top of page

גיליון ספטמבר 2022 - מגזין באופן טבעי





Wind of change - Scorpiones

I follow the Moskva

Down to Gorky Park

Listening to the wind of change

An August summer night

Soldiers passing by

Listening to the winds of change


The world is closing in

Did you ever think

That we could be so close, like brothers

The future's in the air

I can feel it everywhere

Blowing with the winds of change




Take me to the magic of the moment

On a glory night

Where the children of tomorrow dream away

In the winds of change


Walking down the street

Distant memories

Are buried in the past forever


I follow the Moskva

Down to Gorky Park

Listening to the wind of change


Take me to the magic of the moment

On a glory night

Where the children of tomorrow share their dreams

With you and me


Take me to the magic of the moment

On a glory night

Where the children of tomorrow dream away

In the winds of change




The wind of change blows straight

Into the face of time

Like a stormwind that will ring

The freedom bell for peace of mind

Let your balalaika sing

What my guitar wants to say


Take me to the magic of the moment

On a glory night

Where the children of tomorrow share their dreams

With you and me


Take me to the magic of the moment

On a glory night

Where the children of tomorrow dream away

In the winds of change


*



 

פתח דבר


אני כל כך אוהבת "מיקריות" ולאחרונה שמעתי משפט שאהבתי לא פחות והמשפט אומר כך: "מה שיש בכם הכי הרבה, היקום יחזיר לכם הכי הרבה" – אז אני אוהבת מיקריות בכלל ושינויים בפרט, כך שהחיים מפגישים אותי עם עשרות אירועי "מיקריות" ולא פחות הזדמנויות לשינוי..


כך למשל, ממש בימים אלו, אנחנו עומדים הן בפתחה של שנה חדשה ושוב לפני בחירות וכהרגלי בפתח דבר של לפני חגי ישראל וראש השנה בפרט, חשוב לי לזמן הזדמנויות, סוג של "מיקריות" בחיים של כולנו, לעולם אין לדעת מתי נפגשו "מיקריות" חביבה בדרך – או כמו שאמי ע"ה נהגה לאמר, אין לדעת מתי תפגשי עז מזהב (בתרגום ישיר מיידיש ומאביה – סבי)..


המיקריות שפוגשת אותנו קצת לפני תחילת השנה החדשה היא התרגשות הבחירות, וככזו, תהיתי ביני לבין עצמי מה עלה בגורלו של המושג "בחירות" בישראל שבשנים האחרונות מצביעה ברגליה אגב בחירות חוזרות ונישנות –

תגידו, אתם חושבים שיש משמעות בין המקום בו נקעה נפשו של העם מריצה לבחירות לבין הבחירות האישיות שאנחנו בוחרים לבחור או לחילופין בוחרים לברוח?

הרי בסופו של יום ברור לכולנו שזה קולו של העם שמניח בידי מנהיג זה או אחר את יהבו, איך אם כן תסבירו את צלילת אחוזי הבחירה?


העולם, כמו גם הבחירות הפוליטיות ואלו האישיות מהווים מיקרוקוסמוס ויש לנו הזדמנות להפנות זרקור למתרחש אל מול עיננו וללמוד דבר או שניים על עצמינו, על הסביבה הקרובה שלנו, להרים עיניים למעגלים נרחבים יותר עד העולם כולו –

תראו איך סידרו לנו בן-יהודה וחבריו תובנות מהקישקעס בין הבחירות שאנחנו לוקחים לבין הפעמים שאנחנו בוחרים שלא לבחור – או במילים אחרות, בורחים מבחירה... בורחים מנטילת אחריות, הייתכן שבן-יהודה וחבריו היו חכמים יותר ממה שאנחנו יודעים או מבינים והניחו את הבחירה והבריחה בניגוד האחד לשנייה באותן אותיות? – מה חלף במוחם הקודח?

ואנחנו? – האם אנחנו מתבוננים לעצמינו בלבן של העיניים במקומות בהם אנחנו בוחרים או בורחים?


למה כל כך קשה לנו עם שינויים? – (טוב, לא לכולנו אבל בהחלט לרוב)


רוב ה-"בחירות" שלנו נעשות במצב "אוטומט", כלומר אין שם בדיוק בחירה, לא היתה שם עצירה למחשבה ולקיחת דברים בחשבון, מחשבה מה יועיל בחירה זו או אחרת, אלא פעולה לי ההרגל – האוטומט, אינו בחירה !, לעומתו עצירה למחשבה מעמיקה במה כדאי לבחור, היא היא הבחירה האמיתית


בכל פעם שהקיץ נאסף אל תחילתו של סתיו, מתחילה בריזה לפזר את החום והלחות שהנכיחו את הקיץ ומפנה מקום להתבוננות שונה, אחרת, פנימה -

היש פלא שעונות מעבר הן התקופה הבוערת למעבר דירות? – כן, מניחה שתאמרו לי שזה "מיקריות" כי זו העונה בה יש חופשים המאפשרים מעבר ואני שוב אציע לאסוף הזדמנות ולראות שלפחות פעמיים בשנה, ניצבת בפנינו ההזדמנות להתבונן לעצמינו פנימה ולראות היכן נתקענו, מה נדרש לנו לשנות ולאוורר מחשבות, התנהלות, רגשות, מקומות – איפה כדאי לנו להניף על דגל את אלוהי כל ההזדמנויות ולאפשר לעצמינו לצמוח הלאה – רגע, זה חלק מהמהות שלנו כאן על פני האדמה – לא?


מה יהיה השינוי שישדרג את החיים שלכם עם עצמכם בפנים או סביבכם?

ספטמבר, שנה חדשה, wind of change...

שנה טובה ומבורכת בבחירות (מכל סוג) חדשות וטובות,

בבריאות איתנה, בשורות טובות ורוב נחת

שלכם כתמיד,


תמר.



 



ת פ י ל ה / לאה גולדברג



למדני אלוהי ברך והתפלל

על סוד עלה קמל

על נגה פרי בשל

על החירות הזאת

לראות, לחוש, לנשום

לדעת, לייחל, להיכשל


למד את שפתותי ברכה ושיר הלל

בהתחדש זמנך עם בוקר ועם ליל

לבל יהיה יומי היום כתמול שלשום

לבל יהיה עלי יומי הרגל.



*



 

אלוהי כל התרופות והתוספים...



נוטלים תרופות?, כמה זמן כבר שאתם נוטלים את התרופות הקבועות שלכם? –

בדקתם מול הרופא שעדיין יש צורך בתרופה שאתם נוטלים?, יש לכם מושג מה הן תופעות הלוואי של התרופה?, לא – לא זו שרשומה לכם בעלון הנספח לתרופה, אלא כל שאר.....


מה מוסיפה לכם התרופה – מה היא מרוקנת?


בואו נדבר על הדברים שלא רשומים בעלוני המידע של תרופות ותוספים וחשוב שתדעו: חשוב שכולנו נזכור שכל סוג של תרופה בין אם היא סינתטית ובין אם היא צמחית ולחלוטין טבעית, יש תופעות לוואי ואת אלו, כדאי לדעת בטרם נתחיל ליטול תרופה/תוסף כאלו ואחרים – עניין של אחריות לעצמינו וגופינו (זה שלנו – לא כך?)


אני אוהבת שתקופות מתחילות עם תאריך שקל לזכור, הפעם לא התאריך הוא שמסב את תשומת ליבי, אלא ההזדמנויות שהתחלות חדשות מביאות איתן:

מניחה שיש מבניכם כאלו שנוטלים תרופות באופן קבוע, יתכן שגם תוספי מזון קבועים – ראש השנה הוא מועד שקל לזכור לערוך בו בדיקה לתרופות והתוספים שלוקחים באופן קבוע ולוודא האם הם עדיין בתוקף, האם הם עדיין נחוצים, האם המינון עדיין יעיל - וזו רק ההתחלה...





הארה חשובה 1:

אני נתקלת בהרבה אנשים שנוטלים תרופות ו/או תוספי מזון לאורך שנים ארוכות כשכבר מזמן, מזמן, אבל ממש מזמן, אינם זקוקים להם עוד.. בתפיסה שלי, תרופה או תוסף מתאימים לתקופת זמן פחות או יותר מוגדרת – גם אם התקופה הזו מוגדרת לכל החיים, עדיין יש הגדרה ברורה וסדורה לחיים – הבעיה מתחילה עם תרופות/תוספים שאנשים נוטלים בלי הגדרה, מבלי לבדוק האם יש להם עדיין צורך בתרופה.



הארה חשובה 2:

אתגר נוסף עם תרופות/תוספים היא התוויות נגד, קונטרה-אינדיקציות – ישנן תרופות שלא מתאים ליטול איתן תוספי מזון מסויימים ולהיפך גם כן, ישנן תרופות שאנשים לוקחים כבר שנים רבות ותרופות שהתווספו לאורך הדרך וקיימות התוויות נגד לנטילה של שתי תרופות בו בזמן –

אז בראש ובראשונה, קחו את כל התרופות והתוספים שאתם נוטלים, תקבעו תור לבית-המרקחת והראו לרוקח את כל המלאי שלכם ובקשו ממנו לוודא שאין התוויות נגד כאלו ואחרות כדי לחסוך מעצמכם תופעות לוואי או סיבוכים מיותרים.

שלב שני להתחלות חדשות, הוא הבדיקה המפורטת עם רופא המשפחה או הרופא המקצועי שנתן לכם את התרופה: אחת לשנה נכון לבדוק האם התרופה עדיין רלוונטית עבורכם, האם המינון שאתם נוטלים עדיין שריר ונכון עבורכם – לצורך השיחה הזו, יהיה נכון להיוועץ ברופא שלכם ולבדוק האם נכון יהיה לבצע בדיקות דם לפני הפגישה.


הארה חשובה 3: (קחו אוויר)

תרופות סינתטיות שאנחנו נוטלים באות לתת מענה לסימפטומים עליהם אנחנו מתלוננים באוזני הרופא שלנו. אנחנו עוברים תישאול כזה או אחר, גם עוברים בדיקות דם שמאששות או מפריכות את הכיוון עליו חשב הרופא כמתאר את המצב איתו הגעתם אליו למרפאה או לחדר המיון חלילה.



חשוב שתדעו שחלק מהתרופות הסינתטיות, ידועות כ- "תרופות מרוקנות" המשמעות לכך היא שתרופות מסוימות עלולות לרוקן רכיבים תזונתיים כמו ויטמינים/מינרלים חיוניים שחסרונם בפני עצמו, עלול לגרום לתופעות לוואי שמהווה את הסימפטום בגללו הגעתם מראש לרופא המטפל.


ניתן דוגמא קונקרטית לתרופות מרוקנות, למשל תרופות נוגדות חומצה לאנשים שסובלים מצרבות, דלקות בוושט או דלקת של הקיבה, או לחילופין חיידק הליקובקטור פילורי HP , GERD/NERD כל השמות שתיארתי כאן וישנם נוספים, הם אינדיקציה לשימוש בסותרי חומצה סינתטיים אלא שאלו, מחסלים את קיומם של ויטמינים ממשפחת B בפרט B12 שהאנזים האחראי לספיגתו של הוויטמין, נמצא בקיבה ומן הסתם, גם נעלם עם הגיל ואסופת השנים ונתון להכחדה לאור שינויי חומצה/בסיס באדיבות התפריט שלנו ותרופות שאנחנו נוטלים וכן, כמובן שגם סטרס לוקח חלק גם כאן, כלומר סותרי חומצה גורמים באופן ישיר להתרוקנות מאגרי ויטמין B12בגוף – היות וויטמין זה משמעותי כתומך במערכת העצבים, מן הסתם ראוי לוודא שמאגרי הוויטמין נמצאים בדמכם.


התופעה המרוקנת, קיימת גם אצלינו בני האדם, כי מי לא מכיר את האנשים שאנחנו פוגשים במהלך החיים ועושים כל מה שרק ניתן לאל ידינו רק כדי לא להפגש איתם שוב? –


כל שיחה איתם היא מונולוג ארוך, רצוף קול חזק ומשתלט, הם לא מקשיבים בכלל להארות שאנחנו מצליחים להשחיל – הם בשצף קצף של דיבור, האדם היחיד שהם מקשיבים לו זה הם עצמם.

כל פגישה איתם, משאירה אותנו מרוקני כל כוחות ויכולת להבין מי שדד וזלל לנו את כל האנרגיות עד כדי כך שאנחנו מרגישים מרוקנים כל כך –


דר' ריצ'ארד באך מסביר על אנשים מהסוג הזה, כי הם לא מסוגלים להיות לבד, הם זקוקים לאנשים סביבם למרות שהקשר איתם, הוא קשר חד-צדדי. הם חייבים להיות במרכז העניינים, הם תמיד ימצו את הדרך לדבר ובקול רם שנישא מעל כל הקולות האחרים והדיבור יהיה אל עצמם, על עצמם, דיבור מהיר ועמוס בפרטים.


אנשים אלו יעשו כל מאמץ כדי לגייס אמפתיה מהסביבה, כל מאמץ כדי להיות במרכז וישאבו לקרבם את כל תשומת הלב עד שאנשים סביבם ירגישו שנגמר להם האוויר, החמצן ואינם יכולים להישאר בסביבתו של אותו אדם.


אברש – Heather (פרחי באך) היא תמצית לאנשים המרוכזים בעצמם, אלו שלוקחים לנו את האוויר ומרוקנים לנו את כל היכולת להכיל ולו עוד מילה אחת מהם – וגם כשאתם רוצים כבר לקום וללכת, הם נתלים עליך, אוחזים בידך פיזית – במילים פשוטות רבותי, הם יעשו הכל כדי להשאיר את הקהל סביבם והעיקר, שהם יוכלו להמשיך לדבר כמובן – על עצמם.



התמצית עוזרת לאנשים מסוג זה להקשיב גם לאחרים, אם תירצו – התמצית עוזרת להם להוריד את הזרקור מעצמם ולהבין שיש עוד אנשים בעולם. התמצית פועלת באיטיות וטוב שכך, הפגישה של אדם עם מצבו מביאה הזדמנות מאתגרת ולא פשוטה.


אנשים שתמצית זו מתאימה להם, הם אנשים עם חסך גדול באהבה (בעבר ו/או בהווה), הם נוטים להיות היפוכונדרים, בעלי בעיה באחד מחמשת החושים ואצלם נראה באופן בולט חוסר הטאקט, אין להם עצם בלשון. בנוסף, הם נוטים לסבול מנוקשות מפרקים ושרירים.


הנה מתחילה לה שנה חדשה, כאמור – הזדמנות טובה לבדוק מי ומה הם מרוקני האנרגיות, הוויטמינים והמינרלים בתוך חייכם – איפה כל אחד מאיתנו מתחיל ואיפה הוא מסתיים – מה הם הגבולות האישיים לכל אחד – ומכאן להחליט מה לעשות או לא לעשות הלאה...


באופן הזוי אולי, תחושת החירות הגדולה היא הזכות והיכולת לבחירות... תחשבו על זה.




 

אמא אדמה הארקה מעוררת


הסצנה החתומה בזיכרוני אודות הארקה אנושית, מעלה את ריצ'רד גיר מסתובב יחף בחליפת עסקים משוכנע שהציל את היפהפייה רוברטס מהרחובות בעוד היא משוכנעת שהצילה אותו מעצמו המנותק מהווייתו – את התשובות כולנו זוכרים בעל פה מאחד הסרטים ששברו קופות סביב הגלובוס, מה היא אותה הארקה?



כל כך פשוט וקל לנו להתחבר לאמא אדמה, כך בפשטות, יחפים, נטולי כל מה שיאחז אותנו במציאות הנמהרת של המילניום – כמו שיחה צפופה עם המציאות בגובה העיניים.


לא סוד הוא שקיימת קהילה לא קטנה של אנשים המסתובבים יחפים ככל הניתן ומאפשרת לעצמה את השחרור מעולן של כל סוג נעליים המפרידות בין מי שאנחנו לבין החיים.

אם הנעליים סימלו ועודן סטטוס, הרי שבזה בדיוק (עם תוספות על יד) מבקשים לאמר האנשים המסתובבים יחפים לחלוטין.


קצב החיים בסוף המילניום הקודם ובוודאי בזה הנוכחי, לא דומה כלל ועיקר לימים אחרים בהם היה לנו הפנאי לחשוב, להקשיב לעצמינו ולמחשבותינו ובוודאי גם לנהל שיח מפרה או סיעור מוחות, היה זה במילניום הקודם שהיה מי שתהה למה התפוח נופל מהעץ ומכאן והלאה חשפה הגרביטציה? (טוב – אם כבר אז, ניוטון התחיל ב-1687 ואיינשטיין לעס תובנות ב-1915) אבל האם מי מהם שם ליבו לעובדה שהלכנו קצת לאיבוד בקצב המחיה?



אין ספק שנוחות הקידמה מאפשרת לנו לעשות הרבה יותר דברים ממה שעשינו לפני מאה שנה ומעלה, הכל מהיר יותר בעידן החדש, אין לנו סבלנות לחכות שיחזירו לנו תשובה בווצאפ – מי בכלל שולח SMS היום?

אנחנו נעזרים ביותר מכשירים חשמליים, מצויים בסביבת ארונות חשמל ותקשורת גדולים ועמוסים יותר, לוויינים הם הדרך שלנו לתקשר ומהר האחד עם השנייה, הדרך שלנו לצפות בטלוויזיה או סרט ואם כבר עברתם למימד 5G אז על אחת כמה וכמה...


אז מה הקשר להליכה ברגליים יחפות?

חברה (תודה דליה)הסבה את תשומת ליבי לכתבה מעניינת בדבר אותם אנשים שבוחרים ללכת ברגליים יחפות ובמקום לענות רק לה ישירות, אני מוצאת שגם אתם קוראי עשויים למצוא עניין בכל הקשור בהארקה.


הארקה?

כן, כן... אף בית מגורים לא יקבל טופס 4 המהווה אישור תקינה למגורים מבלי שתהיה לבית הארקה של לוח החשמל הראשי. אז למה לנו בני-האדם אין תקינה להארקה?


ובכן יש, אלא שמהיום בו התחלנו להשתמש בנעליים, משהו בהארקה הטבעית לה הורגלנו הלך לאיבוד...


הפעם הראשונה ששמתי ליבי לדבר היתה ממש כשהתחלתי ללמוד נטורופתיה, התנדבתי לעזור לאישה נכה (ז"ל) 100% להקליד את הספר שהיה חשוב לה להעביר ולהשאיר אחריה כמזכרת ולתועלתם של אנשים במצבה. כך או אחרת העולם בתוך חייה התנהל סביב הראש, כיוון שגופה היה משותק "בנדיבות" טרשת נפוצה וניוון שרירים כתוספת, אבל היא הצליחה לנהל את ביתה בצורה מושלמת, היא ידעה בדיוק היכן כל דבר מונח, מה סדר הפעולות הנדרשות לכל מה שנדרש בתוך חייה, מי האמונים על כל דבר, מה הם מספרי הפלאפון החשובים ליצירת קשר עם העולם סביבה, את כל המתכונים המדויקים להכנת המזון הייעודי שהתאים למצבה, מתי מגיע כל מטפל שהתלווה אליה למסע חייה – הכל והקול היה בראש...


המפגש הראשון הזה עם אישה שכל חייה נתונים בתוך הראש, טלטל אותי לא מעט על היכולות שלנו בני האדם, אבל בה במידה הנתק מהרצפה, מהאדמה ומהמציאות הטריד והעסיק אותי.


במהלך אחת הפגישות הראשונות הקשבתי לשיחת טלפון שלה עם חברה ולאחר מכן עם אחת המטפלות הצמודות ואותה בעיה חזרה על עצמה מול החברה ומול המטפלת – התובנה שהמרחק מהאדמה/מציאות והעומסים החשמליים שרצים בגופה (ובפרט של מי שגופה מנוון/משותק – כלומר המעגל החשמלי שם לא פועל כשורה – אין הארקה!) משפיע על התפיסה שלה, משפיע על חוסר היכולת שלה לפרוק את המטענים החשמליים המצטברים בה לאורך השנים והמשמעות שלהם בתוך חייה כמו גם תפיסת המציאות שלה שונה מזו של אחרים כיוון שאלו הם חייה...


בביקור הבא הגעתי עם ארגז מלא אדמה מהגינה וגוש חימר כשהכוונה היתה להניח את כפות רגליה בארגז עם האדמה ולאפשר לה לגעת ולמשש באצבעותיה את גוש החימר שהבאתי ועיבדתי עבורה – לא, זה לא היה פשוט להביא אותה להתנסות ברעיונות המוזרים שהבאתי איתי, אבל שני דברים קרו בזה אחר זה: הראשון היה ירידה ניכרת במספר הפעמים להם נזקקה לתת שתן (אחת הבעיות המתלוות לשתי הפתולוגיות איתן חיה) והשנייה היתה שיעור פתולוגיה בו נכחתי ובו למדתי על אותן שתי מחלות והשיוך שלהן לחסך במינרלים – שהם בדיוק אלו שנמצאים הן באדמה והן בחימר. - התפרצתי לדלת פתוחה ומאז ברור לי, שככל שאנחנו משתמשים בפלאי הטכנולוגיה, כך אנחנו מתרחקים מהיכולת שלנו לפרוק את האותות החשמליים הפועלים בגופנו – בלעדיהם מן הסתם לא היינו מעבירים את התחושות שקצות מערכת העצבים אמורה להביא לידיעת המוח והמוח לא היה מגיב בהתאם למידע שנתקבל מהפריפריה וכמובן את אלו שאנחנו סופגים מהמכשירים שמשרתים אותנו בחסות הקידמה (תבדקו את ארונות החשמל והטלפוניה סביבכם – אגב, זו אחת האינדיקציות לירידה בפוריות ובפרט אצל גברים – מקום למחשבה ובדיקה).


נזכיר גם את כל מה שאמרו לנו הרופאים של הקטנטנים – זוכרים?, קחו את הילד לחוף הים ותנו לו ללכת שם ברגליים יחפות, זה יישר את כפות הרגליים, זה ייצב את העמידה וישפר את היציבה...



אנחנו רגילים ואמורים להיות מחוברים לאדמה ממש כמו כל החי והצומח – אף אחד לא נולד או מת בבגדיו... בני-האדם הם היחידים שמצאו סיבה להסתיר את גופם מקצה לקצה ולשוות להם מעמד, יכולת ואומדן כספי בעוד בעלי-חיים לא נעזרים בנעל או כל חוצץ אחר בינם ובין האדמה – נכון?


כפי שהבנתם, מערכת העצבים פועלת על אותות חשמליים, אין דרך מהירה יותר בהעברת מסרים, תחושות מקצה הזרת עד המוח וכל הדרך חזרה מאשר באמצעות פעילות חשמלית וזו, נעזרת בחומר שקיים במעטפת התאים – דומני שכבר הזכרתי כמה פעמים את הסרט הנפלא "השמן של לורנצו" והנה ההזדמנות הזו עולה שוב, בלי אותו חומר שומני, שמאפשר יצירת מעגלים חשמליים בגוף האדם, אין פעילות של המוח – יש נתק – תקראו לזה שיתוק, ניוון...


מחקרים שחקרו את משמעות ההתקרקעות (grounding) כפי שנוהגים לכנות את ההארקה באנגלית מצאו שאנשים שסבלו מהפרעות שינה כמו גם כאבים כרוניים בשרירים ובמפרקים וישנו עם חיבור לאדמה, הראו שיפור משמעותי בסימפטומים מהם סבלו...

שוב?


אנשים שישנו עם חיבור לאדמה, הרגישו שיפור בזמן ההירדמות, באיכות השינה, בתחושת הרעננות איתה קמו בבוקר ובמקביל, ירידה משמעותית ברמת הכאבים הכרוניים איתם הם חיים – וכל זה בזכות אותה הארקה..


נחזור שוב לריצ'רד גיר ולסצנה בה רוברטס חולצת את נעליו ומחזירה אותו להתהלך ברגליים יחפות על הדשא והאדמה ומשם לסצנה בהמשך בה הנהג האישי לוקח אותו שוב לאותו המקום, כדי לחזור על ההליכה היחפה, כך הוא מצא (לפחות זה המסר המועבר בסרט) שהחשיבה עובדת (מתחדדת) עבורו טוב יותר ברגליים יחפות.




אני מעדיפה ומזמינה אתכם לא להאמין למה שכתוב כאן, צאו ובידקו בעצמכם... דרגו את זמן ההירדמות שלכם, את איכות השינה ואת הכאבים מהם אתם סובלים ורק לאחר מכן צאו והתהלכו לפחות שלושים דקות ברגליים יחפות על האדמה (לא רצפות הבית מכל סוג שהוא, אלא ממש אדמה/בוץ/חול) ובידקו את עצמכם איך אתם מרגישים.


אגב, אותה גברת בשינוי אדרת נמצאת גם ברפואה הסינית ששולחת אותנו לחבק עצים ומסבירה את הצורך בחיבור לאמא אדמה דרך הצומח שמתמיר את האיכויות המשתנות בבריאותנו ומשפרת אותן עם חיבוק העצים, בפועל, חיבוק עצים משפר את תפקודי הכבד וכל למעלה מ-500 תפקידיו – בפרט אלו האמונים על שינה שלווה ובוודאי כל מה שמדאיג, מתסכל, מכעיס ומציף אותנו כשיש שקט סביבנו אליו נודדות באופן טבעי המחשבות.


תגידו הזוי, תגידו לא שפוי – לכו יחפים, חבקו לכם עץ או שניים – צאו אל האוויר הפתוח (סוף סוף סתיו מאפשר) ותבדקו בעצמכם..


זו רק אני שאוהבת לשחק עם מילים ושולחת גם אתכם להאריק/ך את חייכם ורואה גם בכתבה זו את מעלליו של בן-יהודה וחבריו?




 

אומנות הקרעחץ



אל תחמיצו את הכתבה הזו, היא לב ליבו של כל יהודי ומעל לכך, היא ממש ליבת הנטורופתיה והמפתח לאיזון בחיים וסיכמנו זה מכבר, שאיזון – הוא מילה נרדפת לבריאות...


לא משנה באיזו מדינה נולדתם, לא ממש חשוב לענייננו מאיזה יבשת הגיעו הוריכם והוריהם לפניהם, מה שחשוב הוא באיזה ניגון אתם מוציאים את הקרעחץ מהלב והנשמה...


כן, כן... שלא תהיינה שום טעויות, מדובר באומנות לשמה ואם לא באומנות, אז לפחות תדעו שהאנחה הזו, (לא סתם מכנים אותה אנחת רווחה) – הנה, הנה מסבירה דברים ואתם, מוזמנים בינתיים לשחרר אנחת רווחה לאוויר...


זוכרים את שמואל רודנסקי בסרט טוביה החולב?, זה אומן בנפשו, זה יהודי כשר – אני מחייכת לעצמי, כי העגה הגלותית של יהודי מזרח אירופה התגלגלה לאיש הזה בגרון ומהפה החוצה בעומק כזה שאי אפשר היה להתעלם ממוצאו הברור, אם אתם זוכרים את הסרט, (אם לא – זה זמן טוב להיזכר) ודאי תזכרו את האנחות של טוביה, כל גניחה באה אצלו מעומק הקישקעס, או כמו שנהוג לאמר, מעומק הצרות...

גם חיים טופול מדגים אנחת רווחה בסגנון יהודי כשר בכנר על הגג, הסרט מזמין אותו לגנוח ולהיאנח כמה וכמה פעמים במהלך הסרט


אבל שוב, אנחות רווחה אינן שמורות רק ליהודים ברחבי העולם, הם באות בכל שפה, בכל עדה על הגלובוס והן חשובות יותר ממה שאנחנו מתארים לעצמינו, הרי לא בכדי בחרתי באומנות הקרעחץ דקה לפני ששנה חדשה מתחילה לה – הלא כן?



נמשיל לרגע את הגוף/גופנפש שלנו לבית בו אנחנו גרים., נצא מתוך הנחה רק לכמה רגעים שאנחנו עומדים בפני שיפוץ וצביעת הסלון לקראת השנה החדשה, ממש כמו שהיה נהג פעם, יהיה קל להבין שעל מנת לצבוע את הסלון, צריך קודם להוריד את התמונות, לבצע תיקוני טיח במקומות בהם היו מסמרים ו/או ברגים, להזיז את הספה, המזנון, הטלוויזיה שלא יתלכלכו מהצבע – בפרט אם חשקה נפשנו גם לצבוע את התקרה על הדרך...

עד כאן הכל פשוט, ברור והגיוני – כדי לשדרג, מוציאים הכל החוצה ואז, כשהחלל ריק, אפשר להתחיל לעבוד !!! זה בדיוק מה שעושים כשמאמצים את אומנות הקרעחץ, נושמים עמוקות ומוציאים החוצה גניחה עמוקה מלווה בקול שבוקע מעמקי הקישקעס שלנו, עם כל הקושי והרגשות והתחושות שנלווים למה שאנחנו רוצים להוציא מאיתנו.


חושבים שאני צוחקת אתכם?, כל שיעור רפלקסולוגיה לפי כמעט עשרים שנה, ישב המרצה מולנו ולימד אותנו איך להיאנח, איך לגנוח, כמה עמוקה אמורה להיות הגניחה, כמה אוויר להוציא ועל כמה דציבל מדובר בהפקת הקול הנלווה לאנחה...


עכשו קחו את עצמכם, תשכחו מכל העולם סביבכם, שבו בפיסוק רחב – רחב מספיק כדי שתוכלו לצנוח לתוכו עם כל גופכם, קחו אוויר מלוא הריאות וכעת תוך כדי כיפוף מטה אל בין הרגליים, הוציאו את כל האוויר שהצטבר לכם בריאות והפיקו את כל הקול שיופק אם תתמכו בתנועה היטב באמצעות הסרעפת והריאות – השמיעו את אנחת הרווחה הזו, השמיעו אותה חזק מספיק כדי שהשכנה מולכם תכנס לבדוק מה קורה – אולי גם תכניסו אותה בסוד העניין, שכן טוב זה נכס של ממש אתם יודעים.


המשמעות של היכולת להפיק מעצמינו אנחה רמה המלווה בקול, משחררת את הרגשות והתחושות הקשים שאנחנו צוברים – אתם בטוחים שאתם מעוניינים לצבור רגשות כאלו בגופכם?

השחרור הפשוט הזה, הוא כמו ספא לנפש, כמו לנקות את הבית של הרגשות שאנחנו צוברים, כמו לזקק את הרגשות שבוחרים איתם להתחיל את השנה החדשה (או בכלל) – מה תבחרו?....


אויייי, א-קרחעצן...




 


מתחילים מחדש...




לכולנו מגיעה הזדמנות נוספת להתחלה חדשה, לא משנה להיכן נפנה את הזרקור או ההתכווננות, הזדמנות נוספת להתחלה אינה מובנת מאליה וכשזו מגיעה, שווה לקחת אותה בשתי ידיים – אם רק רוצים בה:


לא בכדי בחרתי במערכת העיכול בפתחו של גיליון ספטמבר החותם ופותח שנה - (ובפרט הנושאים המחברים את הכתבות בגיליון זה) כל כך הרבה דברים נדרשים מאיתנו לעיכול בחיי היום יום – לא אמנה כאן את רשימת הנדרשים לעיכול, כל אחד מאיתנו מוזמן להתבונן על הבחירות התזונתיות – אלו שאני קוראת להן, "במה אנחנו בוחרים לתדלק את הגופנפש שלנו" ולא בכדי בחרתי בתדלוק הגופנפש, זאת משום שאנחנו בוחרים מתוך קשת הרגשות את אלו שמלווים אותנו בתוך חיינו – לולא היתה לרגשות המנהלים ומתנהלים השפעה מכרעת, סביר להניח שהיינו מקבלים דברים כמובנים מאליהם – ויש ביננו שכך מניחים לדבריהם...

אני מוצאת שיש טעם להאיר ולהעיר את הזדמנויות התובנות שבהזנת הגופנפש שלנו – (ההבנה שהגוף והנפש מזינים זה את זה במעגל סגור ומכאן הכינוי גופנפש המחובר) זו אשר בונה אותנו ומכאן ככל גיליון ספטמבר 2022, טעמן של בחירות, התחלות והזדמנויות לשיפור ושיקום הבריאות ובאותה נשימה גם איכות החיים.




בטרם נכנס לעובי הקורה חשוב לי להזכיר לכולנו שאחד מסימני הבריאות נמדד עם לידתנו או להבדיל כשאנחנו יוצאים מחדר ניתוח – בשני המקרים מחכים לראות יציאה ראשונה כסימן לתפקוד תקין של מערכות הגוף ואור ירוק לכך שהמערכות פועלות כפי שצריך – כאן בדיוק מוגשת לנו תובנה ראשונה מתבקשת על חשיבותה, קישוריה והקשריה של מערכת העיכול – וכאן, המקום הפיזיולוגי גרידא, עוד בטרם פרשנו את היריעה פנימה אל נבכי היכולת שלנו לעכל תרחישי חיים...


אנקדוטה נוספת ברשותכם מגיעה מעולם הרפואה הסינית המצביעה על השתקפות אברי מערכת העיכול ותפקודם בפנינו כולנו... רוצה לאמר בכך, שהכל רבותי וגבירותי, משפיע ומושפע מהכל.. זו הזדמנות מצויינת להתבונן במראה ולראות את עצמינו נכוחה ולבדוק, האם יש דברים בגו ?!? – הזדמנות כאמור... (בכבד מתבטא בעיניים <צהבת נשקפת בלובן עיניים מצהיב>, הכליות מתבטאות באוזניים ומכאן תוכלו לראות את הירידה באיכות השמיעה עם הגיל, מערכת הנשימה מתבטאת בשפתיים וכאן תוכלו לראות חלילה שפתיים מכחילות כשקיימת מצוקה נשימתית או לחילופין כשהלב לא דוחס חזק מספיק את החזר הדם הוורידי – תיזכרו ביאסר עראפאת בשנותיו האחרונות ושפתיו המכחילות> והמעיים אגב כך, מתבטאים בקו המתאר של השפתיים שלנו – יש עוד סממנים נוספים, זה דורש הקדשה לגיליון שלם אם לא יותר)


בעלי החיים מעניקים משמעות גדולה ומכרעת לכל מה שעולה ובא מהבטן, עשרות ביטויים בכל השפות קושרים את אברינו הפנימיים כמו גם את הבטן עצמה ותהליך העיכול שזורים בשפתינו היום יומית, ודאי בזו המליצית והספרותית ומרחיבים את תודעת והבנת ערכם של תהליכי עיכול ואיכותם – אלו מוגשים לנו כהזדמנות להאיר את תודעתנו ולפעול דרכה להטיב את יכולת העיכול שלנו מכל פניה ובוודאי את איכות חיינו לטובה.




אני יכולה להקדיש גיליונות על גבי גיליונות רק לנושא הפה, השיניים, החניכיים, הלשון, החך, הדיבור, האכילה ואפילו ההקאה – המקום בו מתחילה מערכת העיכול ומשמעויותיה הרבות, זה המקום בו ממנו אנחנו מתחברים ויונקים את לשד החיים לקרבנו, זה המקום עליו נאמר שהחיים והמוות הם ביד הלשון וכמובן מידת התיאבון בשלבי החיים השונים..


אם אי פעם תהיתם בדבר היסודות הראשוניים לאכילה רגשית, הרי הם מוטמעים בנו משחר היוולדנו, כל אישה באשר היא לא תוכל לעמוד בפני תינוק בוכה, גם אם והוא לא פרי ביטנה – התגובה ההורמונאלית המיידית לקול בכיו של תינוק תהיה אוטומטית הפרשת הורמון פרולקטין ובעקבותיו, הפרשת חלב ללא יניקה כלל, כל תינוק בוכה יודע טעמה של מתיקות נחמה על הלשון כשאימו בסביבה להניק ולהרגיע... אלו היסודות הראשוניים


למעשה, מה שלימדו אותנו האימהות של רובנו, היא לאול במקום להתמודד עם כאב, קושי להירדם, תיסכול וכל קשת הרגשות הדורשים מאיתנו מיומנות, תירגול והסתגלות כדי להתמודד איתם – ככל שאנחנו גדלים לתוך מערך השיחלוף המפצה כביכול, הבעיה מן הסתם הולכת וגדלה – כמה מאיתנו קיבלו או הביאו שוקולד בצורת לבבות לחג האהבה? (שימו לב למתיקות, לצורת השוקולד ולרגש המובע באמצעותם)


הפה כאמור הוא השער הראשון שלנו לחיים, למציאות – לא פלא איפה שנולדו ביטויים כמו "חמיצות אכזבה", טעם מר של כעס ואכזבה, או לחילופין טעם מתוק של אהבה...


תהליך הלעיסה מתחיל את תהליך העיכול, זה המקום בו החניכיים והשיניים בעזרת הרוק והלשון משפרים את התהליך ומקלים על התהליך בהמשך הדרך. אבל קחו לעצמכם רגע, התבוננו על צורת הלעיסה של אנשים, התבוננו איך הם מסדרים את הצלחת, התבוננו על הזמן שלוקח להם לסיים את הארוחה (לא בהכרח מה שמונח בצלחת, לא בהכרח להגיע לנקודת שובע), האם הם משתמשים בסכו"ם?, האם הם משתמשים בידיים ובאצבעות כדי לאכול? – מה זה מעורר בכם?, מה גודל ה-"ביס" שכל אחד בוחר להכניס לפיו – האם זו בחירה גורפת או כזו שמשתנה בין סוגי המזון השונים?



כל אחת מההתנהלויות האוטומטיות הללו מעידה על הגישה שלנו לחיים, על מידת ההנאה שלנו מהחיים שלנו, מידת הזהירות בה אנו נוקטים בחיינו, מידת יכולת ההתמודדות שלנו או לחילופין ההתעלמות וההתכחשות מתהליכים בחיים



הגרון הוא תחנת מעבר, מכירים את המושג "לא נבלע לי"?, מרגיש כמו "צפרדע תקועה לי בגרון"? "תקוע לי בגרון" – כל אלו מצביעים על היכולת או אי היכולת שלנו להתמודד ולהכיל תרחישי חיים כאלו ואחרים.

מעניין לראות שהגרון גם מהווה גשר לרגש – הוא מחבר בין המוח והלב ומכאן תפקידו לקשר ולגשר בין לבין – עד כמה מפליא שהבלוטה האמונה על האיזון שלנו, של התהליכים המטאבוליים שלנו, על התיזמונים שלנו בחיים יושבת בדיוק בגרון – במקום בו הגישור, היכולת להכניס ולהוציא פועלת?


חייבת ברשותכם לעצור בתחנה הנקרית קארדיה, אם בכתבה קודמת לגיליון זה הזכרנו את האנשים שיונקים מאיתנו את האוויר ולא מאפשרים לנו לנשום או חלילה להשחיל מילה זולתם הם עצמם, הרי שהשסתום שבין קנה הבליעה והקיבה מתפקד כשוער האמון על הכניסה והיציאה של מזון.


באופן מפתיע, האנשים הסגורים שביננו יפתחו חוסר יכולת מובהק להקיא – או במילים אחרות, קושי בלהוציא את מה שיש להם לאמר, ודאי את מה שפחות נוח וטוב להם – הם ימצאו דרך אחרת לבטא את הדברים או לחילופין, יחיו בתוך ביצה שאין בה תנועה – יש בה תקיעות ועימדון... אם תהיתם היכן נפגשים גוף ונפש, זה אחד המקומות המובהקים והם גם יופיעו בהמשך מערכת העיכול ביכולת לשחרר את הפסולת מהגוף קרי, הם עשויים לפתח נטייה לעצירות – תוכלו לראות אותם משלבים ידיים ורגלים כשהם עומדים מולכם, במצבים מסויימים, הם יניחו כף יד ולפעמים גם שתיים על הפה כדי לשמור היטב על מוצא פיהם...



כשאנחנו בולעים את המזון שלנו (מכל סוג), אנחנו למעשה "בולעים גם את המציאות" – כלומר מסכימים לאפשר לשינוי זה או אחר להתרחש בתוך חיינו, כלומר יש לנו אמון/אמונה באותו מזון שיטיב איתנו. כמובן שהמקום הזה הוא דו-סטרי ואחת התופעות הראשונות לתחושה של משהו לא טוב קורה הוא הרצון לפלוט אותו החוצה – קרי הקאה...


תקיעות אגב במקום הזה, עשויה להתבטא בדלקת (חיידקית/ויראלית) בגרון – בפרט אם מדובר ברגשות לא פשוטים כמו כישלונות, אשמה, בושה, גאווה או במקרים קשים יותר של הדחקה, ייווצר לחץ גדול כלפי מטה לכיוון מערכת העיכול בואך שוער הקיבה והקיבה עצמה (זה הזמן להזכיר את "ידידנו" החיידק HP-Helicobacter Pilori שנוטה להתפרץ כשרמות החומציות בקיבה מרקיעות שחקים ולמעשה, מה שמייסר אותנו, הם אותם רגשות עזים שנדחקו כלפי מטה).


אנחנו מתקשים בעיכול כשהמציאות שלנו מגישה לנו מנה מרה כלענה, זו שקשה לנו להעביר אותה בגרון, זו שמכאיבה לנו מדי (מציאות קשה או רגשות עזים), מאכזבת, לפעמים אנחנו גם לא מסוגלים לעכל דברים...

צרבת או מה שמכנה הרפואה הסינית liver fire או לחילופין צ'י מורד של הכבד מעלה את השאלה מה באמת צורב אותנו מבפנים?



פאזת העיכול הבאה בדרך הם המעיים (דקים וגסים), זה המקום להפנמה, הטמעה ומיצוי החלקים הנדרשים לנו מהפסולת – ליקוט המוץ מהתבן – אם תירצו, כשאנחנו מבקשים שיתנו לנו תשובה מהבטן, אנחנו מבקשים לקבל תשובה מהרגש, תשובה מהרגש האמיתי שלנו ללא מעטה או כסות – לפיכך אתם ודאי מבינים שהאמת במערומיה, נמצאת לנו במעיים והבטן כולה, מהווה מחסן הרגשות שלנו...




הבטן שלנו מתנפחת גם בגלל חולשת עיכול, בגלל נוכחות קנדידה (קנדידה היא שמר לא פטריה כמו שאנשים חושבים) או לחילופין חוסר איזון באוכלוסיית חיידקי המעיים – אבל בעיקר מתנפחת הבטן בגלל רגשות שדחקנו ונעלנו עמוק בבטן.


רוב שלב העיכול והספיגה מתרחש במעיים הדקים, בעזרתם של אברים נוספים במערכת העיכול – הכבד, כיס המרה, הלבלב – המזון/דלק מתפרק לחלקיקים קטנים וכאן מתבצע הליך אנליטי של הבדלה והפרדה באשר לייעוד ויעדם של החלקיקים השונים – קושי בפירוק יבטא חשיבת יתר או לחילופין גישה כפייתית משהו ואולי מדובר בכלל בקושי להבין בין המוץ והתבן (תפל לעיקר) – קושי במקום של המעיים יכול לבטא עצב גדול, או היאחזות בכאב לעיתים מתוך פחד לשחרר ולאפשר לו להתפוגג – אולי גם על רקע של בעיות אמון.


אני יכולה להמשיך לכל איבר בתוך המעיים, או לחילופין לאיברים נוספים במערכת העיכול – אבל חשוב לי להסביר כאן אנקדוטה חשובה והיא השילוב שבין מערכות הגוף, הגופנפש נפש שלנו סינרגתי והוא הרבה מעבר לסך חלקיו – כך למשל מערכת העצבים או ליתר דיוק עצב הוואגוס שחולף על פני בית החזה ומערכת העיכול בדרכו לפלג הגוף התחתון מגיב בהתאם לרמות הסטרס בהן אנחנו חיים ומעצבב בהתאם את המקומות בהם הוא חולף – אם תהיתם למה כואבת לנו הבטן כשאנחנו דואגים?, מוטרדים?, מה לגבי שלשול או עצירות בעקבות סטרס? או מקרים חמורים יותר של מחלות דלקתיות בדרך? ואפשר להמשיך את החשיבה גם על מחלות שמכונות כיום מחלות כרוניות (קרי סרטן)


מערכת הנשימה גם היא משתלבת במערכת העיכול, תחשבו מתי אנחנו נושמים כשאנחנו בולעים, או לחילופין כשאנחנו מקיאים?


האם ואיך אנחנו משתמשים במערכת הנשימה לשחרר מתוכנו את הפסולת / יציאות?

ובמקום הזה בדיוק, יש לנו אפשרות להשתמש במערכת הנשימה ובנשימות מותאמות כדי להרגיע הן את מערכת העצבים, את הסטרס וכפועל יוצא גם את מערכת העיכול – זוכרים את המשפט "קח אוויר"?, "לנשום"? – איזה אישה לא מכירה את מהות ויעילות הנשימה בעת לידה?


התצרף (פאזל) המופלא המכונה גופנפש כפי שכתבתי כמה שורות מעלה מכאן, הוא סינרגיה מופלאה ויש לנו היכולת לשפר ולשדרג את החיים בתוך היקום הקטן והמיקרוקוסמוס שלנו בתוך גופינו (מזכירה שוב כתבה ישנה שלי הנקראת "מלחמה ושלום" בדבר החלטה על מסלולים הורמונאליים לבניה/הרס)

הבחירה רבותי, זו שאיתה התחלתי את כתיבת גיליון ספטמבר, מלווה אותנו לאורך, לרוחב, לעומק ולגבהים בתוך חיינו – אם רק נסכים לראות את המשמעות, את ההבדלים שבין בחירה לבריחה, את הבחירה לבין הליכה באוטומט, נוכל להפיק עוצמות בלתי מתפשרות של אותה מהות סינרגתית בין גוף ונפש – נפש וגוף, הסביבה שלנו תהנה מכך ובהתאם לאפקט הפרפר – המעגלים ילכו ויתרבו...


נקודות למחשבה, לבחירות בתחילתה של שנה ובכל רגע נתון בחיים...




 

פוסטים אחרונים

הצג הכול

Comments


bottom of page