גיליון מרץ 2026 מגזין באופן טבעי

פתח דבר

כשהתחלתי לכתוב את גיליון מרץ, לרגע אחד לא חלפה בי מחשבה שהכתיבה תימשך בין אזעקות בחסות הממ"ד. נכון הוא שנושא גיליון מרץ מתאים לתקופה, לעיתוי, לימים ההזויים בהם אנחנו נמצאים והשלכותיהם ובוודאי כהמשך לגיליון פברואר שהפגיש אותנו עם קשת הרגשות שמתעוררים במעבר בין החורף לאביב, ברגשות העולים מאברי ומערכות הגוף.

תהיתי אז – כשהתחלתי לכתוב את גיליון מרץ, מה הותירה בנו המלחמה? חשבתי על למעלה משנתיים מאז השבעה באוקטובר ובאותו הזמן, עוד לא החלה תקופת ההמתנה מול איראן – כך שימי ההמתנה לא הוסיפו לאף אחד מאיתנו נחת (בלשון המעטה) .

חשבתי אז על הקווים הראשונים שנתקלו במלחמה מקרוב, על תושבי הדרום ובפרט עוטף עזה, חשבתי על תושבי הצפון ובוודאי אלו המתגוררים צמוד לגבול, חשבתי על תושבי יו"ש שגם פוגשים את העימות שנים רבות, אבל לרגע אחד לא חשבתי שביישוב הקהילתי הקטנטן בו אני גרה, תהיינה למעלה מעשרים אזעקות ביומיים הראשונים למלחמה מול איראן.

המציאות כך אומרים, עולה על כל דמיון הזוי ככל שיהיה – והנה ימים הגיעו והם מוכיחים הלכה למעשה את האמירה – זו לא קלישאה כך מסתבר.

אני מתבוננת לאחור עוד לפני 1948 ותוהה מתי לא היינו עם נרדף?, עוד הרבה לפני שהגענו לכאן – מתי לא רדפו אותנו, בואו, הרי יש לנו חגים בהם אנחנו מציינים שנה אחרי שנה את הניצחונות, את הבלתי אפשרי, את המעטים כנגד רבים, את הניסים שקרו בדרך ולכל חג ומועד שכזה, יש לנו ארסנל שלם של מטעמים שמזוהים עם החגים והמועדים, כי כידוע, עם נודד מוכרח ללעוס את עצמו לדעת כדי לשמור על  חיבור לאדמה, לאיזון – העיסוק באוכל עוזר לנו לקבע ולקרקע את העודף המחשבתי הזה...

אחרי גיליון פברואר בו דיברנו על קשת הרגשות שאברי ומערכות הגוף מבטאים, אני תוהה איזה תחושות ורגשות אנחנו נושאים בחובנו כעם נרדף מאוד ואלפי שנים?

אני מניחה שבליל לא מבוטל של רגשות מקצה לקצה מתלווה אלינו, אחרי ככלות הכל, היו ועדיין יש לנו הצלחות לא מעטות והעובדה שאנחנו עדיין כאן  על אף ולמרות הכל, מעידה על כך...

החיים בישראל החל מה- 28.2.2026, מותחים את הגבולות – קצת יותר מתרתי משמע ובפרט, מותחים ומגדירים מחדש את הרגשות הנלווים לחיים בישראל של מרץ 2026. 

כל מי ששמע צופרי אזעקה (שאינה נשמעת דרך קבע ביום השואה או ביום הזיכרון), מכיר ודאי את התחושה של פחד מחלחל לשכבות העמוקות של הווייתו.

התחושות שמכירים על בשרם ונימי נפשם ילדי קריית שמונה ויישובי העוטף יתגלה לעומקם ומהותם כנראה בעוד שנים, כשמישהו יחליט לחקור את המושג "העברה דורית" כחלק מניתוח מצבים אנושיים ועד אז, .... פחד, טראומה וחרדות, הם חלק במהות שלנו כולנו ולמרות הקושי הבלתי נסבל, יש לא מעט מה לעשות כדי לחיות בשלום ובשפיות למרות ועל אף... (יתכן שאת התעוזה והיכולת הבלתי מוסברת, קיבלנו גם אנחנו בהעברה דורית מהורי הורינו וגם אחורה – לאורך ההיסטוריה הנרדפת של העם שאנחנו).

אחד המשפטים ששמעתי בעיקר לאחרונה הוא "אני לא יודע ממה אני פוחד/ת יותר, מהאזעקה שתגיע או מהציפייה לאזעקה" - מוכר לכם?

אנחנו עם שחי בדריכות, אנחנו יכולים לייצא כמויות אדירות של אדרנלין וקורטיזול במחירי מבצע, ממש כשם שיש בחובנו רמות תושייה עוצמתיות שמביאות אותנו פעם אחר פעם, לשרוד את התופת שחווה עם שנרדף אלפי שנות.

גיליון מרץ מביא איתו את התובנות של פחד – זה שמציל אותנו כל פעם מחדש, זה שמתיש אותנו... נדבר על כל קשת הרגשות במשפחת הפחדים ונציע דרכים וגישות לחיות בשלום גם עם הפחד ולנתב את הפחד, למקום ששומר עלינו.

הלוואי ותבואנה כבר בשורות טובות, שיבוא כבר שקט ושלווה

לשיקום של כולנו מקצה לקצה.

קריאה מועילה - שלכם באהבה,

תמר

את השיר "יכול להיות שזה נגמר" כתב יהונתן גפן בפברואר 1974, כחלק מכתיבתו את הטור "הצד הרביעי של המטבע" בעיתון מעריב. השיר נכתב על רקע הטראומה הלאומית שהותירה מלחמת יום -כיפור. השיר הוקדש בפרט לילדי מושב נהלל בו גדל יהונתן גפן. השיר מביע אכזבה וביקורת על אובדן התמימות והחלוציות הישראלית.

יכול להיות שזה נגמר – יהונתן גפן, לחן: שם טוב לוי, ביצוע: אריק איינשטיין

אומרים שהיה פה שמח לפני שנולדתי

והכל היה פשוט נפלא עד שהגעתי

פלמ"ח, פינג'אן, קפה שחור וכוכבים

אנגלים, מחתרת וילקוט הכזבים

שפם ובלורית, כאפיה על צוואר

ירון זהבי, אלתרמן, תמר

בחורות יפות, מכנסיים קצרים

והיה להם בשביל מה לקום בבוקר

כי לנו, לנו, לנו ארץ זאת.

כאן, איפה שאתה רואה את הדשא

היו פעם רק יתושים וביצות

אמרו שפעם היה כאן חלום נהדר

אבל כשבאתי לראות לא מצאתי שום דבר

יכול להיות שזה נגמר.

יכול להיות שזה נגמר.

---

 כל הפחד הזה...

פחד, הוא אחד המנגנונים הקדומים ביותר בהתפתחות האבולוציונית בכלל והאנושית בפרט. לפחד יש תפקיד הישרדותי בחיי האדם ובלעדיו כנראה, לא היינו מגיעים עד הלום..

פחד, היה כאן קודם – הרבה לפני שאנחנו הגענו. פחד לפני 3.5 מיליארד שנה לא נראה כמו הפחד של היום, הפחד דאז ביצורים חד-תאיים תורגם לתגובת בריחה משינויים ביוכימיים בעקבות גירוי מזיק והמזיקים התבטאו בחומציות, רעלנים, חום או קור – אלו היסודות שיהפכו בעתיד, למה שאנחנו מכירים כפחד.

בעלי-חיים עם מערכת עצבים שהיו לפני כ-500 מיליון שנה פיתחו מנגנון מהיר שמזהה סכנה ומפעיל בתגובה קיפאון, בריחה ותקיפה – זה רבותי האבטיפוס הראשוני של מערכת הפחד שלנו, אנחנו מכנים אותה כיום FFF – Fight, Flight, Freeze וגם המנגנון הזה כבר התפתח והתקדם, היום מוסיפים גם את המושג Faint – להתעלף והמושג הבא הוא Fawn – ריצוי, כל אלו הם תבניות התנהלות נלווים למנגנון ההישרדות האנושית שהתפתחו ומתפתחים עדיין, מפני תחושה חוזרת של נטישה, חוסר הערכה, חוסר הכרה – חוסר נראוּת, תחושת איום ותקיפה.

ביונקים שהיו כאן לפני 200 מיליון שנה, התפתח מיבנה מוחי מרכזי לפחד המכונה, אמיגדלה. האמיגדלה היא זו שמזהה את הסכנה, שומרת את זכרונות הסכנה ומאפשרת למידה מהירה כדי לשרוד.  

בשלב הבא לפני כ-300 אלף שנה, הפחד קיבל "שכבה" חדשה ואם עד כה הפחד התעורר בעקבות דברים שהתרחשו בו בזמן, הרי שהשכבה החדשה הביאה גם את הדמיון והחשיבה לפחד ממה שיקרה בעתיד, פחד ממה שאנחנו מסוגלים לדמיין, פחד חברתי ופחדים נוספים.

פחד, הוא מערכת האזעקה של הגוף. כשהמוח שלנו מזהה איום, אותה אמיגדלה מפעילה שרשרת פעולות עצביות, הורמונאליות ופיזיולוגיות כשהמטרה הנכספת היא לשרוד, להישאר בחיים.

פחד הופעל פעם במפגש מול חיה טורפת, אחר כך התעורר הפחד מתאונה כלשהי או נפילה.

אנחנו משתמשים בפחד גם בפן החברתי, פחד מדחייה, בושה או אובדן המעמד שלנו.

ככל שהמוח האנושי מפותח יותר, נולדים גם פחד מכישלון, פחד מהצלחה, פחד מהעתיד וגם פחד ממחלות – לא תמיד פחד חופף למציאות (כחלק מהתפתחות הדמיון).

אם נרחיב את ההתבוננות שלנו, נוכל לראות שדת – כל דת באשר היא עושה שימוש בפחד, בכנסיות ניתן לראות את גובה המבנה וגודל הבימה עליה עומדים משרתי הדת. הבדלי הגובה בין משרתי הדת לבין פשוטי העם מציבים את השימוש בפחד כחלק מההרתעה.

פוליטיקאים לאורך ההיסטוריה השתמשו בפחד כדי לשלוט באוכלוסייה, להצדיק מלחמות ולייצר לכידות קבוצתית – היזכרו בימים הראשונים בכל אחת מהמלחמות שעברנו, בטוחה שזיכרונות יעלו ויצופו, כמו גם שירים שנכתבו והפכו נכסי צאן ברזל..

גם חינוך משתמש במוטיב הפחד כדי להפיק משמעת ולהרתיע מפני מי שלא הולך בתלם בדרך ובקצב הנדרש למובילים.

פחד יכול להיות לגמרי חיובי כשמבינים שהוא שומר עלינו באמת מפני סכנות אמיתיות ומיד לאחריהן – הוא נעלם.

הקושי מתחיל כשפחד מגיע גם ללא איום או סכנה, כשפחד מתמשך והופך בהמשך לחרדה או פוביה עליהם נדבר בהמשך.

ובואו, מי מאיתנו לא גדל בצל הפחד, כי אם לא נסיים הכל מהצלחת...יבוא השוטר – הא? (מי אמר אכילה רגשית ולא קיבל?)

נסכם אם כך שפחד, במידה מאוזנת – יודע לעודד אותנו לפעולה מטיבה בחיים – כל עוד אנחנו הם אלו שמנהלים את הפחד ולא להיפך.

ברגע בו פחד מתחיל לנהל אותנו, נראה שפחד מגיע בלי סכנה או איום אמיתי, נראה פחד מתמשך לעומת פחד "תקין" שחולף בחלוף האיום/סכנה, כשהפחד מהווה מוטיב מוביל, עם הזמן נראה את הפחד גדל והופך לחרדה ואף לפוביה.

תשאלו ודאי על איזה איום את מדברת?, אריות ונמרים כבר לא מסתובבים ברחובות כמו פעם בטבע – ובכן, הנמרים, האריות ושאר חיות טרף פשטו צורה ולבשו אחת אחרת לאורך האבולוציה – זה יכול להיות מישהו לא נעים שחוויתם מולו חוויה שהותירה בכם רושם מאיים, קשיים כלכליים, קושי בהתמודדות חברתית וגם מהמורות פסיכולוגיות שמסתבר שכל אחד מאיתנו מתחזק...

בעוד אריות ונמרים הסתובבו פעם במרחב המחיה ומדי פעם התעורר הפחד, זה כאין וכאפס לעומת תדירות הפחד והאיום שאנחנו מרגישים נכון להיום ישראל 2026 – אתם בקלות יכולים לנקוב בסיבות.. אמרתם פחד כלכלי?, חברתי? – (חלילה שלא נדע מעוצמת הרשתות החברתיות), קיומי? – מול לילות של אזעקות וחיים בצל קירבה מיידית לממ"ד? –

רוצה לומר שכשהמערכת שמפעילה את מנגנוני הפחד פועלת יתר על המידה על בסיס קבוע ולאורך תקופות ארוכות, (תבדקו עם עצמכם מתי באמת נשמתם במנוחה, מבלי להריץ אלפי מחשבות איך להתמודד ביום יום, מתי הרגשתם שרירים נינוחים ורפויים ולא כאב של כיווץ לאורך זמן?) אני נשארים דרוכים, alerted ומכאן, פחד תופס מקום מאג'ורי ובעיקר, את התפקיד המוביל בחיים – מקום הרבה פחות קל ונחמד לחיות בו.

מחקרי מוח מראים שהמוח בחסות האמיגדלה, יודע להגיב לפחד עוד לפני שהמודעות שלנו מבינה מה בדיוק קורה. כלומר, לפעמים אנחנו מרגישים את הפחד ורק אחר כך, המוח ממציאים/מוצאים הסבר לסיבה – חומר למחשבה...

מעניין לראות שלמרות שפחד מתחיל במוח, אנחנו חווים את הפחד בגוף ממש. הסיבה לכך היא שמערכת ההתראה מפני סכנה ואיום מחוברת ישירות לאברי הגוף דרך מערכת העצבים האוטונומית.

מחקרים מראים שלפחד, יש מפה פיזיולוגית והיא מופיעה לאורך אברי ומערכות הגוף:

לא את כל השינויים המיידיים שמתחוללים כשמערכת העצבים הסימפתטית נדרכת - מקבלת התרעה על איום וסכנה אנחנו מרגישים או נכון יותר, לא לכולם אנחנו שמים לב. אולי כי התרגלנו, אולי כי ישנם סימנים חזקים יותר (לרוב על פי שונות טבעית מאדם לאדם והאברים החלשים של כל אחד מאיתנו) ואולי כי בתוך המכלול הזה שפחד יודע לייצר, אנחנו מגיבים לעוצמה המתחזקת ושוכחים את ההתחלות, את הרגעים הראשונים של חווית הפחד ותגובת הגוף בהתאם.

בתהליך בו פחד מקבל מעמד של תושב קבע במערכת, לאורך זמן מתחילים להתרחש שינויים הורמונליים.

המוח שלנו פיתח חיישנים ברורים לזיהוי פחד והנתונים רבותי, שמורים אצלינו בזיכרון כך שמקומות, ריחות, צלילים, תחושות, הקשרים – הופכים לחלק מהמנגנון שהמוח של כל אחד מאיתנו למד אישית להגדיר את הפחד. כן, פחד יודע להיות "מוצר" שיתופי, יחד עם זאת, פחד הוא חוויה אישית – פרטית.  

כמה פסקאות קודם דיברנו על כך שהאמיגדלה במוח יודעת לייצר תגובה לפחד, הרבה לפני שאנחנו עצמינו מרגישים את הפחד או מבינים מה הסיבה לכך ויתרה על כן, יש מצבים בהם המוח מתחיל להרחיב ולהגדיל את תחושת האיום – תהליך שנקרא הכללה שהופך את הפחד לחרדה. אם למשל מישהו מפחד מכלב מסוים, בהגיע שלב ההכללה, הוא כבר יפחד מכל הכלבים.

ככל שאנחנו במצב כרוני (קחו לדוגמא את השנתיים וחצי האחרונות), הפעילות של האמיגדלה במוח עולה ובמקביל, מערכת הבקרה שלה נחלשת. ככל שהנתונים נשמעים לוגיים, בפועל – בפועל המוח שלנו נהיה רגיש יותר לפחד – ככה זה כשמערכות הבקרה מתרופפות – קחו את זה הכי רחוק שאתם יכולים, תחשבו רגע על 7.10  

עד כאן על פחד, השארתי כמה רמזים על הדרכים בהן פחד יודע לתפוס מקום רחב וגדול יותר ובהמשך, לגדול לשלב הבא...

---

 משפחה מפחידה

במשעול שבין פחד לפוביה, מתגוררת משפחה ענפה שיודעת להביא אותנו למצבים לא פשוטים – מי הם חברי המשפחה ומנין באו? – המשפחה שאנחנו לא רוצים בקרבתה...

 

הכל מתחיל בפחד, פחד לאורך זמן – אותו פחד שיודע לבוא גם כשאין איום או סכנה כפי שהזכרנו שהוכיחו מחקרים בכתבה הקודמת.

ממשפחת הפחד אנחנו מכירים את פחד, חרדה ואפילו פוביה – אלא שהמשפחה הזו מורחבת ויש לה מצבים נוספים כמו למשל בהלה, אימה, דריכות, דאגה, חשש, יראה וגם פאניקה...

נזכור שכל המצבים שאפרט בכתבה זו, הם מעין מדרגות שונות של אותה מערכת ביולוגית – אותה מערכת האיום במוח השומרת על הישרדותנו.

המערכת מפעילה תגובות שונות בהתאם לשני משתנים עיקריים והם:

·        עוצמת האיום הנתפסת

·        מידת הוודאות של האיום

חשש -  הוא השלב הראשון לתחושות האיום. מדובר בתחושת אי-נוחות קלה, מודעות לאפשרות של בעיה, ללא תגובה גופנית חזקה. חשש מסמן איתות קוגניטיבי מוקדם וראשוני.

דאגה – דאגה מתפתחת כשהמוח מתחיל לייצר את אותן מחשבות עתידיות של תרחישים אופציונאליים. מעורבות במדרג זה מחשבות חוזרות, ניסיון לחזות מראש בעיות שעלולות לצוץ ומתח קל מורגש בגוף. דאגה, היא בעצם חשיבה שמנסה לשלוט בעתיד. דאגות אגב, נחשב לאחד מגורמי הסטרס החזקים, שימו לב שדאגות לא ניכרות כלפי חוץ, אנשים רבים עסוקים במחשבות דואגות בהקשר של נושאים רבים בחיים וכלל לא מודעים לכך שעצם המחשבות העודפות, הם מניעים את תחושת האיום ובעקבות כך את מנגנון הסטרס.

חרדה – לחרדה הקדשתי כתבה בנפרד, בעיקר משום שהמצב בישראל בשנים האחרונות העלה את מספר האנשים שסובלים מחרדות ומעבר לכך, חרדה מעלה את המעבר ממחשבה בלבד, לתגובה גופנית.

חרדה מתאפיינת כאמור בדריכות, מתח שרירי, דופק מוגבר יותר מהרגיל, ומחשבות בלתי פוסקות על סכנה עתידית. גם אם האיום עדיין לא קורה כעת בו בזמן, הגוף כבר דרוך ומוכן.

פחד מביא איתו איום ברור ומיידי. פחד מתאפיין בהפעלה חזקה של האמיגדלה. נראה הצפה של הורמון האדרנלין ותגובת FFF. פחד, הוא תגובה הישרדותית מיידית.

פוביה – פוביה היא פחד שמתמקד בגירוי מסוים. פוביה בנויה על טריגר ברור, מעוררת תגובה עוצמתית מאוד מחד ומאידך גם הימנעות.

ההבדל בין פחד רגיל לפוביה הוא תגובה גדולה בהרבה מהסכנה האמיתית.

פאניקה – מדובר בהתפרצות פתאומית של פחד קיצוני. פאניקה מתאפיינת בדופק מהיר מאוד, קוצר נשימה, תחושת סכנת חיים. למעשה מערכת העצבים נכנסת למצב של אזעקת חירום מלאה – בימינו אנו, אנחנו מכירים את האזעקה הזו מקרוב – גם באוזניים וגם בתחושות הנלוות בדרכנו למצוא מחסה.

אימה – אימה היא השלב הקיצוני מבין כל תחושות הפחד. אימה מתאפיינת בהצפה רגשית, בלבול, לעיתים אפילו קיפאון מוחלט – Freeze. קיפאון – אותו ה-F מבין שלושת התגובות במנגנון הסטרס מתרחש כשהאיום נתפס כגדול מאוד או בלתי נשלט ואז האימה משתלטת.

ואם נחלק את מופעי הפחד, הרי שהקורטקס הוא זה שמזהה אפשרות בעיה ומעלה בנו את החשש והדאגה.

חרדה היא תגובה של האמיגדלה.

מערכת העצבים הסימפתטית מופעלת כשפחד עולה

ולמעשה פאניקה ואימה עולים כשנראה הפעלה קיצונית של ציר הסטרס.

 בחיי היום יום רובינו חיים בעיקר בשתי הדרגות האמצעיות כלומר, בין דרגה לחרדה. מופעי פאניקה או אימה  מגיעים לעיתים רחוקות ולא אצל כל אחד.

חשוב לדעת שהמעבר בין שלבי הפחד אינם נעים בקו ישר, אדם יכול לעבור ישירות מחרדה להתקף פאניקה וזה בהתאם לדרך בה המוח מפרש את מצב האיום כחמור מאוד.

מחקרים מראים שרוב האנשים לא נולדים עם מאגר פחדים (מחקרים מראים שקיימים 3-2 פחדים מולדים). מסתבר שפחדים נלמדים ונרכשים במהלך החיים.

פחד מנפילה fear of falling הוא אחד הפחדים המולדים הברורים ביותר. תינוקות מגיבים לכך כבר מגיל צעיר מאוד. מדובר במנגנון הישרדות בסיסי וגם הוא מגיע עם עלייה בדופק, הימנעות ואחיזה.

פחד מרעש חזק פתאומי, Startle reflex. מדובר ברפלקס שקיים כבר אצל תינוקות בני כמה ימים. הרפלקס מופעל כשהמוח מפרש רעש פתאומי חזק כסימן לסכנה אפשרית.

פחד פוטנציאלי מראה שאנחנו לא נולדים עם פחד קיים, אלא עם נטייה ללמוד פחדים מסוימים מהר מאוד לדוגמא, פחד מחושך, גבהים, נחשים, עכבישים וכו'. מחקרים מראים שבני-אדם וגם קופים לומדים את הפחדים האלו מהר בהרבה מגירויים ניטרליים כלומר, לא מדובר בפחד מולד, אלא מוח שמוכן וזמין ללמודים פחדים מסוימים.

הסיבה לשלושת הפחדים הללו המוגדרים "מולדים" היא שלאורך ההיסטוריה שלושת אלו היו סכנות מרכזיות ואלו מאיתנו שפיתחו תגובה מהירה יותר לאיומים אלו, היו בעלי סיכוי גבוה יותר לשרוד.

ועוד לא דיברנו על פחד מכשלון, פחד מהצלחה, דחייה, מחלות, טיסות וכמובן חרדות חברתיות – אלו, נוצרים משילוב של חוויות חיים, למידה חברתית והשילוב שבין דמיון וחשיבה.

חלק מהפן ההישרדותי של האנושות מאפשרת למידה קלה יותר של פחד מאשר ללמוד שלא לפחד. ממש כמו החשיבה השלילית שנתפסת כשומרת על אפשרות הישרדותית גבוהה יותר מאשר חשיבה חיובית שלא לוקחת בחשבון את הסיכונים האפשריים.

---

 חרדות. . .

רגע לפני שמפתחים חרדה רק למקרא כתבה על חרדות - נרגיע. קחו נשימה עמוקה, זו כתבה מרתקת וחשובה – בתוך עמינו אנחנו חיים ומאז שנולדה מדינתנו, השיגרה בישראל נעה על מקצב גבוה וסכנות למכביר ובכלל, כנראה שהיהודי הנודד העביר בנו לא מעט באדיבות הגנטיקה...

תהליך התפתחות חרדה היא תהליך מורכב והמחקר מדבר כיום על כך שאין גורם אחד שגורם לחרדה אלא מספר גורמים משולבי אופי, מזג-טמפרמנט, חוויות חיים ודרכי חשיבה מה שגורם לכך שישנם אנשים שנוטים לפתח חרדות ויש שאינם.

יש אנשים שמערכת האיום במוח שלהם רגישה יותר – רגישות ביולוגית. החלקים במוח שאחראיים לכל מה שעומד מאחורי התפתחות חרדות הם כמובן אמיגדלה – היא זו שמזהה איומים ומפעילה מיידית את תגובת הסטרס FFF וכל ההשלכות הביוכימיות עליהן דיברנו רבות.

היפוקמפוס – אזור קריטי במוח לעיבוד זיכרון וההקשר הרגשי שלו שמושפע משמעותית מסטרס. במצבים של סטרס כרוני, רמות גבוהות של הורמוני סטרס כמו קורטיזול, פוגעות בתפקודו של ההיפוקמפוס, ממש מקטינות את נפחו ובכך מקשות עליו ליצור זכרונות חדשים ובכך מוגברים פחד וחרדה – התהליך הזה משבש את הוויסות הרגשי מול האמיגדלה.

קורטקס פרה-פרונטלי PFC)) הוא החלק שמנהל ומווסת רגשות וסטרס. מה שקורה במצבי לחץ קיצוני או לחילופין כרוני הוא שרמות גבוהות של דופאמין ונוראדרנלין (מוליכים חשמליים במוח) משתקים את פעילות כך שבמצבי סטרס כרוני או קיצוני/אקוטי, השליטה בניהול ווויסות רגשות, עוברת למערכות נקרא להן "פרימיטיביות" יותר ומכאן, נראה פגיעה בתפקידים ניהוליים כמו קבלת החלטות, זיכרון במקום תפקודים גבוהים נראה תגובות רגשיות ואימפולסיביות.

מחקרים מראים שיש ילדים בעל מזג שנקרא "עכבה התנהגותית". ילדים אלו הם בעלי רגישות גבוהה לגירויים, זהירות יתר, נטייה לחשיבה מרובה לפני כל פעולה ודריכות גבוהה מפני סכנות. ילדים כאלו לא בהכרח חרדתיים, אבל הסיכוי שלהם לפתח חרדות בהמשך, גבוה יותר משל ילדים בעלי מזג שונה.

גם גנטיקה היא חלק בהתפתחות חרדות ומחקרים מראים שישנם גנים שקשורים למערכות סרוטונין ודופאמין שיוצרת נטייה בסיסית להגיב חזק יותר לאיום המעורר את "קרנבל הסטרס".

לא נוכל להפריד אדם מסביבתו הטבעית  ומכאן שככל שאנחנו חיים בסביבה ביקורתית, או כזו שמנהיגה דרישות גבוהות, חוויות של בושה או השפלה, טראומה או איום, הורים חרדתיים – כך המוח לומד לזהות מצבים מסוימים כאיום.

דפוסי חשיבה מסוימים גורמים לחיזוק חרדות. נטייה לפרש מצבים כמאיימים, חשיבה ותפיסה קטסטרופלית, הערכת יתר של סכנה או לחילופין הערכה נמוכה יותר ליכולת התמודדות, הם דפוסים קוגניטיביים תומכי התפתחות חרדות.

חלק מהמשותף לאנשים שנוטים לפתח חרדות הם:

·        אופי של רגישות גבוהה,

·        אנשים בעלי מצפון גבוה, כאלו שנוטים לקחת אחריות, שחשוב לה שלא לטעות ובעיקר לעמוד בציפיות

·        מודעות עצמית גבוהה – ובעיקר נטייה לשים לב ולתת חשיבות גבוהה למה שאנשים אחרים חושבים

·        צורך בשליטה וודאות ובעיקר, קושי עם חוסר ודאות

·        חשיבה עמוקה וניתוח יתר – המוח נכנס לסבב אינסופי של מחשבות שמנסות לפתור בעיות עתידיות עוד לפני שהן מתרחשות.

מה שמעניין לראות ולתת על כך את הדעת הוא שהתכונות המשותפות לאנשים שנוטים לפתח חרדות הן גם תכונות של אנשים מאוד מוכשרים, בעלי אינטליגנציה גבוהה, מודעות גבוהה, יצירתיות (את החרדה כאמור מייצרים בדמיון העתידי) ויכולת ניתוח גבוהה.

מוח שמסוגל לחשוב לעומק על תרחישים בעתיד, הוא גם מוח שמסוגל לדמיין סכנות רבות יותר, כלומר פוטנציאל חרדתי אינסופי !!!...

למען ההגינות יש לומר שהמוח האנושי של כולנו, מתוכנת מראש לתפיסה שלילית כחלק מהמסע ההישרדותי שלנו. הגישה היא שפחות מסוכן להחמיץ הזדמנות מאשר לפספס סכנה שהתעוררה...

אם חשבתם שחרדות הן תופעה שמביעה חולשה הרי שהאמת היא שבדיוק ההיפך. חרדות הן שיקוף של מערכת הגנה שהתפתחה בעוצמה גדולה וחזקה מדי.

חרדה מתייחסת לאיום או סכנה עתידית שעלולה לקרות לנו ויכולות להיות לנו חרדות כלליות וחרדות ספציפיות לדברים מסוימים. חרדה חברתית למשל, היא אחת מחמשת החרדות הרווחות ביותר בכלל האוכלוסייה.

מניפת החרדות ענפה ובכל זאת, שלושה פחדים בסיסיים עמוקים עומדים בבסיסן של רוב החרדות:

1)    פחד מדחייה

2)    פחד מאובדן שליטה

3)    פחד מאיום קיומי – מחלה/מוות

·        רבים מסוגי החרדות הם למעשה וריאציות של שלושת הפחדים האלו.

מה שעומד בבסיסן של חרדות בכלל וחרדות חברתיות בוודאי, הן מחשבות – מחשבות שמריצות במוח תסריטי קיצון על כל מה שעלול לקרות לנו כלומר, אלו מחשבות עתידיות.

המחשבה הבסיסית שמטרידה את החרד רצה במעגל סגור ואינסופי. חלק מהמשפטים שממלאים את השורות נעים על "יראו שאני לחוץ, יראו שאני מסמיק, מזיע, רועד, מתבלבל" – כלומר המוח (זו שוב האמיגדלה) מדמיינת מצב כאותי של איום באמצעות חשיפה, שתגרום בתורה למבוכה ותביא בסופו של עניין לדחייה.

עוד דוגמא?, מה יקרה אם אתקע באמצע משפט, או אגיד משהו טיפשי ולא אדע מה לענות – מסלול החרדה ירוץ על התסריט שיקרה אם אטעה טעות קטנה, שתגרום למבוכה גדולה ובסופה אחוש השפלה.

התפיסה של אדם שרואה מצבים כאלו כאפשריים, מעוררת תחושות כמו בושה ואשמה שהוא עשוי/עלול להרגיש בסיטואציות שכאלו והן בתורן, משולות מבחינת החרד, למוות – (זוכרים שההגדרה הראשונית היא גירוי מוגבר לתחושות איום באשר הן).

זו הנקודה בה אנשים שמלווים בחרדות בוחרים בדרכי הימנעות. הימנעות מאפשרת לאנשים חרדים פחות מופעי חרדה – מה שנקרא התקפי חרדה, גם זו דרך לקנות "שקט" אף שהמחשבות, לא עוצרות וממשיכות לנוע הלאה באותו המסלול.

---

זה הסוד שלי - באופן טבעי (secret)

 אחרי כל החרדות הקיומיות בחיי היום יום בכלל ובישראל בפרט וביתר שאת בכמעט שלוש השנים האחרונות – (מתי לא היינו במלחמה/מבצע/מצב הכן?) המפגשים עם חרדות, הפכו עניין תדיר בקליניקה.

החיים בקצב וברצף האירועים ותרחישי החיים מעלים את רף הרגישות של מערכת העצבים של כולנו ואלו מאיתנו הרגישים, בעלי המצפון הגבוה והאינטליגנציה השופעת, מוצאים את עצמם במעגל האינסופי של מחשבות שכבר הבנו, שהן הבסיס להתהוות חרדות כאלו ואחרות.

נשאלת השאלה איך חיים עם חרדות?, מה עושים על מנת לתת לעצמנו מנוח לרגע אחד? – האם זה אפשרי?

תחשבו לרגע על ההשלכות מרחיקות הלכת של החיים בצילן של חרדות ובפרט על ההשלכות הביוכימיות של רמות גבוהות של הורמוני סטרס ומצוקה, אם אמרנו שמילת המפתח לבריאות היא איזון, הרי שחרדות הן משמעות קריטית במסע לאיזון הורמונלי שאני מקווה שהצלחתי כבר להבהיר עד כמה האיזון הזה משמעותי לתפקוד שלנו ואם טרם הספקתי, אומרת כאן שוב – ההתנהלות שלנו, ההוויה שלנו,  התחושות והרגשות שמפעילים אותנו, הם הורמונליים.

השמירה שלנו על עצמינו וקיומנו היא הורמונלית (כל הסטרס הזה מבוסס על משפחת הורמוני הסטרס כמו למשל קורטיזול ואדרנלין) העיכול שלנו מנוהל בידי הורמונים, גם התיאבון והשובע...

הפרשנות שלנו למצבים וסיטואציות בחיים מבוססת הורמונים וכשאנחנו יוצאים מאיזון, איך אומר זאת בעדינות?, אנחנו מאבדים את האיזון, האמת שגם את השליטה על מה שמתחולל בנו וסביבנו – כי יצאנו מאיזון.

בבסיסם של כל כך הרבה סימפטומים ומה שאנחנו מכנים מחלות או תסמינים, עומד כאוס הורמונלי שנדרש לו איזון כדי לאפשר לנו לחיות בשלום עם עצמנו והסביבה.

כפי שקראתם בכתבה על חרדות, אלו הן המחשבות העתידיות (הלא בהכרח נכונות או קרובות למציאות) שמעמידות אותנו בפני כאוס או לחילופין הימנעות כדי לשרוד – זו השאיפה הראשונית והעוצמתית של כולנו שהביאה אותנו עד הלום.

איך שורדים חרדות?

התמודדות עם חרדה אינה היכולת להירגע כאן ועכשיו. מדובר בלימוד מחודש של מערכת האיום בגוף ובמוח כי כאמור, חרדה נוצרת כשאר מערכת ההגנה נשארת פעילה, פעילה מדי לאורך זמן רב – כך שההתמודדות היא שילוב של עבודה עם המחשבות, הגוף, הרגשות וגם הרגלי חיים:

כשחרדה מופיעה, המשמעות היא שהגוף נמצא בסטרס – מכאן שגישות רבות ממליצות להשפיע דרך הגוף לדוגמא באמצעות נשימה.

נשימה שמאריכה את הנשימה, מפעילה את עצב הוואגוס שמפעיל בתורו את מערכת העצבים הפרא-סימפתטית ומאפשר לנו רגיעה.

בגיליון פברואר דיברנו על נשימת אנשי בטחון, טייסים ושאר אנשים שמתמודדים עם מצבים מסכני חיים. חוקרים הגיעו למסקנה שיטת הנשימה 4, 7, 8 (ולפי הסדר שאיפה לארבע פעימות, עצירה ואצירת האוויר למשך 7 פעימות ונשיפה איטית וסדורה למשך 8 פעימות) מסייעת לאנשים אלו להתמודד עם פחדים וחרדות קיומיות שניצבות בפניהם – תחשבו על הטייסים שמפגיזים באיראן או לבנון, תחשבו על אנשי שב"כ או מוסד ופעילויותיהם...

בפועל, ביוכימית – גישת הנשימות גורמת להרגעת הפעילות של האמיגדלה, תוך הפחתת רמות הקורטיזול שזורם בדם, מה שמביא לרגיעה.

יש שמעודדים פעילות גופנית כאחת הדרכים היעילות להורדת חרדה: יש לציין שפעילות גופנית משפרת מצב רוח ואם עד כה לא התנסיתם, אנחנו בדיוק בתקופה הנכונה לבדוק את ההשפעה עליכם, בין אם אתם מצליחים "לזגזג" בין האזעקות לבין אם החלטתם להתאמן בבית.

פעילות גופנית מפחיתה משמעותית את הורמוני הסטרס, מעלה כמות אנדורפינים במוח, מאזנת דופאמין וסרוטונין – כל הליכה של 20 דקות יכולה לעשות עבודה מצויינת לרגיעה.

יש שבוחרים לעשות עבודה עם המחשבות. ככלות הכל, חרדות מבוססות מחשבות קטסטרופליות ולכן, חלק מהגישות לטיפול בחרדות היא היכולת להטיל ספק, לא להאמין אוטומטית לכל מחשבה שעולה בנו:

גישה זו מעלה את השאלות הבאות כדי להתמודד עם חרדות:

1)    מה ההוכחות שהמחשבה נכונה?

2)    מה באמת הסיכוי האמיתי שזה יקרה?

3)    ואם זה יקרה, האם באמת לא אוכל להתמודד עם זה?

עצם התלת הספק, מחלישה את הלופ – הסבב האוטומטי שמייצר מראש חרדה.

מעבר להרגעה פיזית של הגוף באמצעות פעילות גופנית ושיטות נשימה למיניהן, ישנה הגישה הבודקת את המחשבות כפי שפרטתי ומכאן מוצעות גם חשיפה הדרגתית לפחד ולדוגמא, לדבר מול אדם אחד, אחר כך מול שניים ומכאן להעלות את כמות האנשים שמדברים מולם וזאת על מנת ללמד את המוח מחדש שמצב של שיחה או נאום, אינו מהווה סכנה.

חיי שיגרה הם אמצעי מצויין כדי לאפשר לנו תחושת שליטה וייצור בטחון. אנחנו מכירים

את המשמעות הזו אצל תינוקות, פעוטות וילדים כשכל הפרה של השיגרה, מוציאה אותם מהאיזון ולכן, שמירה על סדר יום יציב, שמירה על שינה קבועה וכמובן בשעות היעילות בחסות החשיכה והמלטונין, תכנון מראש של פעולות קטנות וברורות ואפילו רישום ביומן שמאפשר מחיקת מטלות שביצענו – מזכירה שכל הצלחה קטנה, משגרת "מנת" דופאמין למוח שמייצרת לנו תחושת הצלחה ומחזקת את היכולת שלנו להתמודד ככל שמבנה החיים וחיי היום יום שלנו מסודרים, כך אנחנו מרגישים תחושת שליטה בחיים וזו בתורה, מאפשרת למערכת העצבים מצליחה להרגע.

נזכיר גם עבודה רגשית עמוקה בליווי מקצועי לפריקת מתחים רגשיים, טיפוח קשרים אנושיים מפעילים מערכת ביולוגית שמרגיעה את הסטרס באדיבות הורמון האוקסיטוצין – כל שיחה, חיבוק, קשר קרוב יודעים להנגיש מיידית ערה להפחתת חרדה.

וגם ההתייחסות לחרדה משמעותית. מסתבר שעצם המאבק בחרדה קיימת, מחזק אותה. כלומר, ככל שמנסים בכוח שלא להרגיש את החרדה, המוח דווקא מגביר את המעקב אחריה. הגישה מציעה ללמוד לראות את החרדה כתחושה חולפת ולא כאיום.

אני מזכירה שוב שחרדה היא תופעת של מערכת הגנה מגורה, לחרדות יש תפקיד משמעותי, תפקידן להגן עלינו מפני סכנות ומסתבר, שניתן ללמוד לעבודה עם חרדות במקום להילחם בהן...

במפגשים האישיים ואנושיים בקליניקה, אני פוגשת הרבה מאוד חרדות שמניעות ומונעות אנשים מלהגיע למימוש, מונעות אנשים מלהצליח לתפקד בחיים וקשת ההשלכות של חרדות רחבה ודינאמית – החיים בכלל ובישראל בפרט, מספקים לנו די והותר גירויים לכך.

אני באה מהטבע, החיבור לאדמה ולמה שהטבע מספק לנו זורם בעורקי – הוא זה שמחבר אותי פעם אחרי פעם לאהבה לנטורופתיה וליכולת להנגיש עזרה לאנשים, כדי להטיב ולשפר את איכות חייהם – אני לא מתיימרת לרפא, ריפוי מתחיל בהחלטה אישית ועשייה בעקבותיה... אני יכולה להאיר את הדרכים האפשריות, להביא את הדברים שלמדתי בין אם על בשרי ובין אם במסגרות לימודים משך 20 שנה וכולי תקווה שעוד ועוד, כדי לאפשר לאדם להתנסות ולחוות משהו אחר מהמסלולים הקבועים והידועים מראש של התהוות גל חרדה.

מי שחווה חרדה, מכיר את ההתהוות הזו מבפנים, מרגיש אותה עולה ומציפה ואחת ההתמודדויות עם חרדות, היא היכולת לעצור לרגע, לנשום כפי שמוצע, להטיל ספק במעגל המחשבות, לצאת לפעילות גופנית וכו'...

בדיוק במקום הזה, במקום בו הרצון לעזור למטופלים שמתמודדים עם חרדות, פחדים, חששות ואפילו מכאובים מסוגים שונים, העלה בי את המחשבה לחבר את אלו למקום בו לא צריך לעשות שום דבר, אלא פשוט להשתמש במנגנונים הראשוניים שקיימים בנו בני האדם.

אני לא יודעת לומר בבירור כמה מהאנשים שחווים חרדה, מסוגלים לעצור את שטף המחשבות ולעצור לנשום/לצאת להליכה או ריצה או לנהל דיון שכלתני עם המוח ולהטיל ספק במחשבות שמביאות מראש לחרדה ולכן, פניתי למנגנון קדום יותר, פשוט יותר שאין לנו כמעט שליטה עליו – פניתי למערכת הלימבית במוח, כדי להשתמש בריח כמוביל לסיוע.

אני מזמינה אתכם להכנס לאתר שלי (www.beopphentivey.com), שם תוכלו לבחור בלשונית "פודקאסט" להאזין לפרק 26 של הפודקאסט שלי "כלים שלובים באופן טבעי". יצרתי את הפרק הזה על מנת לאפשר לאנשים שרוצים להיעזר באחד מהמוצרים שלי, להבין איך פועל חוש הריח, ממתי הוא קיים בנו ועד כמה משקל ומשמעות יש לריח בחיי בני-אדם. בנוסף, התייחסות ספציפית לשמנים שמצאתי אותם יעילים ופעילים בקליניקה. תוכלו להכנס לחנות האתר ולצפות בכל הדגמים ואני כבר מעדכנת שממש בקרוב, יגיע דגם מחודש לדגם "נועם" כשהוא גדול יותר, ארוך ומקיף את הגוף לרווחת המשתמשים.

ישנם כמה מוצרים שיצרתי – כריות ארומתרפיה – שמשלבים מגע, ריח ויכולת זמינה ופשוטה מבלי להשקיע שום מאמץ כדי להרגיע את מכונת החרדות שנוסעת בקצב גבוה בראש.

שקיות ארומתרפיה ולמשל דגם Secret בנוי בגדול מאפשר החזקה נוחה, מגיע בכוונה ומראש בשלל דגמים וצבעים (28 שכאלו) גם מזינים שמחה מהצבעים והדוגמאות העליזות, גם מספק מגע רך ותומך עם דינאמיות של תוכן השקיות ומעל לאלו, מאפשר את הפעילות האוטומטית הבלתי נשלטת של הנשימה וחוש הריח.

עצם ההרחה מסדירה נשימה טובה יותר ומותאמת להרגעת הגוף ובעיקר, לשמנים נדיפים ישנן השפעות טובות, מגובות מחקרית המאפשרות לנו שלל פעילויות – חלקן, תומך בהתמודדות עם פחדים וחרדות, חלקים פועלים ישירות על התמודדות חברתית, חלקם בעבודה עם מחשבות טורדניות לא פוסקות ואפילו עבודה עם הרגעת לחץ דם, קצב נשימה ועוד כל כך הרבה פעילויות. למען הדיוק, די בכך ששקית ארומתרפיה והשמן שבוחרים לטפטף על הכרית הפנימית יונח קרוב אלינו, נצליח להריח באופן טבעי את השמנים הנדיפים ואלו בתורם, יפעלו עלינו מבלי שנעשה לשם כך דבר.

כריות ארומתרפיה ושילובן עם שמנים נדיפים שאני מייצרת, הן עזרה ראשונה ומעבר לכך, השימוש בשמנים נדיפים מאפשר גם המשך לפעילויות גם מול הפן הפיזיולוגי גופני וגם ברמת הרגעת המחשבות וגם בפן הרגשי מנטאלי.

אני ממליצה בחום לשלב את כל מה שהטבע מאפשר לנו. נכון להנגיש עזרה ראשונה בכלל ולסובלים מחרדות הנושא בו אנחנו עוסקים, שילוב טיפול מעמיק עם פרחי באך עשוי לתת מענה אישי ומערכתי משפחתי גם יחד לילדים , מתבגרים ומבוגרים גם.

המלצה חמה – הקשיבו לפרק 26 של הפודקאסט "כלים שלובים באופן טבעי" דרך האתר, בערוץ ה-YouTube שלי או דרך הספוטיפיי והרשתות החברתיות, כדי להבין עד כמה הטבע מנגיש לנו סיוע קל, זמין ונוח.

---

לסיכום גיליון בתקופה שמאתגרת גם את התחושות וגם את המצבים בהם אנחנו נדרשים לעמוד וכמובן את כל מכלול המחשבות שרצות לכל אחד מאיתנו בצורה זו או אחרת בראש, חשוב להדגיש שכל שלבי הפחד ניתנים לשינוי, לטיפול אם נכון לכנות זאת כך.

עצם המודעות לקיומם של פחדים וחרדות ומעלה, מאפשרים פתח והזדמנות לשינוי ושיפור בהתמודדות עם מצבים שמאתגרים אותנו.

הוכחות קיימות לכך שאנשים שפחדו לרכב על אופניים הצליחו למצוא חדווה בכך, אנשים שסובלים מחרדת טיסות כן מצאו את הדרכים לטוס ולטייל בעולם.

השאלה היא תמיד למי אנחנו נותנים זמינות וקדימות ראשונית. ועד כמה אנחנו סובלים ממופעי הפחד אל מול הרצון לשפר את איכות החיים – דרכים לשיפור לא חסרות, זה עניין של בחירה...

מאחלת לכולנו שהמלחמה מול איראן תסתיים,

שתוסר האפשרות להשתמש בכלי-נשק לא קונבנציונאליים

שנצליח למצוא סיבות ודרכים נעימות ומאפשרות הקלה בתקופה הזו – יצירתיות ואופטימיות הן שילוב אופטימלי (תחשבו על הסרט החיים היפים-עד כמה שזה נשמע הזוי) - נסו לפרוט ולהגדיל ולהאדיר את הדברים הקטנים שעושים לנו טוב

יחד, אנחנו יכולים להתמודד עם הרבה מעבר למה שאנחנו חושבים...

זו הדרך הטובה לחזק ולהתחזק.

שלכם באהבה,

תמר