כבר כתבתי בעבר על פירות עץ החבוש איפה שהוא סביב תחילת השנה ובוודאי לקראת יום - הכיפורים, אז אני מכינה ריבת חבושים לשבירת הצום אבל השנה, מה אגיד ומה אומר - אני לא זוכרת שאי פעם ראיתי כאלו חבושים ענקיים, יפים, חפים מכל פגם..
חשבתי לעצמי שהם ודאי הגיעו לגודל הזה בעזרתם האדיבה של הורמונים למיניהם וזה מן הסתם יבוא על חשבון הטעם אבל...לא, התבדיתי לגמרי - הניחוח העדין של החבוש כאן והטעם לגמרי כאן בגודל מלא...
היות ולא יכולתי להתאפק ורכשתי 4 חבושי ענק, עכשיו צריך לעשות איתם משהו ואז,... אז נזכרתי בבן-דודי האהוב ובזיכרונות שלו מלפתן החבושים שסבתו נהגה להכין...
אני זוכרת בעיניים את החצר של "דודה לאה" - המון עצי פרי היו שם, צנצנות חמוצים בשלבי החמצה שונים ותמיד, אבל תמיד היו ניחוחות תבשילים מופלאים אפפו את הבית והמרפסת... לא משנה מה שאלתי את בן-דודי, מתכון הוא לא הצליח לשלוף מהזיכרון - רק לא הפסיק להתמוגג מהטעם שהציף את פיו כל פעם שנזכר... כפי שאתם מבינים ודאי, יש גבול לכל תעלול - הפכתי את הרשת, פניתי לדודים נוספים ובסוף,... בסוף יש מתכון פשוט, קליל וטעים להפליא ...
חצו את החבושים לרבעים, נקו את הליבה לעומקה (לא תרצו להפגש עם חלקה הפנימי של הליבה הוא נוקשה ובעל מרקם לא נעים), פרסו לפלחים ושטפו. הכניסו את כל הפלחים לקערה וסחטו לימון על הפלחים כך שלא ישחירו.
בינתיים, קחו בין 6-10 כפות סוכר (אני בחרתי בסטיביה) המיסו במים, הוסיפו את הפלחים, הוסיפו פלחים מלימון אחד על קליפתו . הביאו לרתיחה, כסו את הסיר במכסה ועכשיו בשלו על אש קטנה בערך שעה = שעה וחצי עד שפלחי החבוש יתרככו ויקבלו צבע סמוק משהו.
לגיוון?
תוכלו להוסיף 2-3 מקלות ציפורן ו/או 2-3 עלי גרניום לימוני שלטעמי ממש עושה חסד עם טעם הלפתן
שימרו במקרר.
