top of page

גיליון ינואר 2021


פתח דבר

אני כל כך אוהבת את החורף, את הריח הנקי הנישא באוויר – ריח של חורף, או כמו שסבתי ע"ה נהגה לאמר ביידיש... "שמעקט מיט וינטר" – המשפט הזה אצל סבתא, היה הרבה מעבר לסתם אמירה, מאחוריה כבר רחשו הסירים ותנור האפייה כבר ידע שחגיגת תבלינים חורפיים עומדים להגיע – אל תדאגו, לא אשאיר אתכם בלי מתכון – לא עושה דברים כאלו...


גיליון ינואר פותח בפנינו שנה אזרחית חדשה ואני משוכנעת, שרובינו מברכים את השנה החדשה, להיות חפה מווירוסים אלימים כמו זה ששיתק לנו את שנת 2020 וחולל בה מעללים, שאיש מאיתנו לא תיאר לעצמו שהם כלל אפשריים – איך כתבתי בפתח דבר של גיליון 2/2020? – איך זה שכוכב אחד קטן מעז, ולא ידעתי כלל, עד כמה כוכב/וירוס כל כך כן העז יותר ממה שצפינו או חשבנו שאפשרי... המציאות רבותי, עולה על כל דמיון מופרך והזוי ככל שיהיה.. ושיקום ה-"עטלף" "שבזכותו" התגלגל לו וירוס שמיצה עד כלות את מלכותו...

אבל אף אחד לא קם, לא סין ולא סיני – אף עטלף לא הרים כנף והודה אבל אל תדאגו, לאנשים יש את הצורך והכמיהה להגיד את עצמם, לשחרר מעליהם את הסודות הכי כמוסים ואלו בתורם, מתגלגלים להם הלאה – כל מילה שיוצאת מהפה, הופכת ויראלית ללא כל פיקוח והאמת רבותי, סופה להתגלות – שלא תהיינה שום טעויות, האמת מתגלה, אם לא ממש כעת, היא תגיע, עוד לא נולד רשע אחד שבאמת טוב לו, עוד לא נולד גנב שלא נתפס ומי שעדיין לא הבין, "סדר עולמי" הוא לא רק שמה של תכנית טלוויזיונית מהעבר, אלא מציאות יום יומית מקדמת דנאן ועוד הרבה אחרי שהנינים של הנינים שלנו יפטרו את עצמם מהעולם הזה... בוא יבוא היום ונדע מה חשב לעצמו אותו וירוס/עטלף או מאן דהוא וכל גנב דעת עלי אדמות, רגע לפני שהוכתר נגיף הקורונה כאחראי על כל המחדלים שהתחוללו בשנת 2020 על פני כל כדור הארץ.



חלק מאהבתי הגדולה לחורף, היא יכולתו לבוא לנקות ולטהר את האוויר והאווירה, לשטוף הכל, להרוות את האדמה ולהבטיח את הדור הבא להתחדשות, להתעוררות הטבע, לאביב והדורות החדשים שקמים לטבע, לצומח, לחי ולאדם.. שנים אני טוענת שגשם, הוא מעשה אהבה בין השמים והארץ...


האווירה הקסומה שמביא איתו החורף בהתכנסות אל תוך הבית וחיק המשפחה, נתפסים בעיניי כקדושת חיים ובמהותי, יש בי ערך וכבוד רב לבית ומשפחה.



גיליון ינואר 2021 מביא איתו לא מעט נקודות למחשבה, מתכוני חורף מופלאים, ניחוחות של בית והלוואי גם בריאות ובשורות טובות על כולנו.



קריאה מועילה ומהנה,

שלכם כתמיד,



תמר.

 

קימל / כרַוְיָה תַּרְבּוּתִית / Carum carvi



לחם קימל, הוא בין הלחמים היותר מיוחדים – זה הניחוח הייחודי, הטעם וכל הסגולות שקימל יודע להביא איתו אל השולחן, הצלחת וגופינו...


כשהחורף עולה, אנחנו מסתגרים אצל עצמינו פנימה, ספונים אל תוך הבית ונוהים אחר ניחוחות העולים מן המטבח, קימל מככב ומביא איתו ניחוח וטעם שונים ומיוחדים ולא מעט סגולות שנשמח לאמץ לבריאותנו.


קימל אינו בין התבלינים והניחוחות הנפוצים האהובים על רוב האוכלוסייה, אבל אלו שאוהבים את הטעם העמוק שמביא איתו קימל, ישמחו לשתף אתכם בהתמוגגות מהטעם והתחושה שזה מותיר בפה ובתחושות בגוף – אין, אין כמו קימל...


את קימל פגשתי לראשונה אצל סבתי האהובה ע"ה, בימים רגילים נהגה סבתי לאכול לחם חי – כך קראו לו פעם, זה היה לחם כהה, עגול, כבד משקל, חמצמץ משהו – מישהו כבר מזהה את השיפון? אבל היו ימים מיוחדים בעיקר בחורף, בהם ניתן היה למצוא במכולת של אנואר, כיכר לחם צר וקטן מידות יחסית לכיכר לחם חי או לחם שחור/לבן רגיל שהיו על המדף בארון האוויר.

סבתי שמרה במיוחד את לחם הקימל לשעות של בין הערביים, בליווי קפה שחור בחלב, פרוסת לחם קימל שהיתה מרוחה באחת מהריבות הנפלאות שהכינה מפירות שסיימו את העונה הקודמת... סבתי ע"ה החזיקה רוב ימי חייה משק כפרי וידעה היטב להתאים את המטבח לעונות השנה ולמצות את פרי וירק האדמה אל תוך הסירים והתזונה. היו לה הסברים ברורים לכל מאכל, לכל תבלין ועונה, אני מניחה שאת יסודות אהבתי לרפואה הטבעית ינקתי ממנה מבלי כלל לדעת.


קימל הוא שמו הגרמני/אידי (יידיש) לצמח כרוויה תרבותית, בן למשפחת הסוככיים שמגיע אלינו מאירופה ומדינות אסיה, בכולן משתמשים בקימל להכנת מיני מאפה, לחמים, עוגות ועוגיות תבלינים, לירקות כבושים ומשומרים - בפרט לכרוב לבן, ליקרים, בשרים ומיני נקניקים, דגים מבושלים, גבינות, מרקים ובעיקר לגולאש ההונגרי.

אם נלך לאורך ההיסטוריה, נראה שקימל מופיע בתלמוד בהקשר לטיפול במחלות לב ודרכי נשימה, אצל רופאים יוונים שהשתמשו בקימל לטיפול בעקיצות של בע"ח ארסיים, לחיטוי פצעים ומניעת מחלות מדבקות וחיזוק הלב.

ביוון העתיקה המליצו על קימל לטיפול בנערת חלשות וחיוורות (על רקע חסר דם/אנמיה).

אבו-סינא הרופא הפרסי המפורסם המליץ על חליטת קימל להגברת השתן ופתיחת חסימות בכליות, לטיפול בהסדרת המחזור החודשי, כאבי בטן ומחלות מעיים.

הרמב"ם אגב, המליץ על הוספת קימל למאכלים כדי להתגבר על תופעות הלוואי של חמרמורת – hang over לצד אמבטיה ומנוחה.


הרפואה האקלקטית מביאה לנו מתוניס ערבוב זרעי קימל כתושים, פלפל שחור ודבש כתרופה כנגד הרטבת לילה לילדים מתבגרים שטרם נגמלו.

באיראן השתמשו בקימל טחון מבושל במים וממותק בסוכר בהט לטיפול בבהלה או פחד פתאומי גדול.

יהודי לוב שואפים עשן העולה משריפת קימל למיגור כולירה, מחלות שגרוניות ומחלות רוח (נפש).


אחת הסיבות בזכותן אני כל כך אוהבת את הרפואה האקלקטית, היא הכבוד ושמירת המסורת העוברת מאב לבן, מאם לביתה וכו' – (ברשותכם, חייבת כאן משפט קצרצר בנושא, "החיים שאחרי המוות", הם השימוש הלכה למעשה במורשת המקימה לתחייה בכל שימוש של הדורות הבאים, את המסורת, מטבעות הלשון, המנהגים וכו' – גם אלו נתפשים בעיניי כחלק ממצוות "כבד את אביך ואימך" קודם בחייהם ורק אז במותם)


היא הסיבה שהדברים עובדים, גם אם אין דיוק מושלם של הפעילויות התרפואטיות, עדיין – הטיפול שמגיע מיד אוהבת, נותן אפקט מצויין לחולה ולמרפא גם יחד...

במאה גרם קימל נמצא:

333 קלוריות, 19.77 גרם חלבון, 49.9 גרם פחמימות, 14.59 גרם שומן, 9.5 גרם מים, 38 גרם סיבים תזונתיים , 0.006 מ"ג ליקופן, 18 מק"ג ויטמין A, 4.73 מ"ג סה"כ ויטמינים ממשפחת ויטמיני B ובעיקר ויטמין B3, 10 מ"ג חומצה פולית, 21 מ"ג ויטמין C, 2.5 מ"ג ויטמין E, 689 מ"ג סידן, 16.25 מ"ג ברזל, 258 מ"ג מגנזיום, 568 מ"ג זרחן, 5.5 מ"ג אבץ ו- 1351 מ"ג אשלגן

למופע נוטריאנטי שכזה אני קוראת פצצת בריאות בנדיבות הטבע


צדקו גם צדקו כל אלו שנכנסו לקטגוריה של רפואה אקלקטית ועשו שימושים שונים בקימל, שימו לב לשימושים שעושים בקימל עד היום:

· סופחים גזים מהמעיים

· יעילים לתהליכי ניקוי רעלים מהגוף

· מקלים על בחילות

· מסייעים לשיפור תהליך העיכול – יעיל לירידה במשקל ולהצרת היקפים באמצעות שתיית מיצוי מי-קימל. מי קימל מסייעים לווסתן את התיאבון כשהפלבנואידים שבהם מסייעים לתחושת שובע.

· מסייעים למניעת עצירות (בפרט בשילוב שתיית מים מושכלת)

· אנטי דלקתי ולכן יעיל לטיפול במחלות מעיים דלקתיות, יעיל לטיפול ב-IBS- מעי רגיז המופיע אצל נשים במחצית שנות החמישים, טיפול כקומפרס חמים של שמן קימל עם כיוון השעון סביב הטבור.

· הקלה על שיעול רטוב

· אפרודיזיאק – מעורר מיני

· מסייע לחיזוק מערכת החיסון

· מעודד ייצור חלב לנשים מניקות <גלקטגוג> (שימו לב, עלול לגרום לעצירות לתינוקות היונקים)



הרפואה הסינית משייכת תכונה של הנעת דם לקימל, מה שמשפיע על הקיבה והמעיים. תוכלו לראות גם אצל הסינים וגם אצל ההודים שבתום הארוחה מגישים חליטת קימל או סוכריות קטנטנות של קימל כפי שנהוג בהודו.


כמובטח, מביאה מתכון ללחם קימל המשובח שמצאתי בשיטוטי ברחבי הרשת ומכיוון שאין זה מתכון אישי שלי, אלא מצאתיו ברחבי הרשת, החוק מחייב להביאו כלשונו וכמובן הקרדיט לאופה ולסיפור המרגש שמאחורי הלחם – אני מן הסתם, אוהבת לחם טוב עם סיפור חיים משובח, זה התבלין הטוב ביותר שמוכר לי מעולם הבישול והאפייה גם יחד.



ממליצה בחום – אל תחמיצו !!!

 

דוחן? – דְּרוע?


ההחלטה לכתוב על בן משפחת הדגן דוחן הגיעה מתוך כמה וכמה טעמים: עם השנים אני מוצאת את עצמי בוררת יותר ויותר מה אני אוכלת, במה אני מזינה את עצמי, גופי ונפשי.... (מוזמנים לאמץ בחום רב)

לאחרונה, רוצה הגורל ואני מתמודדת בקליניקה עם יותר אנשים שסובלים מעיכול גלוטן


קמח טֶף שחור/אדום, הוא הקמח המועדף עלי ואני משתמשת בו יותר ויותר ומאוד מרוצה ממנו. מה שגם אני לא ידעתי ולמדתי לאחרונה הוא, שקמח טף הוא למעשה בן משפחתו של הדוחן, מכאן ששניהם נטולי גלוטן – שווה לדעת !


הסיבה האחרונה היא מה שהתגלה לי, אחרי הרבה מאוד שנים ועונה לתרגום המילה "דרוע" שבכותרת לכתבה זו – אז מובטח לכם סיפור וקוריוז בסוף הכתבה.


דוחן, הוא מבין הדגנים הפחות מוכרים לנו מהמטבח, אם שמענו עליו בכלל, סביר להניח שזה היה סביב מזון לבעלי כנף, לתוכים וכמה מאיתנו מגדלים תוכים?

דוחן הוא דגן שניתן לגדל בתנאים קשים, בחום ואדמה יבשה ולמרות כל אלו, הוא מצליח ללבלב ולהפיק מעצמו דגן שמזין לא רק ציפורים ובעלי כנף, אלא אם תבחרו בכך, תבינו שגם לנו בני-האדם, יש לא מעט היאה ותועלת מצריכת דוחן.


ברשותכם, ניתן לדוחן את הכבוד המגיע לו, למרות שאנחנו פחות מכירים אותו ופחות צורכים אותו בישראל, ראוי שתדעו שבין הדגנים הנפוצים והנמצאים בשימוש נרחב בעולם ובפרט במדינות אפריקה והמזרח הרחוק, שם לחלוטין מגדלים דוחן למאכל לבני-אדם.


דוחן אינו דגן חדש, אם ננבור בספר הספרים, נמצא אותו מככב כבר בספר יחזקאל (ד', ט'). החוקרים סבורים שהדוחן המוזכר בספר זה, הוא דוחן תרבותי כשישנם עוד שלושה מיני דוחן.. מה שאנחנו מכירים בארץ הוא לרוב דוחן פנינה (pennisetum glaucum).


ב-100 גרם דוחן מבושל נמצא:

119 קלוריות, 3.51 גרם חלבון, 23.67 ג' פחמימות אבל שימו לב, רק 0.13 גרם מהן סוכרים, משמע מזון מצויין למי שמבקש להוריד סוכר מהתפריט שלו, מזון מעולה למי שרוצה לשמור על שימוש במזונות עם ערך גליקמי נמוך – כמו למשל סכרתיים או אנשים עם מחלות כרוניות ולרבות דלקות אינפלמטוריות. 1.3 ג' סיבים תזונתיים, 1 גרם שומן, 71.41 מ"ג מים ולכן שימו לב שכשאתם מבשלים דוחן, נכון שמבשלים אותו כמו אורז, אבל אם תשתמשו ביחס של 1:2 משמע כוס דוחן ושתי כוסות מים, תקבלו תבשיל דייסתי ולכן, ההמלצה היא למצוא את המינון הנעים לכם, אני משתמשת בכוס דוחן ופחות מכוס וחצי מים כדי לקבל את המרקם האהוב עלי – תתנסו ותמצאו את המינון הנכון לטעמכם. 3 מ"ג סידן, 0.63 מ"ג ברזל, 44 מ"ג מגנזיום, 100 מ"ג זרחן – הכמות העצומה חשובה כל כך לעצמות השלד, הפעלת אנזימים, סינון פסולת מהכליות, מניעת כאבי שרירים אחרי אימון בעצימות גבוהה, ויסות ויטמינים בגוף ועוד...0.91 מ"ג אבץ, 62 מ"ג אשלגן, 2 מ"ג נתרן, סה"כ ויטמינים ממשפחת B 1.816 מ"ג, 19 מק"ג חומצה פולית, וגם לציטין, חומצה פיטית וחומצות אמינו.... תודו שבשביל דגן שגדל באדמה צחיחה ויבשה זו מעצמת נוטריאנטים...


סיבים תזונתיים בדוחן ובכלל מסייעים לנו להתמודד עם רמות כולסטרול (LDL) גבוהות, מעניקים תחושת שובע לאורך זמן, מונעים סכרת 2type , מסייעים לעיכול ומונעים מצבי עצירות (במידה ואתם זוכרים לשתות מים בהתאמה) לא נשכח שסיבים תזונתיים מהווים מצע נפלא לשגשוג חיידקי מעיים ידידותיים – רק כדי לסבר את עיניכם, כמות הסיבים התזונתיים בדוחן היא כפליים מאשר זו המצויה באורז.



כאמור, דוחן אינו מכיל גלוטן (חומצות אמינו גליטנין וגליאדין)

אם תהיתם, הרי שאין בו איסור חמץ ולא יוצאים בו ידי חובה בפסח – חשוב ומעניין למקפידים שביניכם..

נמשיך באזכור נוסף לאינדקס הגליקמי הנמוך של הדוחן, מה שעושה אותו מוצר מומלץ בקרב אנשים סכרתיים וכאלו שמעדיפים להמנע ככל הניתן ממוצרים בעלי אינדקס גליקמי גבוה. מעל לכך חשוב לדעת שמגנזיום (הקיים גם בדוחן) משמעותי לקולטני אינסולין וגלוקוז כך שבהחלט, ניתן לאמר שדוחן הוא המלצה חמה לסכרתיים.

הרפואה הסינית משייכת לדוחן סגולות רבות ונפלאות כמו חומר משתן, מחזק כליות (גם נטורופתיה מייחסת לדוחן סגולות ניקוי כליות)מטיב עם הקיבה והטחול, בונה Yin (ממש משמעותי למצבי סכרת)מלחלח יובש או עודף חום ולכן מתאים לטיפול בבאשת פה, בחילות בוקר לנשים הרות, לטיפול בקנדידה, צרבות ועוד


אז מה בעניין הדרוע?


ובכן, הייתי נשואה לא מעט שנים. אימו של האיש (בת העדה התוניסאית) נהגה להכין לו ולאחיו מדי בוקר בחורף "דרוע" – בכל פעם שהסיפור עלה, יכולתם לראות את הפרצופים שעשו כל ארבעת הילדים, לא שלא היה טעים להם, אלא שהיה מדובר בדייסה סמיכה וכבדה שכל מה שנותר למי שאכל דרוע על הבוקר, הוא ליהנות מהחמימות של הדייסה בקיבתו מבלי כל יכולת לשלוט בעפעפיים הנופלים בכבדות ועוצמים את העיניים...

קשה לי להסביר לכם בתימצות מה קורה לאישה מן העדה האשכנזית האסלית המתגלגלת למטבח התוניסאי ועל אחת כמה וכמה כשזה, מנוהל בידיה האמונות של מי שהיתה אלופה במטבח, הכרתי ירקות חדשים (מי אמר מנגולד, ארטישוק, שומר ועוד...) תבלינים חדשים ושילובים שהטעמים על לשוני לא הכירו מעולם והלכתי לאיבוד – אני מודה בפה מלא, נשבתי....

לאורך כל השנים כששאלתי איך ומאיזה חומרים מכינים את אותה דייסת דרוע, נאמר לי לבקש אבקת דרוע בחנות התבלינים, אבל מסתבר שלא כל חנויות התבלינים מכירות את המושג כך שהרבה מאוד שנים לא ידעתי איך מכינים את הדייסה.



רוצה הגורל והתגלגלתי לדף פייסבוק של אישה נדיבת לב שמכינה מאכלים תוניסאיים ומפרסמת בדף הפייסבוק שלה סרטונים ומתכונים למאכלים המיוחדים של המטבח התוניסאי. מששאלתי את הגברת, מסתבר שדרוע הוא דייסת דוחן, מאוד דומה לסחְלֵב.


בעבר, היו מכינים סחלב מאבקה שנטחנה מפקעות צמחי הסחלב, אלא שאלו כפי שידוע לכם צמחים נדירים ויקרים והעולם חיפש תחליף. התחליף הוא או קורנפלור, או קמח דוחן וברי לכם פתרון תעלומת הדרוע.

מזמינה אתכם להכיר גם את המטבח התוניסאי וכמובן את דייסת הדרוע החורפית במטבח התוניסאי של בריג'יט רובין סבן



 

תרצת נפוצה - מחלה חשוכת מרפא?



לפני 30 שנה, חשבו שאיידס היא מחלה חשוכת מרפא, למעלה מעשור שנים הרפואה הקונבנציונאלית מכנה את מחלת הסרטן "מחלה כרונית" ולא מחלה חשוכת מרפא כפי שכולנו חושבים עליה... ובכל זאת, מה הן מחלות חשוכות מרפא?


אחת המחלות חשוכות המרפא הקשות ביותר שקיימות היא "תרצת נפוצה", רגע, אני אנקד עבורכם כדי שלרגע אחד לא תחשבו שהתבלבלתי... "תָּרֶצֶת נְפוִצָה"


אבי עליו השלום נהג לאמר, שישנם אנשים שעושים לעצמם רע יותר ממה שכל אחד אחר היה מעז – וזו רבותי, תמצית התרצת הנפוצה – שימו לב..


מכירים את האנשים המצליחים, את אלו שעשו את זה "בגדול", שהפכו סיפור הצלחה בתחומם ו/או בכלל בחיים?, שהם מהווים מקור להשראה ויכולים ללמד אותנו דבר או שניים על הדרך שהלכו בה עד להצלחה אליה הגיעו?


אחד הדברים הבולטים בם, הוא העובדה שהם לא השתמשו בתירוצים לאורך הדרך, משהו היה כל כך חשוב להם, שתירוצים לא עבדו בשבילם ואם לא די בכך, יתכן מאוד שכל מניפת התירוצים הידועה והמוכרת כל כך לכולנו, היוו בשבילם מנוע ומניע לדלג מעל משוכות התירוצים המוכרים.

לא משנה באיזה תחום חיים ניגע כדי לקחת דוגמא – ירידה במשקל, לימודים, פרנסה, זוגיות, הגשמת חלומות – כמו יעדי טיולים, נגינה בכלי-נגינה מסויים או כמה כלי-נגינה, פגישה עם אנשים מסויימים – כל חלום הזוי ומופרך ככל שיהא – כל עוד אנחנו לא משתמשים בתירוצים, אנחנו מקצרים את הדרך לכיבוש היעד שהצבנו – תבדקו אותי...


בואו,

נאמר את האמת, רובינו משתמשים בתירוצים – אם לא בנושא אחד, בנושא אחר. אם לא היום אז שלשום או מחר – יש משהו בנו שמשאיר את התירוץ ככלי מפלט למקרה הצורך ואין אנושי יותר מכך, מי – מי מאיתנו לא השתמש בתירוצים אי פעם – הא?


מה שעומד מאחורי התירוצים שלנו, בעיקר לעצמינו – יכול לנוע על קשת סיבות, למשל כשאנחנו מתביישים בעצמינו, ביקורתיים מדי כלפי עצמינו ולא חוצים את סף הביקורת של עצמינו, כשאנחנו כועסים על עצמינו, כשאנחנו מרגישים חסרי אונים ו/או מאוימים חלילה, כשלא מתחשק לנו לקחת אחריות על דברים ובעיקר כשאנחנו פוחדים – פוחדים ממה? – ממה לא?, מכישלון, מהצלחה, מהביקורת של עצמינו, מהביקורת של הסביבה, פוחדים מתוך אלפי סיבות (נכונות או לא)...


תירוצי חוץ:

יש מישהו מאיתנו שמעולם לא השתמש במשפט "אין לי כוח"?, "לא עכשו, עכשו זה לא מתאים", "כשהילדים יגדלו", והמשפט הנפוץ שמוכר לכולנו "כשהילדים יסיימו את הקולג", או "כשיהיה לי כסף ו/או זמן", "כשעזרו לי/תתמכו בי", "אי אפשר לבד", "אני עסוק", והתירוץ הכמעט מנצח "למה תמיד אני"...

נו?,

משתמשים בתירוצים?

ב ר ו ר !!!


תירוצי פנים:

אני לא מספיק טוב", "אני לא מוכשר לזה", "זה לא הזמן המתאים", "כבר נכשלתי ככה בעבר", "כבר ראיתי חברים/משפחה בדיוק ככה נכשלים", "מה הסיכויים שאיש כמוני יצליח"...



כל פעם שנשאל מישהו ששמנו לב שהוא משתמש בתירוצים, למה הוא מתרץ – האוטומט ההישרדותי יגיף מיידית את כל הפתחים ולא יאפשר לנו כניסה לשיח פתוח והפעימה השנייה באלפית השנייה, תהיה האנטגוניזם שיפתח הנשאל ולא תאמינו, כמה המוח האנושי יצירתי במציאת תשובות בטווח זמן אפסי...


אף אחד לא אומר ששימוש בתירוצים הוא בהכרח רע, לפעמים זה קונה לנו זמן ממשי, לפעמים זמן למחשבה והרהור מעמיק אבל כן חשוב שנדע כולנו, שכל יום שעובר, אנחנו משדרגים את התרצת והופכים אותה לדרגת אומנות למשתמש משל היתה כלי הישרדותי שמפריד ביננו לבין מה שמבקשים מאיתנו – ברגע של אמת די מפחיד, אמר לי פעם מטופל "למה להתאמץ אם אפשר לתרץ"?, "אני מספיק יצירתי, חכם ומקורי כדי לגרום לאנשים לעשות דברים במקומי"... תהיו עם המשפטים האלו רגע או שניים...

עוד טיפה...

...

אם יש לכם עניין בשדרוג עצמי והתנעה עצמית, אחת הדרכים הפשוטות והקלות להחלים מתרצת נפוצה היא החלפת המילים, שינוי המינוח לטובתינו..


אם תירוץ מצוי שלנו מתחיל במילה "למה", נסו להוסיף את המילה "למרות" כלומר, אם הילדים שלכם רבים מי יטאטא את החדר והמשפט "למה אני" נשמע בקולי קולות ברחבי השכונה, נסו לחשוב מה היה קורה לו המשפט היה "למרות שאין לי הרבה זמן כרגע, אני אטאטא – אבל אתה תטאטא מחר"



ותחשבו על זה... כל אחד במחוזותיו והתרצת הנפוצה שלו (כולנו כן? – כולנו)


 

הברון מינכהאוזן והתסמונת...



יתכן שהזדמן לכם לצפות בפרסומת שהופיעה בטלוויזיה בה מככב אדיר מילר, בפרסומת הוא מופיע שוב בחדר מיון של בית החולים וכששואלת אותו האחות, מה הפעם דביר, הוא מסביר לה שהוא מכור לריגוש שבחדר מיון – ר א י ת ם?


ובכן, זה רק פן אחד של תסמונת הברון מינכהאוזן – אם אתם רואים את התמונה המצורפת לכתבה באתר, הרשו לי לאמר לכם שיצא לנו להיפגש פנים אל פנים ואני כבר אומרת לכם, בשנייה שאחרי המפגש עם הברון המהולל, התגלגלו אצלי לא מעט אסימונים שהבהירו לי דבר או שניים, אבל זה כבר עניין אישי... (בצנעה לוקחת אחריות על צילום התמונה)


קרל פרידריך הירונימוס פון מינכהאוזן, הוא שמו של ברון שחי לו בגרמניה 1720-1797., המיוחד בברון הגרמני הוא סיפורי הפנטזיות שסיפר לכל מי שהסכים לשמוע.


לברון המהולל היתה קריירה צבאית וממנה שאב זה, סיפורי בדיות הזויים חלקם יותר, חלקם פחות – אבל סיפור אחד היה כנראה מופרז יתר על המידה והברון המהולל כדרכו של עולם ושקר, הסתבך במעילה והואשם בתרמית וגניבת כספים ומאז יקיריי הקוראות והקוראים, נקשר שמו של הברון באנשים שנוהגים לספר סיפורי אגדות ובדיות או במילים פחות עדינות, לגוזמאים והשקרנים ר"ל.


אנחנו מכירים את הגוזמאי של החבורה, תמיד יש לו סיפורים הזויים שהוא ראה וחווה, תמיד דווקא לו קורים כל הדברים הכי מוזרים והזויים – שימו לב שלא להאשים אותו בהשתייכותו לתואר הברון, בכדי לזכות בתואר המפוקפק, צריך עוד כמה נתונים נוספים:


אני לא מצליחה להיזכר בשמו של סרט שצפיתי בו באחד הלילות שהותירו אותי עירנית לילה לבן שלם וארוך מאוד, כשהדמות הראשית בסרט, היתה אימו של ילד שחלה שוב ושוב בכל פעם בתופעות מוזרות אחרות.


היא ללא כל צל של ספק היתה אמא מסורה, אפילו מסורה מאוד והיתה מעורבת בטיפול בילדה, אלא שהיו דברים שהחשידו ועוררו גם בי כצופה תהיות ועד סוף הסרט, ברור היה שאת המחלות בהן חלה הילד, יזמה האם כדי לזכות בתשומת לב בתי החולים, צוות הרופאים והאחיות סביב הילד וכמובן מהמשפחה שהתפעלה ממסירותה לאין קץ, בפרט לאור ההקרבה האינסופית והשעות האינסופיות סביב מיטת חוליו של הילד.


אני מודה, לקח לי לא מעט זמן להתאושש מהסרט ולאור הפרסומת שהביא חביב הקהל אדיר מילר (זה רק נדמה לי שהפרסומת נעלמה מהמרקע? או שאני ממעטת לצפות בטלוויזיה?)


כך או אחרת, תסמונת מינכהאוזן מתארת בדיוק את אותם האנשים שעוברים מרופא לרופא, מקופת חולים לחדרי המיון, ממרפאה למרפאה בשביל לקבל אישור וטיפול על התסמינים והמחלות שהם נושאים בחובם – לדעתם.... דגש על דעתם, שהרי בפועל מדובר בדפוס התנהגותי של נאמר בעדינות סילוף עובדות, תסמינים ותרחישים כדי ליצור כביכול תמונת מחלה ודרכה לזכות בתשומת הלב לה הם כמהים.


אם תהיתם עד היכן יסכים מי שנושא את התסמונת של הברון המפוקפק להגיע, קחו בחשבון שאנשים הנושאים תסמונת זו לא יהססו אפילו לפגוע בעצמם, כדי להוכיח ולהנכיח את החולי והזדקקותם לסיוע הרפואי ולסם הממכר הנקרא תשומת לב מכל מי שרק ניתן ובפרט מצוות האחיות, הרופאים וכל מיש נמצא שם בבתי החולים והמרפאות וכולו חמלה ויכולת הקשבה לצרותיו של נושא התסמונת.


כן, זה נשמע די הזוי ומופרך לחשוב שאדם יזריק לעצמו חומרים למשל למיפרקים רק כדי לזכות בקצת אהדה, או לחילופין ייטול ללא מרשם או אבחנה מוסדרת תרופות, או מינוני תרופות גבוהים, או שילובי תרופות הידועים כיוצרי תנגודת האחד מול השנייה והיצירתיות כאן הרבה יותר גדולה ממה שאנחנו יכולים כלל להבין, זיכרו שהפרס בו זוכה מי שנושא את התסמונת הוא תשומת לב, דאגה וטרחה, חמלה והקשבה.



יש לי הרושם שלמקרא השורות והנתונים העולים מהתסמונת וצירוף הגוזמה, סיפורי הבדים וההליכה רחוק – רחוק מאוד רק כדי לזכות בתשומת לב ודאי מעלה בכך דמות אחת או שתיים מחייכם, כולנו מכירים את הגוזמאי שבחבורה, אפילו סולחים לו על הגוזמה, לפעמים זה כל כך מצחיק – פעמים אחרות זה גובל בהרמת גבה במצב טוב וסכנת חיים במצב חמור.


אז לא, אל תחשדו בכל שקרן חולף או גוזמאי החבורה, אל תבדקו כמה פעמים היה הדמות בבית החולים או במרפאה, כמה בדיקות הוא ביצע, אבל אם כל הנתונים חוברים יחד למופע שלם, יתכן ובהחלט שווה להרים גבה ולתהות....


 

פוסטים אחרונים

הצג הכול

Comments


bottom of page