כל שנה עולה אותה סוגיה, מה כבר חטאנו שפשענו שאנחנו מצווים על פי דין תורה ומסורת לקום מהלך חודש שלם בארבע לפנות יום לבקש סליחות, לבצע תשליך ולהתעלל בתרנגול שהצליח להימלט מהמרק של סבתא, מהתנור של דודה שולה או מהקציצות של נחמה...
האמת?
האמת היא שכל אחד בתוך תוכו יודע בדיוק מה הם המקומות בהם הוא חרג מהקווים המקובלים עליו או על הסיטואציה/אנשים המעורבים בתרחיש - אין חדש תחת השמש, לא באתי לאמר לכם את מה שכולנו כבר יודעים מבלי שיאמרו לנו דבר א ב ל...
ברשותכם אותיר כאן כמה שאלות, כי אין לי שום יכולת לגעת במקומות האישיים של כל אחד ואחת ואני גם לא מתיימרת, - אני כן מבקשת להניח כאן כמה מילים ושורות שיאפשרו למי שיחפוץ בכך, לגלגל מחשבות, לתהות תהיות ואולי אפילו למצוא בעצמו/ה תשובות כאלו ואחרות...
סר אלטון ג'ון (רג'ינלד קנת' דוו'איט) כתב והלחין את המילים שאהבנו לרקוד איתן סלואו ולשאוג מהלב את המילים... Why can't we talk it over, Oh it seems to me
That sorry seems to be the hardest word.
אני לא בטוחה שסליחה היא המילה הקשה ביותר לאמר, אני כן משוכנעת שיש לא מעט אנשים שלא קל להם להתנצל באמת, לא קל להם לבקש סליחה באמת (ואני בכלל לא מזכירה כאן את אלו שלא טועים בכלל...)
מעניין לראות שאנחנו יודעים לזהות מבלי להניד עפעף את אלו שאומרים - "מצטער/ת", "לא התכוונתי", "סליחה" מן הפה אל החוץ ואין להם שום כוונה שם - אנחנו יודעים מתי זה בא מהלב ומהנשמה באמת ומתי זה סתם, מילים שנאמרו כדי לסגור פינה ולהמשיך הלאה (לתקרית הבאה)...
למה קשה כל כך להתנצל? - יש שחושבים/מרגישים שעצם בקשת הסליחה מעמידה אותה בעמדה נחותה ובו בזמן נותנת כוח לאיש/ה ממנו ביקשו סליחה, אני רואה את הדברים בדיוק להיפך, בעיניי מי שיודע לבוא ולהסתכל בעיניים ולבקש סליחה, הוא בעל הכוח והעוצמה - ואתם?, מה אתם חושבים ומרגישים?
אבל למה כל כך חשוב לנו שיבקשו מאיתנו סליחה על משהו שכבר נעשה? - האם בקשת הסליחה תשנה את פני הדברים שכבר נעשו?, מישהו כבר הצליח לגלגל חזרה ללשונו המלהגת בחוסר שליטה אמירה שלא במקומה? מישהו הצליחה לתקן אבן שטותית שנזרקה - זו שאלף חכמים לא הצליחו להוציא/למצוא? - אז למה כל כך חשוב לנו שיבקשו מאיתנו סליחה? מה תועיל לנו אותה סליחה, מה היא מעניקה לנו?
האם בכוחה של מילה אחת, לשנות מהותם של דברים? -
האם סליחה באמת מתקנת את כל העוולות?
ומה בדיוק עושה הסליחה בתוך המוח והנשמה שלנו? - היא מנקה מעלינו את הפגיעה?
ואנחנו מעצמינו?
בדיוק לפני שנתיים השארתי כאן פוסט מצמרר המכונה "סליחה" והתכוונתי, אלוהים עדי שהתכוונתי לכל מילה, לכל פסיק וכל הברה - אבל לעצמי - לעצמכם, סלחתם?
הייתכן שלנו הכי קשה לסלוח לעצמינו?, למרות שאנחנו יודעים בוודאות לכמה אנרגיה אנחנו נדרשים כדי לשמור את הכעס, הפגיעות ועוד כמה רגשות קשים שמחזיקים כמו רשת הגנה ומגננה את הכעס והעלבון שלנו - אני משוכנעת שכל אחד מאיתנו יודע עד כמה הסליחה לעצמו תקל עליו, על עצמו - אז למה אנחנו מחזיקים את הכעס וכל קשת הרגשות הקשים הנלווים ומתקשים לוותר עליהם?
מה נפסיד אם נשחרר מעלינו את הכעסים הללו?
מה נרוויח אם נשחרר מעלינו את הכעסים הללו?
אחת לשנה אנחנו מקבלים ארכה של חודש שלם למדוד את עצמינו בפני עצמינו - מקום של חשבון נפש וכמה חכם ומעמיק הוא מנהג התשליך ?!?
גמר חתימה טובה לכולנו,
ס ל י ח ה...
Comments