יש שמכנים אותם עלי שיבה או שיבא, אבל השם הרשמי של העלים שבתמונה הוא ארתמיסיה Artemisia ולמשפחה הענפה הזו המכונה בעברית לענה, על שום טעמה המר (סימוכין לכך, תוכלו למצוא בתנ"ך המבטא דימויי לאירועים קשים ומרים באמצעות אותה לענה).
כך או אחרת, ודאי יצא לכם להתארח בביתם של יוצאי צפון אפריקה/בדואים (סוג אחר של לענה, "לענת המדבר") שמכירים מקרוב את עלי השיבא ומגישים אחרי ארוחה כבדה, תה עם עלי שיבא ומי שרוצה, מוסיף לעצמו קוביית סוכר.
המהדרין, מחזיקים את קוביית הסוכר בין השיניים ולוגמים בשאיפה מרחוק יחסית את התה הרותח - גם משמיעים קולות של שאיפה ולא תאמינו, זה מכבד את בעלי הבית שהכינו את התה ונותן להם להרגיש ששותה התה מתענג מסחיבת הנוזל החם אל תוך פיו וככל שהרעשים חזקים יותר, כך הם מעידים על הנאה גדולה יותר מהמשקה שבכוס. אם כן, מחזיקים את קוביית הסוכר בין השיניים, סוחבים בשאיפה גדולה ועקבית את התה וכך קוביית הסוכר מרגיעה את הטעם המר של צמח הלענה הלא הוא כאמור, השיבה המוכר לרובינו.
למיטב ידיעתי, לא קיימת סבתא שמקור משפחתה בצפון אפריקה שלא מחזיקה לפחות כמה עלי שיבא במקרר או עציץ עם הצמח לטיפול בכאבי הבטן של בני הבית וכמנהג קבוע לליווי ארוחות גדולות בכלל ובחגים ואירועים בפרט - צודקים, צודקים בהחלט, המשיכו לקרוא ותבינו עד כמה צודקים...
לצמח הלענה Artemisia כמה זנים בישראל, המוכר שבהם הוא Artemisia Absinthum (wormwood) ו- לענת המדבר Artemisia Herb/sieberi
לצמח טעם מר דומיננטי, בעל ארומה בולטת ואנרגיה קרה.
רוב הצמחים המרים Bitter, הם בעלי פעילות מעוררת את הכבד. שיבא הוא סטומקיק, משמע שהאפיניות שלו, מטיבה עם קיבה ומערכת העיכול בכללותה. תומך בכבד, משלשל עדין, נוגד תולעים וטפילי מעיים ובעל השפעה על תיפקודי קרישת דם.
הרפואה האקלקטית משתמשת לאורך ההיסטוריה בצמח זה לטיפול בכאבי בטן, לטיפול בתולעי וטפילי מעיים למיניהם, לפרעות בתפקודי מרה (לרבות אבני מרה), עיכול חלש, תיאבון קלוש (ואנורקסיה), דיסמנוריאה (אל-וסת), אנמיה, שיפור ספיגה (על בסיס הגברת החומציות), דיכאון ואפילו לזירוז לידה.
מה שמעניין בשיבא הוא שהמרירות שבהם יכולה להוות סימן דרך ותבחין ברור לאנשים שסובלים מצרבות.
אני ודאי לא צריכה להסביר לכם מה זו צרבת (למרות שגם על כך תוכלו למצוא כתבות שלי) מה שמעניין הוא שאותה תופעת צרבת יכולה להיגרם גם על רקע של עודף חומציות בקיבה וגם על רקע של המצב ההופכי לכך כלומר, חוסר חומציות בקיבה - (קרי עיכול חלש מכל סיבה שהיא).
אדם שסובל מעודף חומציות בקיבה, ישתה חליטת עלי שיבא אחרי ארוחה כבדה, ימצא את עצמו סובל מהחרפה של צרבת מוכרת
לעומת זאת, אדם שסובל מצרבות על רקע של חוסר חומציות בקיבה, ישתה את חליטת השיבא וירגיש בהקלה כמעט מיידית בצרבת
כלומר, המרירות (Bitter) של השיבא, מהווה תבחין לרמת החומציות בקיבה ללא כל בדיקה פולשנית - והרי לכם קסם נפלא באדיבות הטבע.
חשוב להזכיר כמה דברים חשובים: צמח השיבא נמנה על משפחת המורכבים וישנם אנשים בעלי רגישות עד אלרגיה לצמחים וירקות ממשפחה זו. כך למשל, אנשים שלא סובלים חסה (בת למשפחת המורכבים) או עלולים לחוות התקף אלרגיה במגע עם פרחי הסביון, טוב יעשו אם ימנעו משימוש בעלי שיבא.
רגישויות ואלרגיות למשפחת המורכבים עשויות להתבטא במפגן עורי בחיכוך עם העור או במופע של מערכת הנשימה העליונה.
כמו כן, הצמח אסור לשימוש לנשים הרות, נשים מניקות, אנשים שנוטלים תרופות סותרות חומצה (ההסבר בפיסקה קודמת), לא בשילוב תרופות נוגדות פירכוסים, לא בשילוב תרופות נוגדות קרישה.
אין להשתמש בעלי שיבא לאורך למעלה מחודש על בסיס יום יומי, לאור חומרים פעילים בצמח (thujone) מינון גדול מחומר זה עלול לגרום לפרכוסים ונזקים בלתי הפיכים במערכת העצבים ולפיכך, יש להפסיק לאחר 3-4 שבועות למשך חודש לפחות. השימוש היום יומי הוא 1-2 ג' צמח יבש עד 3 פעמים ביום.