פתח דבר
מרס או מרץ, החודש שמביא לנו 31 ימים של חילופי מזג-אוויר מקצה לקצה בין החורף והאביב הקסום וכל מעלליו של מזג האוויר, מקשטים את חיינו במתנות טבע באדיבות אמא אדמה ואבא שמים ואיזה כייף... עוד כמה ימים נציין את חג-הפורים, החג הכי שובב, שמח ושובה לב שיש לנו עם אוזני המן, ושתי, מרדכי היהודי, משלוח מנות, משתה עד דלא נדע והמון מסכות.
זה בדיוק החג שמזמין אותנו להנציח את אומנות ההסתרה וההסתתרות, את המסתוריות, או הערמומיות משהו – יש מישהו שחי בלי מסכות?, אפילו צמחים ובעלי-חיים משתמשים במסכות כדי לשרוד ולנצח את מעללי שרשרת המזון וגם אנחנו, מבינים בשלב כלשהו בחיים, ששרשרת המזון, כאן לא רק בשביל להמחיש את הסֶדֶר הַהיררכי שתבע הטבע, אלא שהסֶדר וההסדר הזה פועל גם עלינו ואולי גם בשבילנו בני-האדם...
אנחנו מחייכים ונחמדים לאנשים שאנחנו חד-משמעית לא סובלים, אבל הם חלק מחבילת שכר מֵכֶר עם הסביבה שלנו ואנחנו נעתרים למשחק הלא ממש נחמד הזה, כי משתלם לנו לחייך לעמית או בוס פחות נחמד...
בפועל?
כמו שאתם ודאי מנחשים (אתם הרי כבר מכירים אותי) יש הסבר פיזיולוגי לכל תחושה ובוודאי כשזו הולכת ומִתְּעַרֶמֶת לה בנשמה שלנו, זה מגיע... בין אם אנחנו אלו שמובילים מהלך ואנשים מאחורינו ובוודאי כשאנחנו נכנעים לתפקיד המְרָצֵה – הגם שקשה עד בלתי אפשרי מבחינתנו להודות ולהתוודות בכך, אלא שהגוף שלנו לוקח שבויים (מוכרחה להתאים את שפת הדיבור למצב) וכשהגוף כבר לוקח שבויים, זה כואב – זה כואב פיזית וכואב שבעתיים אם לא יותר, כשההבנה מצטרפת לכאב ומסבירה אותו נכוחה – לא להיט בלשון המעטה...
מה בעצם אני רוצה לאמר?, הנה פורים מגיע וכביכול חג של מסיכות מסיבות ושמחות, אלא שבפועל, בינינו – ככה כשאף אחד לא שומע?, אני לא בטוחה כמה מאיתנו מסירים את המסכה והמסכות ומסתכלים לעצמינו בעיניים מבלי לסנן את האמיתות שבדרך..
באחת ההרצאות שלי, אני מדברת בדיוק על המִרְווח שבין התפיסה העצמית לבין מה שאנחנו מָראים כלפי חוץ, אלא שהאמת הזו פועלת עלינו עצמינו כמו חרב פיפיות –
למסכות שאנחנו בוחרים לעטות על עצמינו יש תג מחיר, והגופנפש מתפקד כְּגובֶה אימתני מהשוק האפור, הוא לוקח שבויים וזה כואב – תפרשו את זה איך שאתם מוצאים לנכון, בפועל?... מצעד השבויים מחפש מזור כי הדֶבק של המסכה האנושית בה אנחנו משתמשים, הוא אחד הדבקים החזקים ביקום, מסכות חיים חזקות מכל דבק כימי מוכר בעיקר כי תהליך ההסרה מאתגר, דורש אומץ להיות שלם בשלום עם עצמך כפי שאתה מולך עצמך ובוודאי מול העולם סביבך (בלשון נקבה/זכר)...
אתגרי החיים המרתקים והמֵתָגמלים, הם היכולת לקלף מעצמינו את המסכות ולחיות בשלום ומתוך שלום עם מה שיש, עם מה שאין – חתיכת אתגר... הוליסטית הייתי מכנה את המצב הזה, לצמצם את הפער בין החוץ לפנים בהשלמה, מתוך פיוס עצמי ואם אתם שואלים אותי, הרי שזה אחד האתגרים היותר מתגמלים במסע החיים.
שמעתי ששאלתם מה הוא אותו מצעד השבויים? – ובכן, אלו בדיוק האיברים והמערכות החלשים אצל כל אחד מאיתנו, שמשלמים את המחיר של הזיוף והחריקה, אל המקום שלא סגור על שְלֵמוּת ושלום וחורק את דרכו בכל תו של המסכות שאנחנו עוטים על עצמינו, הגוף הפיזי שלנו משלם את המחיר הרגשי שקשה לנו להסכים לשלם ומכאן, היצירתיות של מערכת הגביה של מצעד השבויים כפי שאני מכנה אותו – פתוח ואינסופי... אינסופי ממש !
כבכל החודשים האחרונים, אני מאחלת ומייחלת לשובם של האנשים, ילדים של החיים בגילאים השונים, פרודות הנשמה של כולנו ששבויים עמוק בעזה – שיחזרו בהקדם בריאים בגופם, נפשם ויכולתם להשתקם מהתופת הזו...
מאחלת לכולנו לבחור היטב את המסכות, את הרווחים והמרווחים שבין המסכות למי שאנחנו באמת...
וברוח חודש מרץ ופורים השובבים...
רוח שטות מילים אבי קורן, לחן שמעון כהן לקולו של יהורם גאון
פתע את הברוש העיף הוא
ואת כל העיר הציף הוא
איזה רוח שטות
בשריקה צנח למטה
ופרץ ישר הביתה
סתם ללא רשות
איזה רוח, איזה רוח
הוא עושה לי מצב רוח
שתיפח רוחו
מן יצור כל כך פרוע
שתיקח אותו הרוח
ל... כל הרוחות.
בין עצי הגן עובר הוא
ועלים שם מפזר הוא
רוח של שטנים
ואתמול לקח הוא כובע
והעיף אותו לגובה
עד העננים.
איזה רוח...
כבר כולם אומרים לו רוח
תעשה קצת נחת רוח
ואל תתחצף
אבל הוא כזה גס רוח
מתחצף בצחוק פרוע
ורק מצפצף
איזה רוח...
הוא בכלל נורא גס רוח
מסתובב לו כבר שבוע
בין כל העצים.
ואישה אחת אמרה לי
שזה רוח לא נורמלי
רוח... פרצים!
פורים שמח וּמְאַפְשֶר
שלכם כתמיד בלב רחב ואופק פתוח,
תמר.
מחלות מתחפשות
ודאי לא יפתיע אתכם לדעת שהסדרות שמעניינות אותי קשורות בבריאות ורפואה מן הסתם, נסו פרק אחד של House - דר' האוס, בשביל להבין איך הגוף יודע להתחפש ועד כמה חשובה אבחנה מבדלת...
לפני מספר שנים ביקרתי משפחה ובמהלך הביקור, אחת נוכחות נשכבה על הרצפה בטענה שמדי פעם, תוקפים אותה כאבי גב שהיא פשוט לא מסוגלת לעמוד בהם, הדבר היחיד שעוזר לה הוא להישכב על הרצפה עד שהכאב חולף.
כמה זמן זה כך? – שאלתי, ואחרי שהיא התאוששה אמרה שזה כבר כמה חודשים שהתופעה הזו מלווה אותה ושמדובר בכאב שממש לא משאיר לה אוויר לנשימה – כל כך כואב...
שבועיים לאחר מכן, יצא לי לפגוש אותה שוב ורוצה הגורל ומופע הכאב חוזר על עצמו מול העיניים שלי, אלא שהפעם נפגשנו במקום שהיו בו שרותי אחיות וביקשתי שיבדקו את הגברת, אני מודה ומתוודה שאין לי מושג מאיפה שאבתי את המחשבה, אבל ביקשתי לחץ דם ובדיקת אק"ג וראו זה פלא – כאב הגב היה לגמרי התקף לב...
מן הידוע הוא שאצל נשים, תופעות לבביות נראות אחרת לגמרי מאשר אצל גברים ועדיין – זה היה אחד המופעים המפתיעים. - למה אני מספרת לכם את החוויה הזו?
ראשית, משום שככל שמקדימים לאתר את מקור הבעיה, כך קל יותר לתת מענֵה ובעיקר לחסוך סיבוכים... עם לב למשל, ככל שהמענה הרפואי רחוק בזמנים, כך נוצרת הצטלקות בשריר הלב שמשמעה – פגיעה תפקודית בלב, שמתורגמת פיזיולוגית לירידה בתפקוד הלבבי והשלכותיה על התפקוד היום יומי וגם חשיפה גבוהה לסיבוכים נוספים.
הסדרה אחריה אני עוקבת כשכבר יוצא לי להפגש עם המסך הקטן, מביאה את מיטב המסכות ומשחקי המחבואים שגוף ונפש האדם יודעים לעולל ברוב יצירתיות.
כמובן שאני מרוצה לראות שהצוות הרפואי שם מעלה על דעתו שטראומה רגשית לגמרי יכולה לתת חיווי בדמות מופע פיזיולוגי ואת זה בדיוק אני רוצה להעביר לכם ולהאיר/להעיר בפניכם את הידיעה הזו: ההבנה שמבטאת את מה שקורה לנו בפן הרגשי והמנטאלי של החיים, משתקף בגוף כפועל יוצא או במילים פשוטות וברורות יותר,... לכל רגש יש השפעה על מערכת העצבים, על הלב, על כלי-הדם, על מערכת העיכול, על מערכת השתן – על כל הגוף ובכל גוף נוכל לראות את הביטוי הרגשי מבוטא באיברים והמערכות החלשים אצל אותו אדם.
כשאנחנו מצליחים – קל לנו להשתמש בכוחות הריפוי הטבעיים שקיימים באופן טבעי אצל כל אחד מאיתנו וכשהנפש שלנו במצב ירוד ולא טוב לנו על הנשמה כמו שנהוג לאמר, הכוחות האלו מתפוגגים כלא היו וקשה לנו להרים את עצמינו בכל מובן אפשרי –
תחפושות החולי הן ביטוי יצירתי של השוני ביננו בני-האדם, השוני בגנטיקה, בבחירת הרגלי ואורחות
החיים, ניסיון החיים וכמובן המצב הרגשי, החוסן הנפשי, התפישה העצמית שלנו. אנחנו לא תבניות אדם ולכל אחד מאיתנו המינונים השונים לאותן התכונות שכולנו חולקים. חלק מאיתנו חזקים בספורט, אצל אחרים הצד האנליטי חזק, אחרים חזקים מנטאלית – היכולות השונות בעיקר בשילוב בין הגנטיקה לתפישה העצמית והפיתוח העצמי שלנו, הם אלו שיוצרים אותנו ואת השוני בהתמודדות עם מצבי חיים שבאים לידי ביטוי בתצורת החולי ובוודאי גם ביכולת להתמודד עם חולי (זה למעשה ההסבר המאפשר להבין איך שני אנשים מתמודדים באופן שונה עם אותה מחלה סופנית – אחד שורד והשני לא.
דוגמא נוספת למשחקי מחבואים או תופסת הפחות נחמדים של הגוף מתרחש בזירה שבין מחלה ויראלית לבין זו החיידקית כשמדובר למשל בדלקות גרון... אנחנו מכירים את המקום הזה כשהחורף מתחיל והפתוגנים (וירוסים וחיידקים) פוצחים בקרנבל העונתי שלהם.
בפועל, מי שסובל מדלקת בגרון לא ממש מתעניין האם התחושות הנוראיות שמפילות אותו למשכב הן בגלל וירוס או חיידק, אלא שלדברים יש משמעות והיא חשובה ואפילו קריטית.. שווה לשים לב לדברים ולהקפיד על משטח גרון.
כשהבן שלי היה קטן הגעתי איתו לקופ"ח עם מחלת חורף ואתם יודעים, הרבה נזלת שקופה, חום, שיעול, חלושס נוראי – הלב נכמר על הקטנטנים כשהם חולים... הרופא רשם לו אנטיביוטיקה (מבלי ביצוע משטח גרון) ושלח אותנו הביתה.
למחרת היום בעודי מקפלת הרים לא סבירים של כביסה בא להתכרבל צמוד צמוד הבן ואי אפשר היה להתעלם מאדי החום שעלו מהגוף הקטנטן שלו... בטעות הרמתי את החולצה שלו ואל מול עיניי התגלתה פריחה, קטנה, לא משהו רציני – אבל פריחה בבטן מרימה לי את הגבה... שעה אחר כך, כבר רצתי לקופת חולים כי הפריחה הזו תקפה חזק בלי רחמים ואיימה להגיע לפתחי הריריות וזה כאמור, סימן שאמור להטיס לחדר מיון כדי למנוע מחדירה לריריות ולקנה הנשימה..
שעה נוספת לאחר מכן כבר היינו בקצה המרוחק של חדר מיון, למניעת הדבקה ועד שיתברר מפורשות
במה מדובר - תמיד נוקטים במשנה זהירות במופעים מלבלבים ופורחים שכאלו.
מסתבר, שכשנותנים טיפול אנטיביוטי כמענה למחלה ויראלית, הגוף תוקף את עצמו מה שהתבטא בכתמים כהים ענקיים בכל רחבי הגוף מכף רגל ועד ראש (ITP הוא השם המקצועי לתופעה) והיא היתה לגמרי מיותרת כיוון שמאז, הבן שלי לא יכול לקבל את סוג האנטיביוטיקה הזה... אני אחסוך מכם את שאר תופעות הלוואי שהיו לו בעקבות אותה אנטיביוטיקה, אבל אתם כבר תבינו לבד שהגוף שלו ניסה בכל דרך להיפטר ממה שלא התאים לו.
כשהגוף כן מארח דלקת גרון חיידקית, תקבלו קורס אנטיביוטיקה ותוך כמה ימים תרגישו את הנסיגה הדלקתית במבוא הלוע בואך שקדים כך שתוכלו סוף סוף לבלוע מבלי לעמוד בשערי הגיהינום ואפילו הקול שלכם יתחיל לחזור לעצמו אבל...
אבל הייתם מארחים כל כך נחמדים וחביבים, והחיידק שהתארח אצלכם בגרון הוא בן למשפחת הסטרפטוקוק המהוללת ומן הידוע שיש לו נטייה להיות אורח לא נחמד, שמחליט להישאר יותר ממה שהוא הוזמן והוא יחפש לעצמו מקום להתחבא – מחבואים כבר אמרתי?, ככה בדיוק זה קורה.. סטרפטוקוק נוטה להתחבא במעטפת הלב, במעטפת הקיבה וליצור לעצמו גומחה נוחה לשנים הקרובות. עד מתי?, עד שיום אחד הגוף שלכם יזדעק מכאב כי הסטרפטוקוק חורר את דופן הקיבה והחומצות יזנקו לכם לשמים, או לחילופין הוא יתיישב לו על מעטפת הלב, או יתנדנד על מסתמי הלב ואתם תישארו בלי טיפת אוויר...
זו הסיבה רבותי שאם ביקר אתכם חיידק בלוע, כדאי רצוי ואף מומלץ לוודא אחרי שהתאוששתם מהמחלה, שהאשם העיקרי עזב את הגוף ולא נשאר להתארח – תזכרו, זה חשוב ומציל חיים !
בואו נדבר על נשירת שיער, זה אחד התעלולים של הגוף...בפרט כשמדובר בנשים כי, גברים הצליחו איך שהוא להימלט מהצורך לבדוק למה השיער נושר להם ובשנים האחרונות הנשירה מתחילה מקודם, הרבה יותר מוקדם ממה שאני זוכרת מבני הדור שלי והקרחת תפסה מקום אופנתי.
אבל אצל נשים מתחיל המסע לטיפול בנשירה מתחיל בחיפוש החל מברזל, ויטמינים, בעיות ספיגה במעיים, עייפות, דיכאון, בהלה טראומה והיסטריה (זוכרים שכתבתי על תסמונת מארי אנטואנט שהלבינה בלילה אחד?, אנשים יודעים להלבין או הקריח בן ליל...) ואחרי כל אלו, יבדקו גם את תפקוד בלוטת התריס כך שכפי שאתם מבינים, יכולים להתלונן עשרה אנשים על אותה נשירה משמעותית וכל אחד מהם יהיה עם אבחנה שונה וכמובן יקבל טיפול שונה – עוד סוג של משחקי תחפושות של הגופנפש
המסר? – המסר המתבקש הוא תשומת לב שלנו לגוף שלנו, המסר הנוסף הוא לא לתת לדברים לחמוק מתחת לרדאר ולהצביע עליהם בזמן אמת כלומר, משהו משתנה לכם? – תהיו עירניים לשינוי, קחו אחריות ולכו לבדוק ואל תתנו שיפטרו אתכם ב..."זה יעבור" – כי אולי כן, אולי גם לא... הגוף לא סתם מעלה סימפטומים אל פני השטח, זו דרכו לאמר שמשהו לא פועל כשורה ושווה למיטב הבנתי להקשיב ולבדוק... just to be on the safe side
מסכת הסודות מאחורי פסטיבל המסכות
לא סוד הוא שהעיר הייחודית ונציה, מארחת אחת לשנה את חלומותיהם הכמוסים של תושביה לאורך חודש פברואר כשהשבת האחרונה בחודש, היא השבת המהותית לתושבי העיר הכל כך מיוחדת הזו.
אני יוצאת מתוך הנחה שרבים מכם כבר ביקרו בפיאצות ברחבי איטליה, הגיעו לוונציה ופגשו את הגונדוליירים בחולצות מפוספסות וכובעים אופייניים ובוודאי למדתם כבר על כל הקשרים שבין הגונדולייר למסעדות – ככה זה עובד בוונציה.
מקור השימוש במסכות אינו חד וברור ומתלווים לנוהג מספר הסברים:
אחד ההסברים לוקח אותנו אחורה לימי הביניים, בהם התחוללו בוונציה נשפים ומסיבות אליהם הגיעו אצילים עם תלבושות מהודרות עטויי מסכות שנועדו לשמור על האנונימיות שלהם. המסכות אפשרו לאצילים ליהנות במועדונים יחד עם פשוטי ופשוטות העם, מבלי לחשוף את זהותם.
הסבר אחד מסביר שמקור הקרנבל החל בימי הביניים, לפני המאה ה-10 והפך לקרנבל רשמי בתקופת הרנסנס. עטיית מסכה החלה כשיטה למניעת התפשטות מחלות.
עיצוב המסכות המרשים מגיע באדיבות הרופא הצרפתי שארל דה לורם בן המאה ה-17, שאימץ את המסכה כאמצעי זהירות לטיפול בנפגעי מגפה – מישהו חשב על מסכה לאברי מערכת הנשימה העליונה הרבה לפני שווירוס הקורונה הגיח לעולם – או במילים אחרות "רבותי ההיסטוריה חוזרת".
השימוש בו כמסכת קרנבל הוא כולו מוסכמה מודרנית, והיום מסכות אלה הן הרבה יותר דקורטיביות.
במהלך המאה ה-18 הקרנבל הפך למסורת רשמית בעיר, המסכות קיבלו נופך יצירתי שהולכת וגדלה משנה לשנה.
אבל מי מאיתנו השחקנים על בימת היקום לא עוטה על עצמו מסיכה? –
די בתחושת ההקלה שאנחנו מרגישים בשנייה שאנחנו נכנסים הביתה וסוגרים מאחורינו את דלת מבצר חיינו, או אותה אנחת הרווחה שפורצת מאיתנו כשאחרון האורחים יוצא מביתנו - בה אנחנו מרשים לעצמינו להסיר את המסכות <לא תמיד רבותי – לא תמיד...> ולחזור לעצמינו
אנחנו עוטים על עצמינו מסכות כדי לכסות את תוצרי הפְּשָרה בין האישיות שלנו אל מול דרישות החברה כפי שמגדיר הפסיכיאטר הנודע קארל גוסטב יונג – כלומר, לא בטוח שאנחנו צריכים להרגיש רע ביחס לעטיית מסכות כל עוד הפער בין היכולות שלנו לדרישות החברה שומר על מתח שדורש שימוש במגננה...
כאן בדיוק עולות התהיות עד כמה המסֵכות משרתות אותנו ובפרט מול המחיר שאנחנו משלמים פיזיולוגית רגשית מנטאלית על השימוש במסכה, כמה אנחנו עצמינו מרגישים בנוח מאחורי המסכה ומה גודל ועוצמת הפער בין מי שאנחנו באמת לבין מה שאנחנו מייצגים כלפי החוץ, הסביבה והחברה כשהמסכות השונות על פנינו.
ככל שהפער בין המיצג החיצוני עטוי המסכה לבין מי שאנחנו באמת גדול יותר (כפי שאנחנו תופסים את עצמינו), כך היקום נוטה למלא את הוואקום – את הריק הזה וכבר אמרנו שאין ריק ביקום (תכונה פיזיקלית סדורה) ולכן בפער הזה, יושב החולי ומחלחל פנימה ככל שהפער גדֵל.
האם אנחנו יכולים לחיות ללא מסכות כלל? – שאלה מצויינת, אני מניחה שהמחשבות והתשובות שלכם טובות בעיקר מהמקום בו אנחנו מבינים שבמסגרת החיים בעידן המילניום לחשיפה יש משמעויות מרחיקות לכת והן אמביוולנטיות, הן דו-ערכיות. ללא ספק מסכה מספקת הגנה פיזיולוגית ומגננה סוציאלית פסיכולוגית בעידן חיים מרתק ומאתגר ובו בזמן, גובה מחיר יקר, מאלו שלא מצליחים לצמצם את המרווח שבין המסכה לחיים בעצמם.
מסכות טבעיות – יש לנו ממי ללמוד...
אם לרגע אחד חשבתם שהמצאנו משהו כשמדובר במסכות, הרי שמנגנוני ההגנה או חוקי משחק ההישרדות בטבע, היו שם הרבה לפנינו ויש לנו מה ללמוד על שימוש במסכות, יצירתיות הסוואה וחוקי הישרדות יעילים. . .
החיים על פני כדור-הארץ מלמדים את אלו מאיתנו שמעוניינים להתבונן, להקשיב וללמוד דבר מה על מערכות יחסים, על שיתופי פעולה, על נדנדת ההתגוננות ואומנות ההישרדות מול כל מה שהטבע מגיש.
צמחים נמצאים כאן הרבה לפנינו וכדי לשרוד את החיים בתנאי מזג אוויר שונים או לחילופין את האכילה וההזנה של מיני בעלי חיים, הם פיתחו לאורך השנים מנגנוני הגנה מוצלחים דיים כדי לאפשר להם לשרוד את חוקי המשחק והשלכותיהן של שרשראות המזון.
צמחים משתמשים בכמה סוגי מנגנונים כדי להגן על עצמם מפני לועסי צמחים באשר הם וההתגוננות מכוונת אל אלו שעלולים להשמיד או לאכול את הזרעים של הצמח ובכך לקטוע את הישרדותו, או לאלו שיהרסו או יקטלו את החלקים בהם משתמשים הצמחים כדי לשרוד.
ממש כשם שבואש יודע להשתמש בהפרשת ריחות שמרחיקים כל מי ש.."זוכה" להריח, כך בדיוק צמחים יודעים לגרום למי שאוכל למשל את הזרעים שלהם למות – התובנה הזו מתפשטת מהר מאוד בקרב בעלי חיים/אנשים, ההסבר חד וברור והאכילה לא תחזור על עצמה ברוב המקרים – אלא אם מדובר בניתוק וקצר תקשורתי מהותי שלא מאפשר את העברת האינפורמציה למשנה זהירות מחד ושמירה על הישרדות מאידך.
אבל לא נלך רחוק, בואו נתחיל בקטן כמו בזיכרונות ילדות של תקופת האביב והריצה בשדות מול המפגש
עם צמחי הסרפד – יש מי שלא "נעקץ" מסירפדים? – זו בדיוק המגננה של הסרפד, הוא נראה תמים, חלשלש ושברירי עד הרגע שנתקלים בו מהזווית הלא נכונה (מיד אסביר) והמפגש הזה שורף ומגרד מספיק בשביל להזכיר לכולנו להיזהר מפניו במפגש הבא – הסרפד את שלו קיבל, אנחנו לא נשכח להיזהר מפניו במפגשים הבאים – לא נעים!.
בפועל, סרפד הוא אחד הצמחים היותר מזינים ובריאים והוא מביא איתו רשימת רכיבים תזונתיים מכובדת כמו ברזל, סידן, חומצות אמינו, פי 4 ויטמין C מאשר בתפוז, ויטמינים ממשפחת B- B1, B2, B3, B5, B9, ויטמין E, ויטמין K, אשלגן, מגנזיום, זרחן, גופרית, צורן, מנגן, סלניום, אבן ונוגדי חימצון בטא קרוטן כך שאם אתם רוצים ליהנות משפע הבריאות הזו, תבואו אליה בערמומיות ובתבונה ותקטפו את הצמח כשהיד שלכם מכוסה בכפפה או לחילופין, פשוט תבואו מלמטה ותהפכו אותו כל הדרך לכיור המטבח – שם, ברגע שהסרפד ייפגש עם מים, כל החלק העוקצני יאבד את היכולת השורטת שלו ותוכלו להכין מסרפד החל מחליטה, עבור במרק, קציצות ובוודאי גם פשטידות – בריא, מזין ומאוד טעים.
רגע לפני שאנחנו נפרדים מהחורף והגשמים, יש לנו הזדמנות לראות את מעללי ההתגוננות של פטריות יער.
אל תסתכלו ככה על פטריות, הן קצת יותר ממה שאתם חושבים עליהן כי יש ביכולתן לפרק כמעט כל
חומר אורגני ולהשיב לאמא אדמה ולאוויר תרכובות וחומרים איתם אנחנו יכולים לחיות טוב יותר... מעל לכך רשת ה-"שורשים" של פטריות המכונה מיצֶלָה עוטפת את כל כדור הארץ, היא בנויה כמו רשת אינטרנט ובאמצעות הרשת הזו, עובר המידע התורשתי של הפטריות – אם תשאלו אותי, בעיניי זה שימוש מושכל לא פחות מרשת האינטרנט עם כל הכבוד, אחרי ככלות הכל, מדובר במידע גנטי – שאני מניחה שלא ירחק היום ויעשו בחכמת הטבע שימוש שיאפשר להשביח את חכמת הפטריות -שווה ממש.
פטריות משתמשות בכמה מנגנונים מעניינים וידועות גם בקשרים סימביוטיים מהוללים, חפשו פטריות ריישי/גנודרמה יפהפיות שגדלות על גזעי עצים, מזינות וניזונות מעצים, אורניות שחיות בחסות עצי האורן, מסתתרות ומתחבאות כמו זיקית בצבעי הסוואה בין מחטי עצי האורן ועד פטריות בר שאינן אכילות וכפי שכולנו יודעים – וזה חלק מחכמת הפטריות – מי שלא יודע לזהות בוודאות פטריות, יכול למצוא את מותו אגב אכילתן – תודו שמדובר במנגנון הגנה חד ערכי שגורם הרתעה מוחצת..
פריחת עצי החרוב מבטיחה לנו את פירות העץ הכל כך ארץ ישראלי והפרי הטעים – אבל נכחתם סביב העץ בזמן פריחתו?, מבטיחה לכם שכשתעמדו קרוב לפריחת עץ החרוב, תבינו היטב מבלי שאומר מילה את שיטת ההגנה של העץ על דור העתיד שעומד להגיע אופציונאלית עם הפריחה – זה בדיוק גם הריח שמושך אליו את הדבורים והפרפרים שיעזרו בהאבקה להצלחת הדור הבא.
הרדוף הנחלים הוא אחד הצמחים המוכרים ברחבי הארץ. הוא מקבל נפח עצום ומכסה שטחים נרחבים ומשתמש במעט מאוד נוזלי השקיה כך שהוא קלאסי למילוי שטחים פורחים בשלל צבעים, אלא שאם נגעתם בפרחי ההרדוף, ודאי נתקלתם בחֶלֶב הלבן שניגר מנקודת קטימת הפרח המביאה איתה שפע אלקלואידים רעילים כקו הגנה ראשוני. זו אחת השיטות החכמות של צמחים להפריש חומרים שעשויים להרעיל את אוכליהם ויש לכך אין ספור דוגמאות.
חלק מהחומרים שצמחים מפרישים יהיו רעלנים קטלניים וחלקם יהיו דביקים מספיק כדי להקשות על רגלי החרקים מלהרחיק ובכך הם פשוט נדבקים למקום ולא מצליחים לשוב למחוז חפצם – או במילים אחרות, המגע עם חומרים דביקים שצמחים מפרישים הם קטלניים גם בזכות ההרכב הכימי שלהם וגם בזכות הצמיגות שלא מאפשרת לחרקים לשוב ולעוף או להתהלך.
סברס הוא דוגמא מצויינת למערכת הגנה יעילה – לפחות עד שלמדנו להשתמש במקל ופחית שימורים מחוברת אליה. עדיין, חווית קוצי סברס על הלשון לא מרנינה בלשון המעטה... ואם כבר קוצים, כדאי לראות שככל שעצים קוצניים יותר, כך הם משתמשים ברעלנים שחבויים בקוצים (אף אחד לא רוצה להיתקל בהם) וציפורים חכמות, מוצאות לנכון לקנן דווקא בחסות ענפים קוצניים, כך לפחות יצא לי לראות קיני צופיות (מה שאנחנו מכנים בטעות יונק הדבש) בעצים לא גבוהים מדי, אך קוצניים ומגנים להפליא.
ואחרי אלו אפשר לספר על מעללי ההסוואה התמימים לכאורה של צמחים כמו טורפים הסוגרים את "כפותיהם" העליים על הטרף, או צמחים טורפים אחרים יפהפיים לא פחות שאברי הרבייה שלהם מכונסים במעין פעמון מאורך וצר שניחוחו מושך חרקים למיניהם ולא מאפשר להם לצאת חזרה אל הטבע מהרגע שנכנסו אל תוך פעמון הרבייה.
פירות וצמחים מסתגלים לסביבה בה הם גדלים. הפרח והפירות שלהם נותנים להם מענה של מגננה כשהם מוסווים לצבעי הטבע בו הם גדלים. יתרה על כן, צמחים שעירים למשל הם צמחים שלרוב משתמשים בשערות שלהם כדי לספק לעצמם צל במקומות חמים, אבל לא רק... מסתבר שהשערות הקטנות שלהם נתפסות בעיניי בעלי חיים כקורי עכביש, מה שמריח מהם את בעלי החיים שעלולים היו לאוכלם.
דוגמא מעניינת נוספת הם עלי הגדילן שממש כעת כשהאביב ממשמש ובא, הם מתקשחים. אם לא הספקתם למצוא אותם רכים ועדינים עד כה ולהכניס אותם לסלט או להכין מהם מיני תבשילים, תצטרכו להמתין לשנה הבאה, כאמור עלי הגדילן מתחילים להתייבש ולהקשיח עמדות עם בוא ימות החום והקיץ. בפועל, הרשת הלבנה שמופיעה כציור על גבי העלים, היא מערכת האינסטלציה של הגדילן ובמהלך הקיץ, היא זו ששומרת על הרווית הצמח. בחורף אגב, כששעות האור מועטות, נחשפים עלי הגדילן (עלים רחבים וגדולים) לאור השמש באמצעותו מתבצע הליך הפוטוסינתזה – כשיגיעו ימות החום והקיץ, נראה אתכם מצליחים למצות את זרעי הגדילן – הטעם וזמינות הערכים התזונתיים אכן שווים את המאמץ, אך בהחלט מדובר במאמץ ניכר המלווה בהיתקלות קוצנית נכבדת.
אחרי מנגנוני ההגנה הצמחיים ראוי לספר שהרבה מהתרופות המוכרות לנו מבתי המרקחת, מבוססות על מנגנונים של צמחים, צמחי מרפא שמעבדות וחוקרים הצליחו לחקות באמצעים סינתטיים כימיים. כמו למשל את פרחי הדיגיטליס היפים, פרחי העוזרר והרשימה ארוכה ומרתקת.
באילו מסכות ומנגנוני הגנה אתם בוחרים בחייכם?
מסכות טבעיות – שווה להשתמש
חלק מזיכרונות ילדותי צבועים בירוק וכתום, הם היו צבעי המסכות בהן השתמשה סבתי ע"ה על פניה וגב כפות ידיה כחלק מהטיפוח הקוסמטי שלה לעצמה. כיאה וכיאות לפולניה בת 65 (סבתי היתה תמיד בת 65 מאז שאני זוכרת אותה ועד נשימה האחרונה) וכבת העם הפולני, השלכת דברים היתה משולה לחטא גדול – קליפת אבוקדו היתה המסכה האהובה על סבתי, כילדה הצלחתי להכיל את המראֵה הסוריאליסטי משהו של סבתא מסתובבת במטבח עם המגבת שמוטה על הכתף וקליפות אבוקדו שמוצתה מהן כל יתרת הפרי מרוחה על גבי העור – חבל על כל טיפת אבוקדו, זה בריאות !!!
למרות המראות הלא ממש מלבבים, יש לציין שסבתי ידעה היטב מה עושה טוב לעור, זה התחיל ממשמעת מים של חייל בצה"ל ביום קיץ שרבי (לא ממש בגלל שהיא היתה צמאה או שהיא ידעה מפורשות את משמעות כמות הנוזלים ופועלם על גופנו או השילוב בין תפקוד הכליות לעור – אלא משום שסבתי ע"ה, אירחה בגופה לפחות 13 התקפי לב שאני זוכרת מול עיניי ונפטרה מן העולם בשיבה טובה – היא שתתה מים כדי להרגיע את דהרת הסוסים בכלי-הדם, כדי להרגיע את האופי שלה שידע היטב להתבטא בלחץ-דם גבוה וגרם משך חיים שלמים להצטלקויות (בשל איחור בטיפול) בשריר החיים אותו היא למדה להכיר מקרוב כדי לדעת מתי היא צריכה עוד כוס (צנצנת קפה של ראשית שנות השבעים) מים כדי להרגיע את ליבה את לחץ הדם שדהר בכליו...
הרפואה הסינית מספרת לנו שאבוקדו בעל אנרגיה קרירה (הרי לכם תשובה לחום בדם – התיאור הסיני
ליתר לחץ דם), אבוקדו מחזק את הדם, את ה-
Qui צ'י הלא הוא אנרגיית החיים, את ה-Yin הם נוזלי הגוף ומאזן את הכבד.
בשפה המערבית יהיה קל לנו להבין שאבוקדו עשיר בנוגדי-חימצון, ויטמינים ומינרלים:
ב-100 ג' אבוקדו נוכל למצוא 7 מק"ג ויטמין A חיוני לעור, 3.662 מ"ג סה"כ ויטמינים למשפחת ויטמיני B, 10 מ"ג ויטמין - Cנוגד חימצון משמעותי, כבוגרי הקורונה אתם יודעים על תפקידו בסיוע לחוסנה של מערכת החיסון, בעניין העור משתתף ויטמין C בייצור קולגן הוא היחידה המתגמשת של העור, 2.07 מ"ג ויטמין -Eגם הוא נוגד חימצון משמעותי שעל העור מסיע בהתמודדות עם נזקי השמש ומלחלח את העור, 21 מק"ג ויטמין K, 12 מ"ג סידן, 0.55 מ"ג ברזל, 0.64 מ"ג אבץ, 485 מ"ג אשלגן ומגוון רחב ומרשים של חומצות שומן שמאוד חשובות לנו לעור כמו למשל:
9.066 גרם (!!!) חומצת שומן אולאית (אומגה 9-כמו שמן זית גם אותו מרחה סבתי על הפנים והידיים כשאבוקדו סיים את העונה). חומצה אולאית מלחלחת ומזינה עור יבש ומעניקה לו רכות וגמישות, לוקחת חלק בייצור תאי עור חדשים, מפחיתה גירוי שמתבטא באדמומיות על גבי העור – תוכלו בקלות לקרוא לה מרגיעה לאומית של העור.
וקרוטנואידים כמו אלפא וביתא קרוטן, לוטאין, זָאקְסָנְטין וקריפטוקסנטין המספקים כל אחד בתורו וודאי יחד הגנה לעור הפנים מפני נזקים סביבתיים כמו זיהום אוויר וכמובן נזקי שמש. בשימוש תזונתי, חומרים אלו תורמים לעיבוי העור, שמירה על גמישות ושיפור המראה החלק.
מתכון למסכת אבוקדו ושמן זית:
למעוך חצי אבוקדו בעזרת מזלג, להוסיף שמן זית (בערך כף) תוך תנועת ערבוב ומעיכה עד קבלת עיסה סמיכה ללא גושים.
דאגו לשטוף, לנקות ולייבש את הפנים לפני מריחת המסכה על הפנים. מרחו את המסכה ותנו לה לשהות כ-15 דקות על גבי הפנים, הצוואר וגב כפות הידיים, שטפו במים קרים (זה המקום להזכיר שמים קרים עושים חסד עם עור הפנים לעומת מים חמים שעוזרים לעור להתקמט-שווה לזכור את הנתון הזה).
אם אתם סובלים/סובלות מכתמי פיגמנטציה על גבי הפנים, תוכלו להוסיף מיץ לימון (תוך גריעה מכמות שמן הזית כדי לא ליצור מסכה דלילה מדי שתגלוש ותטפטף מהפנים) – חשוב לקחת בחשבון שכל עוד הוספתם לימון למסכה, בצעו את המסכה בחסות החשיכה, במפגש עם שמש לימון עלול להיות פוטו- טוקסי.
רוצים להשתמש במסכה כפילינג? – הוסיפו גרגרי סוכר למסכה, עסו את הפנים בתנועות סיבוביות, השאירו את המסכה כחמש עשרה דקות ושטפו במים קרים.
בכל המקרים, מומלץ אחרי השימוש במסכת פנים או פילינג להזין את העור בקרם או שמן שמוכר ואהוב עליהם.
כוכבת המסכות הבאה שלנו היא פפאיה. פרי טרופי שלאורך (להערכתי) 30 השנים האחרונות עבר תהליך אימוץ בגינות פרטיות וכגידול מקומי.
פפאיה היא פרי נבחר לשימוש במסכות ובוודאי בתזונה בזכות הערכים התזונתיים שלה ובוודאי בגלל תכולת אנזימי העיכול המכונים פפאין (מסוג ציסטאין פרוטאז שמפרק חומצות אמינו קצרות שרשרת של חלבונים)
ב-100ג' פפאיה נוכל למצוא:
55 מק"ג ויטמין A, 0.672 מ"ג ויטמינים ממשפחת B, 61.8 ויטמין C, 0.73 ויטמין E, 2.6 מק"ג ויטמין K, 24 מ"ג סידן, 0.1 מ"ג ברזל, 10 מ"ג מגנזיום, 5 מ"ג זרחן, 0.07 מ"ג אבץ, 257 מ"ג אשלגן וגם בפפאיה נוגדי חימצון וחומצות שומן, אך לא באותן הכמויות כפי שראינו באבוקדו. עדיין, אפשר להשתמש בנוגדי החימצון (קרוטנואידים) והאנזימים שבקליפות הפרי עצמו.
מסכת פפאיה אפשר להכין בדיוק כמו מסכת האבוקדו שמפורטת במעלה הכתבה, כמשנה זהירות מזכירה גם כאן שאם החלטתם להוסיף לימון למסכה, תצטרכו למרוח את המסכה בשעות הערב כשאין שמש למניעת נזקים פוטו טוקסיים.
פילינג פפאיה:
פילינג פפאיה ניתן להכין מהפרי עצמו (מה שנקרא בשר הפרי) כ-3 כפות, למעוך היטב ולהוסיף כף דבש, כף מיץ לימון סחוט (רק לשימוש בשעות הערב) כפית שמן זית ושיבולת שועל שלימה ככל שהמרקם מאפשר – או כמו שסבתי ע"ה נהגה לאמר "כמה שתופס", הרעיון הוא ליצור מרקם סמיך, לא נוזלי שיחזיק על גבי הפנים.
עסו את הפנים והשאירו למשך כחמש עשרה דקות ושטפו במים קרים. גם כאן מומלץ להשתמש בקרם או שמן המוכר שלכם לאחר הפילינג.
עוד אזכיר ששיבולת שועל מלאה מכילה בעצמה כמות נאה של ויטמינים ממשפחת B ובשל כך היא יודעת להקל על עור סוער ולא רגוע – שווה לנסות אמבטיה עם כוס שיבולת שועל מלאה.
המסכה הבאה היא מסכת בננה, הניסיון הפרטי שלי עם קליפות בננה היה מול יבלת ויראלית בבהונות כף רגלו של אחד מילדי. את המחזה הקסום הזה אני לא יכולה לשכוח, כי בלילה חבשתי על היבלת את קליפת הבננה ובבוקר, האצבע היתה חפה ונקיה מכל יבלת. לא פגשתי יבלות ויראליות מאז, אבל תכולת האבץ שבקליפת הבננה והבננה עצמה, עשתה את העבודה.
ולכן, די אם תניחו קליפות בננה על גבי פנים נקיות למשך כחמש עשרה דקות ותשטפו במים קרים כפי שמקובל לנהוג בכל שימוש במסכות באשר הן, תוכלו ליהנות מטיפול באדיבות הטבע.
פילינג בננה:
מעכו 1/2 בננה, הוסיפו שיבולת שועל מלאה וכף שמן זית/שקדים/זרעי ענבים ערבבו היטב, מרחו על גבי פנים נקיות ויבשות והשאירו לכ-15 דקות. שטפו, יבשו ומירחו את הקרם/שמן הרגיל בו אתם משתמשים בדרך כלל.