top of page

גיליון אפריל 2019

עודכן: 3 במאי 2020

פתח דבר

תמו חלפו להם שלושת חודשי המירוץ לבחירות וכולי תקווה שהבחירות שכל אחד מאיתנו לקח, תהיינה לטובת כולנו ברמת הפרט והכלל גם יחד.

גיליון זה של המגזין מגיע אליכם ימים ספורים לפני חג פסח הלא הוא חג החירות, קשה לי לדלג על סמיכות התזמונים שבין תהליך הבחירות לחג החירות ולהתפעל שוב מיופייה של השפה העברית. (בחירות/חירות)

להשקפתי חירות, היא היכולת לבחור עבור עצמינו מתוך מודעות ושלמות עם הבחירות שאנחנו לוקחים לעצמינו וכאן החיבור המיוחד המופיע בשנה זו.


עם בוא האביב והחג נכון, ראוי ואף רצוי לנקות גם את הנפש, הראש והנשמה יחד עם תנופת הניקיונות הנהוגים לפני החג. זה הזמן להשיל מעלינו את תלאות החורף )תקופת ההתכנסות( כדי לחוש "קלילים" יותר לקראת האביב והקיץ לאחריו.


גם אם ותהליכי ניקוי רעלים מהגוף יוצרים לרוב תופעת לוואי המתבטאת בירידה במשקל, הכוונה וההתכווננות של תהליכים מסוג זה )ניקוי רעלים( הן גם במישור הפיזיולוגי וגם במישור הרגשי מנטאלי. אם טרם חוויתם תהליך מסוג זה, או אם חוויתם ואתם רוצים לצאת למסע מחודש, מוזמנים בכייף לפנות אלי ואגיע עד אליכם למסע משותף וחוויתי מכל פן אפשרי.


בהזדמנות זו, מאחלת לכולנו חג-שמח, אביב פורח וחירות שלימה

שלכם כתמיד,

תמר.


 

תורמוס

היא היתה פעם הקטנית לנשנוש ואירוח, עדיין מטיילת שוחה בדוודי ענק ביפו, בכפרים בצפון ואם תירצו – גם אצלכם בבית, קטנית עם יתרונות נפלאים שבהחלט שווה להכניס למטבח...

ג' חלבון, 9.88ג' פחמימות, 2.92 ג' שומן, 2.8ג' סיבים תזונתיים, 71.08ג' מים, 59 מק"ג ויטמין B3, 1.1מ"ג ויטמין C, 4מ"ג נתרן, 51מ"ג סידן, 54מ"ג מגנזיום, 1.2מ"ג ברזל, 245מ"ג אשלגן, 1.38מ"ג אבץ ו-128מ"ג זרחן


ממש כמו חבריה לקבוצת הקטניות, תורמוס מכילה כמות נאה של סיבים תזונתיים ועל היתרונות של אלו, כבר דיברנו פעמים רבות (שיפור ערכי שומנים בדם, שיפור עיכול ומניעת עצירות, ייעול זרימת דם בכליו, בשל כמות סיבים תזונתיים, האטת ספיגת גלוקוז מהמזון לדם) ומה שמעניין בנוסף לדעת על התורמוס, הוא שערכו הגליקמי נמוך.


חשוב שתדעו שאינדקס גליקמי הוא מדד מזונות המסווג על פי השפעת המזונות על רמות הסוכר בדם. מה שמעניין וקובע באינדקס הוא, הזמן שלוקח לגוף לפרק ולעכל את הפחמימות עד ספיגתן במעיים הדקים. ככל שרמות האינדקס הגליקמי של המזונות שאנחנו צורכים גבוהה יותר, כך רמות הסוכר בדם עולה גבוה ומהר יותר וכמובן גם להיפך כלומר, ככל שהאינדקס הגליקמי נמוך יותר, כך לוקח יותר זמן לסוכר בדם לעלות ואני מניחה שאתם כבר מבינים ויודעים, שצריכת מזונות בעלי אינדקס גליקמי נמוך היא המועדפת:


  • מזונות בעלי אינדקס גליקמי נמוך מסייעים לייצב את רמות הגלוקוז (סוכר) בדם. ליציבות זו, יש השפעות מרחיקות לכת החל ממצב הרוח שלנו, שיפור רמות האנרגיה שלנו, שמירה על משקל גוף תקין, הגברת רגישות התאים לאינסולין, מה שמטבע הדברים מרחיק אותנו חלילה מסוכרת ו/או לאזן את זו שכבר קיימת. נכון לכולנו להעדיף תמיד לבחור בתפריט שלנו מזונות בעלי אינדקס גליקמי נמוך לשמירה על בריאותנו.

  • חשוב לזכור שמזונות שגם מכילים כמות נאה של סיבים תזונתיים וגם בעלי אינדקס גליקמי נמוך, מונעים את הסיכון במחלות לב וכלי דם.

  • כל רכיב מזון שמכיל כמויות נאות של סיבים תזונתיים, מסייע לגופנו להתמודד עם עודפי כולסטרול הנוטה להצטבר בדפנות כלי-הדם. יחד עם זאת, סיבים תזונתיים יש לזכור, מהווים מצע נפלא לחיידקי המעיים הידידותיים ובתורו, יוצר איזון בין חיידקי המעיים.

  • לא נשכח שמזונות בעלי אינדקס גליקמי נמוך, יוצרים תחושת שובע, מצמצמים את תחושת הרעב ובכך, יעילים לשמירה ו/או ירידה במשקל.


איכות החלבון בתורמוס מצויינת ומסתבר שחלבון ממקור תורמוס, יכול בהחלט להוות תשובה ומענה לצמחוניים והטבעוניים שבינינו, אף שמזכירה שוב, ישנם לא מעט רכיבי מזון המכילים חלבון, (לא כולל מוצרים שמקורם מן החי לסוגיו). מסתבר שלאור העובדה שחלבון התורמוס איכותי ואינו מכיל לקטוז או כולסטרול, כבר מתבצעים ניסיונות להפיק גבינות, גלידה ומוצרי מזון חלופיים לאלו מאיתנו שאינם צורכים מוצרים מהחי, שהם בעלי חלבון איכותי וטעים.


מחקר אוסטרלי שפורסם בינואר 2009 מצא שאכילת לחם שמקורו בקמח תורמוס, משביע לאורך זמן. לפי המחקר נראה שדי ב-24% קמח תורמוס כדי ליצור את אפקט השובע, כמו גם איזון וירידה (במקרים של יתר לחץ דם) בערכי לחץ דם, כמו גם שיפור בתגובת האינסולין. אם תהיתם מה הקשר בין אלו, הרי שהשילוב שבין כמות נאה של סיבים תזונתיים ואינדקס גליקמי נמוך, הם אלו שהופכים את התורמוס לקטנית מועדפת ומשמעותית. https://academic.oup.com/ajcn/article/89/3/766/4596694


על מנת ליהנות מתורמוס, השרו את הקטנית במים למשך 24 שעות, תוך החלפה של המים מדי מספר שעות. (ניתן להוסיף סודה לשתייה למי ההשריה >כחצי כפית<, אבל כמובן, ככל שאתם מחליפים את מי ההשריה, תצטרכו להוסיף שוב ושוב סודה לשתייה)

לאחר ההשריה הממושכת, בשלו את פולי התורמוס למשך בין שעתיים לשלוש אחרי הרתיחה הראשונה, עד שהקטנית תהיה רכה ונימוחה לחלוטין – אל תתפשרו על פחות מרכות מוחלטת של הקטנית. בתום הבישול, תוכלו לתבל את הפולים במעט מלח (הימליה/עשבי תיבול) וכמון – זו בהחלט יכולה להיות מנת ביניים של שעות אחה"צ מצויינת, בפרט לאנשים הסובלים מסוכרת.


בנוסף, תוכלו להכין ממרחים ו/או מטבלים כיד הדמיון הטובה עליכם, זה הזמן להזכיר שכל תוספת של עשבי תיבול, תוסיף למינון הסיבים התזונתיים, לטעם וכמובן כפועל יוצא להורדת האינדקס הגליקמי.


שימו לב, גרגרי תורמוס נוטים להתחמצן במהירות ולהעלות טעם חמוץ ולא טעים. לכן, נכון יהיה לבשל כמות גדולה ולחלק אותה למנות, אותן תוכלו לשמור במקפיא ולהוציא להפשרה בהתאם לצורך.


 

נשיקות מלאכים

כתמי לידה מופיעים על-פי רוב מיד לאחר הלידה או מספר שבועות לאחריה. הסיבות המדויקות להיווצרותם של כתמי לידה אינם ברורים, כיוון שיש לא מעט סוגים ותצורות של כתמי לידה, כך שלא קיימת אפיניות סדורה להיווצרותם. יחד עם זאת, הרפואה מכירה כמה גורמים וסיבות העומדים מאחורי תופעה זו ולא, חשקים של אישה הרה שלא מולאו, אינם חלק מהם, אף שזו תשובה נפוצה בקרב האוכלוסיה... חשוב להאיר כי כתבה זו עוסקת בכתמי לידה ולא בשומות למיניהן.


כתמי לידה יודעים להופיע במקומות רבים בגוף, השכיחים שבהם מופיעים בעורף (קו השיער) בצבע ורוד/אדום בהיר, חום וכחול.

כתמי לידה נחלקים לשני סוגים עיקריים: פיגמנטיים (צבעניים) ו-וסקולאריים (כלי-דם):

מקורם של כתמי דם פיגמנטיים בעודף תאי פיגמנט עור וביניהם מוכרים "כתמים מונגוליים" כחולים שמופיעים עפ"י רוב בקרב ילידי מזרח אסיה, מזרח אפריקה ואינדיאנים – מקורם עשוי להיות גנטי. מדובר בכתם לידה שטוח, בצבעים שבין כחול/אפור/שחור ומיקומם ברוב המקרים נמצא בגב התחתון, ממש מעל הישבן. צבעם של הכתמים המונגוליים מעיד חוסר איזון >עודף< בתאים מלנוציטים (המכילים מלנין הלא הוא החומר האחראי על צבע העור, העיניים והשיער). ברוב המקרים כתמים מונגוליים נעלמים סביב גילאי 3-5 שנים.


כתמי "קפה הפוך" עשויים להופיע בכל מקום בגוף כשלרוב, צורתם אליפטית וצבעם חום בהיר ומכאן שמם. כתמים אלו מופיעים עם הלידה או בשנות הילדות המוקדמת והם נשארים יציבים לאורך החיים ולא נעלמים. אם חשבתם שכתם לידה אחד בלבד זה תקין, הרי שיש מצבים בהם יש שני כתמי לידה וזה בהחלט תקין, אך מצבים בהם יש יותר משני כתמים מסוג זה, יש לבדוק אותם ולשלול מצבים של נוירופיברומטוזיס (מחלה גנטית הגורמת לגידול מהיר של תאי מערכת העצבים)


10% מהילדים הנולדים ברחבי העולם, נולדים עם כתמי לידה שמקורם וסקולארי (צבר כלי-דם). כתמים אלו יכולים להיות שטוחים (הנפוצים) או בולטים.


כתמי הלידה הנפוצים ביותר נקרים "נשיקות מלאכים" או "סימן החסידה" ואף "תפיחת סלמון". סימנים אלו, (שטוחים) ממוקמים לרוב בעורף (סביב קו השיער), מעל העפעפיים או בין הגבות, מופיעים לרוב בצבע ורוד/אדום בהיר, אך בכל מאמץ או בכי של התינוק, הם מאדימים ומטבע הדברים בולטים יותר.

חצי מכלל התינוקות נולדים עם כתם לידה מסוג זה, שלרוב נעלם לאחר מספר חודשים.


כתמי דם וסקולאריים נוצרים ע"י הצטברות של כלי-דם זעירים, כמו שתוכלו לראות בכתם לידה מסוג "יין פורט". מדובר בכתמים שטוחים בצבע ורוד בהיר ועד אדום עמוק כצבעו של יין מסוג "פורט" ומכאן גם שמם. כתמים אלו מופיעים ברוב המקרים בצד אחד של הפנים, צוואר, עורף וארבע הגפיים. לרוב, מדובר בכתמים גדולים המעידים על חסך בעצבוב לכלי-הדם באיזור בו מופיע הכתם, מה שגרם בתורו לכלי-הדם באיזור הכתם להתרחב, כך שדם נאגר במקום בו מופיע הכתם. כתמים מסוג זה ממשיכים לגדול עם התינוק לאורך החיים ואף עשויים להתעבות ולפתח בליטות על פני העור (חיצונית).


כתמי יין פורט אופיניים יותר לבנות שבינינו ובמידה והם מופיעים באיזור העיניים, הם עלולים לגרום לגלאוקומה (ניוון הדרגתי ותמותה של תאי עצב הראיה) ואף להתקפי אפילפסיה ולכן, אלו מכם המעוטרים בכתמי פורט בפנים, צריכים להיות במעקב קבוע וסדור אצל הרופא הרלוונטי בהתאם למיקום הכתם. בנוסף עשויים להצביע כתמי יין פורט על הקשר לסינדרום סטורג-וובר (היא תסמונת נדירה שמשפיעה על מערכת העצבים והעור) או סינדרום קליפל ראנאוני וובר העשויים להצביע על בעיות בזרימת דם, קרישי דם ואף גדילה משמעותית של הגפה עליה מופיע הכתם.


סוג נוסף של כתמי לידה מצביע על גידול של כלי דם. סוג זה של כתמים עשוי להופיע בכל מקום בגוף, לרוב עם הלידה כשעם השנים הכתם הופך ברור ובולט יותר. בין הכתמים המוכרים יותר בסוג זה של כתמי לידה הוא סימן לידה בצורת "תות". מעניין לדעת שסוג זה של כתם לידה אופייני יותר לבנות, לרוב הכתם גדל עד גיל שנה ונותר כך.


כתמי לידה נוכל לראות גם בעיניים ובאברים פנימיים כמו למשל בכבד. ברוב המקרים כתם לידה פנימי מתגלה באקראי אגב בדיקות אחרות והקשרים אחרים, לרוב מודבר בסוג של גידול של כלי-דם (המנגיומה) כשעם הזיהוי והחשיפה, יש לשלול כל הפרעות נוספות לפחות במקרים בהם מופיע הכתם על הכבד.


לסיכום, חשוב לדעת שברוב המקרים כתמי לידה אינם מזיקים, אך בחלקם דורשים התייחסות ומעקב שנתי רק על מנת לוודא שאינם גדלים, שקווי המתאר החיצוניים שלהם לא משתנים או לחילופין לא הופכים לגידולים סרטניים.


 

עסקי נשים

זה כנראה אחד הנושאים המביכים והקשים יותר להתמודדות, א ב ל אין שום סיבה (לפחות בעיניי) לסבול בכלל ולאורך זמן בפרט בכל תחום בחיים וגם בתחום הכל כך אינטימי ורגיש זה.

אז בואו נדבר על כאבים בזמן חדירה, על השרירים הטבעתיים בכניסה לנרתיק, יובש בנרתיק, שינויים במבנה הנרתיק והיגיינה.


נתחיל את הכתבה עם הסכמה ראשונית וחשובה והיא – יחסי מין לא אמורים לכאוב, לכן כל כאב שמופיע, בפרט לאורך זמן, אמור להאיר את תשומת לבכן/ם (הלוואי וגם כמה גברים החליטו לקרוא את הכתבה הזו) לכך שמשהו לא מתנהל כשורה ויש לבדקו לאשורו.


חשוב לי מאוד להביא לידיעת כל הנשים, קיימת התמחות גניקולוגית (וולוו-ואגינליות) המתמחה בטיפול בפות והנרתיק: דלקות, גרד, כאבים בקיום יחסי מין, הפרשות וחוסר נוחות.

– ז י כ ר ו – כאב, היא דרכו של הגוף להאיר את תשומת-ליבנו שמשהו אינו כשורה, אל תחכו, גשו להיבדק אצל מומחה בתחום, הקלו על עצמכן ואפשרו לעצמכן ליהנות מחיי מין תקינים.


היגיינה

ברור לכולנו שהיגיינה, היא א'-ב' של כל אברי הגוף ובפרט של האיזור הנשי המוצנע והאינטימי, הפות והוואגינה.

כל אחת מאיתנו מכירה את גופה והתנהלותו, אבל לאורך השנים בהיותנו מנוהלות בידי מערך הורמונאלי, תרחישי חיים כאלו ואחרים שגם הם יודעים להשפיע עלינו, דברים משתנים גם במקומות המוצנעים אם על רקע רגשי, תרופתי, איזון הורמונאלי ואף הגיינה לקויה ולא פעם מדובר דווקא בהיגיינת יתר.


חלק מאיתנו מפתחות אלרגיה לתכשירים מסויימים, החל בתכשירים יעודיים לאיזור זה, אך גם אבקות/ג'ל כביסה ומרככי כביסה יודעים גם הם לעורר רגישות כמו גם אלרגיה באיזור זה. חלק מאיתנו מגיבות (בתקופות מסויימות או בכלל) ברגישות יתר ו/או אלרגיה למוצרים מבושמים שמטרתם לאזן את חומציות הנרתיק.


קחו בחשבון שכל ירידה בחומציות הנרתיק גם מעידה על חסך בחיידקים ידידותיים שתפקידם להגן על הנרתיק מפני שגשוג חיידקים ופטריות (אופייני לתקופות בהן משתמשים באנטיביוטיקה, או תרופות אחרות כמו למשל תרופות כימותרפיות). כל ירידה בחומציות הנרתיק עלולה לגרור דלקת חיידקים או פונגאלית (ער' פטרייתי) מה שיתבטא בגרד, חוסר נוחות, הפרשות שונות מהמוכרות לכן (שונות במרקם, ריח, כמות וצבע).

אלרגיות נוספות אופציונאליות הן לפדים, טמפונים, לטקס (קונדומים) וגם לזרע. אם והיה ואתן סובלות מרגישות/אלרגיה המתבטאת בגרד, צריבה, נפיחות, אדמומיות, חוסר נוחות ובוודאי כאב, ראשית הימנעו (עד חלוף התופעות) מיחסי מין. שיללו אלרגיות לכל אחת מהנקודות שעלו כאן או פנו לגניקולוג/ית המתמחים בתחום כאמור. בכל מקרה של אלרגיה, העדיפו תמיד שימוש בחומרים היפואלרגניים, שימוש בפדים, טמפונים, תחתונים עשויים 100% כותנה והשתדלו ככל הניתן לאוורר את המקום (שינה ללא תחתונים).


ואגיניסמוס

ואגיניסמוס היא אחת הבעיות היותר נפוצות בקרב נשים בכל הגילאים. מדובר בכיווץ (לא רצוני)של השרירים בכניסה לנרתיק, מה שגורם בזמן חדירה לכאבים. הכאבים יכולים להיות נסבלים בחלק מהמקרים או בתקופות מסויימות, אך בה במידה, כאבים אלו עלולים להיות בלתי נסבלים עד כדי הימנעות מחדירה.


מקור כיווץ השרירים יכול להיות נעוץ בהגיינה לא נכונה (בפרט היגיינת יתר), סטרס בכלל ובזמן קיום יחסי מין בפרט, ממסרים שליליים שהתקבלו בחינוך, ערעור פרטיות בעבר, כל חוויה טראומטית ביחסי מין שחוותה אישה, בושה או פחד מכאב יכולים להיות מקור לבעיה זו. לא מעט נשים שחוות תופעה זו, חוות גם דימוי עצמי נמוך, מה שעם הזמן מונע מהן לשתף פעולה ביחסי מין ו/או ליהנות מהם.


יובש בנרתיק

יובש בנרתיק מגיע ברוב המקרים יחד עם חוסר נוחות, גרד וצריבה. יתכן שמדובר בתופעה שמתרחשת על רקע שימוש בתרופות שאת נוטלת כרגע או באופן קבוע, היגיינת יתר, שימוש בתכשירים לא מותאמים בכלל או אישית לאותה אישה, פטרת הנרתיק, שיבוש באיזון ההורמונאלי וגם חיכוך יתר (לרוב ער' בן זוג עם שפיכה מעוכבת)


הפרינאום שלנו:

הפרינאום הוא האיזור העדין שנמצא בין הנרתיק ופי-הטבעת. מדובר ברקמה עדינה מאוד שנמתחת ונחלשת במהלך לידות ארוכות וממושכות, לידת תינוקות גדולים, לידות ואקום, לידות מלקחיים או קרעים (ותפרים) בפרינאום במהלך הלידה. כתוצאה מאלו, שרירי החיץ (תומכים ברצפת האגן) נחלשים ועלולים לגרום להיחלשות רצפת האגן ובעקבות היחלשות זו לצניחת דופן הנרתיק, צניחת שלפוחית השתן, צניחת רקטום וכמובן ירידה בהנאה בקיום יחסי מין על רקע הרחבת הנרתיק, אך לפעמים מתרחשים גם שינויים בשפתי הנרתיק כמו גם שינויים בהרגלי היציאות על רקע חולשה זו.


בנוסף לכך, יש לשלול כל מצב של ילפת שטוחה/ליכן פלאנוס (מחלת עור שמופיעה לעיתים גם בריריות אברי המין) באמצעות ביופסיה.


והיה וקראתן את הכתבה ו/או אתן בעלות מודעות לחשיבותם של שרירי רצפת האגן ואתן דואגות לאמן גם שרירים אלו – דיינו, אך במידה ומדובר בחולשה מהותית מכל אחת מהסיבות המופיעות לעיל, חשוב שתדענה כי ניתן לשקם את איזור הפרינאום הן באמצעות אימון השרירים. בעיות אחרות כפי שמפורט בתחילת הכתבה יכולות להיפתר בהליך כירורגי בידי כירורג המתמחה כאמור בפות והנרתיק.


 

רוק – כל הרוק הזה

מה היינו עושים בלי רוק? לרוב אנחנו לא מייחסים לו חשיבות רבה עד שהוא חסר לנו בפה או לחילופין, מופיע בכמויות גדולות מהרגיל – אל לנו לקחת את הרוק כמובן מאליו, יש לו לא מעט תפקידים והקשרים ששווה לתת עליהם את הדעת.


אנחנו מייצרים בין ליטר ל-1.6 ליטר רוק ביממה ושימו לב, ככל שאנחנו לחוצים ומתוחים יותר, אנחנו מייצרים פחות רוק. בהמשך הכתבה תוכלו לקרוא על תפקידי הרוק ולגזור תובנות מתבקשות לגבי כמות הרוק שבפיכם.


תפקידי הרוק:

  • מסייע ללעיסה, בליעה, דיבור ואבחנה בין טעמים

  • שוטף ומנקה את הפה משאריות מזון

  • מאזן את רמת החומציות בפה לאחר אכילה

  • מהווה מקור למינרלים חיוניים לבריאות השיניים

  • מסייע לעיכול המזון

  • הרוק מכיל נוגדנים המונעים בתורם דלקות וזיהומים בחלל הפה

  • מכסה את השיניים בשכבה חלבונית המגינה בתורה מפני חומציות יתר

  • לחלוח השפתיים


חסך בכמות הרוק עלולה לגרום ליובש בפה המקשה על אכילה, לעיסה, אבחנה בטעם, בליעה ואפילו קושי בדיבור. מעל לכך ככל שחסר לנו רוק, רמת החומציות בפה משתנה ומאפשרת חשיפה ורגישות גבוהה יותר לחיידקים מעוררי עששת, זיהומים ודלקות.


חסך ברוק עשוי להעיד על חולי (סכרת למשל), דיכאון וחרדות אך יכול בהחלט להופיע כתופעת לוואי לטיפול תרופתי או הליך רפואי (הקרנות סביב איזור בלוטות הרוק). יובש בפה עלול להיות תופעה מאוד לא נעימה המערבת תחושת "דבק", יובש בפה עד כדי "לשון חרבה" (יבשה מאוד), תחושת שריפה בפה ואפילו שפתיים יבשות עד כדי סדוקות וכאמור, ללא רוק אנחנו חשופים לפצעים, דלקות וזיהומים בחלל הפה והיווצרות עששת הגורמת לחורים בשיניים.


יחד עם תפקידו של הרוק בהגנה מפני עששת, זיהומים ודלקות בחלל הפה, חשוב שניקח בחשבון שלתזונה שלנו, יש תפקיד מכריע על רמות החומציות בחלל הפה ומטבע הדברים, יש גם גבול ליכולתו של הרוק להגן עלינו. ככל שהתפריט שלנו עמוס סוכרים פשוטים כך אנחנו מזינים את החיידקים הנמצאים באופן טבעי בחלל הפה ומאפשרים מצב ריבוי עששת וחורים בשיניים.


דיברנו על חסך בכמות הרוק, אך מה לגבי עודפים? ובכן, גם רוק שמצטבר בחלל הפה עלול להוות גורם מכריע על התפתחות זיהומים בחלל הפה. בלא מעט מהמקרים עודפי רוק נקשרים עם בעיות דיקציה אצל ילדים צעירים וקיימים שלל גורמים וסיבות לקושי למנן את כמות הרוק בפה, בעיות בליעה (לעיתים כל רקע ריפלוקס בגיל צעיר/ינקות) שמטבע הדברים גורמת גם לבעיות דיקציה ודיבור – הניתן לפתרון על ידי סיוע של קלינאי תקשורת.



פוסטים אחרונים

הצג הכול

Comments


bottom of page