המאורעות והתרחישים בישראלה, מביאים אותי לדבר על גבולות,
כי העובדות בשטח (הרבה מעבר לתרתי משמע – ושווה להקדיש לכך מחשבה), מציבים בפנינו גבולות חדשים כי הקודמים – נפרצו ברגל גסה. . .
אנחנו מזדעזעים במלוא מובן התחושה, ההבנה וההכרה כשהגבולות שלנו נפרצים, אנחנו מרגישים את החדירה לתחום שלנו באופן אישי, מרגישים את הזלזול בגבול שלנו והאג'נדה שעומדת מאחורי או למעשה, זו שתומכת בקירות המגינים עלינו – או בעברית סחה "למה מי את/ה/ם שתחצו את הגבולות שלי – הא"?) – וזה לגמרי לגיטימי.
הגבול שלנו הפיזי, הרגשי, המנטאלי הוא הגדרת ה-"בית" שלנו בפן המטאפורי או במונחים הברורים יותר לכולנו (אם רק ניתן על כך את הדעת) – זה המקום הבטוח שלנו בתוך עצמינו ובעולמינו – כל אחד והעולם שלו – מקווה שאתם מסכימים איתי שכל אדם – הוא עולם...
כשהגבולות שלנו נפרצים, אנחנו מוכים תדהמה, מתבלבלים – כי הכל היה כל כך ברור ומובן מאליו עד אותו הרגע, היה קונצנזוס ברור בין גבולות הגזרה האישית שלנו מול כל העולם ואחותו והחיים זרמו בשלווה ובנחת אבל הטלטלה הזו...
מה, מה הטלטלה הזו?
בראש והראשונה מעידה הטלטלה על העובדה שהגבולות שלנו היו פרוצים ואיפשרו את החדירות והפריצה בפני עצמה – במילים אחרות? ß א ח ר י ו ת
אחריות?...
ברור שכל אחד מאיתנו לוקח אחריות על עצמו – לא?
אז זהו, שלא...
מסתבר שלא לכולנו המושג אחריות מובן עד כלות, לא כולנו ממלאים את מימד האחריות בתוך החיים שלנו מכל זווית ופן חיים והמקומות שאנחנו לא ממלאים באחריות מובחרת מבית ההחלטה מובנית התובנה – הם מקומות פרוצים ומתוקף אלוהי ההזדמנויות – דלת פרוצה – קוראת לגנב או פורץ לשם התובנה...
מקום שמאפשר לדברים לקרות – אנחנו צריכים לקחת בחשבון שדברים יקרו, זה רק עניין של זמן, עיתוי או משחק ילדים של אלוהי ההזדמנויות – מה שתירצו..
ויש עוד כמה עניינים מאחורי אותה אחריות, כי אחריות מביאה איתה גם את ההתייחסות שלנו לעצמינו והגזרות שלנו – הגבולות שלנו, הכבוד שלנו לעצמינו, הפוקוס שלנו על עצמינו או על הסביבה – או השאלה המתבקשת, האם אנחנו מתבוננים על עצמינו או על איך אנחנו נתפסים בעיני האחר (בשיטת "שופוני") או האם אנחנו עסוקים פנימה בבנייה עצמית ובחינה מה עוד אנחנו יכולים לשפר לעצמינו – מקווה שאתם רואים את ההבדל העצום בגישה, בכבוד העצמי או במילה אחרת – בגבול הברור שאנחנו מציבים ביננו לבין החוץ/הסביבה/העולם...
זה הכבוד שלנו לעצמינו – וכשאנחנו לא ממלאים את הכבוד שלנו לעצמינו כמו שהיינו רוצים, אל לנו להלין שמישהו אחר לא ממלא את המקום הזה – לא לימדנו, לא הראינו, נרדמנו בשמירה על הגנת הגבולות וכשהכורם ישן – לשועל יש הזדמנות לדלג אל תוך הכרם וליהנות מפרי הגפן (והרי לא בכדי בחרתי בכורם, בשועל והגפן – עוד מקום לתת עליו דעת)
אני לוקחת את כל האמור לעיל ומציבה אותו במשוואה הפיזיולוגית של גוף האדם – מניחה את המשוואה מול הכתבה בגיליון אוקטובר על מעי דליף למשל והדברים נראים פתאום ברורים יותר גם לאנשים שלא מאה אחוז מכירים את המושגים והפתולוגיות (מקווה שאתם לא מכירים מקרוב, אלא רק מתוך התעניינות או קריאת גיליונות המגזין – זה בהחלט לא נעים)
כי כשהמעיים שלנו לא סגורים הרמטית והמקומות המפורצים גורמים לזליגת חלבון לא מוכר למערכת החיסון לקריאת תיגר – כי חלבון זר פלש להם לגיזרה ומה שהם יודעים לעשות זה להגן, לתקוף, לבלוע, למוסס, לשלוח ציטוקינים ושאר תחמושת ביוכימית מבית גוף האדם.
בפועל, זה תוקף ומפיל אותנו, גורם למחלות ולאוטואימוניות בפרט, למופעים עוריים, לאלרגיות, לתחושת הרעלה במקרים מסויימים – אנחנו לא כתמול שלשום, אין לנו את הכוחות שהיו שם קודם לפני שהגבולות נפרצו ומערכת החיסון ? – מאותגרת עד קצה גבול היכולת ומה לעשות, ביוכימיה היא כלי נשק עוצמתי שיודע לטלטל את ההוויה האנושית (מי שרוצה להבין דברים לעומקם, מוזמן להיזכר במה שעולל לנו וירוס הקורונה....כולה וירוס טלטל את כל בני-האדם על פני כדור הארץ – זו עוצמתה של ביוכימיה)
וכעת, כשאנחנו מבינים עומקם של הדברים ומשמעותם, יש לנו את היכולת להשית את התובנה והלוואי וגזרתם תובנות – הן לגמרי מוגשות בשורות וביניהן, מוגשת כאן גם הזדמנות להרחיב את מעגלי התובנות למערכות יחסים וגבולותיהן, (כן,... תתבלו באיכות התקשורת לטוב ולפחות טוב כמיטב העדינות) ואם כבר מרחיבים את הדעת, אז בהחלט מוגשת כאן הזדמנות להתבונן על המלחמה המתרחשת בימים אלו, קורבנותיה, המחירים הכואבים שמשלמים את מחיר חוסר הכבוד לעצמינו שלא לאמר זלזול.
קשה לי להניח גבול בין האנשים שחיים במקום מסויים והתנהלותם כלפי עצמם (כל אחד אישית לעצמו וכולם אחד כלפי האחר) – האסכולות הטבעיות מדברות על "דומה בדומה מרפא", גופנפש אחד הם ומה שמתרחש בפנים מתבטא כלפי חוץ וכל הדרך פנימה חזרה - איך אני יכולה להפריד? –
במקום זאת, אני למיטב, יכולה להניח את התובנות להתבוננות, למחשבה ולקוות שיהיו מי שירימו את התובנה/ות, ינערו מהן את אבק הדרכים והמכאוב ויאמצו... למען החוסן והחסינות של כולנו.
