פתח דבר
"עברנו את פרעה – נעבור גם את זה"?... לא יודעת אם זה משהו ישראלי או יהודי גורף, אבל יש לנו משפט לכל עניין ודבר, לכל תרחיש חיים – יש אסופת משפטים וקלישאות שנמצאת שם על כל צרה שחלילה לא תבוא, אבל היא שם לכל דורש לעת צורך –
אני בטוחה שכל אחד מכם מכיר את המשפטים והקלישאות הללו היטב, אנחנו מקבלים אותם בירושה מיום היוולדנו ובאותה דרך אנחנו גם מעבירים את ארגז הקלישאות לדור הבא וכן הלאה – בשיטת "והגדת לבינך" – אלא שאף אחד מאיתנו לא עצר לשאול, לתהות, לבדוק ולברר מה בעניין ארגז המשפטים והקלישאות, זה אמיתי או שאלו משפטים שנאמרים כשאין משהו חכם יותר לאמר?
איך שלא נסובב את הדברים, אי אפשר להתעלם מהמציאות המשתנה, המוני ישראלים יוצאים בהתמדה ועקביות מעוררת פליאה (עד היום אף אחד לא הזיז את עצמו ולא משנה מה הסיבה – גם אם זה היה בשיטת "נתעלם וזה יעלם") לרחובות להפגין...
לא, אין לי עניין לערבב כאן פוליטיקה – זה הכי לא פוליטיקלי קורקט, כי מה בעניין פוליטיקה ובריאות?, אבל כן יש לי עניין להרים בפינצטה כמה עניינים והם כן מהותיים בעיניי:
הראשון בהם הוא המעורבות – יש בי הרושם שבכל מערכת יחסים, מעורבות היא הבסיס להצלחה או כישלון – ככל שמעורבים במערכת היחסים, כך אכפת, יש עניין להוביל את המערכת למקום נכון, טוב ונוח למעורבים (שימו לב למושג מעורבות, כבר אמרתי כמה אני אוהבת את השפה העברית?) – אם עד לפני תקופה לא ארוכה המשפט הראשון שהיה קופץ לכל אחד מאיתנו אזרחי המדינה הוא "מה אני יכול לעשות" – ההפגנות הן בפירוש עשיה גם אם אנחנו מאמינים באג'נדה או לא, זו עדיין עשיה, זה כבר תזוזה ממקום אפתי למקום מעורב וזו כבר התקדמות ולטעמי יש לראות את הדברים...
אם נתבונן על הדברים נוכל לראות שהרבה מאוד מדינות ברחבי אסיה (כן, גם אנחנו חלק אסיאתי) חוו במהלך השנים האחרונות "אביב העמים" – אני מזכירה לעצמי שישראלה שלנו היא מדינה צעירה שתחגוג השנה 75 שנות והיא מתקדמת בצעדי ענק – אם נתבונן על מדינות אירופה נראה ששם "אביב העמים" המתאר גל התקוממויות ומהפכות לאומיות התרחש בין השנים 1848 – 1849, אביב העמים הערבי החל בדצמבר 2010 בתוניס והמשיך משם להרבה מדינות ערב שקמו להתקומם כנגד השלטון המדכא ועד לא מזמן ראינו את ההדים הללו פועלים גם באירן עצמה, אולי.... אני לא היסטוריונית, גם לא אנתרופולוגית אבל אולי משהו כאן מתרחש והעם היושב בציון מתעורר מתרדמתו האפתית ומפגין אכפתיות ומעורבות, רצון בשינוי....
לא קל או פשוט לנו בני-האדם עם שינויים, הם מציבים אותנו בפני הלא נודע (כפי ששר לנו דני סנדרסון) ושם... שם למוח האנושי לא פשוט, המוח האנושי מעדיף להישאר במקום המוכר, הידוע, להישאר ב-"איזור הנוחות" כפי שנהוג להשתמש בשנים האחרונות, אלא שמטבע הדברים, אולי כוח האנרציה של כדור-הארץ והחיים עצמם אין לנו שום ברירה ואנחנו נדרשים להתקדם הלאה כך, או כך, או אחרת....
השאלה היא הדרך בה דברים נעשים, ההיסטוריה מחלקת בנדיבות הסברים ותיאורים לעילא על הדרכים השונות בהם אנשים בחרו בשינוי, בסיבות והגורמים וכמובן בתיאורים מקצה לקצה על איך הדברים השתנו להם... חלק מהדברים הולידו דברים חדשים וטובים יותר, חלקם לא היו מוצלחים ולא שרדו וחלקם עדיין ממשיכים בתהליכי שינוי – אתם מוזמנים לראות את תהליכי השינוי בכל אחד מנדבכי החיים – מאלו האישיים של כל אחד מאיתנו, תתבוננו על מופעי הקידמה למיניהם – אבולוציה, אפילו מחלות שהיו פעם מול אלו שקיימות היום וכאן בדיוק אני מתחברת למגזין ולגיליון אפריל 23, כי הסיפור שאנחנו מספרים לעצמינו, הוא הרבה פעמים לב ליבו של העניין שמניע אותנו קדימה או מונע מאיתנו לנוע.... וכאן, בהחלט יש לי עניין:
אני רואה את המקום של המעורבות, הסיפורים שאנחנו מספרים לעצמינו כחלק מרכזי ומשמעותי – אולי אפילו קריטי וקרדינאלי (אני מחפשת מילים משמעותיות שתציינה את המשמעות הגדולה של מעורבות והסיפור/דיבור הפנימי) לניהול חייו של כל אדם בתוך חייו ומכאן המוטיב המוביל לגיליון זה, להערכתי זה נוגע בכל אחד מאיתנו..
אולי זה הזמן שלי להזכיר את אחד המשפטים מעוררי המחשבה וההשראה שהשאיר לנו אלברט איינשטיין:
"אי שפיות, היא לעשות אותו דבר שוב ושוב ולצפות לתוצאות שונות"
/אלברט איינשטיין.
ואם כבר אביב ושינויים עומדים בפתחנו, מזמינה אתכם להמשיך ולשלוח לי בקשות לעסוק בתחומים שמעניינים וקרובים ללבכם שתרצו שאעסוק בם במגזין, בפודקאסט, בהרצאות ובסדנאות.
מוזמנים לפנות אלי בכל אחד מערוצי התקשורת, דרך הווצאפ, פייסבוק, מייל וגם בשיחת טלפון – אחרי ככלות הכל, המידע המגיע אליכם דרך גיליונות המגזין, פודקאסט וכל הכתבות מעשיר ומפתח את כולנו ואין כמו סיעור מוחות והפריה הדדית
מאחלת לכולנו אביב שמח ושלל פריחות בכל תחום,
בריאות איתנה והקשבה עצמית ובונה
שלכם כתמיד,
תמר.
הקשבה עצמית
מאז התחלתי לעסוק באסכולות הטיפול הטבעיות, למדתי שהאיבר המרפא ביותר הוא האוזניים... כולנו רוצים שיקשיבו לנו, האם אנחנו מקשיבים לעצמינו?
קל לנו להבין את משמעות השמיעה בתוך חיינו, להקשיב לקולה המרגיע של אמא, להקשיב להתראות, לשמוע מילות אהבה, מוסיקה ושאר רחשי חיים – חוש השמיעה הוא ללא ספק חלק מהחושים ההישרדותיים שאנחנו משתמשים בהם גם מבלי לתת עליהם את הדעת
וכשמדובר בחוש, הרי שהמקום כאן פתוח לדרגות שונות אצל כל אדם בפני עצמו (מדברים על 7 רמות הקשבה שונות) וכמובן הקשבה בין אדם לאדם.
זה המקום להניח את המשמעות וההבדלים שבין שמיעה להקשבה – המשפט הזה שכנראה כל אחד מאיתנו שמע ממורה זו או אחרת וחשוב שנכיר במושגים לעומק, כדי שנוכל לבחור באופן רהוט וברור מתי לשמוע ומתי להקשיב...
שמיעה מדברת על עצם יכולת קליטת קולות באמצעות האוזניים ולעומתה הקשבה, היא התמקדות מכוונת במה שמעוניינים לשמוע/להקשיב לו ולתת תשומת לב לנאמר (הנה המעורבות מגיעה)
אף אחד מאיתנו לא מסתובב בעבודה או בשלל עיסוקיו במהלך יממה ומרגיש או מודיע שהוא מקשיב כרגע לכבד שלו או למעיים שלו, אבל כשאנחנו מתמקדים, יש לנו את היכולת להקשיב גם לאברי הגוף שלנו, לתחושות הפנימיות שבמהלך חיי היום יום, אין לנו הפניות לתת להם את תשומת הלב הנדרשת – אלא אם מפנים לכך את המיקוד והפנאי.
לפני כ-25 שנה השתתפתי בסדנת התפתחות ואחד השלבים בסדנא היה מדיטציה. עד אותו היום המושג "מדיטציה" היה רחוק מחיי ולא מוכר – מדיטציה כך חשבתי אז, שייכת לאנשים ה-"רוּחְניקים", למעופפים למיניהם, לאלו שלא מעורבים ולא לוקחים אחריות בחייהם, אבל משהסכמתי להשתתף בעיניים עצומות במדיטציה, משהו מוזר מאוד קרה והמשפט הראשון שאמרתי כשפקחתי את עיניי היה: "משהו לא בסדר עם כיס-המרה שלי".
הימים היו הרבה לפני שידעתי כלל על קיומה של נטורופתיה או רפואות טבעיות בכלל שלא לדבר על האיבר כיס מרה, אבל המשפט הזה היווה סוג של תפנית בתוך חיי, בפרט שבאופן ממש """מפתיע""", חודש לאחר המדיטציה, הובהלתי לניתוח להסרת כיס-המרה שאיים להתפוצץ בתוך גופי מרוב הדלקת שהתפתחה בו.
היום אני מכירה את האיבר, משמעויותיו הן קונבנציונאלית והן ההוליסטית ויש לי את היכולת להבין איך כל זה קרה, אבל זה כבר שלב וסיפור אחר ומה שמעניין לי להבהיר הוא שהגוף שלנו, מתריע, מודיע, אומר בדרכו מה לא מסתדר ולא תקין ואֵלו אנחנו, שצריכים ללמוד את השפה בה דובר אלינו הגוף, כדי לְשָמֵר ולקדם את בריאותנו הפיזיולוגית, הרגשית, נפשית ומנטאלית.
אנשים שעוסקים במוסיקה, או כאלו שהאוזניות הן חלק מהעיסוק שלהם או מוצר שמלווה אותם בתוך חיי היום יום שלהם, יודעים להגדיר או להניח אצבע מדויקת יותר, על היכולת להקשיב לעצמך – זוכרים את הסרטים שהיו מגישים פעם בטלוויזיה הישנה של הערוץ הראשון בימי שישי אחה"צ?, זוכרים את הזמרים יוצאים במאוו'ל – הוא הפתיח לשיר ודורש הקשבה עצמית עמוקה, זו בדיוק הסיבה שהזמרים הללו מניחים יד על האוזן, כדי לשמוע את עצמם ולוודא שהם שרים באופן מדוייק את הצלילים (נסו בעצמכם להניח יד על האוזן כשאתם מדברים או שרים ותרגישו בהבדל)
נתקדם שלב נוסף ונזכיר לעצמינו שכשחשוב לנו לשמוע מה נאמר לנו, או לצלילים מסויימים – אנחנו משתיקים את הסביבה ועוברים ממצב שמיעה להקשבה, אנחנו מפנים את עצמינו לקליטת מה שנאמר לנו – אנחנו נותנים לדברים את תשומת הלב הנדרשת על מנת להבין מה נאמר לנו.
מדיטציה, היא אחת הדרכים היעילות לפנות מעלינו את טרדות ועיסוקי היום ולאפשר אגב נתינת מרחב ומקום לדיבור הפנימי שלנו, של הגוף לצוף ולעלות לִכְדי הקשבה, לכדי תשומת לב...
תשאלו למה זה טוב?, למה אנחנו צריכים את זה? – ובכן, ככל שאנחנו קשובים יותר למחשבות, תחושות, רגשות שלנו, יש לנו היכולת להוציא אל הפועל את המאווים שלנו, לתת תשומת לב ודגש לדברים שמטרידים אותנו ומתפוגגים תחת החיים בקצב הקידמה וכל מה שאנחנו מונְחים כחייבים לעשות בחיי היום יום – עד שלא נותר לעצמינו זמן לאינטימיות שלנו עם עצמינו – ובאין לנו עם עצמינו הקשבה ואינטימיות, איך נפתח אחת שכזו במערכות היחסים החשובות בחיינו? – חברים, ילדים, בני זוג, משפחה?
אם תכנסו לאחת מדפדפני חיפוש המידע הקיימים ברשת ותקלידו "הקשבה", "רק תקשיב/י" – יפתח בפניכם עולם מושגים רחב מאוד שיעלה בכם נקודות לתת עליהן את הדעת – וכל אחד בהתאם לרווחת רוחו, נפשו והגיגיו, מוזמן למצוא פנאי לעצמו ובדרכו – הקשבה עצמית רבותי, היא הדרך שלנו להיות מחוברים למקומות הכי עמוקים שלנו, להפיק מעצמינו את הניווט המדויק לעצמינו.
הדיבור העצמי – מה הסיפור שלנו...
מה שאנחנו מספרים לעצמינו, הם החוויה האישית ואסופת המגננות שמשרתות אותנו כדי לשרוד – הדיבור הפנימי יודע לדרבן אותנו לפעול ממש כשם שהוא יודע להביא אותנו לשתוק או אפילו לקפוא במקום, האם מה שאנחנו מספרים לעצמינו באמת נכון?, האם הדיבור העצמי משרת אותנו?
הדיבור העצמי מלווה אותנו משחר התפתחותנו ומעיד בראש ובראשונה על יכולת תהליכי חשיבה, חשיבה מילולית ושיוך המחשבות למילים ולשפה המתארת את המחשבה יחד עם התפתחות קוגניטיבית (כל התהליכים הקשורים בתפיסה, חשיבה, זיכרון, למידה, ארגון המידע, שימוש במידע הנרכש ואף דימוי עצמי).
הדיבור העצמי משרת אותנו "נאמנה" ובהמשך אסביר את השימוש במרכאות, אבל בראש ובראשונה, הדיבור העצמי מאפשר לנו להסביר לעצמינו את מה שראינו, חווינו, רצינו, ציפינו, קיווינו, קיבלנו או לא.
בעוד החושים מספקים לנו בכל רגע נתון מידע אובייקטיבי, הרי שדיבור עצמי עושה אבחנות בין מה שמתאים לנו, מה שנוח לנו, (אפילו ברמת טמפרטורה/מגע/מרקם/נוחות וכיו"ב) או במילים אחרות מתאר את החוויה האישית שלנו בכל נקודת זמן והתיאור, מתבצע מתוך מבנה האישיות שלנו ומצבנו הרגשי באותה נקודת זמן.
כלומר, דיבור עצמי הוא הדרך שלנו להבין את תרחישי החיים שאנחנו חווים, לתרגם לעצמינו באמצעות עולם המושגים הפנימי שלנו.
ניקח צעד אחד קדימה כדי להבין את מהותם של הדברים כיוון שבאירוע מסויים בו נכחו חמישה אנשים לדוגמא, יתכן ואף סביר שכל אחד מהחמישה ראה, שמע, הרגיש ודיבר לעצמו אירוע שונה לחלוטין!
אבל מעל לכך, חשוב שנדע ונזכור, חוויות חיים שחווינו ותרגמנו לעצמינו עד גיל 6/7, הם המקום ממנו אנחנו מתבוננים דרכו ומודדים את החיים שנים ארוכות לאחר מכן, אלא אם עשינו עבודת עומק ונתנו הזדמנות לראייה, לשיפוט ולתובנה שלנו להתבגר – ממליצה לקרוא את המשפט הזה כמה פעמים, לו רק כדי להבין שאנחנו שופטים בעיניים ילדותיות וראשוניות את החיים, גם אם אנחנו בני 90 או 120.
גישות כמו NLP מאפשרות לנו את ההזדמנות לעשות תיקונים בחשיבה ראשונית ילדותית הזו, מה שמאפשר לנו לגדול ולהתפתח הלאה...
דיבור עצמי יכול להיות שם בשבילנו כמגננה, יכול להיות הקול שמוביל אותנו להתקדם ולהתפתח והוא לגמרי יכול להיות זה שפועל כמו בומרנג ויודע לירות לנו ברגל – ניתן כמה דוגמאות:
· לפני כמעט 30 שנה השתתפתי בסדנא להתפתחות שהיתה אז חדשנית ומעוררת לא מעט תגובות ערות, כך או אחרת אחד המשתתפים בסדנא טען שהוא לא שומע טוב מאז הצבא והמקום הזה מביא אותו לבידוד חברתי, לא מצליח בעבודה, לא מצליח למצוא לעצמו חברים וזוגיות והתחושה שלו היתה שהוא מבודד מהעולם, נמצא בתוך בועה מנוטרלת מהיכולת לשמוע.
מי שהעביר אז את הסדנא עמד על בימה ודיבר עם אותו בחור כשבו בזמן, התקרב אל הבחור ה-"לא שומע" אחד מהמסייעים בסדנא, רק כדי לבדוק מקרוב האם אותו בחור נעזר במכשיר שמיעה, כיוון שלא ניכר היה שישנה בעיית שמיעה או בעיית דיבור כזו הנפוצה אצל אנשים שמתקשים לשמוע.
משאותת אותו מסייע שהבחור אינו משתמש במכשיר שמיעה, החליש את קולו מי שהעביר את הסדנא ודיבר מעל הבימה באמצעות מיקרופון עם הבחור, לאחר מכן הוא המשיך לדבר אל אותו בחור מבלי להשתמש במיקרופון ולא ניכרה בעיית שמיעה כיוון שהשיחה ביניהם מול כל המשתתפים קלחה, כך ירד מהבימה והתקרב אל הבחור תוך כדי שהוא מחליש את קולו בהתמדה עד שעמד מולו ופשוט לחש את המשפטים כך שאנחנו – יתרת המשתתפים כבר לא יכולתנו לשמוע (תחשבו אולם גדול ולמעלה ממאה משתתפים) כשמי שמעביר את הסדנא עומד מול הבחור שטען שהוא לא שומע והמסייע מאחוריו, אמר מנחה הסדנא לבחור שכביכול לא שומע, שהוא מדבר אליו בלחש, בלי שום אמצעי הגברה או שמיעה – ושאל אותו, מה בעצם אתה לא רוצה לשמוע...?, הבחור התעלף !!!
זה אמנם נשמע סיפור הזוי, אבל זה בדיוק מה שהתרחש – ואם לשייך את הדברים לנושא השיחה שלנו על הדיבור העצמי, הרי שאותו בחור עם כביכול בעיית שמיעה סיפר לעצמו שהוא לא יכול לשמוע מתוך הצורך שלו להגן על עצמו ולשרוד את מה שחווה בצבא – אנחנו לא שופטים אותו, אנחנו מתבוננים על היכולת האנושית לספר לעצמינו סיפור ולהטמיע אותו כל כך עמוק שאנחנו מאמינים שזו מציאות חיינו – את התובנה הזו, צריך לזכור היטב וגם לבדוק עם עצמינו את הסיפור שאנחנו מספרים לעצמינו... (האם הסיפור מקדם או תוקע אותנו)
· דוגמא אחרת מביאה אותי ללימודי NLP ואל קסם בחור צעיר ומאוד מצליח, שגדל יחד עם לא מעט אחים ואמא מאוד עסוקה.
בזיכרון הפנימי שלו הוא שמע עשרות פעמים את המשפט "לא יצא ממך כלום" והמשפט הזה רק עודד אותו לאורך כל חייו לדחוף את עצמו קדימה להצלחות – כך הוא סיים לימודים בתיכון, סיים צבא מאתגר וכך הפך נדלניסט מאוד מצליח שכבר עמד בגיל צעיר (24) לרכוש את הבית הראשון שלו – אנחנו יכולים ללמוד מהסיפור הקצרצר הזה שלא רק הסיפור שאנחנו מספרים לעצמינו משפיע על מהלך חיינו, אלא גם מה אנחנו עושים עם הסיפור, לאן אנחנו מנווטים את עצמינו מתוך הסיפור, מהווה בסיס להתנהלות שלנו בחיים.
· דוגמא נוספת היא המילים בהם אנחנו בוחרים להגיד את עצמינו – כעת, כשאנחנו כבר מבינים שיש משמעות למילים בהן אנחנו בוחרים לדבר אל העולם ואל עצמנו, הרי שמילים כמו:
"מה שלומך? – אני מת, אני גמור, אני מחוסל, אני לא יכול, אני לא מסוגל" ועוד סופרלטיבים לחוסר מזל, חוסר הצלחה ותקיעות – מה להערכתם תהיה רמת המסוגלות של אדם שזו מנת התזונה הפנימית שלו?
מה להערכתם יהיה מנת חלקה של מערכת החיסון של אדם שזה אוצר המילים בו הוא משתמש?, האם יפתיע אתכם לגלות שאנשים שמשתמשים באוצר מילים כזה, יעברו מחולי אל חולי, מחוסר מזל לחוסר מזל?
· לקינוח, אניח כאן את מה שהרפואה הקונבנציונאלית משתמשת בו לצרכי מחקר, הלא הוא הפלסיבו – אִינֵבּו בעברית סחה.
למעשה הרפואה הקונבנציונאלית משתמשת בכוח הדיבור הפנימי שמרגיע אותנו שאנחנו מקבלים תרופה וטיפול כדי לבדוק את ההשפעה הטהורה מחד של החומרים שנמצאים בתרופה מול ההשפעה של מי שלא קיבל תרופה אלא רק מה שנראה כתרופה נטולת החומרים הפעילים כימית/ביוכימית.
אני יכולה לאמר לכם ואתם לגמרי מוזמנים לבדוק מחקרים ברחבי הרשת (אני תמיד מעדיפה שלא תאמינו לדברי ותצאו לבדוק בעצמכם דברים לאשורם) שהשימוש בתרופות פלסיבו יודע ויכול להיות כלי עזר – תנו לדברים כמה דקות מחשבה.
ניקח את הדברים לצד שמעסיק אותי בסיפור והדיבור העצמי, כיוון שאם יש לנו יכולת להשפיע על מהלך החיים שלנו ולקחת את עצמינו מחוסר שמיעה לשמיעה או לחילופין מהנמכה סטייל "לא יצא ממך כלום" להצלחה גדולה, שווה לבדוק את היכולת הזו גם על הבריאות שלנו ובדיוק בנקודה הזו, במקומות של החיבור של הגוף, הנפש והיכולת הפנימית הטמונה בכל אחד מכולנו, נמצאים כוחות הריפוי הטבעיים שלנו, כולנו ואיתם, אני מקווה שאנחנו רוצים לעשות עבודה, איתם אני אישית פועלת בקליניקה ועם עצמי בתוך חיי הפרטיים ואם תרצו הצצה לצורך העניין, הרי שאם בספטמבר 2020 עברתי ניתוח ריאות קריטי ומז'ורי, הרי שאחרי חודשיים שיפצתי את הבית (מה שכלל שבירה/קידוח ועבודת דיסק שמפיצות אבק לכל עבר ואחרי ארבעה חודשים חזרתי לשחות ועד מהרה הגעתי לגמיעת שני קילומטרים שחייה רצופה) –
קחו נשימה עמוקה, אנחנו יכולים להחליט מה אנחנו רוצים לספר לעצמינו שישרת את החיים שלנו, את נתיבי חיינו, את הבריאות שלנו – כאן בדיוק נמצאים המחקרים המרתקים בתחום הנחשק פסיכו.נוירו.אימונולוגיה או במילים פשוטות ומאפשרות, זהו המדע המסביר את היכולת הפנימית שלנו להשפיע על מערכת העצבים ומערכת החיסון ומשם לכל הגוף.
כעת, יש לכל אחד ואחת מכם הקוראים והשומעים הזדמנות לבדוק מה הסיפור שמתנגן בכם, האם הסיפור הפנימי משרת אתכם והאם יש לכם עניין לתקן את הניגון והשירה הפנימית הזו.
קסמי טבע קוליים – Ceratostigma willmottiana
מכירים את האנשים שאף פעם לא מקשיבים לקול הפנימי שלהם והולכים לאיבוד בין הספקות שהם מטילים בעצמם? או את אלו שחוזרים שוב ושוב על אותן טעויות? - לטבע יש את הדרך לעזור להם למצוא את דרכם...
אני אוהבת פרחים ובוודאי את כל מה שניתן להפיק מהפרחים, עלים, קליפות גזעים ובוודאי גם שורשים ושאר זרעים, המקומות בהם הטבע והאדם מתחברים לעזרה, מיוחדים וקסומים בעיניי, בפרט כשאני רואה אותם מהדהדים באנשים הבוחרים בי ללוות אותם בקסמי דרכם.
מקננת בנו כמיהה להיות חזקים, אסופים, חדים ויודעים מה אנחנו רוצים בחיים ומובילים את עצמינו לשם כל הדרך להשגת סיפוק מהעשייה, בטחון, גדילה והתפתחות – אלא שלא תמיד יש בנו הכל מהכל בזמן נתון, לפעמים אנחנו מתבלבלים בדרך, לפעמים אנחנו עוצרים לטעות ולתהות – לפעמים אנחנו נשארים יותר זמן ממה שתכננו במקום הטועה והתוהה – קחו לדוגמא קונקרטית את משה רבנו, התברבר 40 שנה במדבר ובמהלך 40 שנות בהן התרחשו תהליכים בוני מרכז, בוני הזדהות, עצמאות ומהות – אנחנו גדלים ומתפתחים כל הזמן, לעיתים בקלות ולפעמים מתלווים לדרך שאנחנו עושים "כאבי גדילה" ותיקחו את המושג הזה לאן שתירצו...
צמחים, תמציות פרחי באך או שמנים נדיפים יודעים לסייע לנו בדרך הטבעית והפשוטה שהגוף והגופנפש שלנו מסוגלים לאפשר להם להיות לצידנו ולעזרנו – כמובן שישנם צמחים נוספים וכמובן עוד יותר, אצל כל אחד מאיתנו, דברים שונים מעכבים או מונעים התפתחות וצמיחה ומן הסתם, יש לתת מענה אישי לכל אדם ובכל זאת, אלו הם הצמחים הבולטים שיודעים לגשר ולהנגיש את ההתפתחות ולשחרר את התקיעות.
בת עופרית שעירה או בשמה הלועזי Ceratostigma Willmottiana מגיע אלינו מצפון מזרח אפריקה סביב קניה וסודן. נוכל למצוא את הזן הספציפי הזה גדל בארץ בעיקר במקומות גבוהים בעלי טמפרטורות נמוכות איתן הוא מסתדר טוב יותר מאשר עם חום ולחות.
תמצית CERATO, היא בדיוק התמצית המדברת על הקול הפנימי שקיים בכולנו. זה הזמן להבהיר שקיימות נקודות גאות ושפל בדפוסי התנהגות שונים בתוך חיינו כולנו – כך ישנם זמנים (גם אם הם ארוכים/קצרים או לוקחים חיים שלמים) בהם אנחנו טיפוסי Cerato למשל:
כל עוד אנחנו מאוזנים, אנחנו חזקים שומעים וקשובים לקול הפנימי שבחובנו, יש לנו היכולת לסמוך על הקול הפנימי שבנו המאפשר לנו להיות בעלי שיקול דעת מוגדרת, בעלי יכולת להבדיל בין עיקר לתפל ולבחור ביניהם בקלות.
אלו מאיתנו שאינם מאוזנים בנקודת זמן מסוימת ולא יכולים לשמוע את הקול הפנימי שלהם או שהקול חלש מדי מכדי שיצליחו לשמוע אותו בכלל, ימצאו את עצמם מבקשים עוד ועוד עצות מאנשים סביבם – נשמע אותם שואלים "מה היית עושה במקומי" או "אתה חושב שאני עושה את הדבר הנכון"
מדובר באנשים שאינם מחוברים לקול הפנימי של עצמם ולכן הם לא סומכים על עצמם.
אנשים כאלו אוספים אינסוף אינפורמציה מהסובבים אותם – בין אם מדובר באנשים, ספרים, אינטרנט ועדיין, לא יצליחו להגיע לכלל החלטה על סמך התחושות וההבנה האישית שלהם.
אנשים שנמצאים במקום הזה יתקשו להתקדם על המסלול האישי שלהם כיוון שבכל פעם דעתו של מישהו אחר מסיטה אותם מהדרך שלהם.
במסע החיים מחפשים אנשי Cerato אישור וחיזוק וכך הם נחשפים לדעות והשקפות חיים של אנשים אחרים שמסיטות ומשפיעות עליהם בעצמה חזקה מקולם הפנימי, מה שגורם להם לטעות שוב ושוב.
שימוש בתמצית CREATO יעילה לטיפול במצבי בלבול (יש להבחין ולדייק בין cerato ל- scleranthus), אנמיה וחולשה כללית.
התמצית מתאימה לסיוע לאנשים הנוהים אחרי הזרם, אחרי אנשים דומיננטיים, לבני הנוער בגיל ההתבגרות וגרופיז שמעריצים אנשים והולכים אחריהם בעיניים עצומות ללא שיקול דעת אישי. אלו הם בני הנוער והאנשים אותם נמצא מתנסים בחוויות כאלו ואחרות גם אם אינם מאמינים בכך – רק כי החבר'ה הלכו/עשו וכו'.
השימוש בתמצית מסייע לאנשים אלו להאמין בעצמם וביכולתם לסמוך על עצמם, להשתחרר מהספקות האינסופיים ולהקשיב לקולם הפנימי ולהקל על החלטותיהם בחייהם.
התמצית פועלת לאט ויש צורך להתמיד בנטילתה לאורך זמן כשכאמור, גם אם ואין "חומר" בפרחי באך, עדיין יש להיעזר באיש מקצוע המתמחה בטיפול בפרחי באך על מנת לקבל את מיטב הסיוע מהצמחים.
השְדֵרָה המרכזית
השדרה המרכזית היא המקום אליו אנחנו נאספים, זה המקום בו מתרחשים כל הדברים החשובים שאנחנו רוצים לקחת חלק בם – בין אם לִצְפות במתרחש ובין אם לקחת חלק בפועל...
מעורבות, היא החלק שאנחנו לוקחים בו חלק, גם אם הוא שקט ודומם – אנחנו קשורים וככאלו, אנחנו נוטלים על עצמינו אחריות גם אם אנחנו לא מודעים או לא מסכימים לה...
השדרה המרכזית היא המקום של ה-"אני", של ה-"אגו" שם זורמים גם המודע וגם התת מודע בנתיב דו-סטרי, זה המקום שנבנה במחשבה, בהוויה, בערכים המודעים והלא מודעים, בדוגמאות האישיות בהן צפינו ונשמנו, שם נמצא החוסן האישי, הרגשי, נפשי ומנטאלי גם יחד במקום בו אנחנו מבינים, שלמים ומקבלים על עצמינו אחריות על מה שאנחנו עושים ו/או לא עושים בתוך חיינו בפועל –
כעת קחו את ההשאלה של השדרה המרכזית והניחו אותה על חוליות עמוד השידרה שכל אחד מאיתנו נושא בחובו – הניחו שם את הכאבים, את העקמת, את הבְּלָטִים ופריצות הדיסק כפי שנהוג לכנות – הוסיפו את שדרות העצבים שמתלווים לאורכו של עמוד השידרה ואני מניחה שיעלו בכם לא מעט תהיות ותובנות אישיות לגבי מיקומכם בתוך חייכם...
בספרה של לואיז ל. היי – "רפא את גופך" כותבת המחברת על עמוד השידרה את השורות הבאות ואני אצטט ברשותכם:
"עמוד השידרה מייצג את החוזק שלנו במצבים שונים. בסיס עמוד השידרה מייצג את ילדותינו, האם היתה לכם ילדות מאושרת ובטוחה?, מעורערת ומפחידה?, בסיס עמוד השידרה שלכם -(גב תחתון), מעיד על חוויות מהעבר, חישבו על עמוד השידרה כגזע עץ, ששורשיו הינם בבסיסו – באיזור עצם הזנב, על שורשים אלו (ילדותכם) הנכם בנויים. בעיות בחוליות השונות מצביעות על בעיות גמישות בתחומים מסויימים בחייכם, וגיבנת מייצגת תקופה של חוסר ביטחון שנתנה את אותותיה..
כבר בראשית התהוותנו כעובר, עמוד השידרה הוא בין הראשונים להתפתח, אם נרחיב את קשת ההתבוננות שלנו, נוכל לראות ולהבין שהגב, עמוד השידרה על כל החוליות שלו, הסחוסים והזיזים – הם מה שניתן לקרוא לו "החצר האחורית" שלנו, המקום בו אנחנו מניחים לא מעט רגשות לא פתורים שמלווים אותנו לאורך כל חיינו כבר מבטן אימנו – ואני מתכוונת לכך שעוברים שאנרגיה שלילית הועברה אליהם, ירגישו את עמוד השידרה לאורך כל חייהם עד שיתעמתו עם המקום הזה ויעשו איתו שלום/סדר עצמי.
ודאי תשאלו את עצמכם, "על מה היא מדברת?, מה הקשר בין רגשות, רגשות לא פתורים לבעיות גב? – מה הקשר?" – ובכן, לא יודעת אם יצא לכם לראות, להתבונן ממש על שפת הגוף של מי שנפגע רגשית, כי אם לא יצא לכם עד היום לראות את זה קורה, מציעה לכם לקחת קצת פנאי ולהקדיש אותו להתבוננות עמוקה, כיוון ששם... שם תקבלו כמה וכמה תשובות שעשויות להפתיע אתכם///
כשיש לנו כאבים בגב ולא משנה כרגע באיזה חלק של הגב והמשמעויות בהתאם, אנחנו רגילים (כי אנחנו לא מכירים משהו אחר) לחפש מענה פיזיולוגי מובהק, נחפש פריצת דיסק, נחפש בלט – אף אחד מאיתנו לא יחשוב על טראומות מהעבר שאנחנו נושאים בחובנו באותה חצר אחורית כפי שאני נוטה לכנות אותה, שם קל לנו להחביא רגשות לא פתורים, טראומות, הרגלים מזיקים... כמקור ישיר לכאב
נאמר ונחדד שוב את הדברים, הם לא ברורים מאליהם ומטבע הדברים, קשה לנו "לראות"/להתמודד עם מה שקורה בחצר האחורית שלנו, אחרי ככלות הכל, עמוד השידרה הוא לגמרי עמוד החיים שלנו, תחשבו על זה – בלי עמוד השידרה וחוט השידרה שעובר בו ומוגן על ידו, אין לנו חיים...
עמוד השידרה שלנו נושא בחובו את כל הפעמים בהם פגעו בנו, כל פעם שהתקפלנו כלפי פנים כשהאשימו אותנו, כל פעם שהתכווצנו כשהרגשנו רע עם עצמינו, עמוד השידרה נושא בחובו את הטראומות שחווינו, את ההרגלים הלקויים שסיגלנו לעצמינו כל אחד מהסיבות שלו, את כל הפחדים, הדאגות, הכעסים והתסכולים כולם מונחים בעמוד השידרה וכעת, נסו לעמוד ישר, נסו להזדקף, לשמור על קומה זקופה, נסו כעת מתוך האסופה הזו להבין איך זה שכאבי גב, הם מכה בינלאומית חוצה גבולות, מין, דת, גזע לפחות בעולם המערבי...
אצעד צעד אחד קדימה ואומר שעמוד השידרה מכיל בחובו את ההיסטוריה של החיים של כל אחד באופן אישי, את כל מה שחווינו, את כל מה שהתמודדנו איתו או לא, את כל מה שמעסיק, מטריד, מדאיג, מפחיד, מרגיז, מכעיס... הכל נמצא בעמוד השידרה, הלא הוא עמוד החיים שלנו.
אז למה הגב כואב? – תתבוננו שוב אל החצר האחורית שלכם, אל אסופת העומסים, עלבונות, דאגות, פחדים, דאגות, תסכולים, חרדות שצברתם במערכת העצבים ועמוד שדרת חייכם – עמוד החיים.
איפה כל זה מתחבר לנושאים שעלו בגיליון הנוכחי? – פשוט, אבל לא ממש פשוט...
נחזור לרגע לאחינו הקופים, מתי לאחרונה ראיתם קוף גורילה מתרומם על שתי רגליו והולם בעוז בשני אגרופיו לסירוגין על איזור החזה?, זוכרים משהו כזה?, זה סימול הטריטוריה, השליטה, אני כאן זכר אלפא ואנחנו בני-האדם?, זה בדיוק המקום של "אני", של ה-"אגו" ושל בלוטת התימוס האחראית על התמיינות לימפוציטים מסוג תאי T של מערכת החיסון (ואם אתם רוצים עירור של הבלוטה הזו שעם השנים התפקוד שלה מתפוגג, תחשבו שאתם גורילה ותעירו את הבלוטה – זה עובד ! וגם שווה לזכור לימים שאנחנו צריכים את תאי מערכת החיסון)
ועוד אנקדוטה שחשוב לי להניח כאן בטרם נתקדם, את העובדה שחוט השידרה כפי שכתבתי קודם לכן, הוא החיים עצמם והיות והוא בעל חשיבות רבה, הרי שחוט השידרה נח בתוך עמוד השידרה, מוקף ומוגן בידי החוליות – תחשבו על זה, המקום הכי רגיש שלנו, מוגן בידי אחת העצמות המורכבות והחזקות בגוף האדם, אנחנו לא לבד, יש מי שמגן עלינו כל הזמן...
שוב, אל תאמינו לי – תשאלו את נחום סילברמן ששר "סוחב על הגב את הלב, הוא יודע מתי זה כואב"
גורם מכריע נוסף הוא כמובן מערכת העצבים שלנו, אם נשווה את מערכת העצבים לחשמל שיש לנו בבית: כעת הפעילו את המזגן, מאוורר בכל חדר, את מכונת הכביסה, המדיח ובסוף הפעילו גם את המיקרו ומיקסר – מה לדעתכם יקרה?...
כן, עומס יתר... הפקק יקפוץ והחשמל ישבות – יש גבול לכל תעלול.. אבל בחיים, גם מערכת העצבים יודעת לאותת שהעומס כבד לה, זו בדיוק הסיבה שאני חוזרת ואומרת שלכאב, יש תפקיד מכריע בחיים שלנו, כיוון שהכאב, הוא מערכת ההתראה של הגוף – נשאלת השאלה - האם אנחנו עושים שימוש במה שהגוף רומז לנו בדרכו, האם אנחנו מקשיבים לִדְבָר הגוף – רגע לפני שהפקק קופץ לנו
פקק העומס של מערכת העצבים יודע לקפוץ, תקראו לזה התקף לב, שבץ מוחי, התמוטטות עצבים, שיתוק בלי סיבה נראית לעין ואתם לגמרי מוזמנים לעמוד בתור למעבדות הדם ולהקשיב לתלאות של הממתינים לתורם ולשמוע מהם, לְמָה בדיוק הם לא הקשיבו (רק מציינת שגם אני הייתי בקבוצת הלא מקשיבים, שלרגע אחד לא תהיינה שום טעויות – כדי להבין, אני כנראה הייתי חייבת להרגיש כהוגן – אבל זו לא חובה, אפשר ללמוד גם מבלי לתרום איבר או שניים...)
כעת, אחרי שהבנו שאת כל הרגשות שקשה לנו להתמודד איתם אנחנו שמים מאחורינו, בעבר (אני כמעט שומעת באוזניים את המנטרה של טימון ופומבה שרים לסימבה את השורות המפורסמות "שים את העבר מאחוריך") אפשר להתבונן בעיניים אחרות על ה-"אגו", על ה-"אני" ולראות מה כואב לו שם לאגו, מה מעיק על ה-"אני" מהצוואר ועד קצה עצם הזנב עם השלכות לגפיים מקצה לקצה ואת משמעות המושג "חסר עמוד שידרה" והמשמעות העמוקה שלו או מה בדיוק הפריעה לנסיכה לישון, איך היא הרגישה עדשה אחת מבעד לכל המזרונים – האומנם?
מה בדיוק הפריע לה לאותה נסיכה שכל כך הרבה מזרונים לא יכלו לפתור?, התחושה הפיזית מבעד לכל המזרונים? או משהו בה, בתוכה, בתוך ה- "אני" שלה... תפתחו שוב את הסיפור ותקראו את השורות וגם ביניהן ודומני שתהיה לכם תשובה ברורה.
נסכם אם כן את הכתבה ונאסוף את כל הנתונים מכל הכתבות שהובאו בזו אחר זו בגיליון זה, גיליון אפריל 2023 שמגיע קצת אחרי שיצאנו כביכול ממצרים, מעבדות לחירות בפעם המי יודע כמה והיי... אתם יודעים, בשיטת "והגדת לבינך" אנחנו נעמוד באותו מעמד גם בשנה הבאה וגם בשנים הבאות וגם אז, יהיה בן הזקונים, או הנכד הצעיר שיעמוד על הכיסא ובתמימות וקולם המתוק והתמים ומלא הסקרנות של הקטנטנים ישאל וישיר "מה נשתנה"..
תגידו אתם מה נשתנה הלילה הזה מכל הלילות, יגיד כל אחד לעצמו מה השתנה ומה הוא רוצה לשנות כל פעם מחדש – הזכות הזו נמצאת ושמורה לכל אחד באופן אישי, בכל רגע נתון...
אם ועם ההקשבה העצמית, אם ועם הדיבור העצמי, אם ועם או אפילו בלי עזרתם של קסמי הטבע (ובואו, ישנם עוד הרבה כאלו מעבר לאחד שהחלטתי להרים לאור הזרקורים – האמינו לי, בעצם – אל... תבדקו, תחפרו, תשאלו, לכו אחרי הסקרנות שלכם ותיווכחו)
תיווכחו שכאשר תתנו דגש להקשבה, לדיבור ולעשייה בהתאם, איך אומר דוקטור סוס? – כשיוצאים, מגיעים למקומות נפלאים.
בנימה אופטימית זו, קצת לפני שההיסטוריה היהודית והישראלית מאתגרת אותנו שוב לקראת יום השואה ויום הזיכרון לחללי מערכות ישראל ופעולות האיבה וכל האנשים שנקטפו בדרכים ודרכיהם מכאן לשם במפגיע כל כך.....
אולי רק ההקשבה הפנימית, אומנות ההקשבה לאחר – אולי הדיבור הפנימי ופשטות הדיבור הצח, האמיתי והתומך – יהיו אלו שיאפשרו לנו, לכולנו, לכל אחד ואחת מאיתנו, לעמוד כאן בשנה הבאה בגב זקוף, ללא כל כאב ולאמר – הלילה הזה, עשה לי ובי את השינוי.....