גיליון אפריל 2025 - מגזין באופן טבעי
- beophentivey
- 8 באפר׳
- זמן קריאה 16 דקות
פתח דבר
גיליון אפריל 2025 של המגזין באופן טבעי, מגיע אליכם מוקדם מהרגיל תוך כוונה לאפשר לכם למלא את דקות המנוחה בקריאת הכתבות המובאות בגיליון זה, כהכנה לערב ליל-הסדר 2025.
אלפי שנים אנחנו מגידים את ההגדה, שרים אחד אלוהינו וחד-גדיא, שוב קוראים על ארבעת הבנים שכנראה לא למדו שום דבר עד עצם היום הזה על אף חכמתם, רשעותם, תמימותם והעובדה שאין ביכולתם היכולת לשאול שאלות. גם ההוא (נו,... בן-זומא) מאשקלון חוזר מדי שנה - כולנו שואלים מה נשתנה ועוד לא נפל לנו האסימון.
כמו כל ריטואל קבוע, הדברים חוזרים על עצמם מדי שנה ורק דבריו של אלברט איינשטיין מהדהדים שוב ושוב: "טירוף - הוא לעשות כל הזמן אותו דבר ולצפות לראות שינוי"
אולי הגיע הזמן לשנות את המסלול? - פעם, במאה הקודמת קראנו לזה להפוך את התקליט - היום, כבר לא יודעים תקליט מה הוא - אולי זו הוכחה ברורה שאם רוצים, אפשר לעשות שינוי? - באופן מפתיע אחרי התקליטים כבשו את העולם קסטות - קלטות, אחריהן הגיעו הדיסקים רכים, קשים וגם צורב ודיסק און קי ואחרי כל אלו - נחשו מי חזר לאופנה? - התקליט... מה זה אומר?
אין לי מושג מה משמעות התופעה הבינלאומית הזו, אבל בהחלט מדובר בתופעה מרשימה ששווה לתת עליה את הדעת ובעיקר - למצות ממנה תובנה למענינו ולמען הדורות הבאים אחרינו - האם לא זה כל מה שפסח מסמל?
היתכן שאפשר גם לשָמֵר את החלקים החשובים שבהיסטוריה, לזכור מנין אנחנו באים ויחד עם זאת למצות את מיטב התובנות ואותן להנחיל לדורות הבאים. שידעו מנין הם באים ושילמדו למצות את הטוב ואותו לקחת איתם הלאה - עובדתית היום כבר יש מצות כוסמין, שיבולת שועל, נטולות גלוטן - משהו משתנה... מה אומרים?, הגיע כבר הזמן לייצר לנו מציאות חדשה?
לא עוד צורר שבא עלינו לכלותנו - לא עוד חג וסמלי חג תזונתיים, אלא לחגוג בלי מלחמות, קרבות ואבל כבד על אנשים שאינם עוד ולא בדרך הטבע?
רגע לפני שנפרוס מפה לבנה על שולחנות החג ונעמיס עליהם כל טוב ואימהות שרגליהן בוערות מרוב עמידה במטבח להשביע רעבונו של עמך ישראל, בואו ניקח רגע מחשבה ונזכור שהבלתי אפשרי - אפשרי, גם לשיטתו של ירין קימור בספרו "הבלתי אפשרי - אפשרי" וגם לאורך כל סיפורי ההיסטוריה שלנו מקצה לקצה - זה, לגמרי על כתפינו ואחריותנו, אולי זו המשמעות של "והיגדת לבינך ביום ההוא", להאיר ולהעיר את היצר החושב והיצירתי שיביא אותנו ל-"חוף" שפוי ומאפשר חיים בלי מלחמה מבפנים ומבחוץ?
בכל שנה עם בוא האביב, נפרש הטבע ומביא אלינו את גל הפריחה הראשונה, זה המכונה "הגל הצהוב" ובשנתיים האחרונות, יותר מאי-פעם יש משמעות עמוקה לצבע הצהוב שמביע את אור השמש, האופטימיות והתקווה, יש שמוצאים אותו מבשר בשורות רעות של חולי, קינאה, מרירות וריקבון. בתרבויות מזרח אסיה, צהוב הוא כוח ייחודי שניתן רק לקיסר הצהוב ומכאן גם שמו. יפן בחרה בצבע הצהוב לסמל את האומץ ודומה שבשנתיים האחרונות, כל התרגומים לצהוב מתאימים לתאר את מה שאנחנו עוברים. יצאתי לצלם, כדי שלא נשכח שלמרות הקושי והאתגרים ההזויים שאנחנו נדרשים להם, עדיין מחר תזרח השמש ואופטימיות (גם אם זהירה וזעירה) היא אחד הכלים לשרוד את האתגרים שבדרך.
מאחלת לכולנו פסח מאפשר, אביב פורח ושמח
שימצא ונמצא כולנו יחד וכל אחד בדרכו, חֵרות
שנזכה לבריאות איתנה ובשורות טובות לכולנו - כל עם ישראל
א מ ן
שלכם באהבה,
תמר
שלח את עמי - Let my people go
רבותי ההיסטוריה חוזרת מילים: חיים חפר, לחן: שמואל פרשקו לאחד השירים המזוהים עם יפה ירקוני
רבותי ההיסטוריה חוזרת
שום דבר לא אבד, לא נשכח
עוד נזכור, תחת גשם עופרת
איך בסוריה צעד הפלמ"ח.
אל עלמין אף אותך לא נשכחה,
עת אל שדות הדרום הרחבים,
אל הנגב פלוגונת נשלחה -
עם מקלות כתחליף לרובים.
ומספרת הסבתא לנכד:
כל מקום שלפעול בו נחוץ,
שם אומרים לפלמ"חניק ללכת,
וחייו הם כפקק בקיבוץ.
יריות בקהיר עת נשמעו
עת מבית איים האסון,
אל העיר חברינו נקראו
וקורא להם שם - ה"סזון".
ומסיימת הסבתא לנכד,
ויושבת כפופה למולו:
כן, הכושי יכול כבר ללכת,
כי הכושי עשה את שלו.
השיר הזה נכתב בתום 1948 ודומה שהמילים של חיים חפר, מדברות בעד עצמן. זה אחד השירים שהנציחו את זמרת המלחמות יפה ירקוני - השיר רלוונטי גם היום?! ....
בואו,
כולנו היינו ילדים, כל אחד מאיתנו יכול לכתוב ספר על מספר הפעמים שההורים חזרו על עצמינו כמו תוכי: תלבש גופיה, תניח את הנעליים במקום, תניח את הכביסה בסלסלה, תסיים לאכול, תוריד את הצלחת מהשולחן, תתרחץ, תנקה מאחורי האוזניים, אל תשכח להודיע שהגעת, תעשה שיעורים, התכוננת למבחן?, תלבש סוודר, סידרת את החדר?...תוריד את הרגליים מהשולחן, מישהו ספר פעם כמה פעמים שמענו את המשפטים הללו?
נו?
זה עזר?
גם משה דיבר לפרעה שוב ושוב, הוסיף מכות קשות באדיבות אחד אלוהינו ושום דבר לא קרה, פרעה רק הקהה את לב הניצים ובני-ישראל שילמו את המחיר - מצלצל מוכר למישהו?
בקישור המצורף, https://www.youtube.com/watch?v=8JNCS27rtQ8
תוכלו לשמוע את הגירסה של ארמסטרונג לסיפור המקראי ומסתבר שהאיש המוכשר הזה, אומץ בידי משפחה יהודית בארה"ב ויש אומרים שהוא דיבר יידיש רהוטה (אם אתם ממש רוצים לחזות בכך, יש סרטון של האיש יחד עם דני קיי - שווה צפיה) אבל אנחנו ב-"ארץ מצרים" וזו לא רק ארץ מצרים, זה גם היה המשפט בו השתמש מרטין לותר קינג במאבק להשגת שוויון, חופש, שחרור ונגד גזענות במאה הקודמת בארה"ב. גם בשנות השבעים של המאה הקודמת יצאו אנשים להפגנות על מנת לאפשר ליהודים לעלות לישראל על רקע רדיפות, סירובי עליה ועלילות שווא ומאסרים - ובין אסירי ציון היו נתן שרנסקי ואידה נודל.
אין לי עניין לבוא חשבון עם משה רבינו - די פספסתי את המומנט, גם לא עם מנהיגים אחרים כמו למשל ברוסיה - כן יש לי עניין להבין מה כתב חיים חפר וזה כבר עניין של אחריות.
חיים חפר כתב באופן מפורש ובואו - אנחנו חמשת אלפים שנה חוזרים על עצמינו פעם אחרי פעם ומשננים "והיגדת לבינך" - "רבותי, ההיסטוריה חוזרת" - עכשו יש לנו כמה אפשרויות להתייחס לרומו של עניין וההגדה, מאפשרת לנו הזדמנות ללמוד מארבעת הבנים וגישתם: החכם... הרשע....התם וגם זה שאינו יודע לשאול.
בשורה התחתונה ולא משנה באיזו גישה בוחר כל אחד מאיתנו ללכת, עושה הרושם שכל דור ודור, נושא על גבו את מחיר העובדה שלא למדנו את השיעור ואת זה אנחנו מצווים להנחיל לדור הבא אחריו.
נושא הבריאות בדמי ואני משאילה את ההבנה והפעם את חוסר ההבנה - מתי אנחנו מבינים שמשהו לא בסדר, משהו לא תקין, מתי אנחנו מקשיבים לעצמינו ולא רק מקשיבים, אלא קמים ועושים מעשה ומבינים שעל מנת שמחר בבוקר התופעות לא תחזורנה על עצמן, אנחנו צריכים לעשות שינוי - צריכים להזיז את גוש הגבינה שמפריעה לדברים בגוף/בחיים לזרום בנחת ולתפקד כהלכה.
והשאלה הנוספת שמהדהדת בי, היא מתי אנחנו מסכימים לשחרר סוף סוף - חלק מאיתנו מחזיקים באג'נדות שלא מוסיפות להם בריאות (בלשון המעטה), חלק לוקים באגרנות יתרה, רבים מאיתנו שומרים כעסים ומטפחים אותם בסיפור הפנימי שכולנו מספרים לעצמינו כחלק ממערך מגננה לגיטימי - אף אחד לא משלה את עצמו שאלו שציינתי באמת עושים עבורו עבודה טובה, השאלה היא מתי אנחנו מסכימים ומצליחים לשחרר ולהשתחרר מתנאי הכלא שאנחנו מציבים לעצמינו ומשלמים מחיר חיים על כך?...
כמו שאתם יודעים ודאי, המוח האנושי מופלא וקסום וחרף כל היכולות הבלתי יאומנו שיש ביכולתו ואנחנו יודעים ומודעים להן, כל ה-1.400 ק"ג, פוחד משינויים לפחות כמו שחלק מאיתנו פוחד מג'וקים - מילא פוחד - מקובל, אבל המוח שלנו עושה הכל מכל וכל כדי למנוע מאיתנו לעשות שינויים שגירמו לו למוח, לסלול מסלולים חדשים.
חלק מאיתנו נמנעים וחלק מאיתנו, לוקחים את המקום הזה למקומות יצירתיים ומאפשרים לנו את הקידמה, הבנה וההזדמנות להשתפר.
בשורה התחתונה נותר לי להעביר הלאה את התובנה שככל שנעמיק ונבין את ההיסטוריה, נוכל לבחור מה להשאיר ולשָמֶר ומה לא לקחת איתנו הלאה, לגדול מתוך מה שהיה קדימה - זה נכון לגבי חפצים, מצבים ואנשים בחיינו... ככל שנשפר את ההווה כך נוכל להנחיל לעתיד הזדמנויות טובות יותר מאלו שאנחנו קיבלנו בקלפי החיים שלנו - ואולי זה תפקידנו
למען הסר ספק למתחכמים שביננו, מדגישה שהתפתחות והתקדמות אינה אומרת לשכוח או להתעלם מערכים שכלולים בחבילת המסע - נהפוך הוא.
קריעת ים סוף
מטבע הלשון "קריעת ים סוף" מתאר התמודדות עם מצבים על גבול הבלתי-אפשריים שהצלחנו להתמודד איתם למרות הקושי הגדול. אם תהיתם למה התמהמהו בני-ישראל 40 שנה במדבר, תחשבו כמה מהם פשוט סבלו מתופעות לוואי שגרמו להם המצות...
הפעם ברשותכם, אני מבקשת לקחת את המושג קריעת ים סוף לחרבה שנוצרה בין שני חלקי הים שנפערו לשניים, אני מתבוננת דרך משקפי המיקרו-קוסמוס על היובש והחרבה דרכם חצו בני-ישראל את הנהר והתמהמהו עוד 40 שנות בתנאי מדבר - לא פלא שלא מעט מאיתנו סובלים כל פסח מהמצות.
נכון, המצות היו חלק ניכר בתפריט שהזין את בני-ישראל במסעם אל עבר הארץ המובטחת, אליה וקוץ בה - מצות אולי משתיקות את הרעב אך מגיעות יד ביד עם שלל תופעות לוואי שמעוללים שָמוֹת במערכת העיכול ומדובר בנפיחות בבטן, גזים, כאבי בטן ואם לא די בכל אלו, אז גם עצירות - תקיעות של ממש...
מצות, מופקות מקמח ומעט מים. אנחנו זוכרים בדיוק איך נאמר לבני-ישראל במדבר להכין מצות בחופזה, ללא תהליך תפיחה הדורש כמות מים סבירה שמאפשרת התפתחות השמרים. אלא שתהליך מקוצר, מפיק מוצר שיכול לשרוד בתנאי מדבר ועדיין להשביע את הצועדים (זו בדיוק נקודת הזמן לציין שבני-ישראל צעדו 40 שנה במדבר, לעומתם אנחנו, יושבין ומסובין כל הלילה ותופעות הלוואי בהתאם - אך לא אקדים את המאוחר.
נניח דברים על דיוקם. מצות מופקות כאמור מקמח מצה ומעט מאוד מים ואם לא די בכך, הן עוברות תהליך חימום וייבוש בתנורים. הקמח כמעט ואינו מכיל סיבים תזונתיים, הן דלות בנוזלים והשילוב בין אלו, הופך מתכון מצויין לנפיחות ביטנית, גזים שרועמים ומתריעים על האסון שמתרחש בבני המעיים ועצירות, והרי לנו קטסטרופה שחוזרת על עצמה כל פסח - ממש כמו סיפורי יציאת מצרים, שוב ושוב הדברים חוזרים על עצמם.
אז מה עושים עם הפסח הזה, כדי שהדברים יראו וירגישו אחרת?, איך חוצים את פסח מבלי להתפתל מכאבים או מחוסר הנוחות שבתופעות הלוואי המפורטות כאן מעלה?
ובכן נתחיל מהעובדה שלא על המצות לבדן יחיה האדם. אם מראש אנחנו מבינים שנוזלים (מים) וסיבים תזונתיים הם אלו שחסרים - אלו בדיוק הדברים שנרצה להוסיף לתפריט שלנו:
חשוב לזכור לבחון מה מונח לנו על השולחן ואז לבחור מה להניח בצלחת, זה לא רק המצות בתצורתן השלימה, זה גם קמח מצות בקניידלעך - אצלי קניילדעך נוטים להיעלם מהקערה עוד הרבה לפני שאני מבינה שהכמות שהכנתי לא מספיקה להגשה לשולחן... אלו גם מצות ממולאות הן במנות הפתיח, במנות העיקריות וגם בקינוחים כלומר, תעשו חשבון פנימי כמה מצות אתם אוכלים מההיצע על השולחן ותדעו מראש, כמה נוזלים וכמה ירקות אתם צריכים להוסיף לצלחת, כדי לאל להגיע לעצירות. איך תדעו? - בואו, אני סומכת על כל אחד מכם, אנחנו יודעים מה הכמויות שלנו, יודעים מה טוב ומה לא טוב לנו - פשוט תהיו כנים עם עצמכם, תחוסו על בני-המעיים שלכם.
אם יש ביכולתכם, עדיף לצרוך מצות על בסיס חיטה מלאה או שיבולת שועל, בהן יש יותר סיבים תזונתיים מאשר במצות רגילות.
אחד הפטנטים שראיתי את אבי משתמש בהם הוא פשוט להכין לעצמו משקה קקאו או נס-קפה ואפילו צלחת מרק ולפורר פנימה את המצה. מה שקורה הוא שהמצה סופחת נוזלים כך שהיובש לא יוצר עצירות.
לא מחדשת לכם דבר, תמיד עדיף לפתוח ארוחה בשלל ירקות ולא, אני לא מתכוונת לירקות עמילניים (תפוח אדמה למשל), נסו כמה שיותר ירקות עליים, הם מביאים איתם שלל סיבים תזונתיים שיעזרו לכל הבולוס לנוע בדרכי המעיים (כן, שימו לב שגם סיבים תזונתיים צורכים נוזלים, כך שככל שמוסיפים סיבים לתזונה, יש להוסיף נוזלים בהתאם). ואם כבר ירקות ירוקים, פול (זו העונה של פול טרי ונפלא, אפשר לאוכלו טרי או מבושל), חסות למיניהן, עשבי תבלין, ברוקולי, עלי בייבי ואפילו פרחי מאכל מסייעים לכבד, למעיים ולכל אוכלוסיית חברינו הידידותיים שמקלים על העיכול ושומרים על בריאותנו.
בואו נדבר על כמויות, אנחנו מתחילים את הקריאה בהגדה ומפעם לפעם, לאור הכתובים אנחנו טועמים מצלחת הפסח - כלומר, עוד לפני שהתחלנו את הארוחה ממש, אנחנו כבר טועמים מקערת החג. הרמב"ם מלמד אותנו להתחיל ארוחה באכילת זיתים חמוצים ומרים וזאת, על מנת לעודד את הכבד לייצר מלחי מרה, שבתורם יסייעו בעיכול חלבונים ושומנים. חייבת להוסיף כאן אנקדוטה משמעותית, כיוון שכולנו באים למפגש משפחתי ומה שמוביל אותנו הם זכרונות ילדות, טעמים וריחות ובדיוק כמו שזה מדגדג לנו על הלשון, זה פורט לאימהות, לדודות ולסבתות שטרחו במטבח ימים כלילות ורק מחכות שננעים זמירת געגוע נושן כשאנחנו רק טועמים מזה, מזה ומזה - אם מצרפים את כל הדגימות עוד לפני הארוחה... אפשר להבין למה אנחנו כל כך סובלים בפסח.
בני-ישראל נדדו אמנם 40 שנה במדבר, אנחנו כאמור יושבין ומסובין - אני לא יודעת מה התחולל בבני המעיים של בני-ישראל ומה הסיבה שהם התמהמהו 40 שנה במדבר. אנחנו כן יודעים שהם היו בתנועה וכשהגוף שלנו בתנועה, אנחנו נושמים אחרת ואחד השרירים החשובים שמסייעים לנו שלא להגיע למצב של עצירות, הוא הסרעפת - השריר הגדול הזה שעליו אנחנו די נשענים כשאנחנו יושבים לאורך זמן ובוודאי שאל הישיבה הארוכה הזו, מצטרפת גם ארוחה הרבה מעבר לדשנה.
תנועה, מעוררת נשימה טובה ועמוקה ובעקבותיה, דחיסה חזקה של שריר הסרעפת כלפי מטה לכיוון המעי הרוחבי שבתורו, מקבל עיסוי שמעודד את המעיים לתנועתיות - או מה שנקרא בעגה המקצועית פריסטלטיקה - אותה אנחנו רוצים תמיד כדי שהמעיים שלנו יעבדו ויניעו קדימה את המוצאות החוצה אל מחוץ לגוף. לדבריו של הרמב"ם אין ללכת או לבצע פעילות גופנית אחרי האוכל, זה הזמן שמערכת העיכול מקבלת הזרמה טובה של דם כדי להתמודד עם כל מה שבלענו פנימה - למחרת אפשרת וכדאי לפתוח יום בשתיית מים חמימים ולימון ולצאת להליכה או כל פעילות אירובית שמתאימה לאופי והיכולת שלכם.
חשוב לתת דגש לנושא הנוזלים, אני מדברת על מים - אם קשה לכם לשתות מים, תמיד אפשר להכניס ירק או פרי אהוב לקנקן מים וליהנות מהטעם הנלווה. יש חשיבות גדולה לשתיית מים כפי שהסברתי גם מצות וגם סיבים תזונתיים זקוקים למים כדי לעבור במערכת העיכול ולא להיתקע בחרבה וביובש/עצירות. יהיה נכון לשתות כוס ואפילו שתיים לאט ובגמיעות לפני הארוחה. פחות נכון לשתות במהלך הארוחה ולאחר הארוחה, יהיה נכון להמתין כמחצית השעה ואז לשתות חליטה (לא משנה הטמפרטורה אף שעדיף בטמפרטורת הגוף) של צמחים שמסייעים למערכת העיכול כמו למשל: קמומיל, כוכבי אניס, זרעי שומר, ג'ינג'ר, כמון, פלפל שחור, קינמון, כוסברה, הל ונענע. לכל אלו תמיד תוכלו להוסיף לימון ולהיעזר בפלאי הטבע.
בואו נעצור לרגע ונסכם:
אחת השאלות שחוזרות על עצמן כל שנה, היא איך להתנהל נכון ביום עמוס מאכלים ומעדנים שכזה: ובכן, הדרך היא להתנהל כרגיל, כן לאכול את הארוחות הרגילות שלכם, כן להקפיד על כמויות ובעיקר חשוב לשתות לאורך היום ולא פחות חשוב מכך, פעילות גופנית עדיף אירובית - צאו להליכה, רכיבת אופניים, שחייה או ריצה - מה שנכון ומתאים לכם.
בודקים מה עומד להגיע - (מה בתפריט היום), בוחרים את מה שבאמת מזין אותנו מבלי לעורר מהומות במעיים וזוכרים שלאורך החג עומדות להיות עוד לא מעט ארוחות שכאלו ובנוסף, גם שנה הבאה יגיעו אותם מאכלים, כך שאין צורך להעמיס על עצמינו את כל הכמות הזו בבת אחת.
המסר החשוב הוא לבחור ! לבחור מה וכמה ואם תשבו ליד פרטנר שמוכן לחלוק אתכם את המצאי - הרווחתם שבעתיים.
אני צריכה להזכיר שלא שותים בזמן הארוחה?,
זו באמת בעיה, מי שכתב את ההגדה והטמיע שם לפחות 4 כוסות יין ראה לא חשב על מה שמתרחש במערכת העיכול כשזו צריכה להתמודד גם עם מזון וגם עם משקה (ועוד משקה סוכרי כמו יין) בו בזמן.
מה אגיד ומה אומר?, לא יכולה להתווכח עם דבר ההגדה והכוסות בעיתן, נסו לפחות ללגום לטובת המסורת והאווירה אם אתם יכולים... אם לא, קחו הפסקה בין קריאת ההגדה לתחילת הארוחה.
אם כבר הזכרנו את ארבע הכוסות, הגיע הזמן להבין מה עניין ההסבה לשמאל המודגשת בהגדה?
ובכן, במשתאות שהתרחשו אי אז, אנשים נהגו לשבת על מעין כורסאות, זו לא בהכרח היתה ישיבה אלא יותר שכיבה. שכיבה על והיסמכות (הישענות) על זרוע שמאל והאכילה/שתייה ביד ימין. צורת השכיבה הזו דאז, ציינה אחווה, שיתוף וחירות בין המשתתפים. מעניין לראות שיש עדיין משפחות שמסבות לישיבה נמוכה בליל-הסדר כמנהג אבות ויתרה על כן, אפשר לראות את הישיבה הזו רווחת גם אצל הבדואים עד עצם היום הזה. אם תחשבו על כך, תיווכחו שסוג שכיבה שכזו מאפשרת רגיעה וביטחון לעומת ישיבה על כיסא בה אנחנו דרוכים.
ואחרי כל האוכל והמעדנים שוודאי יונחו על כל השולחנות, מגיע שלב הקינוחים ובואו נגיד מילה מראש, יש ביננו שמוכנים לשבת ולהמתין כל הארוחה ובלבד להגיע לשלב המתוקים - מוכר וכל כך מובן. אז ממש כמו קודם, בוחרים מבין המצאי, מחפשים עם מי לחלוק ועדיף עם כמה שיותר שותפים ובעיקר לזכור, שמחר כל הקינוחים האלו ונוספים יעלו שוב על השולחן.
אם הגעתם לתחושה שאתם מחפשים לפתוח כפתור או חגורה, אם אתם מתחילים להתנשם בכבדות - הקשיבו לגוף, הוא מאותת לכם להפסיק ולתת לו מנוחה לעיכול מלא של כל הכבודה.
לסיכום,...
תהיו חברים ומתכונים טובים במיוחד שתפו את כולנו - חג שמח בית ישראל.
והיגדת לבינך ביום ההוא...
"והיגדת לבינך ביום ההוא לאמור: בעבור זה עשה ה' לי בצאתי ממצרים" / ספר שמות, פרק י"ג, פסוק ח'
כל ההגדה של פסח, מבוססת על הציווי להעביר הלאה, את דבר יציאת מצרים מדור לדור שמטרתה להבטיח, שהזיכרון הלאומי והמסר הרוחני של היציאה מעבדות לחירות, יועברו לדורות הבאים...
הדברים נכתבו כבר לפני כנראה אלפי שנים, כל דור, צריך לראות את עצמו כאילו הוא עצמו יצא ממצרים, לחנך את ילדיו לתחושת שייכות, חירות והכרת תודה על היציאה מעבדות לגאולה וחרות. הסיפור העתיק אינו רק היסטוריה שעובר מאב לבן, אלא מסר מוסרי וחברתי של צדק, חירות וּכְבוד זיכְרון המקורות.
אף אחד מאיתנו לא זקוק לתרגום של המסר הכל כך משמעותי הזה, אם לא דיינו מה שעברנו עד תחילת אוקטובר 2023, הרי שמאותו היום, הדברים ברורים ביתר שאת לכל אחד מאיתנו עמוק בנשמה.
אבל הדור של היום נראה קצת שונה מהדור שלנו ובוודאי של הדורות הקודמים - היום הטיקטוק קובע את הקצב, כך שאם תירצו שהילדים יבינו - ואין זו אגדה אלא הגדה... בעידן רבע המילניום הראשון, דברו אל הילדים בשפתם - חנוך לנער על פי דרכו וזה הולך כך:
והיגדת לבינך ביום ההוא בשיחת זום או בטיקטוק לייב לאמור:
"בזכות יציאת מצרים, אנחנו יושבים פה עכשיו עם מצה ביד, חומוס בצד ואפליקציה שמתרגמת את כל ההגדה והמילים הלא ברורות (גם אתה בן זומא) את כל ההגדה לאימוג'ים וסטיקרים חינניים.
כי אילו לא הוציא הקב"ה את אבותינו ממצרים, היינו היום תקועים בלי חופש, בלי חגים, ואולי הכי גרוע - בלי חופשת פסח של שבועיים. לכן חשוב שנזכור ונשתף ברילס, בסטורי וגם בלב את דרכנו ארבעים שנה במנהרת הזמן.
ואם ישאל בינך "אבל אבא, למה לא פשוט עשיתם דֶליט למצרים ועברתם לכנען (תוך תפילה שלא היו שם תעיוט כתיב) - את פתח ואמור לו, כי לא היה Ctrl+Z לשיעבוד ולכן, היינו צריכים לצאת ידנית ורגלית עם לחם שלא הצליח להתפיח גלוטן אוורירי ומכת בכורות ב- 4K.
ואם בכל זאת ישאלו הילדים, "מה זה עבדים"?, תזכירו להם שעבדים, זה בדיוק כפי שאמא אומרת לכם לסדר את החדר, אבל כל היום!, בלי צעצועים, בלי הפסקה, בלי בגדים זרוקים על הרצפה, עם ארון מסודר וכל זה, בלי הפסקה ובלי שום קינוח להמתיק את הנשמה.
תזכירו להם את עשרת המכות שהיכה משה באמצעות ה' את פרעה וכל מצרים: דם, צפרדע, כינים, ערוב, דבר, שחין, ברד, ארבה ומכת בכורות.
(נכתב בהתחשבות בכל האימהות שטרם יצאו מעבדות לחרות למרות שהן מתפללות כל שנה - כל השנה...)
ואם עד עכשיו לא הבנו 5000 שנה אנחנו ובני בנינו, הרי שלא מדובר רק על שימור דבר ההיסטוריה, אלא על חירות, על תקווה, על אמונה, על כך שגם כשהכל נראה תקוע ובלתי אפשרי, צריך להחזיק יד אחת במטה "משה" ובפלאפון עם wase ביד השנייה, להתפלל שתהיה קליטה ולאורה לצעוד בבטחה למה שאני מכנים מסורת, מורשת ואפילו ירושה בדמות הארץ המובטחת עליה אנחנו נלחמים מאז ומעולם.
ואחרי שחייכנו - מי ברצינות ומי עם קריצה לתובנות בין דוריות, נאמר כמה מילים על מסורת, מורשת וירושה, אלו הם שלושת הדברים לשמם הגענו לעולם והם גם התפקיד והאחריות שלנו להעביר הלאה, לדורות הבאים שלנו.
מה שמשאיר אותנו בעלי ציוויון, ייחוד, היא המסורת שכולנו ינקנו בבית הורינו רק מלראות את ההכנות, את ההתנהלות של המשפחה - ללא המסורת, נהפוך עם הזמן לעם אחר.
המורשת, היא כמו משחק הילדים "חבילה עוברת". זה לא מוצר מדף רבותי. את החבילה המכונה מורשת, מקבלים מהמשפחה ומעבירים אותה הלאה לילדים, כדי שהם יעבירו הלאה לדורות הבאים.
מורשת, היא הסיפור שמאחורי המסורת. אלו הם הערכים, ההיסטוריה, הרעיונות והזהות שאנחנו מקבלים מהעבר.
אם להסביר בפשטות את ההבדל בין מסורת למורשת, הרי שהמסורת היא המנהגים שאנחנו מקיימים בפועל. מורשת לעומת זאת, היא הסיפור שעומד מאחורי המנהגים.
אם השכלנו להבין את המורשת ולקיים את המסורת ובכך לכבד את ההורים שהנחילו לנו את המסורת והמורשת, נאריך ימים ככתוב במצווה היחידה המתוגמלת בכל התנ"ך ונזכה בירושה.
כנגד ארבעה בנים דיברה התורה...
בלי להתבלבל, אנחנו יודעים להבחין מרחוק בארבעת הבנים: חכם, תם, רשע וזה שלא יודע לשאול - אחרי 5000 שנות תירגול, אנחנו כבר מבינים שארבעת הבנים מייצגים טיפוסים שונים בסיפור יציאת מצרים ובחיינו...
בערב החג נקרא כולנו על דבריהם של ארבעת הבנים, אבל אילו היה מוציאם אלוהים ממצרים ומציב אותם בשנת 2025 - מה היו אומרים?
חכם
החכם של 2025, הוא החוקר והחדשן, הוא זה שמשתמש בטכנולוגיה וידע חדשני כדי לחקור את ההגדה לעומקה. הוא עשוי להיות סטודנט להיסטוריה יהודית, זה שמשתמש בבינה מלאכותית כדי לנתח טקסטים עתיקים, או יזם הייטק שמשלב מסורת עם חדשנות. והשאלה שלו היא: "מה הן ההמלצות של יציאת מצרים על חירות האדם בעידן הדיגיטלי"?
רשע
רשע, מה הוא אומר בשנת 2025?
רשע, הוא הספקן הביקורתי. הרשע של ימינו אינו בהכרח מרושע, אלא אדם שמאתגר את המסורת מתוך עמדה ספקנית. אולי הוא פעיל חברתי שמתנגד להיבטים מסוימים של ההגדה, או חוקר מבקר את ההיסטוריות של הסיפור ההיסטורי.
רשע שואל: " מה רלוונטי עבורי בטקסט הזה, מדוע שאאמין בו"?
ואם אתם ממש צריכים, יש די והותר רוע מתחילת המלחמה ובכלל...
תם
תם, הוא הנאיבי הטכנולוגי והתמונה אולי לא הכי מתאימה - בפער הדורות, הקטנטנים האלו מולדים עם ידע והבנה טכנולוגית עשרות מונים טובה יותר מזו שאנחנו המבוגרים מסוגלים להבין... עדיין לא יכולתי להתעלם מהתמימות שמביעות העיניים, המתיקות והתמימות של ילדים.
ואולי אלו הילדים ששואלים "איך בני-ישראל באמת חצו את ים סוף" ואם יש לזה סרטון ביו-טיוב?
מחקרים עדכניים מראים שחציית ים-סוף התרחשה לפני 3500 שנה וההסבר לתופעה האלוקית המופיעה במקורות, מוסברת כתופעה טבעית. המחקר מראה שמזג אוויר קיצוני וגיאולוגיה, מסבירים על פי מודלים ממוחשבים, שרוח עזה במהירות של 100 קמ"ש שנושבת מכיוון מתאים ולאורך זמן, יכולה ליצור תעלה יבשה ברוחב של כ-5ק"מ. כשהרוחות נחלשות, המים חוזרים במהירות דומה כפי שמתרחש בצונאמי, מה שמסביר את טביעת צבא מצרים שרדפו אחרי בני-ישראל.
הסיפור המסורתי מצביע שחציית ים-סוף התרחשה במפרץ אילת-עקבה) איזור זה מגיע ל-25 ק"מ בנקודה הרחבה והעומק הממוצע נע בין 900 מ' לעומק מקסימלי של 1.850 ק"מ. המחקרים הארכיאולוגיים סבורים שחציית ים סוף היתה במפרץ סואץ. המפרץ מפריד בין מצרים העיקרית במערב לבין חצי האי סיני במזרח והוא רדוד, עומקו הממוצע נע בין 30-20 מ'. עדויות היסטוריות מראות שהבדלי שפל וגאות במפרץ סואץ אכן מאפשרים חצייה של ים סוף ביבשה וגאות מגיעה לגובה של 3 מטרים ועלולה לגרום לסחף וטביעה.
שאינו יודע לשאול...
אלו שאינם יודעים לשאול, הם המנותקים שבחברה. בעידן הרשתות החברתיות והפרעות קשב לסוגיהן, אלו שאינם יודעים לשאול אינם בהכרח אלו שאינם מסוגלים או בעלי יכולת, אלא יתכן והם פשוט לא מוצאים עניין. אלו הילדים שיכולים לשבת שעות רצופות מול המסכים, אך במקביל מרפרפים על פני ההגדה מבלי לשים לב. כן, זה התפקיד שלנו לחבר את הילדים לסיפור ומשמעויותיו, ממש כמוסבר על החיבור שבין מסורת, מורשת וירושה.
כנראה שבכל אחד מאיתנו יש קצת מכל אחד מהבנים, השוני ביננו מתבטא במינונים השונים של אותם המרכיבים, זה בדיוק מה שעושה את היכולת שלנו להתחבר אבל גם להתרחק...
אולי הדרך לתהות על קנקנם של האנשים בחיינו, חוצה בקושיות שאנחנו סוחבים איתנו ממצרים?
האם אתם יכולים לספר לחבר/בן זוג כל מה שאתם מרגישים?
האם אתם יכולים לומר בלב שלם שחבר/בן-בת זוג הם אנשים טובי-לב?
האם בן-בת הזוג הם אלו שעוזרים לכם להיות הגירסא הכי טובה שלכם עצמכם?
והאם אתם יכולים לראות את בן/בת הזוג חולקים אתכם חיים שלמים?
פּוֹל וְפוּל לתקופה קצרצרה
פּוֹל בעברית ופוּל בערבית - משפט קצר שמספר לנו על קורותיה של קטנית ותיקה באסיה, שמסתבר שמלווה את האנושות למעלה מ- 14000 שנה
פול מלווה אותנו לאורך ההיסטוריה. בתנ"ך מוזכר פול יחד עם עדשים ומכאן אנחנו יכולים להבין שהיה חלק בתזונה קדומה.
חוקרים מצאו ב-2016 זרעי פול מפוחמים בני 14,000 שנה בתרמילי מזון של ציידים לקטים נאטופיים במערת הנחל בשיפולי המצוק המערבי של הר הכרמל.
זרעי חומוס נזרעים בחורף ועם האביב הם מניבים את הזרעים בתרמילים. בשווקים ובירקניות עדיין אפשר למצוא תרמילי פול, לגמרי חלק מהחוויה לפתוח תרמיל ולתור אחר הגרגרים הטריים והנפלאים בטעמם.
פול נמצא כאן לתקופה מאוד קצרה, החום והיובש מאפשר להם לשרוד פה לכמה שבועות בודדים עד העונה הבאה כך שאם חשקה נפשכם ליהנות מקטנית איכותית בעלת טעם ומרקם מיוחד, מהרו לרכוש אותה - זה הזמן.
מעבר לערכים התזונתיים של פול, עצם היותם מקור נפלא לחלבון מהצומח, פול (ואם כבר פול, אז עדיף נבטי פול) מכילים כמות נאה של L-dopa. חומר זה הוא בדיוק החומר שנמצא בתרופות לטיפול במצבי פרקינסון ולטיפול במצב נפשי שמכונה אנהֵדוניה - חוסר יכולת לחוות הנאה, תופעה שמרגיש כל מי שנמצא בדיכאון והפרעות נפשיות נוספות.
ב-100 ג' פול מבושל נמצא:
26.12ג' חלבון, 58.29ג' פחמימות - מתוכן כ- 1.43 כפיות סוכר, 1.53ג' שומן, 25ג' סיבים תזונתיים, 10.98ג' מים, 13מ"ג נתרן, 3 מק"ג ויטמין A, סה"כ 1.23מ"ג ויטמינים ממשפחת B ובעיקר B3 שעוזר לנו לייצר אנרגיה והורמונים, 0.3מ"ג ויטמין C -חומצה פולית 104 מק"ג, ויטמין K2.9מק"ג, 421מ"ג זרחן, 192מ"ג מגנזיום, 103מ"ג סידן, 6.8מ"ג ברזל וכמובן כפי שהזכרנו, L DOPA גם בפולים אבל בעיקר בנבטי פולים.
אפשר לאכול את הפולים טריים וזו חוויה בפני עצמה לפרוק את התרמילים ולחל את הפולים הרכים, יש להם טעם מתקתק נפלא. אפשר לבשל ולהוסיף אותם לתבשילים וניתן גם לאכול אותם קלויים /אפויים.
פולים אמנם עתירי חלבונים, מי שלא יכול לאכול פולים בכל מצב, הם אנשים שחסר להם (חסר מלא או חלקי) של האנזים G6PD שעלול לגרום להמוליזה - מצב בו מפורקים תאי במהירות תאי-דם אדומים וכתוצאה מכך לשחרור של המוגלובין אל נוזל הפלזמה. תופעה זו אופיינית בעיקר ליהודים שמגיעים מאפריקה, אסיה ואזור הים-התיכון. חלק מהאנשים (מצב של חסר חלקי) יסבלו מתופעות הלוואי רק אם אכלו מהפולים. לעומת זאת אלו שסובלים מחסר מלא של האנזים, יגיבו גם לריח של פול מבושל.
Comments