גיליון יוני 2022 מגזין באופן טבעי


החופש בבית הבראה /מילים: חיים חפר, לחן: מל קלר

אשתי נשארה בעפולה

הבעל שלי במפעל

שמי דוקטור אביבי

שמי שולה

נו, כמה הוספת במשקל?


החופש, החופש, החופש

החופש בבית הבראה.


האוכל בכלל כאן בסדר

רודנסקי מציג כאן לא רע

ניגש קצת אליך לחדר?

אוי נחה שם עוד חברה...


החופש, החופש...


סבלתי תמיד מצרבת

הדוקטור אמר לי לשכב

אז בואי נשכב על הדשא

שרפתי היום את הגב


החופש, החופש...


אולי נשחק קצת בלוטו

עזוב, עוד מעט הרצאה

אז בואי נשב קצת באוטו

תנוח, זה בית הבראה.


החופש, החופש...

https://www.youtube.com/watch?v=cDcOnZPFasg



פתח דבר

אחחחחח, אמחישה...

אין כמו חודש יוני, סוף סוף קיץ ובעיקר חופשות משפחתיות שמגיעות עמו יד ביד...

ים, חוף, גלים, ארטיקארטיקשוקולדלימוןאניהולך.... קיץ ישראלי חם, הביל וטומן בחובו הרפתקאות לרוב.

בילדותי סבתי ע"ה הקפידה לצאת אחת לשנה לבית-הבראה, לרוב זה היה בסדום – כבר מזמן שאין לי את מי לשאול מה בדיוק היה להם לחפש דווקא בסדום, אבל כל שנה ארזו את עצמם סבתא וסבא שלי, הכניסו הכל לסוסיתא טנדר בצבע בז' (ברור בז' – זה הצבע הכי פולני שיש) ויצאו דרכם לסדום בלי GPS, בלי WAYS ואל תשאלו אותי איך הם הגיעו לשם, אני כן אספר שמִספר הפעמים שאבא שלי נקרא להציל אותם מתקלות של הסוסיתא בקיץ הישראלי בדרך המאתגרת לסדום ובפרט לאור העובדה שסבא שלי כנראה למד נהיגה בהתכתבות בקצב דואר ישראל של שנות השלושים/ארבעים של המאה הקודמת – אישית הייתי שוללת את הרישיון של מי שלימד אותו נהיגה ובוודאי זה שהעביר אותו טסט – אבל זה סיפור רווי בדיחות חלקן מצחיקות והאחרות לא ממש שאולי יסופר בפעם לגמרי אחרת...


כשבועיים לפני סוף השנה, אמא שלי היתה פוצחת במסע תזזיתי ברחבי הבית. המסע הזה כלל הכנת כמה וכמה קופסאות פח מצוירות ובתוכן עוגיות בוטנים חלומיות – (אני עוד לא שתיתי קפה בגיל הזה, אבל לטבול את העוגיות בקפה של אמא, היה אחד התענוגות הגדולים – מאז רבותי אני מודה – אני מכורה לעוגיות האלו, כן – ודאי.. ודאי שאתן מתכון – קיץ, איך לא?) אבל מעבר למטבח, אמא הכינה תמיד סל עזרה ראשונה – שיהיה... וגם נסעה במהירות מופרזת לכל הדעות על כל התפרים של האוהלים המאובזרים ביקום (מיד הסבר..) וכמובן גם על הבדים שהיה להם לולאה בקצוות – אלו היו שמשיות בין האוהלים


אוהלים? – ברור,.. היה אוהל לשינה לשישה איש, לכל אחד היתה תפורה שקית עם הפרדה לחפצים שלו, כך שהיה תא למברשת ומשחת שיניים ואפילו מברשת שיער, תא לסבון, שמפו או קרם כלשהו, תא לבגדים נקיים ו/או ספר כך שהכל היה אסוף, מאורגן ומסודר – יש לכם כבר תמונה של אמא שלי? – יעילות מעל הכל ותוסיפו לזה גם מרץ, מרץ וכוחות של השדים האדומים – הג'ינג'יים כמובן...העולם לא הסתובב מהר מספיק בשבילה – ככה זה ג'ינג'ים, או לפחות אמא שלי...


אבל בחופשות עסקינן וילדותי, היתה גן עדן של ילדה שגדלה אצל אמא שבעצמה היתה סוג של ילדה שתמיד התמרדה כנגד הפרידה מהילדות ולכן, משחקים, מסיבות ושאר הילולות, היו חלק מתפריט החיים.


כך למשל, בכל קיץ ישבנו שעות ארוכות במרפסת הסלון ושם נערך טורניר שש-בש משפחתי. האלוף, שנקרא גם אלוף האלופים שניצח את כולם, זכה לרשום את שמו באותיות דפוס על קופסת העץ שהתנוססו שם לפחות עד השנה הבאה במדף שמתחת לשולחן הקש העגול במרפסת.


זה לא פשוט להיות ילד של אמא שעוסקת בתפירה, בוודאי לא כשבמרפסת, היכן שמונחות המכונות שלה (מכונת תפירה ומכונת סריגה) הסתובבו גם לא מעט סיכות תפירה סוררות שנפלו מפיה – או לא ננעצו היטב בכרית סיכות שענדה על שורש כף ידה, או רחמנא ליצלן פשוט נפלו כדרכן – עכשיו לך תושיב את עצמך על כיסא קש נטול כרית במכנסיים קצרים או תחתונים מבלי לחשוב על הדברים ישירות על חוד קוצה של סיכה... עוד לא דיברנו על כאב החותמות של דוגמת הקש שמצטיירת לך על הפולקעס כשאתה מצליח כבר להיפרד מהקש והזיעה שנגרה עליך והדביקה אותך לכיסא... (לקח הרבה שנים עד שלמדתי את המשחק הזה והוא מן הסתם, עדיין מלווה אותי – מישהו רוצה משחק?)

אבל רגע לפני שהחופש מתחיל, זה הזמן להניח את השאלה החשובה לחופשים והיא... What's your dream?


רגע, לא שמענו כבר את המשפט הזה? – אה, כן...בסרט האלמותי "אישה יפה"

והיו עוד כמה חולמים... אבל מי שלקח את המקום הראשון לחלומות היה ללא ספק מרטין לותר קינג באחד הנאומים הגדולים בהיסטוריה 1963 בקריאה לשוויון בין הגזעים והפסקת האפליה בארה"ב על מדרגות אנדרטת לינקולן ב-28.8.1963 – למען תעסוקה וחירות... לאיש היה חלום ענק ואם אני לא טועה, הוא עוד פועם פה ושם ברחבי האמריקות ואנשים אחרים ברחבי העולם



"אולי תגידו שאני חולם, אבל איני היחיד" you may say I'm a dreamer, but - I'm not the only one… - שר ג'ון לנון וכולנו למדנו את הלחן והמילים בעל פה יחד עם לדעתי רוב העולם


חלומות, כמו חלומות רבותי – יעודם להתגשם ולהתממש כדברי השיר "לפעמים, חלומות מתגשמים" ובהיותי מגשימת חלומות סדרתית, אני ממש דוחקת בכם ובעצמי – לכו לישון, תישנו טוב, תחלמו ותגשימו ותתחילו הכל מההתחלה...,

אלא –


אלא שאנחנו ישנים קצת פחות כשמגיע הקיץ ומגוון הבילויים בחוץ עולה,

ואם כבר שינה, אז הגיע זמן לעשות סדר במקום הזה

כמה באמת צריך לישון?

ומה לגבי החלומות – אני לא זוכרת חלומות אף פעם – מה זה אומר?

גיליון יוני 2022, עוסק בכל מה שקשור לשינה וחלומות...

זה הזמן להגשים חלומות.




חודש קייצי נפלא,


הקפידו לשתות, להיחשף לשמש בשעות המאפשרות

טיילו בבטחה ושימרו על ישראל נקייה

שלכם כתמיד,


תמר.




ולעניין העוגיות:...


העוגיות האלו נקראות "העוגיות של תקוה" ואולי פעם גם אספר את הסיפור

שלה... וסביבה



המתכון מובא כפי שהכינו פעם, עוד הרבה לפני שלאנשים היה כולסטרול, עוד לפני שהסוכר הפך למגפת הסוכרת ברחבי העולם ובוודאי בישראל, עוד הרבה לפני שחשבו שיום אחד המרגרינה שהיתה מוצר חובה בכל בית, תהפוך יום אחד למוצר שמחפשים לו תחליף בריא יותר (השתדלתי להיות עדינה) –

וכעת, משסיימתי להתנצל, מביאה לכם את המתכון כפי שהוא ואתם לגמרי מוזמנים להשתמש בתחליפים שאתם מוצאים לנכון.