גיליון דצמבר 2021



ריח של שוקולד / הכבש השישה עשר

מילים: יהונתן גפן

לחן: יוני רכטר


בסוף רמת גן יש מקום מיוחד

שם אפשר לעמוד ולהריח שוקולד

יש שם בית גבוה גבוה בלי חלונות עם שלוש ארובות

ושלושים מכונות יום ולילה עובדות

ושבעים פועלים עם סינר וכפפות

מכינים שוקולד בכל הצורות


שוקולד קטן ושוקולד גדול

שוקולד יקר ושוקולד בזול

שוקולד אגוזים ושוקולד סתם

לעשירים ולכולם והריח בחינם

וכל האזרחים עוצרים ומריחים...


עוצרים הילדים שרצים בשכונה

עוצר האוטובוס מעבר לפינה

החתולים מפסיקים לברוח מהכלבים

השוטרים עומדים ליד הגנבים

כולם מביטים אל הארובות

ולאט לאט, האף שלהם,

מתמלא בריח של שוקולד


שוקולד קטן ושוקולד גדול...


בסוף רמת גן יש מקום מיוחד

שם אפשר לעמוד ולהריח שוקולד.


https://www.youtube.com/watch?v=QugSNVBnSc8




 

פתח דבר


איך אתם מרגישים כשהפרדס פורח?,

כשאתם נכנסים הביתה וניחוח לחם נאפה בתנור מציף אתכם?

מה בדבר ריח ניקיון לימוני או לבנדר?

וריח הקציצות של יום שישי?

מה עושה לכם ריח של מרק האפונה שמסמל את הגשם הראשון?

וניחוח עוגת שמרים חמה בשוקולד מבעבע?

וריח חנות הדגים בשוק?

הפרפומריה השכונתית?

ריח ספרים ישנים מזהיבי דפים?

וריח מתקתק של תינוק שזה עתה נולד?

ניחוח דשא שזה עתה נקצר – וגשם ראשון במפגש עם אדמה חרבה?

ריח כביסה שזה עתה קופלה?


כל כך הרבה ריחות מעירים בנו זכרונות, תחושות, רגשות – הם לגמרי מלווים אותנו לאורך כל חיינו, החל מלידתנו ועד יומנו האחרון, הריח שלנו, הריח של אמא שהניקה אותנו – הריח של אמא כשהיא רגועה ונינוחה או כשהיא עייפה וחסרת סבלנות, הריח של הגננת, מורה, מדריכים בתנועת הנוער, ניחוחה של אהבה...

אנחנו אוספים ריחות לאורך כל החיים, מתייקים אותם במקום הכי עמוק ולומדים מהם, פועלים על סמך התובנות המקושרות לניחוחות של חיינו



גיליון דצמבר 2021, מזמין את כולנו להריח את החיים, ללמוד מה תפקידם של הריחות בחיינו ועד כמה הם באמת משפיעים עלינו – אם בכלל..



לאלו מאיתנו שהשנה האזרחית משמעותית בחייהם אאחל שנה אזרחית טובה ומבורכת בבשורות טובות, בריאות איתנה והצלחות בכל נדבכי החיים..



שלכם כתמיד,



תמר.




 


על טעם ועל ריח





כנראה שחוש הריח בין החושים הראשונים להתפתח על מנת לאפשר לנו לשרוד, למצוא אוכל ולהתגונן מפני גורמים מאיימים, בין אם מדובר בחיות או שריפה או מזון מקולקל


פתיח גיליון זה, מביא איתו שלל ריחות מוכרים לכולנו, כל אחד והזיכרונות העולים וצפים בו מהריחות האופפים אותנו, חלקם מעלים זכרונות טובים, חלקם זכרונות פחות נעימים – אך ללא ספק, חוש הריח מקושר אצלינו בני האדם לתחושות, לרגשות וגם לטעמים השונים.


לא סוד הוא שאני אוהבת לקרוא, אני זוכרת את עצמי ילדונת ממש צעירה, מסתובבת ברחובות פתח תקוה הלוך וחזור אל ומהספרייה העירונית, עד שהספרניות למדו לאפשר לי לקחת יותר מספר אחד.

כך מצאתי את עצמי תוהה מה הם הניחוחות עליהם סיפרה פרל בק בסיפרה המופלא "האדמה הטובה", אופיום כך ידעתי הוא שמו של בושם ולא הבנתי את פשר השימוש ב"בושם" ותופעות הלוואי שלו...


כשהשתחררתי מהצבא, נתקלתי בספרו של זיסקינד "הבושם" ואני מודה שעברתי טלטלה לא קטנה למקרא השורות המתארות תינוק בן-יומו שהושלך לאחר לידתו, אך שרד וגדל ללא חוש ריח. ככל שגדל והתבגר, התחדד חוש הריח שלו עד שידע לזהות אנשים, לאתר חפצים, להבחין בזיוף אבל הוא המשיך הלאה, לחפש ...(טוב, לא אקלקל לכם את חווית הקריאה) – קראתי עוד פעמיים את הספר השונה הזה, שמביא איתו ריחות ממאה אחרת, מחיים אחרים כשברור לי שיש עניין מיוחד עם חוש הריח.



ספר נוסף שמעלה את נס חוש הריח והטעם הוא "לה קוצ'ינה" / לילי פריור, אי אפשר שלא להתערבב עד כלות בתיאורים הנפלאים שמביאה הסופרת ואת החיבורים המיוחדים שבין ריח, טעם ואהבה אנושית.


עדיין, קשה לי לשכוח את אחד המשפטים שנאמר לי הבן שלי כשהיה פעוט, "הריח הזה עושה לי כאב בטן" – לא יודעת מה המשפט הזה היה גורם לכם כהורים, לי נדלקה נורה אדומה, לא הצלחתי להבין מה זה אומר – ממתי ריחות גורמים לכאבי בטן?


בואו נבדוק יחד מה הן המשמעויות השונות של חוש הריח, איך הוא פועל, האם ובמה משפיע עלינו חוש הריח ומשם כבר נתקדם הלאה...

כאמור, חוש הריח מקושר למוח הקדום, למערכת הלימבית המייצגת את חלקי מערכת העצבים המעורבים ברגשות, זכרונות, למידה, מוטיבציה, טעם, ריח – קשרים והקשרים בין החלקים השונים שמגיש לנו זכרונות עטופים בריחות וטעמים, שלל רגשות מודעים ולא מודעים ומגוון יכולות הישרדותיות ששומרות עלינו מפני כליה לא עלינו...


המערכת הלימבית היא לב ליבה של ההישרדות, למען האמת זו המערכת הפרימיטיבית ביותר שנותרה בנו מאז התפתחות הזוחלים ומאז ועד היום וכנראה גם בהמשך, עוסקת המערכת הלימבית בהגנה (FFF), מזון ומין – כל מה שקשור באופן מיידי וחד-משמעי להישרדותנו על פני הכדור.


אגב כתיבת שורות אלו, הקשבתי לאחת מתכניות הַסְכֵּת (פודקאסט) בתחומי העניין שלי (הפעם בענייני המוח האנושי) ומסתבר שהחוקרים והמדענים הצליחו לגרום לגירוי חוש הראייה או נכון יותר לתרגום המוח של מה שאנחנו רואים באמצעות העיניים – כלומר, לגרום לכיבדי ראייה/עיוורים לראות (ראייה בסיסית), לאנשים כבדי שמיעה/חרשים – לשמוע ולמשותקים להניע את גפיהם באמצעות גירוי מערכת העצבים, אבל עדיין, לא הצליחו להתמודד עם החושים הבסיסיים והפרימיטיביים ביותר שלנו ולגרום לנו להריח או לטעום – (רק מסייגת ברשותכם, כיוון שהנושא מורכב ומן הסתם, יש משמעות למיקום הכשל הגורם מראש לתתרנות ובעקבות כך לקושי באבחנת טעמים מעבר לארבעה הבסיסיים – ארחיב על כך בהמשך).


חוש הריח תופס מקום בתוך חיינו קצת יותר ממה שאנחנו מודעים לו, כך נולדו להם מטבעות לשון שלוקחים חלק בהתנהלות שלנו בחיי היום יום – למשל:

· על טעם ועל ריח אין להתווכח

· הדג מסריח מהראש

· דגים ואורחים מסריחים אחרי 3 ימים

· זה מריח לי רע – אני מרגיש אווירת שחיתות ופשע

· ריח של סכנה

· ריח של התחלה

· ריח של סוף

· ריח של חדש

· ריח של מוות


לא נשכח גם להזכיר את ההנצחה של האף היהודי, אף נשר, אף קציצה וישנם עוד אפים נוספים אופיניים, כל אחד מהם והמשמעויות שלו. כשהתחילה לגאות תקופת האנטישמיות באירופה של לפני השואה, עיטרו את העיתונים קריקטורות של יהודים עם אף אופייני וכל נגזרת המשמעויות