם תבחרו להתבונן בפשטות על פני הדברים, תיראו שכל מה שקורה לנו כאן על פני האדמה הוא נס.

אבי ע"ה היה חוזר ואומר בכל פעם שניתנה לו ההזדמנות (או שלקח אותה לעצמו כשהיה לו משהו חשוב לאמר) שאם קמנו הבוקר – זה נס, אם הצלחנו לשרת את עצמינו וגופינו – זה נס, אם כואב לנו משהו בגוף – ודאי שזה נס, כי זו דרכו של הגוף להנכיח את עצמו...


אם רוצים, אפשר לאסוף אינספור ניסים בכל רגע נתון, פרח פורח, ילד מגיח אל העולם, תינוק מחייך, פעוט מתחיל ללכת, תובנה שהפנמנו, ניחוח שהרחנו, מקום אליו הגענו – הכל הוא סוג של נס שהתאפשר בזכות אינספור פרטים קטנים שאיפשרו את ההתרחשות – זה ממש, לא, מובן, מאליו... (כל פסיק כאן, מזמין אתכם לנשום את עומק התובנה)


אבל יש נס אחד, שמרווח לנו את הזמן

נס שמאפשר לנו לקחת את הזמן לעצמינו, אם לבד ואם בחברותא וזה הקפה

לא, הוא לא חייב להיות נס-קפה או קפה נמס כפי שנהגו לכנותו פעם, הוא יכול להיות שחור, בוץ, אספרסו קצר או ארוך, לבן, ירוק - תוכלו עם או בלי חלב, עם או בלי סוכר וכל וריאציה של קפה – גם אם והוא בכלל תה... הוא עדיין נס, כי הוא מנכיח את הפנאי והשהות שלקחנו לעצמינו, כל אחד מהסיבות שלו.


נס-קפה, הוא משקה שמוכן מחליטת פולי קפה. נס-קפה מופק באמצעות תהליך הקפאה בוואקום או "ייבוש בריסוס" באמצעותם של התהליכים, הקפה סופג מים ומאפשר לנו את שתיית הנוזל.

נס קפה היא הדרך המהירה להכין את המשקה החם הנפוץ, אבל ניסים גדולים לא בטוח שנמצא כאן, אולי את אלו של רגעי שלווה – את אלו, אני בהחלט יכולה להבין ולקבל....


פולי הקפה עוברים ניקוי, שקילה, איחסון (בסילו) וטחינה לאבקה (אם כזן בודד - פחות מקובל, ואם כשילוב בין כמה זנים במינונים משתנים). אחרי הטחינה, עוברת האבקה לפרקולטור עם מים בטמפרטורה של 200 מעלות ובלחץ של 20 בר, למניעת התאדות כשהמים, מפרידים את מרכיבי הקפה המסיסים מהאבקה. השלב הבא הוא שלב האידוי בו תרכיז הקפה מתייבש.


ייבוש בהקפאה הוא תהליך מורכב ואיכותי יותר משום שבתהליך זה, תרכיז הקפה נחשף לטמפרטורות נמוכות יותר, (מה שגורם לטעם פחות חמוץ) מה שמעשיר את טעם הקפה.


אבל הבטחתי לכם אגדה, כדי שתדעו מאיפה מגיע בכלל הקפה – רוב האנשים חושבים שהקפה מגיע מהאמריקות, אני חשבתי על אפריקה אבל לא ידעתי מהיכן - אולי כי זכרתי את הסרט הנפלא "זכרונות מאפריקה" את מטעי הקפה האדירים... אבל מקור הקפה הוא אתיופיה...

אז הכינו לכם משקה לטעמכם, נמס או לא ושמעו סיפור או שניים ...


האגדה מספרת על קאלדי, רועה עיזים מנומנם מאתיופיה.

האנשים שהכירו את קאלדי מספרים עליו שנהג להתנמנם במשך הימים ולישון שנת ישרים מרדת השמש ועד עלייתה בבוקר שלמחרת – כך עברו הימים על קאלדי.

בימים התנמנם לו במחיצת עדר העיזים ובלילות התכנס אל ביתו והלך לישון עם אישתו - כך זרמו להם חייהם על מי-מנוחות עד שיום אחד, בדיוק בין תנומה ושינה, שמע קאלדי רעש מוזר שהגיע מעדר העיזים. כשיצא מנומנם לבחון את מקור הרחש המוזר, שם לב שהעיזים שלו לועסות בעליזות פירות קטנים, אדומים ומבריקים.

קאלדי שם לב שהעיזים מתלהבות מאכילת הפירות האדומים והחליט לבדוק את טעמם גם הוא. החליט וכך עשה.


בתחילה, לא חש בשום שינוי, שום דבר מוזר, אבל לאחר כמה זמן שם לב קאלדי שהוא אינו מנומנם כהרגלו, הוא לא הרגיש את העייפות הרגילה ומעל לכך, הרגיש עירנות רבה והחל לרקוד לאורך דרכו הביתה.,

אישתו שראתה את קאלדי מרקד את דרכו לביתם בניגוד להתנהלותו המנומנמת, קבעה מיד שמדובר בנס משמים ומיד ביקשה שיביא את גרגרי הפלא למנזר.


ראש המנזר שמע את הסיפור של קאלדי כעס ומיד אמר שמדובר ב-"עבודת השטן" וככזו, יש להשיב מיידית את הגרגרים לשטן והשליך את הגרגרים לאש.


תוך מספר דקות עלה ניחוח נפלא שהתפשט בחלל המנזר וגרם לכל הנזירים להתקרב ולבדוק את מקור הניחוח המיוחד והלא מוכר.


משראה ראש המנזר את התלהבות הנזירים סביב מקור הריח, ציווה עליהם לאסוף את הגרגרים ולבשל אותם במים חמים, כדי למצות את המיטב מהגרגרים.

הנזירים בישלו את הגרגרים במים וטעמו את הנוזל החום וזה בתורו, גירש מעיניהם את העייפות והשינה וכך, קבע ראש המנזר כי מעתה, ישתו מהנוזל מדי יום, כדי למנוע את התנמנמותם של הנזירים בעת התפילה.



כפי שאתם יודעים, להצלחות הורים רבים וכך בדיוק, מספרת האגדה הערבית על הדרוויש עומאר, שגילה את גרגרי הקפה בעיר מוקה אשר בתימן.

עומאר, הגיע למוקה לאחר נדודים רבים כשהוא עייף וגווע ברעב.

בחצות הליל התעורר משנתו וראה רוח רפאים של מורו שנפטר זמן לא רב לפני כן, הרוח הובילה את עומאר לשיח קפה והדריכה אותו כיצד לקלות את פירות השיח.


עומאר ניסה לרכך את פולי הקפה במים ומשאלו לא התרככו, שתה את מי הבישול ונדהם מתחושת העירנות ורוממות הרוח שהמשקה השרה עליו.

עומאר נתן את המשקה המופלא לתושבי העיר מוקה כדי שישקו או את אנשיה החולים של העיר. האגדה מספרת שלא רק שהחולים החלימו מיידית בעקבות שתיית משקה הקפה, אלא שהם גם התמלאו תחושת חיוניות והתחזקו ומכאן, הפך משקה הקפה לתרופה.


לא משנה איזו אגדה תאמצו לכם בליווי ספל הקפה הבא שלכם, כן חשוב שתיקחו בחשבון שהפעם הראשונה שקפה הוזכר, היתה במקורות ערביים. הם כינו אותו בּוּן או בּוּנְצ'וּם – הסברה אומרת שהקפה נשתל ותורבת בתחילה בחצי האי ערב גם אם בו בזמן הוא גדל פרא באתיופיה – עדיין, יש חוקרים הסבורים שנוודים אתיופיים הביאו את פולי הקפה לערב, דרך תימן בראשית המאה השישית.

בעת העתיקה יוחסו לקפה סגולות רפואיות וכמובן משיחיות על שום הטקסים בהם שתו את חליטת הפולים – הלא היא הקפה.

אם קראתם היטב את תהליכי הפקת קפה נמס, ודאי ברור לכם שעמידה בתנאי חום ולחץ, אינם משאירים הרבה מהסגולות שמביא איתו פול הקפה הבודד מכל זן שהוא.

תחשבו על אריזת הקפה שבחרתם, האם היא אריזת ואקום – מה משמעותה, האם הקפה שאתם אוהבים נטול קופאין? – איך הוציאו את הקופאין מהקפה?

השאלות מתבקשות מעצמן, אחרי ככלות הכל, אלו אנחנו העומדים בשער ובוחרים במה להזין את עצמינו, לכן כדאי, רצוי ואף מומלץ לבחור במיטב, לא מכירה שום שטיקים או פטנטים (אימרה מושאלת) בגוף או כל מכונה מוזנת חיצונית אחרת – הביצועים, תלויי הזנה...גם של פורמולה 1... שווה לתת על כך את הדעת.



אני מאוד אוהבת קפה, ריח של קפה בהחלט אהוב עלי – בעיקר קפה שחור, או פולים שנטחנו זה עתה

ואם כבר קפה, אז שיהיה חזק, מריר משהו – אבל לא חמוץ יתר על המידה אבל לא אספרסו – אולי כי מתלווה אליו טעם "שרוף" משהו, כך טענתי באוזניו של מי שמתיימר להיות "מבין" בקפה וזה אמר, שכנראה לא בחרתי את התערובת הנכונה לי, לא את זן הפולים שנעים לי – שום מילה על מה קורה לפול הקפה הנטחן בו במקום וריח החימום/צריבה שנולד מהטחינה עצמה (בואו, תהליך פיזיקלי פשוט)


אז קפה שחור, "בוץ" או מבושל, לפעמים עם הל – ככה טחון טרי מלמעלה, או מעורב עם אבקת הקפה, שלא יהיה חם מדי בתחילה ומצידי, שילווה אותי לאורך היום ירחם השם (תצילנה אוזני קוראי המומחים לקפה)

אחרי ככלות הכל, קפה מביא איתו נוגדי חימצון – ואלו בתורם נתפסים כשיא הבריאות לא?


כן,

אותם נוגדי חימצון – אנטי אוקסידנטים בקפה – פוליפנולים, הם אלו שאנחנו רוצים בכמויות גדולות בגוף שלנו, שיתנו מענה הולם לכמות הרדיקלים החופשיים ויפתרו אותנו מהנזקים של אלו (הרדיקלים כמובן). אם כן ידוע לנו שפולי הקפה מביאים איתם פוליפנולים – משפחת נוגדי חימצון שקיימים באופן טבעי בצמחים ומהווים עבורם הגנה מפני מזיקים למיניהם ומיני מחלות – מחקרים מראים כיום שאותם פוליפנולים יודעים גם לתת מענה למערכת החיסון בהקשר של הרחבת כלי דם והפחתת הסיכון ללקות במחלות לב וכלי-דם.


ודאי שכן –

אלא שהם מגיעים יד ביד עם קפאין ולקפאין, מוניטין לא משהו בלשון המעטה, אלא אם יש לכם לחץ דם נמוך ואתם זקוקים למעלית שתשמור את לחץ הדם שלכם במצב שמאפשר לכם לעמוד על הרגליים מבלי להתעלף השכם וערב...


הקפאין אכן מעורר, ממריץ את הדם – מן הסתם בכמויות גבוהות או אצל מי שלחץ הדם שלו מומרץ טרם שתיית הקפה, שתייה מרובה של קפה, עלולה לגרום לעלייה בלחץ הדם ו/או שינויים בקצב הלב, רעד, עצבנות וחרדה והפרעות שינה (תספרו את זה לסטודנטים) – אבל כן חשוב שתדעו שקפאין מעלה את החומציות בקיבה (עשוי להיות יעיל לאנשים שסובלים מחוסר חומציות בקיבה – הם סובלים מאותה צרבת שסובלים אלו שסובלים מעודף חומציות בקיבה). – דומני שזה הזמן המיועד להזכיר שקפאין נמצא לא רק בסוגי קפה שונים אלא גם בתה, קקאו ומוצריו וכמובן משקאות קלים בין אם הם משקאות מוגזים ממותקים או משקאות אנרגיה – או כמו שהילדים אומרים – "בלי שֵמות"...


עדיין, חשוב לי להבהיר שביכולתם של חומרים ממריצים כמו למשל קפאין להמריץ את פעילותה של מערכת העצבים המרכזית כלומר, כשאתם יושבים לכם בנחת לשתות עוד ספל קפה, קחו בחשבון שהגוף צובר את הפעילויות של החומרים הפעילים המגיעים עם הקפאין במקרה הזה ומגיב בהתאם.


מטרתה של ההארה לעורר את המחשבה לכמה ספלי קפה/תה או כל מוצר אחר המכיל קפאין אדם זקוק ומה ה"תשלום" או תופעות הלוואי המידיות או המתאחרות ופחות מודעות של השימוש בכמויות קפאין גדולות לגופינו – ממליצה לקרוא את המשפט האחרון שוב ושוב...


עוד חשוב שתדעו שקפאין הוא חומר משתן ולכן, כל כוס קפה אם תקפידו להוסיף כוס מים על כל כוס קפה שאתם שותים במהלך היום כדי לשמור על משק מים מאוזן ובעיקר, על מנת שלא להגיע למצבי התייבשות – ברמה זו או אחרת, שיתון עודף עלול להביא לעצירות וכדאי לתת על כך את הדעת.


רופאי השיניים יספרו על הכתמים שמותיר הקופאין על השיניים, על רמת החומציות שנותרת בפה ועל חלקה בפעילות בקטריאלית על הלשון וחלל הפה ואם חלילה המתקתם את הקפה, תוסיפו את הסוכרים לרשימת מחוללי עששת, מעודד חיידקים לפעילות חפירת מנהרות ומחילות בשיניים...


שני סוגי קפה נוספים ראוי להזכיר הלא הם קפה ירוק וקפה לבן.


קפה לבן מגיע אלינו מתימן, למעשה מה שמחולל את השוני בין קפה לבן לכל קפה אחר הוא משך תהליך הקלייה. ככל שתהליך הקלייה מהיר יותר, כך פולי הקפה נשרפים פחות וצבעם בהיר – פשוט. מה שחשוב לזכור בנקודה זו שהיתרון של אותו קפה תימני הוא בשימור על החומרים הטבעיים הנמצאים בקפאין לטובה ולפחות... כאמור, ככל שתהליך הקלייה מהיר יותר, הטמפרטורה מן הסתם נמוכה יותר ולכן נגרמים פחות נזקים לחומרים הטבעיים שבפולי הקפה.


קפה ירוק מביא איתו ריכוז גבוה של נוגדי חימצון בכלל ובהשוואה לקפה שחור – שוב, זמן הקלייה קצר, טמפרטורה נמוכה יותר ומן הסתם אלו מעידים בסופו של תהליך גם על צבעו של הקפה.

קפה ירוק מכיל בחובו כמות נאה ביותר של חומצות כלורוג'ניות ואלו ידועות בהשפעותיהן הבריאותיות כמו נוגדות חיידקים (אנטי בקטריאלי), נוגד דלקת, ממריצות חילוף חומרים של שומן בכבד.

מסייעות להפחתת הסיכון להתפתחות מחלות לב וכלי-דם וסוכרת type 2.


נסכם ונאמר שבעידן המילניום, ההזדמנות לקחת את הזמן לעצמינו אינה מובנת מאליה, היא לגמרי בבחינת נס – גם אם בחרתם באספרסו ארוך, קפה לבן, ירוק או בוץ... תתמוגגו מכל ספל קפה, תבחרו את המיטב שנעים וטעים לכל אחד ואחת מכם, הקפידו שלא לרתום את לחץ הדם למירוץ סוסים – לא נעים (אל תשתו יותר מדי קפה, אתם לא רוצים לחוות הרעלת קופאין)



 

על ההתפקחות – מרכזיה שלום....



פעם,

כשבאסימון היה חור

יכולנו להתקשר שוב ושוב ולדעת בוודאות, שאנחנו מציפים את מרכזיית הטלפונים...

היום, מרכזייה, הוא מושג נחשק ומרמז על כמה תובנות או הארות אם תירצו שבאות אלינו בזו אחר זו – יש שמכנים אותן "נפל לך האסימון", או "ממש מרכזיית טלפונים" – משהו בתובנה, בתפיסה, בהבנה משתנה וכעת, הפאזל או התצרף כפי שהוא נקרא בעברית סחה, נראה אחרת וברור יותר בעיניי המתבונן.

מה טיבה של הארה, מתי היא מתרחשת, האם היא מתרחשת אצל כולנו?, מה נותנת לנו ההארה ומה טיבה כשהיא מוצפנת או בלתי ידועה – חג האורים מזמן לנו הזדמנות -בואו נאיר כמה תובנות


המושג הארה, מגיע אלינו מעולמם של הבודהיסטים, הם אלו שמכנים את שבירת מחזור החיים (מידה ועד המוות) באמצעות תובנות חדשות אודות הקיום - הארה.

בדרכי למקדש השמש בהודו, ניהלתי שיחה עם יליד המקום והוא הסביר לי שכל מה שחשוב לו באמת בחיים, הוא השלב ההתפתחותי שלו בחיים, לא היה לו עניין ברכוש, נכסים או כל קניין אחר ולמען האמת, האיש הזה לבש חיוך רחב, נפלא ועמוק כל כך שזה טלטל אותי, כי הוא היה נראה כל כך מאושר, רגוע ונינוח - למרות שכל רכושו עלי אדמות היו בד לעטוף בו את חלציו, בד לעוף את מראשותיו ועלה בננה ששימש אותו כקערה למזון ולקיבוץ נדבות – כשבמטבעות שקיבל מדי יום, רכש מדי יום חלב יאק לצקת על השיבאס לינגם ולהתפלל לפוריות טובה ומניבה (מותר להזכיר שהאיש היה בן 65 רק כדי לסבר את עיניכם הקוראות?) ורק במה שנותר לו, כמה רופי בודדים, רכש מזון באחד השווקים באיזור, או כמה בננות שהביא מדי בוקר איש שהאכיל את הקופים ברבדים הגבוהים יותר למקדש השמש...


שם,

במקום המדוייק הזה, הפער בינו לביני היה כל כך מוחשי, כל כך מוצק, ברור שהצלחתי להרגיש אותו בכל נדבך בגופי, התובנות העסיקו אותי אחר כך עוד ימים רבים.


כשאנחנו בסביבה המוכרת לנו, מבלי להיחשף לעולמות אחרים שמעודדים חשיבה והתבוננות, קשה יותר לפנות פנאי לחשיבה "מרחבית" כפי שאני נוהגת לכנות אותה, התבוננות שמצליחה להפר את הגבולות של צרכים מידיים יהיו פיזיולוגיים, חברתיים או רוחניים ככל שיהיו – הם עדיין מרוכזים רק בצרכים המידיים שלנו –

מעניין שהארה, היא תופעה חיצונית כלומר, משהו/מישהו מאיר אותך לעומת התעוררות או התפקחות המתארים תהליך פנימי עצמוני

בעוד הארה היא תהליך חיצוני המופעל כלפי אנשים ומאיר את עיניהם או כל חוש אחר, ישנם אנשים מאירים – אלו שביכולתם לשקף, להבהיר להעניק

ההתפקחות עשויה להיות מבוססת ניסיון חיים (אך לא בהכרח) או תהליך שינוי בהתייחסות לחושים או להבנת מצבים – באמצעות התחדדות החושים או שינוי הגישה, ההתבוננות/הקשבה לחושים אנחנו מצליחים לאסוף יותר מידע המאפשר לנו לפתח רעיונות חדשים ובכך מאפשר לנו התבוננות רחבה יותר, הבנה עמוקה יותר.


מעבר להסברים, מעבר למידת הרוחניות המתלווה לאנשים המבקשים להעמיק את התובנות, המודעות, ההכרה – כולנו מרגישים כשתובנה נולדת בנו, הרגע המדוייק הזה הוא כמו "לידה", וניתן בקלות לזהות את הרגע הן בזכות התחושה השונה והן בזכות היכולת להתבונן מתוך משקפיים שונות מיד אחרי שהתובנה התבהרה לנו


יובהר כאן שהארה, התעוררות או התפקחות אינה שייכת כלל לכל תחום התיקשור, אף שאחת הדרכים להגיע לתובנות/הארות וכו', היא היכולת לראות דברים שמעבר, ממש כמו "לרחף" מעל הראייה הוויזואלית עצמה.


דרך נוספת להתפנות לתובנות, היא באמצעות מדיטציה. למעשה, הבודהיזם מבוסס על העמקת היכולת המדיטטיבית כשדרכה, ניתן להקשיב לרחשי הגוף, לאברי הגוף השונים, לנשימה, למערכות הגוף – רוצה לאמר שמדיטציה, היא כלי מצויין להקשיב לסיפור שהגוף שלנו מספר.

ככל שמתאמנים במדיטציה, כך הכלי הופך זמין וקל יותר לשימוש והאפקט הופך ניכר יותר ויותר על התנהלות הגוף.


בחודשים האחרונים מצאתי את עצמי נעזרת במדיטציות כדי להקל על כאבים כאלו ואחרים, פעמים אחרות השתמשתי במדיטציה כדי להשרות שינה ולהירדם יותר בקלות וזה לחלוטין עובד בצורה מרשימה.

האפקטים של מדיטציה משפיעים על הגוף בצורה נפלאה, כך שבהחלט ניתן להשתמש במדיטציה כדי להקל על כאבים (משפטים שאולי שמעתם הם לכוון את הנשימה לכאב עצמו- לנשום אל הכאב), כדי להקל על התמודדות עם מצבים רגשיים תובעניים, או להתמודד עם סיטואציות "מאתגרות" – להגיע לריכוז ולנטרל מחשבות טורדניות חוזרות ונישנות – (יש כל כך הרבה סוגים, אולי זה הזמן להזמין אתכם להקליד מדיטציה ב- youtube ולהתנסות מבלי לעשות שום דבר, רק להקשיב – אחרי ההקשבה תבדקו עם עצמכם מה אתם מרגישים, איפה המדיטציה פוגשת אתכם – גם אם ונרדמת והנחירות העירו את השכנים J)

כאמור, למדיטציה יש השפעה מצויינת על הגוף ואם דיברנו בכתבה קודמת על הזמן שאנחנו לוקחים לעצמנו כדי לשתות קפה והמשלתי אותו ל – "נס", הרי שמדיטציה, מעבר לעובדה שהיא מאפשרת לנו להגיע לתובנות והארה, היא בהחלט סוג של נס זמין לכל אדם, בכל גיל ובכל סיטואציה בחיים כשהשימוש בכלי, מביא איתו אפקט מצויין על תיפקוד הגוף על מערכותיו וכמובן על בריאותינו, מצב הרוח, השינה התובנות ועוד.

ברוח החג והאגדות שסיפרתי לכם בכתבה על הקפה, הרשו לי להוסיף בנקודה זו, סיפור זן ידוע – את התובנות, אתם מוזמנים לקבל בברכה אל תוך חייכם...



... שני נזירים חוזרים למנזר בשעות הערב.

גשם ירד והצטברו שלוליות גדולות בדרך הראשית

הם הבחינו שעמדה שם אישה שלא יכלה לעבור לצד השני בגלל שלוליות המים גדולות

הנזיר המבוגר מבין השניים, הציע לאישה לשאת אותה לצד השני של הדרך

האישה הסכימה והנזיר נשא והניח אותה בעדינות בצידה השני של הדרך והמשיך בדרכו למנזר


בשעות הערב הגיע הצעיר מבין השניים ושאל:

"אדוני, כנזירים, הרי אנחנו לא יכולים לגעת בנשים"

הנזיר המבוגר ענה – "אתה צודק"

הנזיר הצעיר הקשה שוב –

"אם כך אדוני, למה נשאת את האישה לצד השני של הדרך?"

הנזיר המבוגר חייך ואמר:

"אני כבר הנחתי אותה בצד השני של הדרך", מדוע אתה עדיין נושא אותה?


 

ח ר ו ב י ם.... ceratonia Siliqua




זה אולי העץ הוותיק ביותר שמאפיין את המזרח התיכון ואת ארץ ישראל, לא הרבה אנשים אוהבים אבל תתפלאו לדעת, לחרובים יש לא מעט לתת לנו וכדאי ללמוד ולדעת...


עוד לפני שנתאר את סגולותיהם של החרובים, נתחיל בניפוץ מיתוס שאנשים אוהבים לספר, ובכן יקיריי, צר לי, אך המיתוס שננפץ היום קשור לזרעי החרובים המצויים בתוך תרמיל הפרי עצמו.

מזה שנים שאני שומעת שוב ושוב שעל שמם של זרעי החרוב קראו את מידת המשקל של אבנים טובות ויהלומים בשל העובדה שמשקלם של הזרעים זהה בכל פרי וכך, בימים בהם היה נהוג סחר חליפין, השתמשו במילה קראט כדי להגדיר את משקלן אבנים טובות התואם את משקלם הגורף והקבוע של זרעי החרוב..

והרי לכם הניפוץ...

סיפור נחמד וחביב, מודה שכן – אבל מסתבר שמשקלם של זרעי החרוב משתנה ואינו גורף כך שמן הסתם אין אפשרות להשתמש במשקל משתנה מול משקל קבוע ומדוייק.

מה כן נכון?


ובכן, מקור המילה קראט מגיע מיוונית "קרטיון" והיא מסמלת את יחידת המשקל של אבני חן. אם תשקלו קרא, תיראו שהוא שווה בדיוק 200 מיליגרם. בקראט אחד יש 100 נקודות וכל נקודה, שוקלת 2 מ"ג.


אמנם חשבו פעם שמשקלם של זרעי החרוב זהים, אך במבט קל, ניתן להבחין בשוני שבגדלים.


בזהב אגב, קראט מסמל את מידת הטוהר של המתכת עצמה כלומר, ככל שמידת הקארט גבוהה יותר, כך הזהב חף ממתכות אחרות. 24 קארט היא תצורת הזהב הטהורה ביותר שקיימת.


ראשית אספר לכם שפרי החרוב שייך באופן מפתיע למשפחת הקטניות המכובדת ואם תשימו לב, תוכלו לראות שפירות החרוב נראים בדיוק כמו תרמילי האפונה הסגורים שהזרעים שלהם מצויים בפנים.

באחד מטיולי השבת שלי ברחבי הטבע, מצאתי בחודש נובמבר עצי חרוב פורחים ומסתבר, שזמן פריחת החרוב אופיינית רק לעץ זה, כל שאר העצים נוטים לפרוח מאוחר יותר והחרוב מבכיר. תמונות מפריחת החרוב תוכלו למצוא בדף העסקי של הקליניקה שלי "באופן טבעי – תמר תאומים" שם הזמנתי אתכם לנחש "מה בתמונה" והבטחתי פרטים נוספים – והרי הם לפניכם:

ב- 100 ג' חרובים נמצא:

222 קלוריות, 4.62 ג' חלבון, 49.08 ג' פחמימות, 0.65 ג' שומן, 39.8 ג' סיבים תזונתיים, 35 מ"ג נתרן, 1 מק"ג ויטמין A, סה"כ ויטמינים ממשפחת B 2.777 מ"ג, 0.63 מ"ג ויטמין E, 348 מ"ג סידן, 2.94 מ"ג ברזל, 54 מ"ג מגנזיום, 79 מ"ג זרחן, 0.92 מ"ג אבץ ו-827 מ"ג אשלגן...


כמות הסידן הנאה שמגיעה עם החרובים יחד עם כמות הזרחן הנכבדת, מהוות מענה נפלא לטיפול בבריחת סידן אוסטיאופורוזיס כמו גם בבריחת סידן על רקע בעיות בבלוטת התריס.



הסיבים התזונתיים שבחרובים יעילים להתמודדות עם רמות כולסטרול מסוג LDL כמו גם עם רמות גבוהות של טריגליצרידים ומסייעים למנוע טרשת עורקים, מחלות לב וכלי-דם.

נוגדי חימצון שקיימים באופן טבעי בחרובים יעילים למניעת פעילות אנטי סרטנית המופנית בעיקר לטיפול בסרטן של צוואר הרחם.

חרובים מתאימים גם לאוכלוסיית הסובלים מסוכרת, הם מכילים פחות סוכרים ובמקביל מביאים איתם רמות נאות ביותר של סיבים תזונתיים, מה שמייצב את האינדקס הגליקמי – פתרון מצויין לסוכרתיים ולאנשים שנמצאים בתהליך ירידה או שמירה על משקל, על רקע היחסים בין הסוכר והסיבים כאמור.

אני מניחה שכולכם מכירים ויודעים שישנם לא מעט מיני מתיקה כמו שוקולד ומוצריו מבוססי אבקת חרובים – אם טרם טעמתם, בהחלט שווה בדיקה.

עוד נאמר על תכולת הסיבים בחרובים המשפרת את תיפקוד מערכת העיכול בזכות עידוד תנועתיות המעיים, ייצור מיצי קיבה, ספיחת נוזלים ויכולתם להוות בסיס מצויין לשגשוג חיידקים ידידותיים במעיים. אם בחרתם לאכול חרובים, הקפידו לשתות מים, כדי לא להגיע למצבי עצירות.


כשאתם יוצאים אל הטבע, אין נפלא מאשר לפגוש עץ חרוב בדרך – שימו לב והקפידו לבחור לקטוף את הפרי דווקא מהעצים הרחוקים יותר מהכביש – שם הם ספגו את זיהום המכונים החולפות.

נקו היטב את האבק המצטבר על התרמיל לפני האכילה, אני מעדיפה לשטוף היטב.

לסיום אספר לכם שדבשת חרוב, היא אחת מתרופות הפלא המצוינות לטיפול בפצעים בפה בכלל ואפטות בפרט – נסו ותיווכחו.

פוסטים אחרונים

הצג הכול