top of page

גיליון נובמבר 2026 - מגזין באופן טבעי

לפני דקה (1)
זמן קריאה 27 דקות
תמונת אווירה חורפית, עננים אפורים, מטריות בצבעי אפור ושחור מעופפות בשמים וביניהן מטריה צהובה אחת

פתח דבר


חודש נובמבר עומד בשער הכניסה לחורף שמצפה לנו וכולנו תקווה שאל-ניניו השנה, יהיה חביב איתנו ויארגן לנו מופעים שנוכל לעמוד בהם, לא עוד אסונות ושיטפונות, אלא חורף כהלכתו רווי בגשמי ברכה שימלאו את המטעים והשדות.


עמקי עונת הסתיו ובעיקר החורף, מפגישות אותנו עם חשיכה מוקדמת, תחושת התכנסות, הגשם "עוזר" לנו להחליט לעכב יציאה או לדחות אותה, מה שמביא בתורו את אורח החיים החורפי למקום יותר יושבני, שמעלה בתורו – סבירות לעלייה במשקל – תודו שהייתי מאוד עדינה ומנומסת...


אין לי כוונה לדבר על השמנה כנושא מרכזי, אולי היא תהיה בשולי הדברים. מה שמעניין לי הוא לעסוק בשומן, כי מתוך הניסיון שלי, יש בלבול עצום בקרב האוכלוסייה בין שמן לשומן, בין התפקידים של כל אחד מהם ובעיקר, יש לי הרושם שיחסי הציבור של שומן הם לא משהו ומבחינתי, זה חשוב ומשמעותי.


אולי שווה לעצור לרגע ולבדוק אם מה שאנחנו חושבים שאנחנו יודעים על שומן, אכן נכון.

האם שומן הוא רק מאגר עודף שאנחנו מנסים להיפטר ממנו?, האם כל השומנים שווים?, האם השומן שאנחנו אוכלים הוא אותו שומן שהגוף שלנו אוגר? ובעיקר – וכאן אני מבקשת מכם לתת את המחשבה והדעת, האם אנחנו באמת יכולים להתקיים בלי שומן?...


שומן רבותי, הוא הרבה יותר ממה שנדמה לנו. מדובר במקור אנרגיה, חומר בנייה חיוני לתאים, שותף משמעותי בתפקוד מערכת העצבים, סייען ספיגת ויטמינים מסוימים ושותף פעיל בוויסות מערכות הורמונליות.


מבחינתי, זו קריאת כיוון להוריד את השומן מספסל הנאשמים, לתת לו הזדמנות, להכיר אותו קצת יותר מקרוב, להבין את תפקידו, להבין מה אנחנו צריכים ממנו ומתי דווקא עודף או לחילופין חוסר בשומן, עלולים להפוך לבעיה...


ושימו לב למשפט הזה: רקמת שומן עצמה, היא איבר פעיל, שמקיים תקשורת מתמדת עם מערכות שונות בגוף !!! –    אמרתי לכם, רקמת שומן היא לגמרי לא מה שאנחנו חושבים ויודעים ולכן, גיליון נובמבר 2026 של המגזין באופן טבעי, מוקדש למסע בעקבות השומן.


מהצלחת אל התאים, ממאגרי האנרגיה אל המערכת ההורמונלית, מהתדמית שדבקה בשומן אל התפקידים החשובים שהוא ממלא בחיינו – כי מסתבר שלא כל מה שנראה לנו מיותר, הוא אכן מיותר ולפעמים, דווקא מה שאנחנו מנסים להרחיק מעצמנו, הוא דווקא אחד הדברים שהגוף שלנו זקוק להם ביותר...

 

 

 

 

 

מאחלת לכולנו שלהי סתיו ותחילת חורף בריאים ונפלאים,

קריאה מועילה

ומזמינה אתכם להעביר ולשתף את הגיליונות הלאה

חברה בריאה מועילה לכולנו.

 

 

שלכם באהבה,

 

 

תמר



ש ו מ ן – נעים להכיר...


מה שאתם רואים בתמונה הוא דימוי לגוש של שומן שמצטבר לנו בגוף, בעיקר באיזור הבטן.

 

נסו לעצום לרגע את העיניים ולחשוב על שומן, איזו תמונה תעלה ראשונה לנגד עיניכם?


 

אולי תראו חבילת חמאה, אולי זה יהיה בקבוק שמן זית, אולי תראו בטן גדולה?

 

מעניין שהשפה שלנו משתמשת באותה המילה לתיאור דברים שהם בעצם כל כך שונים. מה שמעניין הוא שכולנו משתמשים בה בביטחון גמור, כאילו ברור לנו בדיוק במה מדובר...

 

נתחיל מההתחלה ונעשה סדר:

המילה שומָן משמשת אותנו גם לתיאור רכיב תזונתי וגם לתיאור רקמה בגוף. השימוש המשותף קשור לדמיון המוחשי בין החומרים. היום אנחנו יודעים שיש ביניהם גם קשר כימי עמוק.

 

מבחינה כימית, קיים קשר הדוק בין השומן שבמזון לבין השומן שנאגר בתאי-הגוף. בשני המקרים, מדובר בעיקר בטריגליצרידים (Triglycerides) — מולקולות הבנויות מגליצרול, שאליו קשורות שלוש חומצות שומן.

כשהגוף אוגר אנרגיה בתאי השומן (אדיפוציטים), הוא עושה זאת בעיקר באמצעות אגירת טריגליצרידים, אותם חומרים שאנחנו פוגשים גם במזון, אלא שכאן חשוב להבין את ההבדל:

בעוד שבמזון מדובר במולקולות שומן, בגוף הן נאגרות בתוך רקמת שומן חיה ופעילה, המורכבת מתאים וממלאת תפקידים ביולוגיים רבים. כלומר, למרות הדמיון הכימי, קיים הבדל משמעותי בין השומן שאנחנו אוכלים לבין רקמת השומן שבגופנו.

 

בפועל יש לציין שהמילים נוצרו הרבה לפני שהביוכימיה המודרנית למדה להבדיל בין רקמות ביולוגיות למולקולות מזון.

 

השורש ש-מ-נ גזור ממקור שמי עתיק, הקשור למושגים של שומן, שמנוניות ודשנות. מעניין שגם באנגלית המילה FAT, משמשת לתיאור שומן במזון וגם לתיאור שומן בגוף.

 

בעולם הרפואה והביולוגיה, מבחינים בין המושגים באמצעות מונחים מוגדרים LIPIDS (ליפידים):

Lipids - ליפידים הם משפחה רחבה של תרכובות אורגניות שרבות מהן אינן מסיסות היטב במים ובהן חומצות שומן, טריגליצרידים, פוספוליפידים וכולסטרול.

Fat  - הוא מונח המשמש בעיקר כחומר תזונתי או כחומר אגירה, לעיתים גם לרקמת שומן בשפה הרגילה.

רקמת שומן Adipose Tissue – רקמה חיה שבה נאגר חלק ניכר מהשומן בגוף, הממלאת גם תפקידים אנדוקריניים, חיסוניים ומטאבוליים.

 

למרות השם המשותף, יש הבדל משמעותי בין מולקולות השומן שבמזון, לבין רקמת השומן שבגוף. הראשונה היא חומר ואילו השנייה, היא רקמה חיה ופעילה, המורכבת מתאים וממלאת תפקידים ביולוגיים מגוונים.

 

שומן גופני Adipose Tissue רקמת שומן מורכבת מתאי שומן חיים, לצד רשת כלי-דם, תאי חיסון, תאי עצב ומרכיבים נוספים.

 

רקמת השומן אינה "מחסן סביל", או כמו שאני מכנה אותו "המחסן של כאילו". מדובר גם באיבר אנדוקריני פעיל, שמפריש הורמונים ומולקולות איתות (אדיפוקינים) ובהם לפטין, אדיפונקטין וציטוקינים המשתתפים בתהליכי דלקת.


קחו למשל את הלפטין, שאנחנו רגילים לכנות אותו "הורמון השובע". בפועל, תפקידו מורכב הרבה יותר: הוא משקף, בין היתר, את מצב מאגרי האנרגיה בגוף ומשתתף בוויסות הרעב וההוצאה האנרגטית לאורך זמן.

הנה, עשינו לו כבוד.

 

ואחרי כל זה נשאלת השאלה, איך בעצם השומן שאנחנו אוכלים מוצא את דרכו אל רקמת השומן בגוף?

 

בניגוד למה שאולי נדמה לנו, השומן שבצלחת אינו פשוט נודד בשלמותו אל הבטן או הירכיים ומתיישב לו שם בנחת...

 

תחילה הוא עובר פירוק במערכת העיכול. תוצרי הפירוק נספגים בתאי המעי, ורבים מהם מורכבים מחדש לטריגליצרידים (בתאי המעי) ואז נארזים בחלקיקים הנקראים כילומיקרונים. אלו עוברים דרך מערכת הלימפה אל מחזור הדם.

 

אנזים בשם ליפופרוטאין ליפאז LPL פועל בצד הפונה לדם של תאי האנדותל בנימי הדם של רקמות השומן והשריר, שם הוא מפרק טריגליצרידים הנישאים בכילומיקרונים ובחלקיקי VLDL, ומשחרר מהם חומצות שומן.

חלק מחומצות השומן משמשות לייצור אנרגיה ואחרות נכנסות לתאי השומן, מורכבות מחדש לטריגליצרידים ונאגרות לשעת הצורך.

 

הגוף שלנו יודע לייצר חומצות שומן גם מחומרי מוצא שאינם שומן, בתהליך המכונה ליפוגנזה חדשה De Novo Lipogenesis. כלומר, השומן שאנחנו אוגרים אינו בהכרח אותו שומן שאכלנו. הגוף מפרק, מעבד, מייצר, מרכיב ומאחסן בהתאם לצרכיו ולמצבו המטאבולי.

 

 

נסכם אם כך שהמושג שומן מתייחס הן לרכיב תזונתי והן לרקמה ביולוגית בעלת תפקידים משמעותיים.

 

אם כבר הגענו עד כאן, הגיע הזמן להכיר מושג נוסף שעשוי לטרוף מעט את הקלפים – קבלו אותו.... שֶמֶן...

 

כשאנחנו מדברים על שומן ושמן כחומרים תזונתיים, ההבדל ביניהם אינו נעוץ בהכרח במהות הכימית שלהם, אלא בעיקר בהרכב חומצות השומן ובתכונות הפיזיקליות הנגזרות ממנו. גם כאן, כמו תמיד בטבע – יש יוצאים מן הכלל...

 

גם שמן וגם שומן מורכבים בדרך כלל בעיקר מטריגליצרידים אותם כבר הכרנו בתחילת הכתבה.

 

שמן OIL לרוב נוזלי בטמפרטורת החדר משום שהוא עשיר יחסית בחומצות שומן בלתי רוויות

 

שומן FAT לרוב מוצק או מוצק למחצה בטמפרטורת החדר, לעיתים קרובות בשל שיעור גבוה יותר של חומצות שומן רוויות...

 

ואחרי כל התובנות, דצמבר מחכה לנו ממש מעבר לפינה עם כל ההסברים הפיזיולוגיים והמוחשיים של שמן, שומן וקלוריות גם...


דיה לסופגנייה בשעתה...


 

האדריכל הסמוי של היציבות האנושית...

התמונה מראה פסל גוף אישה מדגימה יציבות מושלמת בעמידה יחפה על קורה צרה כהשלמה לאדריכל השומר על יציבות הגוף האנושי

 

קבלו אותו במחווה אוהדת, השומן בגוף האדם אינו כפי שגרסתי בכתבה הקודמת, "מחסן של כאילו".


רבותי וגבירותי, מדובר במגן ששומר עלינו מפני קור וזעזועים, מדובר במטבע אנרגטי שמתדלק את חיינו והוא גם אחד הנגנים החשובים בתזמורת הפיזיולוגית של המערכת  ההורמונלית, המוח ומערכת החיסון...

 

לפני שנצא למסע מרתק ונתחקה על תפקידי רקמת השומן בגוף האנושי, אני מבקשת להכיר לכם את סוגי רקמות השומן בגוף: רקמת שומן לבן, חום ובז'... כן, כן...

 

רקמת שומן לבנה White Adipose Tissue, משמשת בעיקר לאגירת אנרגיה, תקשורת הורמונלית, בידוד, תמיכה מכנית ואגירת ליפידים באופן מבוקר.


רקמת שומן חומה Brown Adipose Tissue, מתמחה ביצירת חום באמצעות תהליכים מיטוכונדריאליים, במיוחד בעקבות הפעלה עצבית בתגובה לקור.


תאי שומן בז' Beige Adipocytes, תאים המצויים במאגרי שומן לבן, המסוגלים לרכוש תכונות של ייצור חום בתאנים מסוימים.

 

בואו, זה לא הצבע שעושה את ההבדל, אלא רקמות  ותאים בעלי פעילות מטאבולית שונה. מחקרי מיפוי תאי שומן מצביעים גם על מגוון גדול של תת-אוכלוסיות, בהתאם למיקום בגוף ולתפקיד הביולוגי – לאט, לאט נגיע גם לשם...

 

 

תפקידי רקמת השומן בגוף האנושי:

·        מאגר האנרגיה הגדול שלנו:

זה כנראה התפקיד המוכר ביותר, אבל אפילו הוא, לא ממש מובן מאליו:

כל גרם שומן תזונתי, מספק בקירוב 9 קילו-קלוריות. אגירת אנרגיה בצורת טריגליצרידים יעילה במיוחד משום שהם מרוכזים ואינם קושרים כמויות גדולות של מים, בניגוד לגליקוגן.

 

בצום, בין ארוחות ובמהלך פעילות גופנית ממושכת, הגוף יכול לפרק טריגליצרידים באמצעות ליפוליזה (תהליך פירוק <טריגליצרידים> לגליצרול וחומצות שומן חופשיות) ולשחרר חומצות שומן וגליצרול.

חומצות השומן יכולות לשמש להפקת אנרגיה, בין היתר בשרירים, בלב ובכבד. הגליצרול, יכול להשתתף בתהליכי יצירת גלוקוז – בעיקר בכבד.

 

זהו מנגנון מרכזי בהישרדות האדם בתקופות שבהן אספקת המזון אינה רציפה.

 

·        הגנה מפני הצטברות שומן במקומות הלא נכונים:

כאן נמצאת אחת התגליות החשובות עליה ודאי תרצו ללמוד...  שימו לב, רקמת השומן משמשת מאגר מווסתם לאגירת ליפידים:


כשהגוף מסוגל לקלוט עודפי חומצות שומן ולאגור אותן כטריגליצרידים בתוך תאי השומן, הוא עשוי לצמצם את הצטברותן ברקמות שאינן מתמחות באגירת שומן.

 

לעומת זאת, כשאר יכולת האגירה נפגעת, עלולים להצטבר ליפידים בכבד, בשרירים ובאיברים נוספים.

 

במצבים מסוימים, הצטברות זו קשורה למה שאנחנו כבר מכירים "תנגודת לאינסולין" ולנזק תאי, בתהליך המכונה ליפוטוקסיות (Lipotoxicity).

 

בוא נדייק, לא כל הצטברות של טריגליצרידים בתוך תא היא רעילה: הבעיה קשורה גם לסוגי מולקולות השומן, לכמות שלהן, למיקום וליכולת התא להתמודד איתן.

 

 

·        איבר אנדוקריני – המפעל לתקשורת הורמונלית:

רקמת השומן אינה מקבלת רק מסרים הורמונליים אלא גם שולחת אותם.

 

רקמת שומן מפרישה אדיפוקינים וחומרי איתות נוספים המשפיעים על המוח, הכבד, השרירים, כלי-הדם ומערכת החיסון.

 

לפטין (Leptin)        מאותת למוח על מצב מאגרי האנרגיה, ומשתתף

                             בוויסות הריב, ההוצאה האנרגטית והרבייה.

 

אדיפונקטין

(Adiponectin)        משתתף בוויסות רגישות לאינסולין, חילוף חומרים

                             של גלוקוז ושומנים ולתהליכי דלקת.

 

אפלין (Apelin)        מעורב באיתות מטאבולי ובתפקוד כלי-הדם.

 

ציטוקינים וכמוקינים משתתפים בתקשורת חיסונית ובוויסות תגובות

                             דלקתיות.

 

הנקודה המרתקת היא שרקמת השומן מקיימת תקשורת דו-כיוונית גם עם מערכת העצבים.

 

סקירה שפורסמה ביוני 2026 במגזין המדעי Nature Reviews Endocrinology, מתארת אותה כמרכז תקשורת שמשלב מסרים הורמונליים ועצביים שמגיבה גם לתזונה, קור, פעילות גופנית ושינויים מטאבוליים.

 

·        ויסות רעב, שובע וזמינות אנרגיה:

ככל שמסת השומן גדלה, רמות ההורמון לפטין בדרך כלל עולות. לפטין מאותת למוח על מצב מאגריה האנרגיה כפי שהוסבר קודם לכן.

 

כשמאגרי השומן מצטמצמים מאוד, רמות הלפטין גבוהות לצד תגובה מוחלשת אליו – תופעה המכונה "תנגודת ללפטין"

 

לכן, לא נכון לחשוב שהרבה לפטין, פירושו בהכרח שובע מוגבר.

 

·        תמיכה במערכת החיסון:

בתוך רקמת השומן מצויים מקרופאגים, לימפוציטים ותאים נוספים של מערכת החיסון.

 

הם משתתפים בתחזוקת הרקמה, בפינוי תאים פגועים, בתהליכי תיקון ובהתמודדות עם שינויים מטאבוליים.

 

כשרקמת השומן מתרחבת באופן שאינו מלווה בהסתגלות תקינה, עלולים להתפתח שינויים בפעילות תאי החיסון, שמובילים לדלקת כרונית בדרגה נמוכה. (תקראו שוב, זה ההסבר המדויק למושג דלקת בהקשר של סוכרת, טרשת עורקים ועוד)

 

כלומר, מערכת החיסון היא חלק טבעי מתפקוד רקמת השומן, ורק בנסיבות מסוימות, התקשורת הזאת הופכת לבעייתית.

 

·        שמירה על חום:

כאן נפגוש שני מנגנונים שונים.

 

רקמת השומן התת-עורית מספקת בידוד ומסייעת לצמצם איבוד חום.

 

לעומתה, רקמת השומן החומה, מסוגלת לייצר חום באופן פעיל באמצעות החלבון UCP1 במיטוכונדריות.

 

שומן חום חשוב במיוחד לתינוקות, אבל קיים גם אצל מבוגרים. עם העלייה בגיל, כמותו ופעילותו נוטות לרדת – הסבר פשוט למי שרוצה להבין למה לסבתא וסבא כל כך קר.

 

עם זאת, אין עדיין בסיס להמליץ על חשיפה קיצונית לקור כאמצעי מוכח לירידה משמעותית במשקל, אף שאני מודה שיצא לי להיתקל בקליניקה בכמה מקרים של ירידה משמעותית במשקל לאחר חשיפה מתמשכת לקור.

 

·        ריפוד, הגנה מכאנית ותמיכה במבנים אנטומיים:

לרקמת השומן יש גם תפקיד מכאני:

כריות השומן בעקבים ובכפות הרגליים, מסייעות בפיזור עומסים ובספיגת זעזועים. רקמות שומן באזורים נוספים, מספקות ריפוד ותמיכה למבנים סמוכים.

 

זה חשוב במיוחד כשמדברים על הזדקנות, הידלדלות כריות השומן בכפות הרגליים עלולה לתרום לכאב בעת הליכה ולעומס מקומי מוגבר.

 

אבל ריפוד אינו הופך אל כלל השומן בגוף לגורם המונע שברים או נפילות. כאן מעורבים גם שרירים, עצמות, מערכת העצבים ושיווי משקל.

 

·        מערכת הרבייה והפעילות ההורמונאלית:

לרקמת השומן תפקיד גם במערכת הרבייה.

לפטין משתתף באיתות על זמינות אנרגיה למוח כפי שכבר הסברתי. איתות זה קשור לפעילות התקינה של הציר ההורמונאלי האחראי על רבייה.

בנוסף, ברקמת השומן פועל האנזים ארומטאז, המשתתף בהמרת אנדרוגנים לאסטרוגנים.

לתהליך הזה, יש משמעות מיוחדת אצל נשים לאחר גיל המעבר, כאשר ייצור האסטרוגנים בשחלות הולך ופוחת.

אבל חשוב לזכור: עודף משמעותי של רקמת שומן, עלולה גם להגביר חשיפה הורמונאלית בדרכים הקשורות לסיכונים בריאותיים מסוימים.

לכן, גם כאן הנושא הוא איזון פיזיולוגי ולא שאיפה לכמות שומן מרבית או מזערית.

וכאן אני מבקשת לשתף אתכם במקום האישי שלי. הייתי בת 15 כשאמא שלי הרימה דגל אדום מרוב דאגה (ככה זה אצל ג'ינג'ים, הם מאדימים מרוב דאגה וגם צחוק וכעס), לעובדה שעדיין לא קיבלתי מחזור בגילי המופלג.

עברתי מסכת בדיקות ארוכה, לא נעימה וגם מוזרה. אחת הבדיקות שאני זוכרת שהעלו בי תהיות היתה בדיקה בקליבר של כמות השומן שמתאסף בגב, בדיוק כחלק מהמקום שבא לבדוק את הקשר בין רקמת שומן ופעילות הורמונאלית.

 

·        תקשורת עם מערכת הלב וכלי-הדם:

רקמות שומן המצויות סביב הלב וכלי-דם, אינן רק מעטפת אנטומית.

 

רקמות שומן אלו מקיימות תקשורת מקומית עם הרקמות הסמוכות באמצעות מולקולות איתות, ויש להן תפקידים פיזיולוגיים מורכבים.

 

עם זאת, כאשר מצטברת כמות גדולה של שומן באזור הלב, או משתנה הרכב החומרים המופרשים ממנו, הפעילות עשויה לתרום לדלקת, לפיברוזיס (הצטלקות רקמה) ולפגיעה בתפקוד הלב וכלי-הדם. זה תחום מחקר פעיל, וההשפעות משתנות לפי סוג מאגר השומן ומיקומו.

 

·        ויסות מטאבולי בעת הזדקנות:

היכולת של רקמת השומן להתחדש, לייצר תאי-שומן חדשים, להגיב לאינסולין ולשמור על תקשורת תקינה עם מערכת החיסון, משתנה עם השנים.

 

כשאנחנו מזדקנים, מתרחשים לעיתים שינויים בפיזור השומן, ירידה בחלק מהמאגרים התת-עוריים ועלייה יחסית בשומן ויסצרלי (תוך בטני) ובשומן המצטבר בתוך איברים.

 

סקירה משנת 2025 של המגזין Nature Reviews Endocrinology מתארת שינויים אלו כחלק מתהליך הזדקנות הרקמה, ומדגישה שהם עשויים להשפיע על הבריאות המטאבולית גם בלי שינוי גדול במשקל הגוף.

 

אחרי שהכרנו חלקים משלל תפקידיה של רקמת השומן, אפשר לחזור לרגע לכותרת הכתבה בדבר האדריכל הסמוי של היציבות האנושית:


תשאלו למה דווקא אדריכל ועל שום מה היציבות?

ובכן, רקמת שומן אינה רק מאגר אנרגיה, שכבת בידוד או ריפוד לאיברים פנימיים. היא משתתפת במערכת מורכבת של תהליכים שמאפשרים לגוף לשמור על הסביבה הפנימית שלו יציבה גם כשהתנאים סביבו משתנים.


רקמת השומן כמו נמלים, אוגרת אנרגיה כשזו זמינה ומשחררת אותה כשהגוף זקוק לה, משתתפת בוויסות חום הגוף, מתקשרת עם המוח ועם המערכת ההורמונאלית, לוקחת חלק בפעילות מערכת החיסון ומסייעת לאגור ליפידים במקומות המתאימים להם.


היכולת הזו של הגוף לשמור על איזון פנימי היא מה שאנחנו מכנים הומיאוסטזיס Homeostasis

ורקמת השומן?, היא אינה האדריכל היחיד של המערכת המופלאה הזאת, היא בהחלט אחת השותפות החשובות בתכנון, בתחזוקה ובשמירה על יציבות המערכות שלנו.


יציבות אנושית אינה נבנית רק ממה שמחזיק אותנו זקופים, אלא גם מכל אותם מנגנונים סמויים שמאפשרים לנו להמשיך לתפקד כשהחיים מסביב, אינם עומדים לרגע במקום.

תפקידו של אדריכל אינו להניח בעצמו כל לבנה בבניין, אלא הוא זה שיודע איך לחבר את החלקים השונים וליצור מהם מבנה שלם, יציב, מתפקד והכי קרוב לסינרגיה שאפשר.



 

חסר ועודף של רקמת שומן. . .

התמונה המצורפת משקפת גבר בעל רקמת שומן גבוהה ואישה עם רקמת שומן מאוד מצומצמת והמסר של התמונה כתוב גם תחת קערת המאזניים של האישה הרזה המושכת את המאזניים כלפי מטה - "מחיר הבריאות" ומתחת לתמונה נכתב, כשמדובר בבריאות, לא תמיד הכף הכבדה היא זו שמדאיגה יותר

 

על מחסור בשומן מדברים הרבה פחות מאשר על עודף שומן אף שלפעמים התוצאות שלו... עשויות להיות מפתיעות במיוחד.

 

יחד עם זאת ואני חייבת להדגיש, אין מצב יחיד שנקרא "חוסר שומן". יש להבחין בין מחסור ברקמת שומן, מחסור באנרגיה ומחסור בשומן תזונתי.

 

דומני, שאחרי הכתבה על תפקידי השומן והיכרות מקדימה בכתבה על השומן, אפשר להבין את שלושת המצבים כשונים:

 

כאמור, אנחנו מדברים על שלושה מצבים שונים:

 

1.    אובדן שומן עקב תת-תזונה ממושכת:

כשאדם צורך לאורך זמן פחות אנרגיה מכפי שגופו זקוק לה, הגוף נאלץ להשתמש במאגרים שקיימים.

 

במצבי מחסור אנרגטי, הגוף משנה את היחס בין ניצול מאגרי הגליקוגן לשימוש בשומן, ובמחסור ממושך, עלולה להתגבר גם הפגיעה בחלבוני הגוף ובמסת השריר.

 

במצבי מחסור חמורים, עלולים להופיע:

·        פגיעה בוויסות חום הגוף ורגישות מוגברת לקור.

·        ירידה בהורמון הלפטין ושינויים במערכת ההורמונאלית.

·        הפרעות במחזור החודשי ובפוריות אצל נשים בגיל הפוריות.

·        פגיעה בבריאות העצם ועלייה בסיכון לשברים.

·        ירידה במסת השריר, בכוח וביכולת התפקודית.

·        פגיעה בתפקוד החיסוני ובהחלמה ממחלות.

חשוב להדגיש שבמצבים כאלה, לא כל הפגיעות נגרמות מעצם אובדן רקמת שומן. חלק משמעותי מהן נובע מהמחסור הכולל באנרגיה, בחלבון וברכיבי תזונה חיוניים.

 

זמינות אנרגיה נמוכה לאורך זמן, עלולה לפגוע במערכת הרבייה, בעצמות,  במערכת החיסון, בתפקוד הלב ובמערכות נוספות גם אצל ספורטאים שנראים בכושר גופני גבוה – כך עולה ממסמך הקונצנזוס של הוועד האולימפי הבינ"ל משנת 2023.


לפני כשנה פנתה אלי אישה בראשית שנות הארבעים לחייה לטיפול בנשירה וחולשה קשה. מדובר באישה משכילה, בעלת תואר שני ועוסקת בהוראה, אמא לשני ילדים בראשית שנות העשרה והמצוקה שעלתה ממנה היתה סביב עייפות קשה ברמת התשישות בליווי נשירה קשה, הביאה אותי לשאול על אורחות החיים שלה.


עוד לפני שהגעתי להתבונן על בדיקות הדם שלה, שאלתי על המחזור החודשי וכאן היא סיפרה שכבר כמה שנים מאז פסק המחזור (מגיל 37 לערך) וכששאלתי על הפרעות אכילה, נשברה הגברת מעבר לקו ופרצה בבכי.


אני משתפת אתכם בנקודה הזו כיוון שאנשים לא מודעים להשלכות של ירידה ברמת השומן בעקבות תת-תזונה או אולי קל יותר לומר הפרעות אכילה באשר הן.


בהמשך השיחה עם אותה גברת, עלו וצפו השלכות נוספות כמו פגיעה בזיכרון, קושי לשמור על חוט מחשבה ולהישאר ברצף באותה מטלה – אלו תופעות שעשויות להתלוות למחסור אנרגטי, לחסכים תזונתיים, לשינויים הורמונליים ולגורמים רפואיים נוספים. גם הפסקת הווסת סביב גיל 37, דורשת בירור בפני עצמו.


על מנת לספק את סקרנותכם ולסגור את הדוגמא ששיתפתי, בהמשך התברר שאותה מטופלת התמודדה במשך שנים ארוכות עם הפרעות אכילה ותת-תזונה ממושכת. מצבים אלו עשויים להסביר חלק משמעותי מהתסמינים שתיארה וממחישים עד כמה חשוב להתבונן בתמונה הבריאותית כולה.

 

2.    ליפודיסטרופיה – כשאין מספיק מקום לאגור שומן:

ליפודיסטרופיה (Lipodystrophy) היא קבוצה של הפרעות, חלקן גנטיות וחלקן נרכשות, בהן רקמת השומן חסרה, אינה מתפתחת כראוי או נעלמת מאזורים מסוימים.

 

אנשים הסובלים מליפודיסטרופיה עלולים לפתח

באופן מפתיע:

·        תנגודת קשה לאינסולין ולעיתים גם סוכרת.

·        רמות גבוהות מאוד של טריגליצרידים בדם.

·        הצטברות שומן בכבד.

·        הפרעות הורמונאליות ומטאבוליות נוספות.

 

תודו, זה נשמע כמו פרדוקס שאדם יכול להיות גם חסר רקמת שומן תת-עורית ובו בזמן, לסבול מהצטברות שומן מזיקה באיברים פנימיים...

 

ההסבר קשור לפגיעה ביכולת הגוף לאחסן ליפידים בצורה בטוחה יחסית בתוך רקמת השומן. כתוצאה, עלולה להיות הצטברות שומן ברקמות אחרות, לצד הפרעות בהפרשת הורמונים שמקורם באדיפוציט (תא שומן).

 

3.    מחסור בשומן בתזונה:

גם אדם בעל מאגרי שומן גדולים בגופו, זקוק לאספקה  תזונתית מתאימה של חומצות שומן חיוניות.

 

הגוף לא יכול לייצר בעצמו חומצה לינולאית (אומגה 6) וחומצה אלפא-לינולנית (אומגה 3) ולכן, אין לנו ברירה אלא לספק את אלו מהמזון.

 

תזונה דלה מאוד בשומן, במיוחד אם אינה מאוזנת, עלולה להוביל למחסור בחומצות שומן חיוניות.

 

בנוסף, הפרעות משמעותיות בעיכול ובספיגת שומנים, עלולות לפגוע בספיגת הוויטמינים המסיסים בשומן הלא הם A,D,E,K.

 

לכן, צריך להבחין בין אדם שאין לו מספיק שומן בגוף לבין אדם שאינו מקבל מספיק שומן מהמזון – אלו לא מצבים זהים !

 

ומה קורה כשיש לנו יותר מדי שומן ?

ובכן,...

לא כל שומן נמצא באותו מקום ובהתאם, לא כל מקום, נושא את אותו הסיכון...

 

·        שומן תת-עורי:

שומן תת-עורי נמצא מתחת לעור. חלק ממאגריו, במיוחד באזור הירכיים והישבן, עשויים להיות קשורים לפרופיל מטאבולי מיטיב יחסית. אין פירוש הדבר שכמות בלתי מוגבלת שלו אינה כרוכה בסיכון...

 

·        שומן ויסצרלי:

זה השומן העיקש שנמצא בחלל הבטן, סביב האיברים הפנימיים. הצטברות מוגברת שלו, קשורה באופן עקבי לעלייה בסיכון לתנגודת לאינסולין, לסוכרת type 2, מחלות לב והפרעות מטאבוליות נוספות.

 

·        הצטברות שומן אקטופית:

מדובר בהצטברות ליפידים באיברים שאינם מיועדים לאגירת כמויות גדולות של שומן למשל בכבד. שומן זה עשוי להיות קשור להפרעות מטאבוליות ולפגיעה בתפקוד האיבר...

 

סקירות עדכניות מתארות איך התרחבות לא תקינה של רקמת שומן, יכולה להיות מלווה בשינויים באספקת החמצן, בהרכב תאי-החיסון, ביצירת רקמת חיבור וביכולת לייצר תאי שומן חדשים.

 

ההשלכות האפשריות של עודף שומן:

·        תנגודת לאינסולין, סוכרת type 2 והפרעות בפרופיל השומנים בדם.

·        מחלת כבד סטאטוטית MASLD הקשורה לגורמי סיכון קרדיו-מטאבוליים המתאפיינת בהצטברות שומן בתאי הכבד.

·        יתר לחץ דם, טרשת עורקים ומחלות לב ושבץ.

·        סיכון מוגבר לדום נשימה חסימתי בשינה.

·        עומס מכאני על מפרקים, קשיי ניידות והשמנה סרקופנית - עודף שומן מחד ואיבוד מסת שריר מאידך תוך ירידה בכוח ו/או בתפקוד השריר

·        הפרעות ביוץ אצל חלק מהנשים ושינויים הורמונאליים.

·        עלייה בסיכון לסוגי סרטן מסוימים ובהם, סרטן רירית הרחם והמעי הגס.


חשוב שלא ליצור את הרושם שכל אדם בעל עודף שומן יפתח חלילה אחת ממחלות אלו. מדובר בסיכונים שתלויים בכמות השומן, מיקומו, בגנטיקה, בגיל האדם ומצבו הבריאותי.


ועדת מומחים בין-לאומית, שפרסמה בשנת 2025 את מסקנותיה בכתב העת ' The Lancet Diabetes & Endocrinology , הציעה להבחין בין השמנה המלווה בפגיעה מוכחת בתפקוד איברים ורקמות לבין מצב של עודף שומן שעדיין אינו מלווה בפגיעה תפקודית כזו.

 

והנושא שמעניין את רוב האוכלוסייה, אליו גם אני משתייכת, שומן בגיל השלישי...

 

ובכן יקירי הקוראים והקשובים, יש לקחת בחשבון כמה גורמים כשמדובר בעודף משקל ומה שמעניין אותי הוא לא רק כמה אדם שוקל בפועל, אלא מה הוא הרכב הגוף שלו, כיצד האדם מתפקד והאם שינוי במשקל, ישפר את בריאותו או דווקא יפגע בה...

 

גם כשהמשקל נותר יציב, הרכב הגוף עשוי להשתנות באופן משמעותי.

·        מסת השריר וכוח השריר נוטים לרדת עם התקדמות הגיל.

·        שומן עשוי לעבור בחלקו ממאגרים תת-עוריים למאגרים ביטניים.

·        שומן יכול להצטבר בתוך השרירים ובאיברים נוספים.

·        פעילות השומן החום ויכולת ייצור החום נוטות לפחות.

·        רקמת השומן עצמה עוברת שינויים תאיים, חיסוניים והורמונאליים.

 

כלומר,...

לגמרי יתכן ששני אנשים בני אותו הגיל – לדוגמה בני 75, עם אותו BMI, יכולים להיות מאוד שונים מבחינה תפקודית ומטאבולית.

הגישה הזו מאוד תואמת את הגישות הטבעיות ובוודאי הנטורופתיות והסיניות. ההתייחסות היא לכל אדם באשר הוא ולא כחלק מאנשים בני גילו, מעמדו, מצבו, יכולתו וכו'...

 

כשאנשים מבוגרים יורדים במשקל, אחד הסיכונים המשמעותיים הוא שעצם הירידה אינה מתחוללת רק מרקמת השומן.


ירידה במשקל עלולה לכלול גם אובדן מסת שריר ומסת עצם. הסיכון לכך משמעותי במיוחד בגיל המבוגר, כאשר ממילא מתרחשים שינויים בהרכב הגוף ובמערכת ההורמונאלית. אצל נשים, הירידה ברמות האסטרוגן סביב גיל המעבר מאיצה במיוחד את אובדן העצם ואילו אצל גברים, השינויים ההורמונאליים נוטים להיות הדרגתיים יותר (עם ירידה ברמות הטסטוסטרון) .


כך או אחרת, כשמדובר בדיאטה נוקשה שאינה מלווה בתזונה תואמת גיל וצרכים וכמובן פעילות גופנית, יש חשש לאיבוד מסת שריר וצפיפות עצם ואף אחד מאיתנו לא רוצה להיות מאותגר עם סיכונים שכאלו.


אצל אנשים מבוגרים, המשמעות של אובדן שריר עלולה להוביל לירידה בכוח, לירידה בפעילות היומיומית וביכולת לשמור על עצמאות ואשתף אתכם שככל שאבי ע"ה התבגר, אבי היה איש שרירי וחסון שעשה שימוש יומיומי בכוחו הפיזי וגם כשהתבגר, שמר בפינת האוכל מכשירי לחיצה לשימור הכוח בידיים עם השנים הלך ופחת הכוח עד מצב בו ראיתי את אבי מתקשה לפתוח בקבוק משקה תוסס בלי מכשור עזר להקלה על  פתיחת הבקבוק.


אני מציינת את הדוגמה הזו בעיקר משום שבאמת לאבי היו ידיים חזקות, הוא השתמש בכוח הפיזי לפעילויות שעשה בחיי היום יום שלו והשינוי היה קיצוני מספיק בשביל שאראה ואתעכב עליו ואקח את המראה לבחינה מעמיקה. 


מעבר לירידה במסוגלות והצורך בעזרה בביצוע פעילות פשוטה כמו פתיחת בקבוק משקה תוסס (בלי שמות – אתם ודאי מבינים) היתה בעבורו כל כך מתסכלת, כל כך מבהילה ומפחידה שהמקרה בלט ונותר כאבן בוחן להתבוננות וזיכרון למהות הרגשית והמנטלית שעומדת מאחורי איבוד הכוח הפיזי והפיזיולוגי גם יחד.


מעבר לכך, אובדן מסת עצם עלול להיות משמעותי במיוחד משלב האוסטאופניה ובוודאי אוסטאופורוזיס – חלילה מלהגיע למצב של שבירת עצם או מפרק.

 

וכאן אני רוצה לשתף אתכם במחקר התערבותי חשוב במיוחד שפורסם בשנת 2017 בכתב העת The New England Journal of Medicine ובו השתתפו 160 אנשים מבוגרים עם השמנה.

החוקרים בדקו כיצד סוגים שונים של פעילות גופנית משפיעים על התפקוד, השרירים והעצמות במהלך ירידה במשקל.


בקבוצות האימון נרשמה ירידה ממוצעת של 9% במשקל הגוף. לעומת זאת, השיפור במבחן התפקוד הפיזי, הגיע לכ-21% בקבוצה ששילבה אימוני כוח ופעילות אירובית, לעומת כ-14% שביצעו רק אחד משני סוגי האימון.


בנוסף, האימון המשולב צמצם את אובדן מסת הגוף הרזה ואת הירידה בצפיפות העצם באזור הירך, בהשוואה לאימון אירובי בלבד.


המחקר ממחיש שכאשר ירידה במשקל מוצדקת מבחינה רפואית בגיל מבוגר, יש חשיבות רבה לאופן שבו היא מתבצעת ולשמירה על שריר, עצם ותפקוד לאורך הדרך.

 

ועוד משהו שחשוב לתת עליו את הדעת, בגיל השלישי יתכן שהמטרה הנכונה היא שיפור הרכב הגוף ותפקודו, גם אם המשקל כמעט אינו משתנה.

מבין המלצותיו של נייר העמדה של EASO משנת 2026 בנושא השמנה אצל בני 65 בחרתי להדגיש ארבעה עקרונות:


1)    מדד BMI לבדו אינו מספיק להערכת מצבו של אדם.

2)    יש לקחת בחשבון את הרכב הגוף, פיזור השומן, מסת השריר והתפקוד.

3)    כשיש ירידה במשקל מוצדקת, עליה להיות מותאמת אישית ולשלב תזונה מספקת, פעילות אירובית ואימוני התנגדות.

4)    המטרות הקליניות צריכות לכלול שמירה על עצמאות, איכות חיים ויכולת תפקודית ולא ירידה במשקל לשם הירידה עצמה !!!

 

נסכם אם כך ונזכור שגם מחסור משמעותי ברקמת שומן וגם עודף שומן, עלולים לפגוע בבריאותנו, כל אחד בדרכו ובמנגנונים שונים.


נזכור שלשני המצבים עשויות להיות השלכות רגשיות, נפשיות ומנטאליות וגם עליהן יש לתת את הדעת כשאנחנו מבקשים לסייע לאדם המתמודד עם חסר או עודף שומן.


ובעיניי, הנקודה החשובה היא לא רק כמותה שומן בגוף, אלא גם מיקומו, תפקודו והשפעתו על בריאות האדם.

 

לצד אלו, חשוב לשלב פעילות גופנית מותאמת אישית, על מנת לשמר את כוח השרירים ותפקוד הגוף ולשאוף לעצמאות מיטבית לבניית איכות חיים טובה בכל גיל.



 

למה דווקא בבטן?

תמונת אווירה שמראה אישה בבגד ים חום  או לחילופין בגדים תחתונים ועל בטנה החשופה כתוב באנגלית "my body my choise" וזאת, כי התמונה מצורפת לכתבה על שומן בטני ולי יש כוונה להביא דברים שעוסקים בשומן בטני ולא בשיפוטיות - תנו לזה דקת מחשבה

זו כנראה אחת השאלות הנפוצות בקרב אלו מאיתנו שהבטן מטפסת ובולטת כמו דווקא להרגיז...


למה דווקא בבטן ? – שאלה שנשאלת סביב הגלובוס, כמעט בכל שפה אפשרית.

למה אצל אנשים שונים, השומן הביטני מצטבר בצורה שונה?

למה כל כך קשה להוריד אותו? – לא יפה ככה...

והאם שומן ויסצרלי באמת עיקש כל כך?

 

הגיעה העת לתת תשובות, וגם מפת דרכים ליציאה מהמועדון הכי פחות נחשק בתבל...


נתחיל מהשאלה המסקרנת, מה באמת מסתתר שם מאחורי הבטן הבולטת?

·        לא כל שומן בטני, הוא שומן ויסצרלי. הבטן שלנו יכולה לאחסן שומן בשני מאגרים עיקריים, הנבדלים זה מזה במיקומם האנטומי ובפעילותם הביולוגית.

 

1)                שומן תת-עורי Subcutaneous Adipose Tissue הנמצא מתחת לעור ומעל שרירי דופן הבטן. כשאנחנו צובטים קפל שומן בבטן, זה בעיקר שומן שאנחנו אוחזים בו.

הוא משמש מאגר אנרגיה, משתתף בבידוד תרמי, בהגנה מכאנית ובתקשורת הורמונאלית. גם הוא יאנו אחיד – השומן התת-עורי השטחי והעמוק, עשויים להציג תכונות ביולוגיות שונות.

 

 

2)                שומן ויסצרלי Visceral Adipose Tissue  נמצא עמוק יותר, בתוך חלל הבטן ובסביבת האיברים הפנימיים ובמבנים התומכים בהם.

 

אנחנו לא יכולים לצבוט אותו דרך העור או לדעת בדיוק כמה ממנו קיים על סמך מראה הבטן.

 

סקירה מדעית משנת 2024 שפורסמה בכתב העת npj Metabolic Health and Disease מדגישה שמאגרי השומן שונים זה מזה לא רק במיקומם, אלא גם בתפקידיהם, במבנה התאי שלהם ובקש שלהם למחלות מטאבוליות.

 

שימו לב....

יתכן שלאדם אחד תהיה בטן גדולה ורכה המכילה בעיקר שומן תת-עורי, ולאדם אחר, עם בטן פחות בולטת, תהיה כמות משמעותית של שומן ויסצרלי.

ולא פחות חשוב, לא כל בטן בולטת, נובעת מעודף שומן. גם מבנה דופן הבטן, היפרדות שרירי הבטן, גזים, עצירות או מצבים רפואיים אחרים, יכולים להשפיע על המראה.

ולכן, מראה הבטן לא מהווה מדידה של כמות השומן הויסצרלי !!! זוהי הבחנה הנתמכת גם בהסברים קליניים של Mayo Clinic על ההבדל בין שני המאגרים.

 

לפני שנמשיך, בואו נעשה סדר עם המושג ויסצרלי שכל  העולם משתמש בו: מקור המילה Visceral מגיע מלטינית ופירושה – איבר פנימי. צורת הרבים היא Viscera והיא מתייחסת לאיברים פנימיים, במיוחד לאיברים המצויים בחללי הגוף.

כלומר, המונח ויסצרלי קשור לאיברים הפנימיים.

והדיוק המתבקש הוא, שהמונח מתאר את המיקום האנטומי של רקמת השומן. הוא לא מעיד כשלעצמו על מחלה – ואת זה, חשוב לזכור.

שומן ויסצרלי קיים גם אצל אנשים בריאים ו/או רזים. השאלה היא תמיד מהי כמותו, היכן בדיוק הוא מצוי ומה מצב הרקמה באמה הביולוגית.

 

שומן ויסצרלי אינו גוש אחיד, הוא מתחלש למאגרים שונים:

1)    האומנטום הגדול – Greater Omentum ואם תרצו, השוטר של הבטן.

מדובר במעין סינר רקמתי, עשיר בשומן, המשתלשל מאזור הקיבה כלפי מטה ומכסה חלק מהמעיים.

 

האומנטום הגדול הוא קפל של הצפק, קרום המצפה את חלל הבטן מבפנים ועוטף איברים רבים. הוא עשיר ברקמת שומן ובכלי-דם, אבל תפקידו חורג בהרבה מאגירת אנרגיה.

 

בשומן האומנטלי מצויים ריכוזים מיוחדים של תאי מערכת החיסון, המכונים Milky Spots – כתמים חלביים.

למרות שמם, לא מדובר בחלב אלא בצברים של תאי-חיסון, ובהם מאקרופאגים ולימפוציטים.

 

צברים אלו יכולים ללכוד אנטיגנים וחלקיקים מתוך חלל הצפק ולהשתתף בתגובות חיסוניות מקומיות.

 

סקירה שפורסמה באפריל 2024 ב- Immunological Reviews מתארת את הכתמים החלביים כמרכזי פעילות חיסונית, המשתתפים גם בגיוס תאי חיסון ובהתארגנות התגובה הדלקתית.

 

אז מה הקשר לשוטר של הבטן? – ובכן, רופאים הבחינו כבר בעבר ביכולתו של האומנטום להיצמד לאזורים פגועים או מודלקים בחלל הבין, ובכך לסייע בבידוד מקומי של תהליכים דלקתיים ובתיקון רקמות.

 

סקירה מדעית על תפקודו החיסוני של האומנטום מתארת איך ההתנהגות הזו הובילה לכינוי ההיסטורי "השוטר של הבטן"...אבל רגע לפני שאנחנו הופכים את השוטר של הבטן לגיבור על חלל, חשוב להוסיף שגם לאומנטום יש צד פחות "רצוי" או במילים אחרות רבותי, יש תשלום לכל בונוס באשר הוא. הסביבה החיסונית והמטאבולית של האומנטום עלול להשתתף גם בתהליכים פתולוגיים לרבות התפתחות גרורות של גידולים מסוימים.

 

המשמעות היא שאותה פעילות ביולוגית שיכולה לסייע כקו הגנה ובתיקון, עלולה בתנאים אחרים, להיות מעורבת במחלה.

 

2)    המזנטריום – Mesentery קפלי רקמה המעגנים את המעיים, ובהם עוברים כלי-דם, כלי-לימפה ועצבים. בין המבנים הללו, נמצאת גם רקמת שומן.

המזנטריום מורכב מקפלי צפק המחברים את המעיים לדופן האחורית של הבטן ומספקים להם תמיכה אנטומית.

 

השומן המזנטריאלי אינו רק "חומר מילוי". הוא מכיל אדיפוציטים ותאי חיסון, ומקיים קשרים ביולוגיים עם הרקמות הסמוכות.

 

מעניין לדעת שבחלק ממחלות המעי הדלקתיות, ובייחוד במחלת קרוהן, אפשר לראות תופעה המכונה Creeping Fat – התרחבות של רקמת השומן המזנטריאלית העוטפת חלקים מדופן המעי.

 

זהו ביטוי לשינויים מורכבים בתקשורת הין המעי, מערכת החיסון ורקמת השומן. זה לא אומר שכל שומן מזנטריאלי, גורם לדלקות במעיים.

 

3)    השומן הרטרופריטונאלי – Retroperitoneal Fat

 

 

שומן שמצא מאחורי הצפק לרבות מאגרים סביב הכליות וכלי-דם גדולים. לעיתים הוא נכלל בהגדרות הרחבות של שומן ויסצרלי, אך הוא אינו זהה לשומן האומנטלי ו/או המזנטריאלי.

 

חלק מהרקמה הזו, מקיף את הכליות ומספק להן תמיכה וריפוד.

 

סקירה משנת 2024 מציינת שבאזור שסביב הכליות, קיימים מאגרי שומן בעלי יכולת תרמוגנית – כלומר, בעל יכולת להשתתף בייצור חום. מידת הפעילות משתנה בהתאם למיקום ולמאפייני הרקמה.

 

כאן נדרש דיוק מקצועי חשוב: בהגדרות אנטומיות והדמייתיות רחבות, אפשר לכלול את השומן הרטרופריטונאלי תחת השומן הויסצרלי. אבל מחקרים מטאבוליים רבים מתמקדים בעיקר בשומן האומנטלי והמזנטריאלי, ואין להניח שכל המאגרים מתנהגים באופן זהה.

 

 

  ואחרי כל הנאום הזה, מה שמעניין אותנו הוא למה בכלל יש לנו שומן בתוך הבטן...?

 

התשובה מתחילה בכך שהגוף, לא מחאסן שומן רק במקום שבו יש לו שטח פנוי, זה לא קרקע פנויה לתנופת בניה – תשכחו מזה...

 

מאגרי השומן מתפתחים באתרים אנטומיים מוגדרים, ותאי השומן בכל מאגר, מקבלים תכונות בהתאם למוצאם ההתפתחותי, לסביבתם ולאיתותים שהם מקבלים.

 

מחקרי התפתחות רקמת שומן הראו שהמיקום האנטומי קשור להבדלים בביטוי גנים, בתכונות התאים ובפעילות המטאבולית של הרקמה.

 

מחקר מיפוי תאי שומן שפורסם ב- Nature Metabolism בשנת 2025 מחזק את ההבנה שמדובר באוכלוסיות תאים מגוונות ולא ברקמה אחידה שנמצאת במקרה באזורים שונים.

 

לשומן התוך-בטני יש מספר תפקידים:

1)    אגירת אנרגיה ושחרורה בהתאם למצב המטאבולי ולהשפעת הורמונים ומערכת העצבים.

2)    תמיכה מבנית – כחלק מהרקמות המעגנות ומגינות על מבנים אנטומיים שונים.

3)    פעילות חיסונית – במיוחד במאגרים האומנטליים והמזנטריאליים כפי שהסברנו בתחילת הכתבה.

4)    תקשורת מטאבולית – באמצעות חומצות שומן, אדיפוקינים וחומרי איתות נוספים.

 

שימו לב, העובדה שאנחנו מכירים את תפקידי הרקמה, אינה מוכיחה שבכל מקרה המיקום שלה נוצר כדי לבצע כל אחד "מהפרויקטים" הלל. חלק מהתפקידים קשורים להתפתחות האנטומית וחלקם התפתחו והשתנו במהלך האבולוציה.

 

5)    הגענו לחלק הפיקנטי משהו לשאלת השומן הביטני וכאן רבותי וגבירותי, חשוב להזכיר שהבטן אינה סתם מקום אחסון – כבר אמרנו שזה לא המחסן של כאילו – הבטן, (תקראו/תקשיבו שוב ושוב) היא אזור שבו רקמת השומן משתתפת במערכות התמיכה, החיסון והתקשורת המטאבולית של הגוף:

לשומן האומנטלי והמזנטריאלי יש קשר ייחודי לכבד, חלק ניכר מהדם הוורידי המנקז אותם, מגיע דרך וריד השער Portal Vein אל הכבד.


הקשר הזה חשוב משום שהכבד משתתף בוויסות רמות הגלוקוז, ביצירת ליפופרוטאינים ובחילוף חומרים של שומנים.


ככל שהשומן הויסצרלי מתרחב ומשתנה תפקודית, הוא עשוי להגביר את חשיפת הכבד לחומצות שומן ולמולקולות איתות הקשורות לדלקת ולהפרעות מטאבוליות.


ברפואית מדוברת זה בדיוק הבסיס למה שמכונה השערת וריד השער Portal Hypothesis.

יחד עם זאת, קיימת הסתייגות משמעותית והיא ששומן ויסצרלי אינו המקור היחיד לחומצות שומן שמגיעות לכבד, ובאוכלוסיות רבות חלק ניכר מהן מגיע דווקא ממאגרים תת-עוריים דרך מחזור הדם. לכן השערת וריד השעה מסבירה רק חלק מהתמונה ולא את כולה.


וגם, המאגרים שסביב הכליות אינם מתנקזים באותה דרך – וריד השער.


זה המקום שלכם לומר לי – בחייך תמר, תני לנו את השורה התחתונה – מה הקשר לכבד עכשו ולמה לנו תאוריות כשהשומן הביטני בולט ומסרב להתפזר ולהתנקז...


בסדר, בסדר... השומן הביטני לא פועל לבד, הוא מקיים קשר הדוק עם הכבד והקשר הזה, עשוי להשפיע על רמות הגלוקוז, הטריגליצרידים בדם ועל רגישות לאינסולין ומכאן על הצטברות שומן באיברים.

חומצות שומן שהרגע הזכרנו שמתנקזות מרקמת שומן ויסצרלי כלולות להגיע דרך וריד השער לכבד, העניין הוא שהכבד לא מחזיר אותן אוטומטית לבטן וגם אינו הופך כל חומצת שומן שמגיעה אליו לשומן כבדי.


מה זה אומר?

המשמעות היא שתאוריית וריד השער גורסת שחשיפה ישירה עשויה להסביר חלק מהקשר שבין עודף שומן ויסצרלי לבין תנגודת לאינסולין, הצטברות שומן בכבד וקשת של הפרעות מטאבוליות.


מי מכם שמעוניין להעמיק, ימצא סקירה מקיפה משנת 2024 שפורסמה ב- Biochemical Pharmacology שמתארת איך תאוריית וריד השער בשילוב שינויים דלקתיים ומבניים ברקמת השומן הויסצרלי, מסייעת להסביר את הקשר בינו לבין מחלות קרדיו-מטאבוליות ולפני שאתם תוהים במה המדובר, מחלות קרדיו מטאבוליות הן שילוב והצטברות של הפרעות מטאבוליות וגורמי סיכון שפוגעים בכלי-דם, לב, כליות ואיברים נוספים – לא כייף בלשון המעטה.


במילים פשוטות, זה הדבר האחרון שאנחנו רוצים להסתבך איתו, אלו בדיוק תופעות הלוואי מהן פוחדים ומזהירים אותנו רופאים בכל מה שקשור לשומן ביטני.

ותוספת בונוס לסקרנים במיוחד, נחזור לרגע אל הטריגליצרידים עליהם דיברנו בכתבה הראשונה.

בתוך האדיפוציטים מאוחסנים טריגליצרידים, שכל אחד מהם כפי שהסברתי, בנוי מגליצרול ושלוש חומצות שומן.


כשהגוף שלנו מפעיל תהליך של ליפוליזה, הטריגליצרידים מתפרקים וחומצות השומן והגליצרול יכולים להשתחרר למחזור הדם.


חומצות השומן מכונות FFA-Free Fatty Acids או NEFA – חומצות שומן שאינן מאוסטרות. בדם, הן נישאות בעיקר כשהן קשורות לאלבומין.

 

במצב פיזיולוגי תקין, שחרור חומצות השומן מסייע לספק אנרגיה לרקמות

כאשר רקמת השומן אינה מגיבה היטב לאינסולין, או כשהיא עוברת שינויים פתולוגיים, ויסות השחרור עשוי להשתבש ולהגביר את זרימת חומצות השומן אל הכבד.


רק עוד רגע – תהיו איתי...

אינסולין, בין יתר תפקידיו, מדכא ליפוליזה ברקמת השומן.

בתנגודת לאינסולין, יכולת הדיכוי הזו עשויה להיפגע.


המשמעות היא שכך בדיוק יכולה להיווצר בעיה: הכבד כבר נחשף לזרימה מוגברת של חומצות שומן דווקא כשמערכות הבקרה המטאבוליות אינן פועלות באופן מיטבי..

 

רבותי וגבירותי גם הכבד אינו מוכן להיות "מחסן של כאילו"... הוא מקבל חומצות שומן, מעבד אותן ומחליט בהתאם למצב המטאבולי ולפעילות האנזימים וההורמונים, לאילו מסלולים להפנות אותן – זה בדיוק הזמן להזכיר שהרפואה הסינית מכנה את הכבד – שר הצבא...תודו שזה שם מושלם


שלושת המסלולים הם:

1)    חמצון – הפקת אנרגיה ויצירת גופי קטון בתאנים מתאימים

2)    אריזה – יצירת טריגליצרידים וייצואם ב- VLDL

3)    אגירה – יצירת טריגליצרידים ואגירתם בטיפות שומן בתאי הכבד

שלושת המסלולים האלו מתקיימים במקביל ולא בזה אחר זה.

הבעיה עלולה להופיע, כשקצב כניסת חומצות השומן ויצירתן בכבד, עולה על היכולת לחמצן אותן ולייצא את השומנים שנוצרו.


במצב שכזה, הטריגליצרידים עלולים להצטבר בתאי הכבד.

 

הטריגליצרידים עצמם יכולים להיות צורת אגירה יחסית בטוחה. חלק מהפגיעה המטאבולית, קשור דווקא להצטברות תוצרי ביניים ליפידיים מסוימים (דיאצילגליצרולים) ולהפעלת מסלולי איתות שעלולים לפגוע בתגובה לאינסולין.


אחד מתפקידיו החשובים של האינסולין, הוא לדכא את ייצור הגלוקוז בכבד כשאין צורך בשחרור מוגבר שלו לדם.

 

כשמתפתחת תנגודת לאינסולין בכבד, יכולתו של האינסולין לדכא את ייצור הגלוקוז, עלולה להיפגע – (אתם כבר רואים את הקשר ?)


במקביל, הכבד עשוי להמשיך לייצר ולייצא כמויות מוגברות של טריגליצרידים באמצעות חלקיקי VLDL.

כך עלולים להתפתח יחד:

·        עלייה ברמות הגלוקוז בדם

·        עלייה ברמות הטריגליצרידים

·        הצטברות שומן בכבד

·        החמרה בתנגודת לאינסולין ובסיכון למצבים קרדיו-מטאבוליים


וזה רבותי, אחד ההסברים לכך שהצטברות שומן ויסצרלי, כבד שומני  ותנגודת לאינסולין מופעים לעיתים קרובות יחד בשיטת צרות באות בשלשות...

 

רק נחדד שאין הכרח שכל שלוש התופעות יופיעו אצל אותו אדם, לא מדובר במסלול חד כיווני פשוט...

 

כאן אני משאירה לכם דלת פתוחה, וגם חלון פתוח – אם תירצו, בהסברים מעמיקים יותר על מה שמתחולל בכבד, איך קורה שרקמת השומן הופכת עמידה יותר לפעילות אינסולין ולמה ויסות הליפוליזה עלול להשתבש

הצביעו והשפיעו...


וחלון פתוח, מאפשר למי מכם שרוצה לפנות אלי ולקבל שאלון שיצרתי לבדיקה עצמית "האם אני מארח בגופי שומן ויסצרלי - תפנו ותקבלו, ככה....באהבה



 

שומן עצבני – לא להתעסק !!!

בתמונה רואים גוש שומן עם פרצוף עצבני משלב ידיים יושב על גבי נוירון כשהכתבה עוסקת בשומן של מערכת העצבים

מערכת העצבים היא אחת ממערכות התקשורת והבקרה המשוכללות שקיימות והיא נתפסת כמובנת מאליה – אנחנו לא נתעסק, רק נעשה הרבה כבוד למערכת העצבים המרכזית וההיקפית – הרבה כבוד

 

מערכת העצבים מאפשרת לנו לקלוט מידע, לעבד אותו ולהגיב אליו בהתאם.


ניקח דוגמא: אנחנו נוגעים בכוס חמה, קולטנים תחושתיים מזהים את הגירוי. המידע עובר דרך עצבים אל מערכת העצבים המרכזית ובמקביל, יכולים לפעול מסלולי רפלקס מהירים בחוט השדרה שגורמים לנו להרחיק את היד.


אני מבקשת שתעצרו רגע ותחשבו על תינוק שנוגע לראשונה במשהו חם. הגוף שלנו מרחיק את היד עוד לפני שאנחנו מודעים לחלוטין לסכנה.


זו דוגמה מצויינת ליעילות של מערכת העצבים, היא מהירה מאוד, מעבירה מסרים באופן מיידי ומגיבה אליהם בהתאם.


מערכת העצבים המרכזית (CNS) כאן מדובר על המוח וחוט השדרה. הם אחראיים לעיבוד ולאינטגרציה של מידע ולבקרה על תפקודים רבים.


מערכת העצבים ההיקפית (PNS) כאן אנחנו מדברים על העצבים עצמם שמחברים את המוח וחוט השדרה אל השרירים, העור, האיברים הפנימיים ושאר חלקי הגוף.

התקשורת ביניהם, נעשית באמצעות תאי-עצב הנקראים נוירונים.


תא עצב טיפוסי בנוי מגוף התא, שלוחות קצרות יחסית המכונות דנדריטים ושלוחה ארוכה המכונה אקסון.


דנדריטים קולטים מידע מתאים אחרים. גוף התא משתתף בעיבוד המידע ואילו האקסון, מוליך אותות אל קצות העצב.


תשאלו ודאי איך אות יכול לעבור לאורך תא העצב?

ובכן, כאן מופיעה אחת התופעות המרתקות בפיזיולוגיה המכונה – פוטנציאל הפעולה Action Potential. קרום תא העצב שומר על הפרש מתח חשמלי בין פנים התא לסביבתו. כשגירוי מתאים גורם לשינוי במתח עד לסף מסוים, נפתחות ונסגרות תעלות יונים בקרום התא.

כשאומרים יונים, מדובר בעיקר בנתרן ואשלגן, שנעים דרך התעלות הללו ויוצרים שינוי מהיר במתח החשמלי.


השינוי הזה מתקדם לאורך האקסון (השלוחה הארוכה) וכך מועבר מסר עצבי.

כשהמסר מגיע לקצה העצב, הוא עשוי לגרום לשחרור מוליכים עצביים – אלו חומרים כימיים שמעבירים את המידע לתא הבא.


חשוב לדעת שלא כל התקשורת העצבית מתרחשת באמצעות מוליכים כימיים, קיימות גם סינפסות חשמליות. נחדד שוב: לאורך האקסון, מתקדם בדרך כלל אות חשמלי, ובין תאי עצב רבים המידע מועבר באמצעות אות כימי.

 

נעים להכיר – מיאלין...

תארו לעצמכם שאתם נוסעים באוטוסטרדה שלאורכה צריכים לנוע מסרים חשמליים בדיוק רב ובמהירות.


אם האות החשמלי היה צריך להתחדש ברציפות לכל אורך האקסון (משל לאוטוסטרדה), התהליך היה איטי יותר וצורך משאבים גדולים ורבים.


כאן בדיוק נכנס הכוכב מיאלין – מעטפת בידוד עשירה בשומנים וחלבונים, שעוטפת מקטעים של סיבי עצב רבים.


מיאלין נוצר כשתאי תמך מיוחדים כורכים שכבות של קרום התא שלהם סביב האקסון.

המיאלין לא מכסה את האקסון ברציפות. בין מקטעי המעטפת קיימים מרווחים קטנים שנקראים קשרי רנוויה. באזורים האלו מתחדש פוטנציאל הפעולה, בעוד שהזרם החשמלי מתפשט במהירות לאורך המקטעים המבודדים.


התהליך הזה נקרא "הולכה בקפיצות" – Saltatory Conduction

האות לא מזנק פיזית באוויר, אבל מבחינה תפקודית הוא מתקדם במהירות ממקטע פעיל אחד לבא אחריו.

 

 מיאלין הוא החומר שמאפשר הולכה עצבית מהירה ויעילה יותר מבחינה אנרגטית ובנוסף, תאי המיאלין מספקים תמיכה חיונית לאקסונים.

 

דיברנו קודם על התקדמות בקפיצות, המיאלין מבודד את המקטעים לאורך האקסון והאות מתחדש בעיקר בקשרי רנוויה שבין מקטעי המיאלין. כשאין מיאלין, נראה התקדמות רציפה והאות יתחדש לאורך רצף של אזורים סמוכים בקרום האקסון.


למה זה חשוב? משום שבמצבים בהם מיאלין נפגע, המידע לא עובר באותה היעילות. ההולכה עלולה להאט, להשתבש ואפילו להיחסם.


נשאלת השאלה מה עלול לגרום למיאלין להיפגע...

ובכן, אדם יכול להיוולד עם מערכת עצבים תקינה לחלוטין, להגיע לגיל 35 או 70 ורק אז לפתח מחלה שפוגעת במיאלין ויכולים להיות כמה מצבים שגורמים לכך:


1)    הפרעות גנטיות ומטאבוליות המשפיעות על המיאלין – בהפרעות גנטיות ומטאבוליות מסוימות נפגעים בייצור, התחזוקה או חילוף החורים של מרכיבי המיאלין. נוכל לראות דוגמה לכך במחלת לורנצו או מחלת קראבה. – מחלת לורנצו משקפת מחלה גנטית של חילוף חומרים של חומצות שומן שבחלק מצורותיה, מתפתחת בהמשך החיים פגיעה דלקתית קשה במיאלין שהיה קיים קודם לכן.

 

2)    דה-מיאלינציה – המיאלין נוצר, אך נפגע או נהרס בהמשך החיים על רקע אוטואימוני או דלקתי. מערכת החיסון משתתפת בפגיעה במיאלין או בתאים שמייצרים אותו. נוכל לראות דוגמה לכך בטרשת נפוצה או MOGAD. לפעמים נראה פעילות חיסונית לא תקינה שתוקפת חלקים ממערכת העצבים כתגובה חיסונית אחרי זיהום – דוגמה לכך היא תסמונת גיליאן-בארה.

 

3)    פגיעה במיאלין עקב נזק אחר – יתכן על רקע של פגיעה באספקת הדם, חסר תזונתי או פגיעה עצבית אחרת. דוגמה לכך יכולה להיות חסר בוויטמין B12 שידוע כתומך במערכת העצבים או לחילופין, חסר נחושת.

 

4)    זיהומים מסוימים יודעים לפגוע בתאים המייצרים מיאלין או לעורר תגובה דלקתית. נוכל לראות דוגמה לכך אצל מדוכאי חיסון.

 

5)    גורם נוסף הוא רעלים, תרופות והפרעות גופניות קשות שגורמות לפגיעה ישירה או עקיפה במערכת העצבים. למשל חשיפה לפחמן חד-חמצני, הפרעות קשות במאזן הנתרן.

וגם נציין שהופעה פתאומית של תסמינים, אינה אומרת בהכרח שהמיאלין נהרס באותו רגע, לעיתים התהליך התחיל קודם ורק עכשו הפגיעה מורגשת. הגורמים הללו יכולים להיות חלק ממחלות שכוללות גם פגיעה באקסון עצמו ולא רק במעטפת המיאלין.

 

אז מה בעצם זה אומר – יכול להיות שמחר באמצע היום מישהו עלול פתאומית out of the blue להרגיש תסמינים של מחלה שפוגעת במיאלין? ככה בפתאומיות?, גם אצל אדם שהיה בריא לחלוטין קודם לכן?

כן...


למשל תסמונת גיליאן בארה Guillain-Barre': מדובר במחלה נדירה שבה מערכת החיסון פוגעת בעצבים ההיקפיים. באחת מהצורות הנפוצות נפגע המיאלין. במצב זה אדם יחוש חולשה ונימול שיכולים להתחיל במהירות ולהחמיר במהלך שעות, ימים או שבועות. לעיתים המחלה מופיעה לאחר זיהום בדרכי הנשימה או במערכת העיכול.


במהלך 20 השנה בהן אני עוסקת בנטורופתיה ורפואה סינית יצא לי להפגש עם כמה מקרים של התסמונת וכל מקרה גם מהירות הופעת התסמינים, משך הופעת התסמינים וגם קצב ההחלמה היו שונים לחלוטין בין מקרה למקרה – ככה בדיוק מתנהגת תסמונת, אלפי פנים לה...


טרשת נפוצה Multiple Sclerosis: מדובר במחלה דלקתית-חיסונית של מערכת העצבים המרכזית. התקף חדש יכול להתבטא בהפרעות ראייה, תחושה, תנועה או שיווי משקל, המתפתחות לרוב במשך שעות עד ימים. המחלה עשויה להתחיל לראשונה בבגרות, גם אצל אדם ללא תסמינים קודמים. מהניסיון האישי שלי בקליניקה, המקרים בהם נפגשתי עם טרשת נפוצה אצל מטופלי, רובם הגיעו עם בעיות שונות של מערכת העיכול לאורך חייהם.  זה הזמן להזכיר שמערכת העיכול היא אחד המוקדים החשובים ביותר של פעילות של מערכת החיסון. הקשר שבין המעי, המיקרוביום ומערכת החיסון נחקר גם בהקשר של טרשת נפוצה, אם כי עדיין לא ניתן להסיק ממנו על סיבת המחלה אצל אדם מסוים.


חסר ממושך בוויטמין B12: אנשים רבים לא יודעים כלל שהם מסתובבים עם חסכים של ויטמין B12. קיים פער בהתייחסות הקונבנציונאלית לבין גישות טבעיות באשר לערכים המופיעים בבדיקות דם שנערכו בקופת חולים, לאלו שבוצעו בבתי-חולים ויתרה על כן, יש פער בגישות המתרגמות את ערכי הוויטמין. לא ניכנס לערכים הספציפיים כדי לא לעורר בהלה בקהל, רק אזכיר שהגישה הנטורופתית ממהרת לבדוק את הסיבות והגורמים לחסר בוויטמין ותבקש להבין למה הערכים כל כך נמוכים, תבקש לבדוק את איכות הספיגה, את מערכת העיכול, את התזונה, סטרס ועוד.


זה הזמן להזכיר את חשיבותו של ויטמין B12 לתקינות מערכת העצבים:

·        B12 חיוני ליצירת מיאלין

·        הוויטמין מעורב בתהליכי סינתזת DNA ותיקון תאים ורקמות במערכת העצבים.

·        ההשלכות של חסר בוויטמין B12 על מערכת העצבים:

נזק עצבי ופגיעה בתחושה. מחסור בוויטמין עלול לפגוע בשכבת המיאלין ולהוביל לתסמינים כמו נימול, עקצוצים בידיים וברגליים, חולשת שרירים, כאבי גפיים.

 

B12 משפיע על תפקוד תאי המוח, הזיכרון, ויסות מצב הרוח ומניעת הידרדרות קוגניטיבית. מניסיוני, בדיקת B12 נכללת גם בבירור רפואי של אנשים לאחר ניסיון אובדני. חסר B12 עלול להתבטא בתסמינים נפשיים וקוגניטיביים ומכאן ההתאמה לבירור וביצוע בדיקת ערכי הוויטמין.

 

מחסור B12 פוגע בייצור תאי הדם האדומים במח העצם, מה שמוביל לעייפות כרונית, חולשה וחיוורון.

כל כך פשוט להגיע למצב של חסכים בוויטמין B12, תהליך הספיגה הטבעי של הוויטמין מותנה בהימצאות גליקופרוטאין המכונה IF Intrinsic Factor שמופרש באופן טבעי מדופן הקיבה. IF נקשר לוויטמין B12 ומאפשר את ספיגתו באמצעות קולטנים מיוחדים במעי הדק.


עם השנים ובוודאי בחיים רוויי סטרס, הולך ומתדלדל IF בקיבה ונמנע מסלול הספיגה. אם לא די בכך, הרי שמסע הספיגה של הוויטמין ארוך ומפותל עד אתר הספיגה של הוויטמין בקצה הטרמינלי של האיליום Terminal Ileum.


ואחרי כל המסע הארוך והמייגע לספיגת ויטמין B12, באופן טבעי עם השנים והגיל (ושוב, סטרס, סטרס, סטרס שידוע כזולל ראשי של ויטמין B12) כמות ה- IF הולכת ופוחתת מה שמסביר חלק מהתופעות הנלוות לגיל השלישי.

 

בראשית שנות ה-2000, צפיתי בסרט "השמן של לורנצו". הייתי אמא צעירה והסיפור, יש לציין סיפור אמיתי טלטל אותי. הסיפור על לורנצו מתאר את המסע שעוברת המשפחה של לורנצו והחיפוש הבלתי מתפשר של הוריו אחרי הסיבה להתקפים הקשים שחווה לורנצו הקטנצ'יק, עד למציאת הסיבה וכל מה שיכול היה לסייע לו לחיות – סרט איכותי, עשוי ומוגש באופן סוחף ונותן הצצה נדירה לכל מה שחלילה עלול להשתבש בחיים או לחילופין רבותי, שום דבר בתפקוד הגוף שלנו בכלל ובמערכת העצבים בפרט אינו מובן מאליו.



אנחנו ממש לא רוצים להתעסק עם מערכת העצבים, לא די בכך שיהיה שומן, חשוב גם איזה שומן, היכן הוא נמצא ואיך הגוף יודע לבנות אותו, להשתמש בו ולפרק אותו.

כל לידה של תינוק בריא ושלם נתפסת בעיניי נס גדול, רק תחשבו על מה מתחולל ברחם במשך תשעה חודשים, תהליך שהתחיל משני תאים שונים ומתפתח ליצור קסום, שלם ובריא... בעיניים שלי, זה לגמרי נס – ואם כבר ניסים, ממש כבר נדבר עליהם בגיליון דצמבר.

 

 

 

לסיכום גיליון נובמבר נחזור על המסר שעולה מהכתבות המעמיקות – לא כל מה

שאנחנו תופסים כמובן מאליו או מעניקים לו משמעות כזו, הוא אכן כך.

 

לשומן יחסי ציבור לא מוצלחים כל כך. יחד עם זאת, לאורך הכתבות ניתן לראות

שבהיעדר שומן, החיים לא עלינו עלולים להיות לא פשוטים שלא לציין גרוע מכך.


כמו נוטריינטים אחרים, גם לשומן תפקיד חשוב ומכריע וכמו כל דבר בחיים שלנו, איזון

הוא המפתח לחיים שמאפשרים בריאות ואיכות...שווה להיות באיזון.





קריאה מועילה, נשמח לשיתוף גיליונות המגזין


שלכם באבה,



תמר


 

 






תגובות


פרטי התקשרות

טלפון
דוא"ל

המידע המופיע באתר זה  לרבות בכתבות, מגזין, פודקאסט ומתכונים מובא לידיעתכם בלבד ואינו מיועד לאבחון, טיפול, ריפוי או מניעת מחלות כלשהן. המידע אינו מהווה המלצה רפואית מוסמכת ואינו מהווה תחליף לייעוץ רפואי.

 © כל הזכויות שמורות לתמר תאומים , אין להעתיק ולהשתמש במידע המופיע באתר ללא אישור בכתב יד ובאישור חתימה של תמר תאומים.

האתר עוצב ע"י גלי קרס- עיצוב ומיתוג gali.gdesign@gmail.com

bottom of page