גיליון אוקטובר 2025 - מגזין באופן טבעי
- beophentivey
- לפני 4 ימים
- זמן קריאה 17 דקות
פתח דבר
כל שנה מתחילה בהתרגשות, הכנות – לארֵח, זו הפקה של ממש – חגים בכלל וחגי תשרי בפרט, מנגישים לנו הזדמנויות רבות למפגשים משפחתיים אותם אני מכנה, חדר כושר לשרירים הפחות ידועים ומוכרים לנו.
אנחנו מתחברים לחדר כושר כשמדובר בלהרחיב את הלב, בשמחות ורגעים מרגשים והקשת רחבה – החיים מספקים לנו לא מעט תרחישים מרחיבי לב, כשייחד עם אלו, מגיעים גם רגעים אחרים – מאתגרים משהו, כאלו שדורשים מאיתנו להיות מיומנים ומאומנים כדי לצלוח אותם בשפיות... אם אתם רווקים ונפגשים עם הדודות והסבתות, אתם מיומנים ודאי בחיוך שמבהיר מפורשות שאין לכם עניין להגיב על השאלה המעצבנת "נו, יש משהו?", זה מגיע גם בכל חתונה/ברית – "בקרוב אצלך" שיש בו יותר סימני שאלה מאשר סימני ברכה וציפייה שניכרת בגבות והאוזניים לתגובה שלך, רק תגיב כדי שיוכלו לפרש את השתיקה הרועמת..
בעוד גיליון אוקטובר נכתב, קיבלנו הזדמנות עצומה שרצה על כל קשת הרגשות המוכרים לנו בני-האדם כשהילדים של כולנו, החטופים, שבו הביתה. אם עד כה לא הצלחתי להבהיר במה המדובר כשאני מעלה את השרירים הפחות מוכרים וידועים, אני מניחה שכעת קל יותר להבין – אני מניחה שלא נותרה עין יבשה למראות הילדים השבים והשווים, למראות המשפחות שגידלו שרירי אמונה ותקווה עצומים – אין לי סבר אחר ליכולת הפיזיולוגית נפשית מנטאלית לשרוד שנתיים הזויות שכאלו...
שרירי הלב, הנשמה והנפש עובדים במקביל לכל שריר ותו בגוף שלנו, סיגלנו לעצמינו מָנַח של עמוד שדרה ושרירים תומכים למצב הרגשי שלנו, כולם יחד מלווים אותנו בכל רגע בחיים, זו מִקשה אחת בלתי נפרדת וכשאנחנו נתקלים בצורך או ביכולת לחמול שינויים (ולא בכדי בחרתי בחמלה), משהו בנו נפרם ובה במידה, משהו בנו נתפר ונולד מחדש...
השרירים הלא מודעים והלא מוכרים על הפרק בגיליון זה, במכוון בעיתוי בו מתחילה שנה חדשה והזדמנויות חדשות שנפתחות כששערי שמים פתוחים – בין אם אנחנו מאמינים בכך ובין אם לאו, משהו אנרגטי, פיזיקלי גרידא נספר אחרת, נמדד במישקלים שריריים בתיזמון של התחלות חדשות, זה מופיע בכל תו, צליל ומשפט מוסיקלי שאנחנו מכירים באוזניים – כמתבקש, זה נכון גם בשיר הניגון והסיפור הפנימי שלנו עם עצמינו (גם הוא שריר שניתן לאמן) – בפרט אם נשכיל ונסכים לבחון, להתבונן לעצמינו פנימה באומץ אל תוך ותוכן השרירים שנמצאים בחלושס זמן רב מדי עד שאיננו שומעים את ניגונם עוד.
רוצים אלוהי המזל, הגורל ותכנו אותם איך שתרצו, אתמול במרווח של שנתיים במדויק, שבו החטופים הביתה ועודנו מחכים עד אחרון החטופים החללים לשוב הביתה לאיחוד משפחתי שיאפשר סגירת מעגל, קבורה הולמת והתחלת מסע שיקום.
עם תנופת השנה החדשה ושלל ההזדמנויות הממתינות לשירת חיינו לקחת אותנו למקום טוב יותר עבורינו, פרק שרירי גם בלי חדר כושר לאמיצים מביננו שמוכנים להקשיב למנגינות הפנימיות ודבר הגופנפש בשירת החיים....
שוב מאחלת לכולנו שנה טובה ומבורכת,
כולי תקווה שישובו במהרה כל 21 החללים, שנדע לאפשר לשבים הביתה, משפחותיכם וכל מעגלי חבריכם הקרובים את המקום להתאושש, להחלים, להשתקם ולשוב לחיים שלמים, מלאים ומאפשרים בשלווה ובנחת...ברוכים הבאים הילדים של כולנו
שלכם באהבה,
תמר
שריר הסרעפת
גם אתם הרגשתם את שרירי הסרעפת בוכים יחד עם כולנו למראה שובם של החטופים?
אם הייתי צריכה להבהיר בפאזה ציורית את תפקידה של הסרעפת, הייתי מעניקה לסרעפת את תפקיד המגשרת נשימתית בין עצב לשמחה, בין יגון לברכה, בין תקיעות לצמיחה...
דומה שהימים האחרונים נתנו לכולנו להרגיש היטב את שרירי הסרעפת, כל עוצמת הרגשות שחלפה בכולנו כל אחד בדרכו, עירבו בוודאות את הנש(י)מה – וכמה נפלאה השפה העברית שמאפשרת לראות את הנשמה שלנו בכל נשימה ונשימה.
הסרעפת היא השריר המרכזי שמאפשר לנו חיים, היא השריר שמאפשר את הנשימה בין אם זו שטחית וירודה ובוודאי כשזו שלימה ומלאה לעומקה והמקום המדוייק הזה, עושה הרבה הבדלים משמעותיים בהם נעסוק בכתבה זו.
נתחיל במקום הפיזיולוגי גרידא כדי לאפשר לעצמינו את עומק ההבנה של שריר הסרעפת. הסרעפת ממוקמת בין בית החזה לחלל הבטן והמרווח המדוייק הזה, מאפשר שאיפה תוך התכווצות שריר הסרעפת ודחיסתה כלפי מטה לפגישת המעי הרוחבי ותועלתו של המפגש השרירי המשמעותי הזה ונתעכב להבהיר את המפגש כיוון שהוא עצמו חשוב ומשמעותי.
הנשימה כידוע גם אוטומטית וגם עצמונית כלומר, אנחנו יוצאים לאוויר העולם ולוקחים את הנשימה הראשונה שלנו ובחלוף השנים אנחנו מסגלים לעצמינו דפוס נשימתי, ממש כמו דפוסי התנהגות אחרים.
הדפוס הנשימתי שאנחנו מסגלים לעצמינו יודע לעמוד במפגש המדוייק בין מערכת העצבים הסימפטית שפועלת כשאנחנו נדרכים לבין מערכת העצבים הפרא-סימפתטית כשאנחנו נושמים כדי להירגע – זה בדיוק המשפט שכולנו אומרים – קח אוויר, תנשום כי יש הבדל עצום במשמעות שבין נשימה ירודה, רדודה ושטחית לבין זו העמוקה והמלאה.
ככל שהגוף ואני לא יכולה להימנע מלכתוב ולומר ככל שהגופנפש שלנו דרוך, כך הנשימה שלנו ירודה ושטחית כי אין זמן כשאנחנו דרוכים, לעסוק בסוג נשימתי של הרפייה – זה לא הולך יחד. כל עוד אנחנו דרוכים, הגוף צריך אספקת חמצן מהירה וישירה ככל הניתן כדי לאפשר לנו להתמודד עם האיום שגרם לנו מראש לדריכות.
המנוחה שאחר כך מאפשרת נשימה עמוקה, שמזמנת את מערכת העצבים הפרא-סימפטית לככב ולהרגיע...
מקומות מפגש שכאלו בגוף האדם (וכן, ישנם מקומות נוספים שכאלו), מזמנים לנו לראות ולחוות את החילוף שבין התנהלות מתוך דפוס התנהגותי קבוע לבין לידתה של תובנה חדשה והיכולת להפנים ולהטמיע את התובנה לגוף, לנפש ולנשמה זו בדיוק הסיבה לדרך בה אני כותבת נש(י)מה כשהאות י' יושבת בדיוק במרכז המילה והמשמעות ומאפשרת גם לנשמה שלנו לנשום לעומק וכנראה שאין יום טוב יותר להסביר את התחושה והתובנה הזו, מאשר היום בו שבו החטופים הביתה והנשמה קיבלה סוף סוף את היכולת לנשום לעומק, לרווחה מכל אספקט ותרגום אפשרי.
מפגשים בגוף האדם מאפשרים גם שיתופי פעולה בין מערכות הגוף ואין שמחה כמו שיתופי פעולה שהם על בסיס WIN-WIN וראה זה פלא, ככל שהסרעפת נדחסת עמוק יותר כלפי מטה אל עבר המעי הרוחבי, המפגש ביניהם מעודד ומעורר תנועתיות טובה יותר של המעי הרוחבי – אם תירצו, תכנו את המפגש הזה עיסוי של המעי הרוחבי שמעורר כפועל יוצא ובאופן טבעי, גירוי לעירור של תנועתיות המעיים מה שמכונה ברפואית מדוברת פריסטלטיקה.
כל מי שחווה אי-פעם עצירות לא עלינו, יודע היטב שכדאי לנו לעודד תנועתיות של המעיים כדי להגיע ליציאה המיוחלת, עצירות היא אחד מגורמי הסטרס הגדולים לבני-האדם, מקווה שתסתפקו בלהבין דברים מבלי לנסות, אבל אם ממש חשקה נפשכם להבין דברים לעומקם, מזמינה אתכם להכנס לשירותים (עם התחושה לצורך בהתרוקנות), להושיב את עצמכם זקופים מעל האסלה ורק לתרגל נשימות שלימות עמוקות ומלאות. אם קשה לכם לתרגל נשימה לבד, קחו אתכם בועות סבון או קשית ומים עם סבון ותרגלו נשימה עמוקה כדי להרגיש את המפגש הנפלא שבין הסרעפת והמעי הרוחבי.
המפגש הנפלא הזה, הוא זה שגורם לנו להבין שהסרעפת, היא שריר הנשימה המרכזי במערכת הנשימה המעצים את יכולת השאיפה לעומקה על תועלותיה.
לא תמו כאן כל פלאיו של שריר הסרעפת, בעוד כל כיווץ הסרעפת מגדיל את נפח בית החזה ומאפשרת כניסת אוויר לריאות, החלק האחורי של הסרעפת נועל את המעבר החוזר מהקיבה אל הוושט מה שאנחנו מכירים כתופעת הריפלוקס.
המקום המשמעותי הזה שבמרחב שבין הקיבה למערכת הנשימה דרך הוושט, מונע מחומצות ומיצי קיבה לעלות מהקיבה חזרה לוושט ומנכיח את משמעות העוצמה של מסע חד-כיווני.
המקום הזה מאפשר תנועה (נגד הכיוון) כשאנחנו מקיאים ומאפשרים למה שלא טוב/נוח לצאת החוצה ולהקטין את ה-"רעילות" לשחק תפקיד בגוף שלנו ואתם לגמרי מוזמנים לקחת את המשפט האחרון ולהגדיל תובנות לשימוש בהקאה בפאזות אחרות... (ממליצה בחום).
נסכם ברשותכם את מה שאני מוצאת לנכון להבליט בעוצמתה של הסרעפת, קרי השימוש בנשימות עמוקות המאפשרות בתורן השפעה על מכלול הגופנפש בכלל והפעלת מערכת העצבים הפרא-סימפתטית לרגיעה ומיטוב הבריאות שלנו תוך הפנמה והטמעת תובנות, רגיעה בואך איכות חיים טובה יותר.
שריר האיפוק
אם יש שריר שעבד שעות נוספות אצל החטופים, הוריהם, משפחותיהם, כל מעגלי חבריהם וכנראה גם כמה פוליטיקאים בדרך וכל עמך ישראל - הוא שריר האיפוק. באדיבותו הצליחו להמתין, לקוות, לפעול, לשמור על שפיות ולהגיע ליום השחרור המיוחל וגם לנו שווה לאמֵן את שריר האיפוק במידה הנכונה...
איפוק, היא היכולת לעכב תגובות אימפולסיביות באשר הן והן יודעות להיות פיזיות, רגשיות, מילוליות וכששרירי האיפוק מיומנים במידה שנכונה לכל אחד אישית, הם מפצים אותנו בוויסות עצמי, בשליטה עצמית חיובית וביכולת להמתין לרגע הנכון אישית לדברים שמגיעים למעגלי החיים שלנו...
איפוק אינו הימנעות, אלא היכולת לבחור באופן אישי מושכל ומודע מתי ובאיזו דרך לפעול ולנקוט בתרחישים שהחיים מספקים לנו חדשות לבקרים.
נוכל למצוא כמה קווים של איפוק והקווים מתארים באופן מובהק את השוני ביננו בני-האדם, כי האיפוק שלי, לא דומה לאיפוק של השכנה מקומה ראשונה או ההיא מקומה שביעית, קווי האיפוק הם אישיים ונכונים לכל אחד מאיתנו באופן אישי, הם חלק ממה שעושה אותנו שונים ואחרים ושומרים על הייחוד של כל אחד בפני עצמו.
יחד עם זאת, ברור לכולנו שקיימים קווי איפוק כללים שנתונים לקהל והציבור הרחב בכל מקום על פני הכדור וגם כאן, מה שנכון לקווי איפוק באיטליה, לא דומה כלל לקווי האיפוק שנהוגים בשבטים באפריקה או באוסטרליה, כל קבוצת אנשים נוטלת לעצמה את קווי האיפוק שלה שהם חלק מכללי ההתנהגות המקומיים שנכונים להם, למיקום חייהם, תנאי השטח והרצונות המשותפים שלהם.
נראה שהחיים במדינת ישראל בכלל ובשנים האחרונות ביתר שאת, נותנים לנו שפע הזדמנויות לראות שלל קווי איפוק שונים ואת הדרכים בהם הם נפגשים לאיחוד רצונות ומאוויים ולהיפך גם – בתוך עמינו אנחנו חיים ומכירים בעל פה את המפגשים לטוב ולטוב פחות (בינתיים).
השוני, מלמד אותנו שלא קיימת מידה קבועה למידת האיפוק בין אנשים שונים, עדיין ראוי שנדע ונבין את המנעד שקיים באיפוק עצמו.
הסרעפת כפי שהבנתם בכתבה הקודמת היא שריר נשימה מרכזי ובה במידה, היא מתפקדת כ-"מתג" חשוב של עצב הוואגוס עליו דיברנו פעמים רבות בגיליונות המגזין. עצב הוואגוס מחבר בין המוח (קליפת המוח הקדמית בה מתבצעת שליטה עצמית ואיפוק) לבין הלב, הריאות והמעיים – כשאנחנו נושמים עמוק מה שמכונה נשימה סרעפתית, מערכת העצבים הפרא-סימפטית מופעלת ויוצרת תחושת רוגע ושליטה פנימית. אם הייתם זקוקים להסבר והוכחה מדעיים ברורים להשפעת הנשימה על הרגעה, על שימוש בנשימות כחלק מטיפול מיידי ראשוני ובכלל בעקה ובוודאי בפחדים וחרדות, הרי שזה הוא ההסבר המדויק. ככל שהנשיפה ארוכה יותר מעומק השאיפה, כך נצליח להגיע לרגיעה מיטבית ומהירה יותר.
עודף איפוק יביא אותנו לדיכוי רגשי, לעיכוב ביטוי עצמי שעשוי לגרום למתח גופני מצטבר שעלול גם הוא להתפרץ במימד הזמן החולף ולהיות מאוד לא מבוקר בין אם מדובר באספקט פיזי או רגשי – מקום שאנחנו פחות רוצים להגיע אליו, הוא מביא איתו חרטה עצומה או הכחשה בלתי מתפשרת על רקע חוסר יכולת להתמודד עם תוצאות איבוד השליטה.
אומנות האיפוק מתרחשת בשילוב של מערכת העצבים והשרירים:
איפוק מבחינת מערכת העצבים הוא היכולת של הקורטקס ובעיקר קליפת המוח הקדם מצחית לשלוט בשיקול דעת, בתכנון ובלימה של תגובות אימפולסיביות.
האמיגדלה, מפעילה תגובות רגשיות ראשוניות כמו פחד, כעס ואת אסופת כל הדחפים שלנו.
מחקרים מראים לנו שתירגול מדיטציה שכוללת בחובה נשימות עמוקות וחשיבה מודעת, מגבירים את פעילות הקורטקס הקדם מצחי שמאפשרים לנו לחזק את מה שאני מכנה "שריר האיפוק" בחלקו העצבי.
בחלק ההורמונאלי נוכל לראות בזמן איפוק עלייה קלה באדרנלין/נוראדרנלין כחלק מהכנה טבעית לתגובה.
נראה דיכוי זמני של קורטיזול בתקווה שנצליח לאזן את מעלליו עלינו, נראה את עצב הוואגוס מעודד רגיעה ועיבוד רגשי מאוזן וכשאלו מאוזנים, אנחנו מצליחים לחוות איפוק שפוי ובריא לעומת הצפה של אלו שנוצרים על פי רוב מעודף מתח במערכת שכאמור עשוי להיגרם בשל דיכוי או התפרצות.
בפאזה השרירית של האיפוק, נראה את הסרעפת שלנו מתכווצת ומחזיקה את הנשמה ברגע של עיכוב תגובה, מה שאנחנו מכנים "אני מחזיק את עצמי".. גם את זה עושה הסרעפת וזה בדיוק המקום בו המלצתי לקחת את תפקודי הסרעפת רחוק ככל הניתן בחשיבה, יש לא מעט תובנות לגזור במקום הזה.
אם אתם סובלים מכאבים במפגש הלסתות (עליונה ותחתונה) או חלילה הגעתם למה שמכונה TMJ - TemporoMandibular Joint, כבר ראיתם והרגשתם ודאי את כל עוצמת הכאב לצאת ממפגש שתי הלסתות באדיבות הסטרס העצום שנולד כשאנחנו חושקים שפתיים כדי לא לדבר, כדי לא להגיב, כדי לא לצעוק – כדי לשמור על שליטה עצמית גם במחיר דיכוי הביטוי העצמי, המקום הזה כואב פיזית, רגשית, נפשית ומנטאלית בו בזמן – אני בטוחה שאתם יכולים להבין את העוצמה...
הכתפיים והצוואר באדיבות השרירים המחוברים ישירות לכל קשת הרגשות שלנו, נושאים בחובם את המתח, את ניסיונות השליטה שלנו, את האחריות שאנחנו נושאים על כתפינו, את תחושות האשמה והריצוי – הם יושבים לנו על הכתפיים ולא חשוב באותו הרגע לבדוק מי בא קודם – קשת הרגשות המכווצים או ההתכווצות עצמה באדיבות רגשות או רוח כפי שנוהגים לכנות הסינים בעונות מעבר. אם קראתם והקשבתם גם לכתבה הקודמת הרי שהמעבר בין הראש לגוף, הוא מקום נוסף שעוסק במעבר שבין רגשות לבין חשיבה. הצוואר והגרון הם מקומות עיבוד נתונים במעבר מהראש ומטה וכל הדרך חזרה – כן, גם כאן נכון להתבונן על השרירים שמונעים מעבר של תוכן מהקיבה את קנה הנשימה – הצלת חיים של ממש מכל אספקט אפשרי.
נציין גם את הבטן התחתונה – CORE שרירי הליבה שאנחנו מגייסים בכל פעילות גופנית או לפחות משתדלים לחזק את המקום הזה שיודע להוסיף לנו חוסן וכוח (תחזרו שוב לכתבה על הסרעפת רק כדי להבין, איך ילדונת קטנת מימדים מצליחה להעיף ילדונת גדולת מימדים ממנה רק באמצעות גיוס שרירי הליבה והנשימה) שרירי הליבה מחזיקים את הגוף כשאנחנו עומדים מול דחף ואם להמשיל את המקום הזה, הרי שזה המפגש שבין הגבול הפנימי שלנו אל מול העולם כולו – שם, בשרירי הליבה.
ואם כבר הגענו לבטן התחתונה, לא נפסח על שרירי רצפת האגן. אנחנו מכווצים אותם כשאנחנו עוצרים שתן או רגש ובעיקר את הפחד מלאבד שליטה. תוכלו לראות את זה בקלות אצל ילדים שמתמודדים עם פחד ומאבדים שליטה על השרירים שלמדו בילדותם איפוק – כשמגיע פחד, שתן הוא המקום הראשון שמדגים איבוד שליטה ואת עוצמת הפחד והבהלה.
אנחנו מפעילים שרירים נוספים כדי להשיג איפוק, תוכלו לראות אנשים מכווצים אגרופים, נושכים את עצמם, כוססים ציפורניים וכל כך הרבה התנהגויות שמנגישות איפוק.
איפוק מאוזן יהיה האיפוק הנכסף המעיד על בחירה מדוייקת מתי ואיך לפעול מתוך מקום של מודעות. חוסר איפוק יפגיש אותנו עם ביטויים שונים של אימפולסיביות, רגשות לא מעובדים ותגובות מידיות.
אם יש שריר שאנחנו רוצים לאמן ולאזן, הרי שאלו הם שרירי האיפוק ששומרים עלינו בקו של איזון כללי שכבר מזמן הסכמנו, שמקדם אותנו לבריאות מיטבית.
בסייפא של כתבה זו אני שואלת את עצמי באילו שרירי איפוק השתמשו החטופים כדי לשרוד את התופת שהוגש לפיתחם, אילו שרירי איפוק גייסו הוריהם, משפחותיהם וחבריהם והמחירים שנגבו מהם בהתאם...
שריר התקשורת
נכתב והוסכם זה מכבר שהחיים והמוות בידי הלשון. הלשון האנושית מבטאת הרבה מעבר להפרדה שבין לבין, היא מהווה מראַה פנימית של האדם כולו...
הלשון האנושית היא שריר רב-שכבתי, גמיש ומורכב והיא אחד השרירים החזקים והמדויקים בגוף האנושי למרות שהיא השריר היחיד בגוף שמחובר רק בנקודה אחת.
ללשון תפקיד משמעותי בעיכול תוך הנעת המזון וערבובו בתוך הפה, הלשון מניעה את חלקי המזון בתוך הפה ומערבבת אותם ומסייעת לטחון טחינה ראשונית יחד עם השיניים ובתום הלעיסה, הלשון דוחפת את המזון לתחנה הבאה במערכת העיכול דרך הלוע לכיוון הוושט בואך הקיבה כלומר, הלשון היא זו שמעודדת את תהליך הבליעה.
זו הזדמנות מצויינת להזכיר שבבלוטות הרוק שהפה נוצרים אנזימים המכונים עמילאז. (מיוצרים גם בלבלב) אנזימים אלו מסייעים בפירוק פחמימות ובעיקר עמילן לסוכרים פשוטים. חשוב לי לציין את תפקיד העמילאז משום שכולנו מייחסים מנה הגונה של נחמה לפירה, פירה תפוחי-אדמה מתפרק בפה גם מבלי שנפעיל את הלסתות ללעיסה כלומר, 100% פחמימה באפס מאמץ כדברי השיר. המשוואה הזו מציבה בפנינו עובדה שאני לא משוכנעת שתאהבו, ככל שהגוף משקיע יותר מאמץ בפירוק המזון, ככל שהמזון פחות פחממתי בכלל ופחמימה פשוטה בפרט, כך הערך של המזון בריא לנו יותר.
אני לא רוצה לקלקל לכם את העונג שבאכילת פירה, אני מכירה מקרוב את העונג והנחמה שבכף פירה, אלא שחשוב לי שתדעו שמעל לשלוש כפות פירה לא גדושות אלא קרוב יותר למחוקות, היא הגבול של כמות פחמימה לארוחה שלימה, כל כף נוספת עוברת ישירות לתאי שומן...הנה, אמרתי את זה...
הלשון היא זו שמתחזקת פקעיות שמבדילות בין הטעמים המוכרים לנו מתוק, מר, מלוח, חמוץ והיום מצרפים גם את הטעם אוממי לטעמים. הגיע הזמן להניח על השולחן את העובדה שחריף אינו טעם אלא רמה של כוויה וככל שחריף יותר, הכוויה עוצמתית יותר – הנה סגרנו פינה. פקעיות הטעם מפעילות אותות מוחיים שמגרים את בלוטות הרוק לייצור יותר רוק כתגובה חיונית לעיכול.
הרפואה הסינית מעניקה חשיבות של ממש ללשון האנושית ורק כדי לסבר את אוזניכם, אטלס לשונות הוא אחד האסופות המרשימות יותר שנולדה באדיבות הגישה הסינית לבריאות ובו ניתן למצוא את כל תצורת הלשונות המבטאות מצבים בריאותיים משתנים על גבי הלשון. אציין בכוכבית שלא כל תצורות הלשון נכנסו לאטלס הלשונות ומן הסתם, הזמן וההתקדמות מציירות על הלשון שלנו מצבים בריאותיים חדשים שלא היו שם קודם, גם זה חלק של הקידמה. אני ממליצה לכם בחום רב לאמץ לכם הרגל חדש ולהתבונן כל יום בלשון שלכם, לפחות פעם רק כדי ללמוד על עצמכם, על גופכם ונפשכם איך כל המכלול הזה בא לידי ביטוי אישי על הלשון שלכם, זה כלי מצויין לרכוש לחיים והוא תמיד אומדן מהימן של דבר הגוף.
תנועת הלשון האנושית אחראית על הפקת צלילים, ביטוי מילולי ותיאום בין המוח שרירי הפנים והנשימה.
באמצעות הלשון אנחנו מצליחים לעצב צלילים ומילים. גם מערכת הנשימה ובפרט האוויר שאנחנו נושפים מהריאות מפיקים צלילים משתנים באמצעות צורת החלל בפה, הלשון, השפתיים וגם השיניים. אנחנו משתמשים בלשון לייצור עיצורים כמו ל', ס', צ', ד', ת', ז', ט', נ' אנחנו לא יכולים לבטא אותם ללא הלשון השפתיים והשיניים.
הלשון נעה בחלל הפה ומעצבת את זרם האוויר שיוצא מהריאות והופכת צלילים גולמיים למילים ברורות. הלשון היא זו שיוצרת מגוון רחב של עיצורים על ידי מגע עם חלקים אחרים של הפה כמו השיניים והחֵך או הגבלת זרימת אוויר בדרכים שונות.
לא בכדי משתמשים במושג "שפת אם" ובאנגלית "mother tongue" האמת שביידיש זה נאמר במפורש "מאמע לוּשֶן" כלומר לשון האם כל אלו מדגישים את התפקיד המרכזי של הלשון בתקשורת אנושית.
חלק מהפרעות בדיבור ובעיות של דיקציה, נקשרים ללשון בשל דחיקת לשון (הלשון נדחפת בין השיניים) מה שמשפיע לרעה על בהירות הדיבור ובריאות חלל הפה כולו.
הלשון כאמור, מחוברת למרכזי דיבור במוח שאמונים על השפה וההבעה. יחד עם זאת היא גם שריר התודעה כיוון שדרכה, אנחנו מנסחים ואומרים את המציאות שלנו והיותר והמילים יוצרות תדרים שונים, הרי שכל צליל שיוצא לנו מהפה, משנה את תדר הגוף.
מילים רכות, נעימות, תומכות בוויסות מערכת העצבים ולעומתן מילים חדות, תוקפניות או שיפוטיות, מעוררת סטרס ומקפיצות מיידית את רמות הורמוני הסטרס קורטיזול ואדרנלין.
כלומר, היכולת שלנו לעצור לרגע לפני שאנחנו מדברים על מנת לבחור או נכון יותר לברור את המילים המדויקות מהווה מיומנות שלומדים במיינדפולנס, אימון תודעתי שמחזק את הקורטקס הקדמי ששולט בריסון ומחשבה מודעת.
כל מה שאנחנו אומרים לעצמינו בדיבור הפנימי שלנו עם עצמינו, משפיע על תדר הלשון הפיזי ולכן, תירגול שפה פנימית מיטיבה נחשב ריפוי מנטאלי ממשי ואני מזכירה, אנחנו מדברים על הלשון.
ברמה הרגשית הלשון היא שריר הביטוי או הדיכוי כלומר, כל מה שלא מצליח לעבור רגשית, נתקע פיזית בלשון, בלסת או בגרון. הלשון היא זו שאומרת את מה שעל ליבנו ולכן נתפסת כ-"שופר הלב" – יש שמכנים אנשים שלא עוצרים בעצמם מלהגיד את האמת שלהם בביטוי "אין להם עצם בלשון".
ככל שאדם מדכא רגשות, מחשבות או כאב, הלשון מאבדת את הגמישות שלה, מתייבשת ונוטה להיתפס בדיבור.
מצבים של גמגום, לשון נפוחה או נשיכה עצמית של הלשון, יובש בפה יכולים להעיד על קונפליקטים בין רצון פנימי לומר את האמת הפנימית אל מול הפחד לאבד שליטה, לחוש דחייה ו/או פגיעה.
ברמה הרגשית, שימוש יתר במילים קשות, ביקורת, האשמה יוצר חומציות רגשית שמשפיעה בתורה גם על רירית הפה. לעומת זאת שתיקה מודעת בניגוד להדחקה, מאפשרת ריפוי רגשי עמוק.
אנשים שסובלים מבעיות לבביות ישמעו ממלמלים, בולעים את המילים כך שאנחנו המקשיבים נתקשה להבין אותם גם אם נעמוד מולם.
לשון גיאוגרפית היא אחת התופעות המעניינות בה מצוירים קווים, כתמים וצורות על גבי הלשון כמו מפה ומכאן השם.
הרפואה הקונבנציונאלית טוענת שמדובר בתופעה שפירה ולא מסוכנת בעלת נטייה גנטית בה חלק מהתאים על גבי הלשון (פפילוטים) נושרים באופן זמני ויוצרים אזורים חלקים בצבע אדום מוקף גבול לבן. הכתמים משנים צורה, מקום וגודל כמו מפת יבשות בכדור הארץ.
יתכן ומקור התופעה בתגובה דלקתית קלה של הרירית, מחסור תזונתי בברזל, אבץ וויטמין B12, רגישות למזונות חריפים, חומציים, אלכוהול וטבק, שינויים הורמונליים או סטרס, קשר פסוריאטי או אלרגי.
חשוב שתדעו שאין כל סכנה ממשית בלשון גיאוגרפית, הלשון אמנם עשויה להיות רגישה יותר ככל שהציורים בה משתנים ולהרגיש צורבת בזמנים אלו.
לבן שלי היתה לשון גיאוגרפית כשהיה צעיר וסבל מאסטמה ובאופן קבוע הסתכלתי על הלשון שלו מדי בוקר כדי לנסות להבין אם הוא מרגיש טוב נשימתית או לא והתוצאות מעולם לא הכזיבו וככל שהלשון היתה שקטה יותר, ידעתי שיום נשימתי טוב עומד להגיע וככל שהלשון היתה מצוירת יותר, יום סוער נשימתית עמד בפנינו.
בפתיח לכתבה כתבתי שהלשון היא המראה של הגוף, הלשון היא לגמרי איבר ביטוי והיא מצוירת כמו קלף רגשי פתוח ומראה כל סערה ורגישות פנימית.
בראי הרפואות הטבעיות כתמים נודדים על פני הלשון מבטאים רגש משתנה, בלבול, חיפוש זהות או משמעות.
סערות פנימיות מתבטאות על לשונם של אנשים סגורים שנוטים שלא לדבר על סגור ליבם.
כדאי לדעת שהלשון מחוברת עצבית למוחות, למערכת הוואגאלית ולמרכזי הדיבור. כשיש עומס עצבי כמו בדאגה, עיבוד יתר של רגשות, מערכת העצבים האוטונומית משפיעה גם על זרימת הדם לרירית הפה מה שעשוי להסביר את הופעת לשון גיאוגרפית בתקופות של חרדה ולחץ, שינויים הורמונליים בעיקר בנשים, עייפות כרונית או עומס עצבי – כלומר, לשון גיאוגרפית עשויה להיות ביטוי ישיר של מערכת העצבים ומערכת התפיסות המנטאליות רגשיות שלנו.
מה עושה הלשון כשאנחנו נחים?
בזמן מנוחה, הלשון אמורה להיות מונחת בחלק האחורי של הפה כלפי החך, מה שמסייעה בשמירה על יישור שיניים תקין ודפוסי בליעה נכונים.
מיקום הלשון משפיע על דרכי האוויר ועל היציבה ואיכות השינה. לשון שמוטה לאחור יכולה לגרום לנחירות, הפרעות נשימה ודום נשימה בזמן שינה.
הגישה הסינית ממפה את אברי הגוף על גבי הלשון ובוחנת דרך הלשון את תפקוד אברים אלו. קצה הלשון לדוגמא מבטא את הלב והמערכת הרגשית ומסמל אהבה, שמחה או לחילופין כאב לב.
אמצע הלשון מבטאת את הקיבה, הטחול והלבלב ומבטאת את היכולת שלנו לעכל רגשית תרחישי חיים ואת יכולת ההכלה שלנו.
צידי הלשון (אלו שקופצים מיידית אצל אלו שרגישים לסליצילאטים שבחציל) מבטאים את הכבד וכיס המרה ואת הרגשות הקשים של כעס, נקמה, החלטיות וביטוי עצמי.
אחורי הלשון בואך לוע מתבטאות הכליות ושלפוחית השתן שמבטאות כפי שאתם ודאי יודעים את הפחד ורמת הביטחון העצמי.
בסיס הלשון מדגים את המעיים הדקים והגסים ומשקפים את יכולת השחרור אל מול עיבוד חוויות וסיטואציות בחיים.
כך לשון אדומה מדי מבטאת עודף חום, מתח וכעס.
לשון חיוורת מבטאת עייפות, חוסר ביטוי וחולשה ומרמזת על אנמיה.
לשון מחופה בשכבה עבה מבטאת עומס רגשי ורעילות
לשון יבשה מבטאת חוסר שמחה או השראה
תשאלו מה קורה ללשון במצבים של הקאה?, ובכן בזמן הקאה הלשון נשלחת קדימה ומטה כדי לאפשר מעבר ישיר של תוכן קיבה אל מחוץ לפה והגוף. כל המופע הזה הוא שיתוף פעולה של שרירי הלשון יחד עם שרירי הלוע והחך הרך שסוגרים את המעבר לאף, הלשון שכאמור נשלחת קדימה ומטה ולפעמים גם יוצאת אל מחוץ לפה כדי לאפשר לתוכן לצאת החוצה. בשרירים בלשון ובגרון עובדים יחד ובשיתוף פעולה מלא יחד עם שרירי הבטן והסרעפת כדי ליצור לחץ תוך-ביטני גבוה שדוחף החוצה את תוכן הקיבה.
זו הלשון שנרתמת לתהליך של שחרור פיזי הישרדותי בו הגוף מוציא החוצה מה שלא טוב, רעיל ולא מדובר פה רק באספקט פיזי אלא גם אספקט רגשי ומנטאלי. הקאה רגשית מבטאת משהו שאנחנו לא מסוגלים לעכל, או לא יכולים לסבול יותר ומרגישים את החובה להוציא החוצה מתוכנו.
לסיכום השריר הכל כך משמעותי, נזכיר גם את התופעה "לשון קשורה". לשון קשורה נגרמת כשהרקמה שמחברת את הלשון לקרקעית הפה, קצרה או הדוקה מדי.
כל עוד לשון קשורה לא מפריעה ליניקה ובליעה יעילה, רעה וללא מאמץ וללא יצירת גזים מוגברת אצל תינוקות – לא מטפלים בתופעה ומשאירים אותה כך.
ילדים שנולדו עם לשון קשורה עשויים להיתקל בשינוי בטונוס של השפתיים, לסת והגייה של הצלילים ל', ר', ש' ולעיכוב בדיבור שניתן בקלות לתקן באמצעות פגישות עם קלינאי תקשורת.
תינוקות שהלשון שלהם קשורה קרוב מדי למבנה התחתון של הפה עשויים לסבול ממיעוט ברוק שעלול להוביל לליקויים במערכת העיכול, ריפלוקס או עצירות. נזכור שהלשון היא שורש מערכת הבליעה, הנשימה והעיכול וככל שהיא מוגבלת, כל המערכות לעיל עובדות קשה יותר.
שרירי גופנפש
הידעתם שמבין 600 השרירים המוכרים לנו בגוף האדם, ישנם כמה שרירים נסתרים פחות מוכרים, מקבלים פחות תשומת לב אך הם מגיבים ישירות למצבים רגשיים...
שרירי הרגש אינם שרירי מראה ולא נוכל להתפאר במראה החיצוני שלהם, הם לרוב לא שרירים שמקבלים התייחסות במכון הכושר או באימונים פיזיים, אך הם הראשונים להגיב לכל מתח רגשי ועצבי.
אם אני מבקשת לתאר מפורשות את תפקידם של שרירי הרגש, הרי שהם אלו שאמונים על הגשר שבין הגוף והנפש והרי לכם ההסבר המיידי לשם הכתבה.
שריר הנפש הראשון עליו נדבר הוא שריר המכונה פסואס – Psoas Major הוא השריר שמחבר בין עמוד השדרה המותני לבין עצם הירך. תעצרו לרגע, קחו את הכיסא לאחור ותכירו פיזית את המיקום של השריר הזה ויתכן, שתיזכרו שיש לא מעט פעמים שתיזכרו שהשריר הזה קצת חלושס אצלכם, שיש לו נטייה להיתפס ולוקח לו זמן להשתחרר..
שריר הפסואס הוא השריר הראשון שמגיב למתח ופחד, הוא השריר שנדרך ראשון למה שאנחנו יודעים לכנות Fight & Flight. מתח כרוני בשריר הפסואס, משקף חרדה לא פתורה, טראומה ופחד קיומי.
שחרור של שריר הפסואס מביא איתו תחושת הקלה, שיפור ביציבות הפנימית מה שמכונה חיבור לאדמה.
על שריר הסרעפת כבר דיברנו ונחדד כאן כי הוא זה שמחבר בין החזה לבטן. כשאנחנו עוצרים ואוצרים רגשות, הנשימה שלנו נתקעת והסרעפת מתכווצת, אוגרת עצב, כעסים ופחדים.
נשימה סרעפתית מודעת, משחררת מתחים רגשיים ומאזנת את מערכת העצבים.
שרירי רצפת האגן – Pelvic Floor מחזיקים את "בסיס החיים", שם היציבות, שם הביטחון הקיומי, שם המיניות.
שרירי רצפת האגן מהווים מקום רגיש מאוד והם אלו שנוטים לאגור בושה, אשמה, פחדים שקשורים למיניות או הישרדות.
חיזוק עדין ומודרך של השרירים העמוקים הללו, יודע להשפיע על תחושת הערך העצמי והבטחון האישי שלנו.
שריר הטרפזיוס העליון – Upper Trapezius והכתפיים – אלו השרירים שמחזיקים את כל העולם על הכתפיים, זה המקום בו יושבת האחריות, הדאגות ולא פעם גם האשמה.
למרות גודלו הנכבד של השריר הוא נוטה להתכווץ חזק כשאנחנו במתח כרוני או נתונים במצבי לחץ. כאבי צוואר וכתפיים משקפים לעיתים את העומס הרגשי הלא מעובד שאנחנו סוחבים על עצמינו.
השרירים הבין-צלעתיים – Intercostals הם שרירים קטנים שממוקמים בין הצלעות. כשהם מתכווצים, בית החזה נעשה קשיח – "הלב שלנו נסגר" בשל רגשות שמתקשרים לעצבות, אובדן, תחושת מחנק רגשי.
נמשיך עם שרירי הבטן העמוקים – Transversus Abdominis – Obliques אזור זה מחזיק הרבה מאוד רגשות, יש שמכנים את המקום הזה "בטן רגשית" שם יודעים לשבת פחדים ודאגות והקושי עם חוסר היכולת שלנו לעבד מצבים רגשיים.
התכווצות לא מודעת של הבטן היא סוג של מנגנון הגנה שבא לבטא סוג של "החזקה עצמית".
שרירי הפנים והלסת – Masseter, Temporalis, Pterygoids גם על המקום הזה עברנו לאורך גיליון זה, החזקת כעסים לא מבוטאים שנוצרים את ההתבטאות שלנו מה שנקרא שפתיים חשוקות מייצרים אחיזה חזקה של השיניים ליצירת לסת נעולה שיודעת להיקשר לתופעה TMJ הכל כך כואבת.
חריקת שיניים במהלך השינה משקפת מתח רגשי לא מעובד ולא משוחרר (ברוקסיזם)
שרירי העורף והצוואר העמוקים – Longus Colli, Scalenes מגיבים מיידית לחרדות, להסתרת רגשות מה שנקרא "בליעת מילים" כל מה שלא נאמר ולא יצא מבפנים החוצה ותקוע לנו כמו "גוש בגרון" . ככל שעובדים יותר עם השרירים הללו, אנחנו מצליחים להחזיק את הראש ישר ויציב. כשלא עובדים עם השרירים הללו לעומקם, אנחנו רואים את התופעה שהכי מתארת את בני-האדם בעידן המילניום – אנשים בעלי ראש צב, שנוטה הרבה קדימה לפני הגוף עצמו (תופעת מסכים מוכרת).
שרירי השכמות מייצבים את השכמה והם קריטיים לכתפיים בריאות. כשלא מאמנים את שרירי השכמות, נוצרת יציבה כפופה עד כדי מצבי קיפוזיס, כאבי צוואר וכתפיים.
שרירי השוק העמוקים Tibialis Posterior, Soleus, Peroneasl שרירים אלו תומכים בקשת שיש לכולנו בכף הרגל ותפקידם מתקשר ליצירת יציבות של הקרסול. חולשה של שרירי השוק העמוקים עשויה להתבטא במה שאנחנו מכנים פלטפוס וכאבי ברכיים וגב כתולדה לחולשה.
חברות וחברים יקרים, החיים מנגישים לנו שפע מצבים להתמודדות ועיכול כשהתפקיד שלנו, האחריות שלנו היא למצוא כל אחד את הדרך שמתאימה ונכונה לו כדי לאזן, למטב את בריאותו הפיזית והרגשית כאחת, כבר הסכמנו שגופנפש בלתי ניתנים להפרדה.
כל פעילות של נשימה מודעת תעזור לשחרר את הסרעפת והשרירים הבין צלעתיים ולאפשר למערכת העצבים הפרא-סימפתטית להוביל.
כל עיסוי עדין, פלדנקרייז, סוגי יוגה, תאי צ'י, צ'י קונג, עבודה רגשית לזיהוי רגשות תקועים ושחרורם, כל למידה להתמודד עם רגשות, כל למידת קשב לגוף יעזרו לנו להרגיש טוב יותר ולאזן את עצמינו רגשית ופיזית.
השרירים הרגשיים הם יומן שכותב הגוף שלנו מבלי שנגיד אפילו מילה אחת. כל מה שלא הצלחנו לומר ולשחרר, כל מה שלא עיבדנו ושחררנו נמצא בשרירי הרגש ומעיב על התיפקוד שלנו מקצה לקצה.
השאלה העולה ומתבקשת היא מדוע אנחנו לא מתחזקים את שרירי הרגש אם הם כל כך משמעותיים לנו?, ובכן, אלו לא שרירים שנראים לעין – לא תמצאו מאמן כושר אחד שיקפיד לעסוק ב-"ניפוח" שרירים אלו במכון הכושר. שרירי הרגש פועלים אוטומטית והמודעות לחיזוק שלהם מגיעה רק כשאנחנו נתקלים בצורך או במאמן שמכיר את המשמעויות של שרירים אלו.
כל חיזוק של שרירי הרגש יסייע לנו לשפר משמעותית את היציבה, את הנשימה, את האנרגיה ואת הבטחון הפיזי והרגשי כאחד.
לסיכום גיליון שרירי בעיתוי רגיש של שובם של החטופים וטפטופי הגעת החללים, אני תוהה יחד אתכם על השרירים שעזרו להם לשרוד שנתיים בתנאים מחפירים, במצבי השפלה נבזיים, במצבי רעב, צמא, חולי...
מסתבר שלשרירים יש יותר כוח ושימוש ממה שאנחנו מבינים ויודעים ואולי שווה לכל אחד מאיתנו לתת את הדעת על השרירים שלו ולשפר את איכות חייו תוך איזון גם של השרירים.
מאחלת לכולנו ללמוד להקשיב ולהכיר את דבר הגוף עד השרירים הרגשיים שפועלים על כולנו, כדי להטיב את חייו של כל אחת ואחד אישית וביחד את חיי כולנו גם יחד.
קריאה מועילה ומהנה
שלכם באהבה רבה,
תגובות