מתוק מתוק / מילים: אילן גולדהירש
לחן: אילן מוכיח, להקת פיקוד צפון
תשאל את הילד הקט שיצא
עם אביו ברחוב לטייל
מתוק לו מתוק לו ולו רק בגלל
אותה סוכריה על מקל.
ראו גם שועל אל הכרם נכנס
מן הבוסר חמד ענבים
מתוק לו מתוק לו ולו רק בגלל
שהם כמו מים גנובים.
מתוק, מתוק
הוא טעם החיים
אם רק יודעים כיצד לטעום
אם רק יודעים.
מתוק, מתוק
בלי "למה איך ואם"
אם רק יודעים
אם רק יודעים
מתוק, מתוק
בלי "למה איך ואם"
מתוק, מתוק
הוא טעם החיים
מתוק - הוא טעם החיים
מתוק - אם רק יודעים כיצד לטעום
אז בוא נתחיל עם זה היום.
תשאל אות אותו הדייג
היושב מול הים המלוח לבד
בכל זאת מתוק לו ולו רק בגלל
הדג היחיד שלכד.
תשאל את מוכר הפירות שבשוק
שדבר לא מכר כל היום
בכל זאת מתוק לו ולו רק בגלל
מנת אבטיח אדום.
מתוק מתוק...
תשאל את הזוג האוהב שיצא
עם הלילה אל חורש וגיא
מתוק לו מתוק לו ולו רק בגלל
אותה נשיקה בחשאי.
תשאל גם אותי ביום קיץ כחול
איך מתוק לי בלב או בפה
מתוק לי מתוק לי ולו רק בגלל
שזהו סתם בוקר יפה.
מתוק מתוק...
פתח דבר
אני אוהבת תמונות, הן מביאות הזדמנויות לראות רגעים שהקפיאו את הזמן, רק כדי ללמוד מהן משהו על ההיסטוריה של מישהו, משהו...
מעבר לפן האומנותי המהווה נדבך מרתק, מסקרן, מאתגר ותרפויטי בפני עצמו, אני תוהה תמיד מה ה-מֶסֶר שרצה להעביר מי שלחץ על "כפתור השחרור" (ותודה לכל החברים שעזרו בפענוח שמו של הצ'ופצ'יק הזה) של המצלמה... מה כתוב בפניהם של האנשים, בשפת גופם, בשפת הסיטואציה הניכרת בחבורה כולה – באופן מפתיע, תמונות מנגישות בנדיבות רבה דברים שאנחנו רוצים להביע וגם את אלו שאנחנו פחות רוצים לחשוף.
בתמונות המשפחה והילדות שלי, נשים נראות אחרת – כן, גם גברים וילדים, אלא שהפעם אני מבקשת להתבונן דווקא על גופן של הנשים כי הפער בין התמונות של פעם לבין אלו של היום – ניכר לעין בלשון המעטה.
להיכן נעלמה הטָליה?, מי העלים את מודל היופי 90*60*90, את הקימורים הרכים והעגולים? - זוכרים משהו כזה?, איפה הן כל השָאפות כולן? – האם הגדרת היופי משתנה עם ערבולי המילק-שייק האנושי?, אני דווקא אוהבת את הערבוב ותוצאות התמהיל האנושי, אבל מזמינה אתכם להתבונן יחד איתי באלבומים הישנים ולראות את השינוי (בינתיים) בגיזרה – אם לאורך השנים ישראלה שלנו החזירה שטחים מעצמה, גם רזתה וגם התקצרה – אנחנו הנשים של ישראלה (ולא רק) עיבינו את הגיזרה לעילא ולעילא – מה השתנה?
לא בכדי העליתי את תמונות האלבומים הישנים, המסר המועבר לנו, הן בתקשורת והן במוצרים עצמם, "קצת" - "מבולבל" – "מבלבל"... ואם לא מבלבל, הרי שהמסר שמועבר אלינו בעשרות השנים האחרונות, עושה לנו שירות דב והתוצאות ניכרות לעין והן לא ממש מחמיאות לנו.
אני נטורופתית בנשמתי והווייתי – אני מודה. כשדברים לא מסתדרים והגוף מתלונן בדרכו, אחד המקומות הראשונים שאחפש את מקור הבעיה יהיה בצלחת – מה לעשות, זה הדלק שמזין אותנו ואנחנו מגיבים בהתאם..
ושימו לב –
מחקרים מראים שגברים אמריקאים אוכלים 187 קלוריות ליום יותר, נשים אוכלות 335 קלוריות ליום יותר, בני-נוער אוכלים בממוצע 275 קלוריות יותר ממה שאכלנו לפני עשרים שנה – תקראו לזה עידן השפע, יש לכך עוד לא מעט גורמים וסיבות, אבל זה ללא ספק נתון משמעותי שיש לתת עליו את הדעת.
כמות הסוכר שאנחנו אוכלים בממוצע ביום בעידן הנוכחי, דומה לכמות הסוכר שאדם בימי הביניים אכל במהלך שנה שלימה – למה אנחנו זקוקים לכל כך הרבה סוכר, האם הסוכר בא לתת מענה למשהו אחר שאנחנו חסרים?
גיליון סוכרי ולא בהכרח מתוק.
מאחלת לכולנו המשך קיץ שפוי ורגוע במזגו ומעלותיו (תרתי משמע – עם "עלות השחר" זה יותר)
שלכם כתמיד,
תמר.
יש לכם שאלות בנושא?, מעוניינים לשמוע עוד על נושא זה?, מוזמנים להגיב לכתבה באתר www.beophentivey.com, לסמן like ולשתף את מי שתמצאו לנכון שהמידע רלוונטי עבורו.
מאיפה זה בא לנו?
פעם, אמר לי מישהו שכוח (שליטה), דת ונפט – הם שלושת הדברים שמנהלים את העולם
סיפורם של קני-הסוכר בהחלט מעורר השראה לאלו מאיתנו שמבקשים להיות מצליחנים בתחומם – סיפור מתוק...
קני-הסוכר הראשונים, תורבתו לפני כ-9000 שנה בפפואה גיניאה החדשה, בשנת 500 לפני הספירה.
קני הסוכר התגלגלו לסין, משם להודו בשנת 250 לפנה"ס, אבל כבר בשנת 500 לספירה, אותם הודים כבר הציגו סוכר תעשייתי, לא לפני שסחטו את הקנים והרתיחו את המתיקות הזו לכדי גבישים והחלו את תחילתה של מהפיכה שמתגלגלת ומהשפיעה עלינו עד היום.
כיבוש ופלישת האיסלם לפרס 100 שנה לאחר מכן, הכיר לעולם את שיטות הפָקת הסוכר וקסם המתיקות ומכאן ואילך, נפוץ הסוכר ברחבי אירופה וכל השאר - היסטוריה.
סוכר בימים עברו היה כל כך נדיר ויקר בהתאם, שהפך להיות סמל סטטוס למלכים ועשירי אירופה של ימי הביניים, לא היה בית מלוכה או אחוזתו של פאודל שלא התפאר בצוות ידיים עובדות שהכינה מסוכר מבני קונסטרוקציה מרשימים ומתוקים להפליא במחירים מרקיעי שחקים, כיאה וכיאות למה שהאדם למד לכנות "הזהב הלבן".
אבל מה "תפס" את בני האדם בקנה (תרתי משמע) מידה בינלאומי במתוק המתוק הזה?, מה מחזיק אותנו "שבויים" אולי אפילו "מכורים" אם תירצו לאמץ גישות של חלק מהחוקרים ברחבי העולם... מה בדיוק מחולל בנו הסוכר שאנחנו נוהים אחריו בצורה עיוורת חסרת שליטה כמעט?
נצטרך להתחיל בבראשית, בנקודת ההתחלה הזהה לכל מחלקת היונקים באשר הם ברחבי היקום:
הישרדותית, עשה אותנו הנקבות בטבע, בעלות חלב אֵם מתקתק משהו, זאת על מנת לגרום לתינוקות והגורים שלנו לאהוב ממש את חלב האם שאנחנו מייצרות דור הבא שלנו יגדל ויתפתח וישרוד – ככה אנחנו מתוכנתים – קודם כל לשרוד ולדאוג להמשכיות.
אחרי שהוכחנו שאנחנו שורדים, נרצה להבין מה עושה לנו המתיקות הזו, למה גורמת המתיקות שאנחנו כל כך נוהים אחריה?
ובכן בראש ובראשונה, המתוקים האלו גורמים לגוף שלנו להפריש כמויות גדולות של סרוטונין. הרפואה מכנה את הורמון זה "הורמון האושר" וזאת על שום העובדה שהוא משפיע על התיאבון, השינה ומצב הרוח המרומם שלנו – אחת הבעיות היא שמדובר במצב קצר וזמני ועל מנת לשָמֵר את אותו מצב רוח מרומם, יש לצרוך שוב ושוב את מה שגורם להפרשה קבועה של סרוטונין ובאדיבותו מה שמרגיש לנו "אושר".
מטופלת שעברה איתי תהליך גמילה מסוכרים אמרה בתחילת הדרך, "סוכר גורם לי אושר, ירקות לא" – נדבר גם על כך בהמשך..
מחקרים שנערכו על השפעת מזונות מתוקים (סוכר על שמותיו ונגזרותיו עליהם נדבר בהמשך) מצאו, שתגובת המוח לסוכרים, דומה ומתרחשת באותם איזורים במוח כמו הפעילות המתרחשת כתגובה לחומרים ממכרים/סמים/אלכוהול – מחדדת ברשותכם, אותה תגובה <בזמן שימוש בסם/אלכוהול>, אותם אזורים מגיבים במוח.
אלא,
אלא שאלכוהול וסמים עולים לא מעט כסף וסוכר ונגזרותיו, כבר מזמן לא אותו "זהב לבן" שהיו פעם כשסוכר רק נחשף באירופה של ימי-הביניים...
קחו כמה דקות וחישבו על המשמעויות השונות של השורות האחרונות שזה עתה קראתם, תחשבו על הפעמים שאתם זקוקים למשהו מתוק, מה היה שם קודם, לכמה מהמתוק שאכלתם באמת הייתם זקוקים?, כמה מתוק הילדים שלנו צורכים/צורחים וכמה הם נעתרים לנאומים שלנו כלפיהם "זה יותר מדי" – זה הרגע הנכון לעדכן שככל שאנחנו צורכים יותר סוכר בתפריט שלנו, כך אנחנו מדלדלים את מאגרי הסרוטונין במוח ומכאן מעגל הקסמים אליו נכנסים בצורך וצריכת הסוכרים – התמכרות כבר אמרנו?
2012 היתה השנה בה הוכרז לראשונה שסוכר, צריך להיות מוכר כחומר מסוכן באותה המידה כמו סמים ואלכוהול – הארה שיש לתת לה משקל ותשומת לב.
כשאנחנו אוכלים סוכרים (ולא משנה מאיזה כיוון מגיעה אלינו הפחמימה הפשוטה המביאה איתה כמויות סוכר גבוהות) המוח שלנו מפריש גם סרוטונין וגם דופאמין.
דיברנו כבר על דופאמין בגיליונות קודמים, הוא הורמון, מוליך עצבי נוירוטרנסמיטור.
לדופאמין תפקידים רבים, אנחנו מכירים את שמו מתקשר ישירות למחלת פרקינסון בהקשר של עידון והחלקת התנועה – מה שיולד בתורו רעד בלתי נשלט אצל חולי פרקינסון, אלא שלדופאמין תפקידים נוספים ואחד מהם, מפגיש אותנו עם "מערכת התגמול" במוח, "מרכז העונג" או במילים אחרות, דופאמין מהווה חומר מרכזי במנגנון ההתמכרות (בגלל רכיב העונג).
בואו נחשוב עוד צעד קדימה, מתי לאחרונה קראתם באמת את תוויות המזון שנמצא אצלינו בבית ובמרכולים?, <<אני תוהה, האם יש סיבה שגודל האותיות לא מאפשר קריאה מבלי להזדקק לזכוכית מגדלת איכותית>> תחפשו היטב ובעיקר במוצרים שהכי פחות סביר להניח שתמצאו בו סוכר ותחליפיו... אני בוחרת שלא לנקוב בשמם של מוצרים ספציפיים, יש גבול כמה אני מוכנה לתת לסוכרים לנהל לי את החיים... <במילים אחרות, תביעה משפטית לא מתאימה לי>
אבל רגע לפני שאכניס אתכם בסוד הסיפור שלי עם סוכר, אני מבקשת לתהות יחד אתכם, תגידו אתם מה אתם חושבים – כמה סוכר נורמאלי לצרוך במהלך יום למשל?..
לכמה סוכר באמת הגוף שלנו זקוק – אני מכוונת את השאלה לגלוקוז טהור, כזה שהמוח האנושי מתעורר עם בוקר ומבקש את המנה לה הוא זקוק כדי להתחיל את הפעילות הראשונית שלו כל בוקר בחיים שלנו – התשובה לכך עומדת על 30 גרמים ולא אכפת לו למוח מנין נביא את הגלוקוז, אם הוא נמצא בדם, או כגליקוגן בכבד או בשרירים, המוח דורש את מנת הסוכר היומית שלו ויהי מה.. (רק אומרת, אם הגלוקוז לא יהיה בדם, חד משמעית הגוף יפרק מאגרי גליקוגן כדי לשרוד)
מהמורת חיים נוספת שעומדת בפני בני המאה ועשרים ובוודאי בני המילניום החדש הי הסטרס, אני יודעת – אני חופרת בכל הזדמנות על הסטרס ומעלליו ומסבירה שוב ושוב את המנגנון הקדום שבצד הטוב שלו, מאפשר לנו לחיות, לשרוד ולהתקיים והמחיר על כך בא לידי ביטוי בכל כך הרבה דרכים, עם רובן לא נוח או נעים לנו לחיות, עם הפן הסוכרי, או עם השלכות הסטרס על סוכר בגוף ממש לא נחמד לנו להתמודד.
אם רמות הסטרס שהיו בעבר – והיו, תמיד היה סטרס כזה או אחר – השוני בא לידי ביטוי בכמות הפעמים שאנחנו חווים סטרס במהלך יממה – התעוררנו מאוחר והילדים מתעכבים וגורמים לנו לאחר לעבודה?, פקקים בדרך לעבודה?, הפלאפון לא מפסיק להעסיק את תשומת הלב שלנו?, הבוס/קולגה לעבודה הגיע עצבני או עסוק בעצמו עם נטל המחיה ומעיב על הסביבה?, יוקר המחיה – מול צרכי המשפחה?, מחשבות?, טרדות?, דאגה, חוסר שינה, רעב – כל אלו הם סטרס, ובכל פעם שהגוף שלנו קולט שאנחנו בסטרס, המנגנון הקדום מתחיל לפעול, מה שכאמור מפעיל ושוטף את זרם הדם בכמות סוכרים וכולסטרול גבוהה כדי לאפשר לנו לשרוד – את עודפי הסוכרים שאנחנו אוספים בתפריט שלנו, נמצא במאגרי השומן, אלא שבפועל אין לנו שום צורך בכמויות הסוכר שאנחנו מלעיטים בה את עצמינו – באותה מגמת הישרדות, הגוף אוגר את עודפי הגלוקוז במאגרי שומן לעת הצורך..
זו בדיוק הסיבה בגללה החלטתי לבדוק באופן אישי, מה זה אומר להמנע ככל הניתן מסוכר, האם זה אפשרי?, מה זה אומר בפועל?, זה באמת משפיע?, האם באמת נעלם מצב הרוח?
ו ב כ ן ,
אני שמחה לספר לכם שאני בתוך אתגר הסוכר (זה כולל גם קמח) שבועיים והרי לכם כמה תשובות:
· אני ישנה טוב יותר
· אני שבעה ורגועה
· מגוון המזונות האפשרי הוא על גבול האינסופי – זה בדיוק הזמן לשלוף את מידת היצירתיות מהבוידעם
· אני לא מרגישה שום חשק או געגוע לכל סוג זה או אחר של פחמימה/סוכר
· הגוף שלי נזכר באופן רהוט בהבדל שבין תחושת רעב לזו של צמא – רובינו שכחנו את ההבדל שבין לבין
· רמת העירנות שלי גבוהה יותר (אני מודה שאני לא קנדידט לבדיקת רמות אנרגיה ועדיין, אני אנרגטית יותר מתמיד)
· אין תחושת עייפות אחרי ארוחה כבדה
· כפועל יוצא של המסע המרתק והמתגמל הזה, נשרו ממני "אי אלו" קילוגרמים...
· זה הזמן שלי לנהוג במשנה זהירות ולהזכיר לכולנו שאורחות חיים עומדים בקו ראשון לתזונה וככל שאנחנו נוהגים בקיצוניות ומשנים את התזונה וחוזרים לקודמת, כך המשקל יורד ועולה במהרה כשבדרך, אנחנו גורמים נזק נכבד לבלוטת התריס – אם החלטתם להתנסות, כנסו לתהליך במתינות וקחו בחשבון את יעילות ועדיפות אורחות על פני "דיאטות בזק" והשלכותיהן.
יש לכם שאלות בנושא?, מעוניינים לשמוע עוד על נושא זה או אחר?, מוזמנים להגיב לכתבה באתר www.beophentivey.com, לסמן like ולשתף את מי שתמצאו לנכון שהמידע רלוונטי עבורו.
מה? – רגישות לפרוקטוז?
כן,
30% מאוכלוסיית העולם המערבי רגישים לפרוקטוז, 10% מאוכלוסיית המזרח – מי הוא הפרוקטוז והיכן אנחנו פוגשים אותו?
נעים להכיר, פרוקטוז הוא חד-סוכר, סוכר הפירות. היינו רוצים לחשוב שרוב הפרוקטוז בטבע נמצא בפירות ובירקות, אלא שלא כך הם פני הדברים ונכון להיום, רוב הפרוקטוז נמצא במוצרי צריכה שכולנו משתמשים בהם – בחלקם אפילו לא היינו מאמינים שהם מכילים פרוקטוז.
אם נתבונן על כישורי הספיגה המבדילים בין גלוקוז לפרוקטוז נראה שגלוקוז נספג ישירות לדם, זו גם הסיבה שמשתמשים בגלוקוז כשאנשים מתעלפים, או חלילה נכנסים להתקף של "היפו" מה שאנחנו מכנים נפילת סוכר. כל מגע גלוקוז עם החניכיים ותחת הלשון המהווים אתרי ספיגה גבוהה, מעבירים את פרודות/מולקולות הסוכר ישירות לדם.
משם נישא אל הכבד ורק שם, מומר הפרוקטוז לגלוקוז – כלומר, תהליך הפירוק ועליית גלוקוז בדם כתוצאה מאכילת פרוקטוז איטית יותר מאשר זו הנצפית באכילת גלוקוז. עובדה זו גורמת לכך שאינדקס גליקמי של פרוקטוז נמוך מאינדקס גליקמי של גלוקוז – מידע משמעותי למטפלים ואלו המקפידים על אינדקס ועומס גליקמי.
אני מניחה שיהיו ביניכם מי שיחשבו שאולי באמת עדיף להמיר את השימוש בפרוקטוז עם גלוקוז, אבל לא בדיוק כך הם פני הדברים – יש מחיר לצריכת כמויות גבוהות של גלוקוז וגם משמעות לצריכה מוגברת של פרוקטוז:
צריכה מוגברת של פרוקטוז מעמיסה על הכבד והלבלב וגורמת בתורה כמו גלוקוז לכבד שומני ומתישה בתורה את הלבלב.
ככל שכמות הפרוקטוז בתפריט גבוהה יותר, כך עודפי הפרוקטוז המלעיטים את הכבד מופרשים למעי הגס, שם הם מפֵרים את איזון אוכלוסיית חיידקי המעיים וגורמים בתורם לגזים, נפיחות בבטן, מעי דליף, מעי רגיז וכתוצאה מכך גם בעיות עור שונות, מחלות אוטואימוניות ועוד.
אלו מאיתנו שרגישים לפרוקטוז, יגיבו אליו בכאבי-בטן קשים, גזים, שלשול, אי-נוחות בבטן, השמנת יתר, הפרת איזון חיידקי המעיים (ראה פיסקה הבאה), ומכאן גם קושי בפירוק וספיגת חלבונים הגורמים בתורם להפחתה בהפרשת סרוטונין במוח ודכדוך/דיכאון בפרט אצל נערות ונשים צעירות. יתרה על כן, עודפי גליקוגן המצטברים בכבד, גורמים לירידה ברגישות תאי הכבד לאינסולין, מה שמכונה בשפה הרפואית – תנגודת לאינסולין או במילים אחרות, סכרת על רקע תנגודת לאינסולין.
עוד חשוב לציין שכמויות גבוהות של פרוקטוז מתקשרות יותר לכבד שומני מפחמימות אחרות, במילים אחרות – הרבה פרוקטוז יראה בבדיקות הדם כערכי טריגליצרידים גבוהים (אם תהיתם איך אני יודעת מה מונח לכם בצלחת מבלי שתאמרו לי). ערכי טריגליצרידים גבוהים גורמים באופן ישיר לכבד שומני ופגיעה ביכולת ההסננה של הכבד מחד והשמנה ביטנית מאידך.
פרוקטוז מעלה רמות של חומצה אורית בסרום, מה שמתקשר בתורו לרמות פקטורי דלקת בדם, דלקות מפרקים, גאוט, שיגדון ואבני כליה.
פרוקטוז מקנה פחות תחושת שובע מגלוקוז, בגלל שפרוקטוז לא גורר הפרשת הורמון השובע במוח (לפטין Leptin) ובמקביל, מעורר הפרשה איטית וקטנה של אינסולין והפרשה מתגברת של הורמון הרעב גרלין Ghrelin)) המשחק תפקיד מרכזי ברמות הרעב – מה שנקבל מכל הטלטלה הזו, הוא משיכה עולה וגוברת לאכילת פחמימות וסוכרים.
לקינוח, מעניין לדעת שפרוקטוז מגיב מהר פי 7 מגלוקוז להתקשרות מול חלבונים וחומצות שומן בלתי רוויות. המשמעות לכך היא היווצרות נמרצת של נזקי התחמצנות שגורמת בתורה להאצת תהליכים דלקתיים, מחלות דלקתיות )אינפלמטוריות) ובעיקר לנזקי חמצון המוכרים לנו מהזדקנות רקמות, כל מה שגורם לנו לחפש מוצרי אנטי אייג'ינג.
לפיכך, מצא לנכון ה- FDA האמריקאי מחייב את תעשיית המזון לציין מוצרים עתירי פרוקטוז (HFCS) עבור הרגישים לכך או עבור אלו המעדיפים לבחור את תזונתם בקפידה. לצערנו, משרד הבריאות הישראלי עוד לא מוצא לנכון להתריע על כמויות הפרוקטוז במוצרים ואלו אנחנו שצריכים לקחת אחריות על בחירת המוצרים שאנחנו רוכשים.
הסיבות הגורמות לקושי בספיגת פרוקטוז שונה בין אלו הסובלים מכך, יש שיגיבו לכמויות בסימפטומים לעיל מול כמויות של פרוקטוז ויש שיגיבו רק מינון של כ-25 ג' פרוקטוז בסימפטומים שמשתנים כמובן מאדם לאדם.
גם לגנטיקה יש קשר בהקשר של קושי ספיגת פרוקטוז, מסתבר ש – 1: 25,000 לידות באירופה מצביעות על קושי בספיגת פרוקטוז על רקע לקות אנזימתית בכבד האמון על פירוק והמרת הפרוקטוז לגלוקוז.
פירות עתירי פרוקטוז לדוגמא: תפוח, אגס, מנגו, אבטיח, אפונה, שימורי פירות, סירופ תירס, סירופ אגבה, פירות יבשים, דבש.
שימו לב, ישנם פירות עתירי פרוקטוז וישנם פירות עתירי גלוקוז – ענבים למשל, מכילים בעיקר גלוקוז, אבטיח לעומתם מכיל בעיקר פרוקטוז – כשאתם באים לברור את הפירות והירקות בתפריט שלכם, כדאי לברור מה בדיוק אתם מבקשים להשיג ומה אתם מעדיפים/רוצים גלוקוז או פרוקטוז.
יש לכם שאלות בנושא?, מעוניינים לשמוע עוד על נושא זה או אחר?, מוזמנים להגיב לכתבה באתר www.beophentivey.com, לסמן like ולשתף את מי שתמצאו לנכון שהמידע רלוונטי עבורו.
60 גוונים לסוכר (בינתיים)– משחקי מחבואים
גם אם וראייתכם במיטבה, לא בהכרח תמצאו את פירוט הרכב הסוכרים בתוויות על גבי המוצרים הנמצאים במרכולים והשווקים – כדאי להכיר...
סוכרוז, דקסטרוז/ה, גלוקוז/ה, פרוקטוז/ה, לקטוז/ה, מלטוז/ה, מנוז/ה, קנה סוכר, סוכר קנים, סוכר חום, סוכר ענבים, סוכר תמרים, סוכר פירות, רכז פירות, מיץ פירות מרוכז, נקטר, דקסטרין, מלטודקסטרין, סירופ תירס, סירופ אורז, סירופ אגבה, סירופ מייפל, דבש, מולסה, עמילן, סלק סוכר, קרמל ועוד לא התחלנו לחשוב על קמחים, אלכוהול ושאר מוצרי מזון מתועשים ומעובדים וגם כאלו שנחשבים ממש בריאים ומכילים בחובם אחד משמותיו הרבים ושלל התחפושות של סוכר...
לא יודעת איך אתם מרגישים מול התוויות המודבקות על אריזת המזונות הנמכרים אחר כבוד במרכולים ובשווקים, אבל אני מרגישה בקרב אבוד מראש ולא, אני עדיין לא נזקקת למשקפי קריאה ולמרות זאת, אני מתקשה לקרוא את מה שכתוב בתוויות המזון, אולי יש לכך סיבה...?!?
בשנים האחרונות למדתי להשתמש במכשיר הסלולרי שברשותי, לצלם את התווית ולהגדיל את התווית כדי שאוכל לקרוא מה כתוב שם – אבל עם כל הכבוד לתושייה שאני מניחה שגם אתם משתמשים בה, הפטנט הזה לא ממש יעיל כשמדובר בניהול ועמידה בזמנים.
ראשית, כולנו צריכים לדעת, חוק ראשון לכתיבת תוויות מזון מחייב את החברות והיצרנים לרשום את רכיבי המוצר בסדר עולה כך שמה שיש בכמות הגבוהה ביותר במוצר יופיע בראש הרשימה ומה שיש הכי מעט במוצר, יופיע בסוף הרשימה – כבר מכאן תוכלו ללמוד שפחמימות, הלא הן סוכרים שעומדות בראש רשימת התווית מעידה על רמות סוכר גבוהות.
זה עדיין לא נחשב חטא ובוודאי לא פשע, אלא שאין לנו שום יכולת לנחש איזה סוג של סוכר נמצא במוצר עליו אנחנו מתבוננים – האם מדובר בסוכר טבעי רחמנא ליצלן? או שמא בסוכר מוסף שהוא זה שאנחנו פחות מעוניינים להוסיף לתפריט שלנו..
איפה תוכלו למצוא סוכרים? ודאי בכל המתוקים למיניהם, פיצה, עוגות ועוגיות בוודאי, משקאות מוגזים ומיצים ממותקים, גבינות למיניהן, מעדנים ובוודאי מתוספי פרי, לחמים ומיני מאפה <עמילן רבותי, עמילן> (תפליגו עד קצה גבול הדמיון ובחזרה), רטבים למיניהם – גם אלו הנמצאים כמוצרי צריכה וגם אלו שאנחנו לא יודעים על קיומם כשאנחנו מזמינים סלט בריאות במסעדה ברוטב שמכיל לא מעט סוכרים, קטשופ, טריאקי, צ'ילי, טחינה גולמית מתובלת, חטיפי אנרגיה, יוגורט או גבינות במתיקות מעודנת ועוד...
במהלך השנתיים האחרונות דומני, לא מעט חברות אימצו להן את נוהג השקיפות והן נוהגות לסמן כמה כפיות סוכר המוצר מכיל – זה בהחלט עוזר לנו למדוד ולבחור באיזה מוצר אנחנו מעדיפים להשתמש ולכמת את כמות הסוכר למנה/ארוחה ועדיין, אין שום רישום כאמור לסוג הסוכר במוצרים.
יש לכם שאלות בנושא?, מעוניינים לשמוע עוד על נושא זה או אחר?, מוזמנים להגיב לכתבה באתר www.beophentivey.com, לסמן like ולשתף את מי שתמצאו לנכון שהמידע רלוונטי עבורו.
המוגלובין מסוכרר / מסוחרר HbA1C
זו אחת מבדיקות הדם המוכרות לכל מי שרמות הגלוקוז בדמו החלו לטפס מעלה, אבל כמה מכם יודעים מה המשמעות של הבדיקה?, מה בפועל אומרת התוצאה?
רובנו פחות או יותר יודעים על המשמעויות השונות של ערכי סוכר גבוהים בדם בואך סכרת, הפעם נצלול עמוק אל כלי הדם ונבין הלכה למעשה, מה קורה לאותן כדוריות דם אדומות בסביבה מתוקה ודביקה כל כך:
בדיקת A1C מודדת את כמות הסוכר שנדבק לכדוריות הדם האדומות, אם לדייק הרי שהחלק החלבוני בכדורית הדם האדומה הלא הוא ההמוגלובין (החלק הנושא ברזל) נחשף לסוכר בד ומתרחשת שם תגובה כימית – גליקציה glycation המרמזת על כך שמולקולה של גלוקוז נקשרה בקשר כימי למבנה החלבוני שנושאת כדורית דם אדומה – (התחמצנות). כשתהליך שכזה מתרחש, נפגעים תפקודיה של אותה כדורית האדומה, היא הופכת נוקשה וקשיחה, הכדוריות נצמדות זו לזו בגלל הצמיגות והדביקות שמייצר גלוקוז והן הופכות אופציונאלית למה שאנחנו מכנים "פלאק" בכלי הדם כלומר, אותו תהליך טרשתי שגורם לאלו מאיתנו המארחים את התהליך בכלי-הדם להגיע מפעם לפעם לבית החולים לביצוע צינתור ופתיחת החסימה הנוצרת בכלי הדם הגדולים באדיבות אותו "פלאק".
המצב יודע להסתבך כשכדוריות הדם האדומות עוברות גליקציה ומנסות להגיע גם לכלי הדם הקטנטנים הנמצאים במה שמכונה ברפואית "פריפריה" כלומר רחוק מהלב – בהונות כפות הרגליים או אצבעות כפות הידיים, שם כלי הדם הופכים קטנים וצרים ולאור העובדה שכדוריות הדם נושאות את אותו גלוקוז דביק שגורם להם
לנוקשות והיצמדות אחת לשנייה, אין ביכולתן לעבור בכלי הדם קטנים, מה שאומר שהאיברים, הרקמות והתאים שנותרו ללא אספקת דם וחמצן שוטפת – מתחילים תהליך גסיסה בואך מוות או במילים רפואיות נֶמֶק – גָּנְגְרֶנָה.
אנשים שמארחים בגופם סכרת עשויים להרגיש נימול בקצות הבהונות והאצבעות, לפעמים כאב, תחושה לא רגילה, לפעמים אפילו תחושת שריפה – כל אלו, הן ביטוי לתופעה שזה עתה תארנו, כלומר כדוריות הדם לא מצליחות לעבור ולספק חמצן למקומות הרחוקים והקטנטנים.
שוב מזכירה ומחדדת, יש מעבר ואספקת חמצן לתאים = חיים, כל מצב אחר, מתאר שלב בגסיסה ומוות של אברים.
תצטרכו לסלוח לתיאורים הפלסטיים הלא נחמדים שאעלה בפניכם, אבל ככל שתהליך "גסיסת" איבר מתחולל בגוף חי, מקודמים תהליכים דלקתיים, פטרייתיים כמו גם פתוגנים אחרים מחוללי מחלות אופרטוניסטים חובבי ערכי חומציות גבוהה בסביבת חייהם, הופכים את האיזור שלא מקבל חמצן לביתם החדש וההתבצרות הזו יוצרת את מה שמכנים "נוירופתיה" (סיבוכים של סכרת), זיהומים, התכָּייבות – פצעים כיביים שלא מצליחים להתרפא בגלל אותה בעיית זרימת הדם אצל סוכרתיים – מה שיולד בסופו של תהליך נֶמֶק וקטיעת אברים.
תופעה נוספת מתרחשת ככל שערכי הגלוקוז בדם גבוהים בהקשר של המוגלובין מסוכרר מתבטא ביכולת הנשימה –
קחו לדוגמא ספורטאי שרגיל לתפוקת דם וחמצן גבוהה גם ובפרט בזמן פעילות גופנית, עד שיום אחד משהו בתעבורת כדוריות הדם האדומות נושאות החמצן נחסם, יש "פקק" – אנחנו מבינים בפקקים, מרגישים אותם מדי יום הלוך ושוב – אבל כשמדובר בכדוריות דם אדומות שאמורות להביא איתן חמצן כשאנחנו הולכים, רצים או לחילופין מטפסים במדרגות, החמצן מתקשה להגיע ומה שמתקבל הוא התנשפות, התנשפות כבדה מספיק בשביל לעורר את תשומת הלב שלנו שמשהו השתנה והכושר או הנשימה שלנו לא כתמול שלשום – כאמור, אלו הן כדוריות הדם האדומות שלא מצליחות לעבור בכלי הדם הקטנים ולספק לאיברים השונים את החמצן הנדרש לכל איבר חי בגוף.
מה לגבי הראייה?, אחת הבעיות של סוכרתיים היא סכנת עיוורון – שוב, אותו מנגנון פועל לרעת מי שמארח ערכי גלוקוז גבוהים בדם, ככל שכדוריות דם אדומות לא מצליחות להגיע לעצבים במוח המנויים על תרגום ועיבוד התמונה, העיניים שלנו לא יצליחו לראות את התמונה המתבקשת... או במילים אחרות, הראייה שלנו כבר לא תהיה כמו פעם, זה הזמן שתופעות כמו גלאוקומה, קטרקט, ניוון מאקולרי והצורך כמובן במשקפי ראייה מתגברים, המצב יודע להסתבך ככל שרקמת עבי העין "רעבה" או נכון יותר גוועת ברעב לחמצן מה שמתבטא באיבוד הראייה – עיוורון.
מקום נוסף ממנו סובלים אנשים עם ערכי גלוקוז גבוהים בדם קרי סכרת הוא החניכיים, שוב – אותה סיבה חוזרת על עצמה, חוסר יכולת מעבר של כדוריות דם אדומות בכלי הדם הזעירים גורמת לחסר חמצן וכמובן פינוי לקוי של פחמן דו חמצני התורם בתורו לנסיגת חניכיים, דלקות חניכיים וקושי בריפוי החניכיים.
כליות הן אחד האיברים הניזוקים קשות מבעיות עודפי גלוקוז בדם והסיבה לכך היא המבנה העדין של כלי הדם המיניאטוריים של הכליות ותפקידן בהסננת הנוזל והפרשתו אל מחוץ לגוף. מזכירה שאחת התופעות הראשונות שסוכרתיים חווים הן יובש בפה וצמא גדול בפרט בחלק השני של היממה (ככל שה- Yin עולה), הצמא הגדול גורם ליובש בפה וגורם לאנשים לשתות יותר –
זו בדיוק הסיבה שאנשים הסובלים מסכרת מוצאים את עצמם קמים מספר פעמים במהלך הלילה לתת שתן ולרוקן את כמות הנוזלים ששתו במחצה השנייה של היממה.
כאמור מי שאמון על פינוי הנוזלים מהגוף הן הכליות שעובדות קשה יותר, מה שמסביר את התופעה שהרבה מאוד סוכרתיים, מוצאים את עצמם מסתבכים עם צורך בדיאליזה על רקע התשת הכליות.
אחת התופעות הכואבות במחיר הסוכר היא אין אונות, היא באה לידי ביטוי אצל בין 30% - 50% מהגברים הלוקים בסוכרת, כמובן בהקשר ישיר לחומרתה.
אותו המנגנון הפועל בכלי הדם תקף גם עבור איבר המין הזכרי המתקשה לייצר זיקפה כשאספקת הדם והחמצן אינה תקינה.
בדיקת A1C היא בדיקת סקר תקפה ונכונה לשלושה חודשים שהם כאמור אורך
חייה של כדורית אדומה.
בדיקת גלוקוז באמצעות גלוקומטר, תאמר לכם בדיוק מה ערכי הגלוקוז בדם עכשו, בדיוק בזמן הבדיקה, אבל זה לא מספיק על מנת לדעת
מה מתרחש בשאר הזמנים ועל מנת לדעת מה קורה, יעילה אותה בדיקת סקר המדוברת.
אולי זה הזמן להזכיר שכמות הגלוקוז בדם עומדת ביחס ישר לאורחות החיים שלנו, לבחירת המזונות שאנחנו בוחרים לאכול, לפעילות הגופנית האירובית שאנחנו בוחרים לעשות או לא (מעלה את סבילות התאים לאינסולין ופינוי ערכי הגלוקוז הגבוהים מהדם)
אשאל שוב, על מה באות הפחמימות עליהן קראנו בכתבות הראשונות לגיליון זה לפצות?, מה חסר לנו?, מה לא נמצא שם שאנחנו מבקשים לפצות באמצעות המתיקות שבסוכר? – מוגש כחומר לעיכול...
יש לכם שאלות בנושא?, מעוניינים לשמוע עוד על נושא זה או אחר?, מוזמנים להגיב לכתבה באתר www.beophentivey.com, לסמן like ולשתף את מי שתמצאו לנכון שהמידע רלוונטי עבורו.
Comentários