פתח דבר
מרץ ואוגוסט כך נאמר לי כבר לפני שנים, הם שני החודשים הקשים בשנה. מרץ מביא איתו חוסר יציבות כי לא החליט אם הוא יותר חורף או אביב כך שכל הפתוגנים הזמינים לשתי העונות חגים בכל מקום ונותנים אותותיהם.
אוגוסט לעומת זאת מביא איתו את זעם הקיץ – כך לפחות אני מכנה אותו... זה לא סוד שאני חובבת סתיו וחורף מושבעת.
חודש אוגוסט מביא איתו גם את חורבן הבית (ט' באב) וגם את האהבה (טו' באב) – מי מהם חזק יותר?, מי מהם משפיע עלינו יותר?, מה בתוך החיים שלנו מוביל - המלחמה או השלום?
תמונת הנושא שבחרתי לגיליון זה מהווה מוטיב, שאלה ובחירה לעומק התובנות העולות מכתבות גיליון זה גם כשצמצם ההתבוננות פתוח לרווחה וגם כשהוא סגור - מוגש כחומר למחשבה והזדמנות בה במידה - גם בגוף האדם הבחירה בין מסלול שלום למסלול מלחמה מהווה בחירה משמעותית ועל כך תקראו ותשמעו בהמשך הגיליון והפרק.
התובנות המתבקשות מביאות אותי לערוך שינויים בהרגלֵי חיי כדי להמשיך לעשות את מה שאני מוצאת לנכון עבורי למרות כל מה שאוגוסט והחיים מביאים איתם.
כך למשל, אני מקצרת את שעות הערב ומתחילה את היממה אי שם עם הנץ החמה כפי שפורסם מדי ערב בקול השלום באדיבות A.B. Nathan ולמה אני מזכירה את האיש, את הרגלי החיים המשתנים בהם אני בוחרת?
באלו בדיוק עוסק גיליון זה של המגזין, אולי כי הרבה דברים ברורים ומובנים מאליהם בתוך חיינו – אבל אין שינוי...
כל כך הרבה סֶבֶל יש בעולם, אך לא נעשה איתו דבר...
אוּמָה שְׁלימה לא מרוצה מהמצב בו כולנו נתונים – לא אוכל לומר ששום דבר לא נעשה, לא אוכל לומר שדברים לא משתנים אבל הקֶצֶב, הקצב לא בְּהֲלִימָה מול הסבל המתמשך ואני תוהה יחד אתכם בְּקוֹלָה של מקלדת – איך זה יתכן?, למה זה קורה? –
היות ואני עוסקת בקידום בריאות וּבְאֲסוּפָת מקצועות ריפוי הוליסטיים, אני לא יכולה להימנע מלראות את ההקבלה בין מצבי תקיעות - בין אם הם במצב מדיני ובין אם הם ברמה הפרסונלית אצל אנשים שמתקשים לראות מעֵבֵר או לחילופין לוותר על מה שמשאיר אותם בחולי ובסבל (בתקיעות)... האמנם? (כן, הרבה חומר למחשבה לאלו שיש להם עניין לשנות, לארגן ולשפר את חייהם לטובתם)
מאחלת לכולנו המשך קיץ שפוי, מזכירה שבקרוב ממש יתעוררו רוחות הסתיו ויביאו איתן משבי רוח מרעננים והכל – כך אני מקווה – יתבהר ויראה אחרת – אופטימיות זה/עירה
שלכם באהבה,
תמר.
אֲנִי מַאֲמִין - שאול טשרניחובסקי / אודסה 1894
שַׂחֲקִי שַׂחֲקִי עַל הַחֲלוֹמוֹת,
זוֹ אֲנִי הַחוֹלֵם שַׁח,
שַׂחֲקִי כִּי בָּאָדָם אַאֲמִין,
כִּי עוֹדֶנִּי מַאֲמִין בְּךָ.
כִּי עוֹד נַפְשִׁי דְּרוֹר שׁוֹאֶפֶת,
לֹא מְכַרְתִּיהָ לְעֵגֶל-פָּז,
כִּי עוֹד אַאֲמִין גַּם בָּאָדָם
גַּם בְּרוּחוֹ, רוּחַ עַז.
רוּחוֹ יַשְׁלִיךְ כַּבְלֵי הֶבֶל,
יְרוֹמְמֶנּוּ בָּמֳתֵי-עָל,
לֹא בְּרָעָב יָמוּת עוֹבֵד,
דְּרוֹר - לַנֶּפֶשׁ, פַּת – לַדַּל.
שַׂחֲקִי כִּי גַּם בְּרֵעוּת אַאֲמִין,
אַאֲמִין, כִּי עוֹד אֶמְצָא לֵב,
לֵב - תִּקְווֹתַי גַּם תִּקְווֹתָיו,
יָחוּשׁ אֹשֶׁר, יָבִין כְּאֵב.
אַאֲמִינָהּ גַּם בֶּעָתִיד,
אַף אִם יִרְחַק זֶה הַיּוֹם,
אַךְ בּוֹא יָבוֹא - יִשְּׂאוּּ שָׁלוֹם,
אָז וּבְרָכָה לְאֹם מִלְּאֹם.
יָשׁוּב יִפְרַח אָז גַּם עִמִּי,
וּבָאָרֶץ יָקוּם דּוֹר,
בַּרְזֶל כְּבָלָיו יָסוּר מָנוּ,
עַיִן בְּעַיִן יִרְאֶה אוֹר.
יִחְיֶה, יֹאהַב, יִפְעַל, יַעַשׂ,
דּוֹר בְּאֶרֶץ אָמָּנִים חַי,
לֹא בֶּעָתִיד – בַּשָּׁמַיִם,
חַיֵּי רוּחַ לוֹ אֵין דַּי.
אָז שִׁיר חָדָשׁ יָשִׁירוּ מְשׁוֹרֵר,
לִיפִי וְנִשְׂגָּב לִבּוֹ עֵר:
לוֹ, לַצָּעִיר, מֵעַל קִבְרֵי
פְּרָחִים יְלַקְּטוּ לְזָר.
לתשומת ליבכם, מילות השיר הובאו כלשונן בספרו של שאול טשרניחובסקי ואינן חופפות למילות השיר המוכר
שפת הגוף
את שפת הגוף כמו גם את האינטונציה, אנחנו לומדים מוקדם. שתיהן מהוות חלק בלתי נפרד מהמערך ההישרדותי המובנה בכולנו.
אנחנו יודעים להבחין בניגון הקולי הבוקע לאנשים מהפה ולהבין אם הם משתמשים בציניות במשפט, אם הם כועסים? מפויסים? מאיימים או מלטפים בקולם מילות חיבה והערכה – ולא רק אנחנו מבינים את הניגון הזה, גם בעלי חיים יודעים לזהות מתי אנחנו לא באמת מתכוונים ומתי אנחנו מאוד אסרטיביים בכוונה שלנו – האם אנחנו לומדים להקשיב לעצמינו?
ישנם אנשים שמתמחים בקריאת שפת הגוף, זה עיסוק מרתק. אם תעצרו לרגע ותתבוננו לאחור, תיזכרו ודאי בשנות התשעים בהן למדנו להתבונן בפניהם של פוליטיקאים ולימים נודע לנו שהם "נאלצו" ללמוד להשתמש בשפת גופם או במילים אחרות, למדו איך לשלוט בשרירי הפנים והגוף כדי לא להשאיר לאיש מאיתנו את ההזדמנות ללמוד מתנועות פניהם וגופם רמזים למשל על אמת – או לא אמת...
בפועל, כולנו ניזונים משפת הגוף ובוודאי מהאינטונציה – השימוש בשני אלו כל כך טבעי ומוכר לנו שאנחנו סומכים על מה שראינו ושמענו ומפרשים מיידית את כוונת המשמיע.
מענין לראות שלכל מדינה יש את שפת הגוף שלה. אולי נכון יותר לדייק ולומר שישנן תנועות גוף שמהוות מערכת הסברה נוספת לשפה ושוב, חשוב לזכור שתנועות גוף שכאלו נכונות לאותו מקום ובמקום אחר, הן עשויות להתפרש לגמרי אחרת – שימו לב. קחו דוגמאות לתנועות הידיים ומשמעויותיהן בקישור המצורף – שווה ללמוד על ההבדלים האלו ולא להתבלבל – זה עשוי להיגמר לא טוב https://www.facebook.com/watch/?v=856783898178318
אם כך, קל לנו פחות או יותר להבין את שפת הגוף כפי שראיתם בקישור המצורף, אבל מה לגבי תנועות עיניים? האם ידעתם שהמקום אליו העיניים שלנו מתבוננות מעיד על המקום ממנו אנחנו שואבים את המחשבה על המשפט הבא כלומר, האם אנחנו שולפים את המידע מהזיכרון החזותי, האם מתוך זיכרון שמיעתי או האם אנחנו נותנים דרור לדמיון שלנו או במילים אחרות לא אומרים את האמת לאמיתה – וכל זה רק מתוך תנועות העיניים.
כמובן שהתעסקות עם הידיים ו/או חפצים תוך שיחה, הקפצת הרגליים – כל תנועה שכזו מעידה על מצבו המנטאלי רגשי של אותו אדם בנקודת הזמן.
ניקח את הדברים עוד כמה צעדים קדימה. בפגישות שלי עם כל מטופל, אחת השאלות הראשונות שאני שואלת היא "למה לדעתך זה קורה לך"?, מה אומרת לך תחושת הבטן שלך?
ברוב המקרים, תשובה מהירה ואינטואיטיבית היא לרוב מדויקת, תשובה שנובעת מהדיבור הפנימי – מהקישקעס של כל אדם עם עצמו. אפשרות אחרת מגיעה אחרי מחשבה ולרוב, היא מכוסה בנדנדת רגשות סוערים/מגננה לגיטימית (לכולנו) – גם מתוך הרגשות הללו, אפשר ללמוד דבר או שניים על מצבו של אותו נשאל.
האם אנחנו בכלל מקשיבים לעצמינו?, לגוף שלנו?, למאוויים שלנו? – לאן הולך המידע שהגופנפש שלנו מבקשים לומר לנו? – מה אומר בפועל "הקשבה עצמית", באיזה שפה מדברים איתנו אברי הגופנפש?
להקשבה עצמית יש כנראה יותר מכינוי אחד וכל אחד מאיתנו על פני-הכדור יודע להניח את האצבע על שברירי הרגעים בהם משהו מבפנים אמר לו לפעול בצורה אחת ולמרות זאת, הוא פעל באורח שונה אם לא הפוך לגמרי – מוכר?, ודאי מוכר - לכולנו !
כשאנחנו קטנטנים, המערכת הזו משומנת היטב והיא כל מה שיש לנו כדי לשרוד, עד שאנחנו ההורים/מבוגרים מלמדים את הילדים להתעלם מכל מה שהאינטואיציה או המוח הפנימי אומר וממליץ לנו – (ההוא שיושב לנו במערכת העיכול תרתי משמע) אנחנו מלמדים את הילדים לתת עדיפות עליונה לחוקים חברתיים (שבחלקם המכריע הם לחץ חברתי) בהם כולנו חיים.
אליה וקוץ בה, שנים אחר כך כל אחד מאיתנו פורע את חובות חוסר ההקשבה לגוף, לקול הפנימי והתשלום הזה רבותי וגבירותי, מגיע מִבּפנים ומתבטא בירידה באיכות החיים שמקורה בפיתוח חולי באיברים החלשים שניזוקו.
כולנו רוצים ללמוד מחדש להקשיב לעצמינו, להקשיב ולהאמין לקול הפנימי, לאמץ את ההמלצות ולבחור להיות נאמנים לעצמינו לפני (הרבה לפני) שאנחנו נכנעים ללחץ החברתי סביבנו.
אני מאמינה באמונה שלימה שכל אחד מאיתנו מכיר את מערכת השֶׁמָע הפנימית שלו, לפעמים היא מתעכבת – לפעמים היא לוחשת או מודחקת– היא איתנו כולנו וכדאי לנו להקשיב לה.
בשורה התחתונה, ככל שאנחנו קשובים לעצמינו יותר, אנחנו נאמנים לעצמינו – אותנטיים – וכך, אנחנו קונים לעצמינו peace&piece of mind תקראו לזה נחת רוח, שלווה – אני קוראת לזה בחירה בבריאות ואיכות חיים.
ככל שהפער בין הרצונות והמחשבות שלנו לבין מה שאנחנו עושים בפועל קטן יותר, כך אנחנו נוטים לאיכות חיים ובריאות טובה יותר.
לדיבור העצמי שלנו עם עצמינו יש השפעה מכרעת ואני מדגישה את המילה בכל דרך אפשרית כיוון שהמכונה הגאונית – גוף האדם, לא אמור להיות חולה, גוף האדם יודע וגם יכול לטפל בעצמו – בפרט ככל שאנחנו לא מתערבים ומפריעים לו לנהוג כמנהגו, כדרכו וידיעתו (בלעדינו)...
זו השפה שאנחנו כועסים על עצמינו, מבקרים את עצמינו, מצפים מעצמינו ומלקים את עצמינו וכל כך שוכחים להודות שבכלל התעוררנו, הצלחנו להתיישב במיטה, לקום ולעמוד על הרגליים ולקחת את עצמינו למסע היומי – כל אחד בענייניו (למעט אם אנחנו "מחויבים" על פי דין תורה ואני לא באמת יודעת לומר כמה מאלו שמודים על הבוקר כחלק משגרת הבוקר, באמת מתכוונים עמוקות למילים הנשלפות מהם) - תודו, תוקירו תודה מעומק הלב, שום דבר לא ממש מובן מאליו ולהודיה, כפי שכבר הבנתם יש פְּרָס המתבטא ברמת התא ומבדיל בין בריאות לחולי.
מָשְבֵּר
כל כך הרבה משברים כבר חווינו בחיינו וללא ספק, כל אחד מאיתנו יודע על בשרו ונימי נפשו את חווית המשבר לעומקה – אבל מה זה בעצם מָשְבֵּר? –
משבר הוא אירוע לא מתוכנן, לא צפוי – אירוע גדול או משמעותי דיו כדי שנבחין בכך שיש בו היכולת להשפיע באופן שלילי ולגרום נזק מידי או כזה שעשוי להשליך על העתיד ולהוות נקודת מיפנה ביחס למצב הקיים והידוע שהיה טרם פרוץ המשבר.
משבר יכול להיות אישי, משפחתי, כלכלי, עסקי, מדיני ועולמי ואנחנו רואים את נקודת המפנה האישית שלנו מתרחבת במעגלים סביבנו.
מפת דרכי המשבר מאפשרת לנו שלוש אפשרויות להתבוננות ובחירה לאן להמשיך הלאה עם המשבר:
1. יתכן ונבחר להמשיך הלאה אל הלא נודע ונסכים לוותר על הידיעה לאן נתגלגל הלאה או כמה זמן זה ייקח או לכמה משאבים נזדקק בהמשך הדרך אם בכלל
2. יתכן ונבחר באפשרות הגרועה ביותר שקיימת, אולי כי עם זה אנחנו יודעים יותר טוב להתמודד, אולי כי אין לנו המשאבים להתמודד עם הלא נודע
3. האפשרות הנוספת היא לבחור במה שנראה כבעל סיכוי להיות טוב יותר מהמצב העכשווי
ניקח את התובנות הללו ונתבונן עלינו, על המצב הבריאותי שלנו ונזכור שאף אחד מאיתנו לא מעוניין לסבול, אף אחד לא מעוניין להיות חולה ולהרגיש רע כלומר הסֶבֶל, משרת אותנו כִּכְלִי, כְּמָדִיד להתפתחות בחיים. כאב, הוא פנימי, יש שיאמרו דְּבַר הגוף – סבל לעומת זאת הוא בחירה, כל אחד מאיתנו בוחר אם להמשיך לסבול ואת הדרך בה הוא מתמודד או לא עם מקור הסבל – חשוב לזכור.
הפיסקה הזו דורשת הסבר – ככל שאנחנו משאירים את האחריות בידי רופא זה או אחר, בן משפחה שתומך – כל עוד המפתח לרווחה שלנו נמצא בידיו של מישהו אחר, אנחנו רחוקים מסיום סאגת הסֶבל. לעומת זאת, ככל שאנחנו מתעניינים, בודקים מה מצית את הכאב/קושי/חולי – אנחנו מתקרבים להזדמנות ולפתרון מצוקת הגוף – ואני מזכירה, רק אנחנו גרים בתוך גופנו ויודעים לומר מה מרגיש לנו, מה מטיב, מה מעיב – וזה כמובן, תלוי הקשבה לגופנפש שלנו, זה אתגר המסע שלנו: להקשיב, לתקן, להקשיב, לתקן, להקשיב ולתקן...
ככל שאנחנו מצליחים ללמוד מהטעויות של עצמינו, ככל שאנחנו מצליחים לתקן לעצמינו את הדרך הלאה ולא לחזור על אותן הטעויות שוב ושוב, כך אנחנו למדים ומתפתחים ויהיו מי שיגידו התפתחות רוחנית ויהיו מי שיאמרו תואר מטעם אוניברסיטת החיים – הרעיון הוא לזהות את המקור עליו אנחנו מסתמכים, שורש הבעיה שגורמת לנו לדפוסי התנהגות שלא מטיבים איתנו בלשון המעטה, להבין אותם, לעבד את המשמעויות של המקורות ומהם לסָגֶל דְּפוּסֵי התנהגות חדשים שיאפשרו לנו לצמוח ולהתפתח – מסע שלא מסתיים ככל שאנחנו מעוניינים להתפתח בחיים וזה נכון לגבי כל תחום.
ניקח עוד צעד אחד אחורה כדי לראות את כל התמונה בבירור. כל אחד מאיתנו חווה חוויות בחיים – עד כאן הכל ברור. הדברים מתחילים לעניין ולאתגר כשאנחנו לומדים לראות ולהבין שיש שוני בדרך שבה אנחנו מסדרים את הנתונים בהבנה שלנו, זה חלק מתהליך הישרדותי פשוט שקורה אצל כולנו, מדובר בתהליך פרשנות בה אנחנו מסבירים לעצמנו "מה בדיוק היה כאן עכשיו" והדרך בה אנחנו בוחרים לסדר את הנתונים, היא הדרך שקובעת את הסיפור הפנימי שאנחנו מספרים לעצמינו ולאנשים בחיינו.
לסיפור הפנימי השפעה מכרעת על החיים שלנו כיוון שמתוכו אנחנו פועלים או נמנעים, הסיפור הפנימי הוא עדות ישירה לתרגום האישי שלנו לסיטואציות שחווינו, בדרך בה חווינו והן הופכות רמזור, אֵם כּל שִלְטי הדרכים שלנו בהתנהלות בכל עניין ודבר בחיים.
מתוך הסיפור הפנימי שלנו, אנחנו מתבוננים על העולם ומתוך התחושות והמסקנות אליהן הגענו השזורות בסיפור הפנימי שלנו, אנחנו בוחרים את כל הבחירות הקטנות והגדולות היום יומית ועד החלטות משמעותיות – אנחנו חיים את החיים שלנו דרך משקפי פרשנות החוויה שחווינו.
סליחה? –
היתכן שאנחנו לוקחים החלטות הרות גורל על בסיס החלטות של ילד קטנטן??? - (אני מזכירה שהאישיות שלנו נבנית עד גיל 7 +/-) לא נעים לי לטלטל אתכם, התשובה חיובית ואני מוסיפה כאן שורה ארוכה של נקודות ומזמינה אתכם לקחת שהות, כדי לתרגם לעצמכם את התובנה הזו – קחו אותה לאנשים בחייכם, למורים, מנטורים ותפליגו עד פוליטיקאים, ראשי צבא ומדינות – קחו לכם רגע............
אם הצלחתם להחזיר את הנשימה למקומה, אפשר להמשיך ולחשוב על כך שאולי חלק מהקיום שלנו כאן על פני האדמה, הוא המסע ההתפתחותי הזה?, אולי לכל אחד מאיתנו יש תפקיד בעולם לשקף את מי ומה שהוא בתוך עצמו כלפי האנשים/בעלי חיים/מצבים בתוך חייו וגם חיינו – בפרט כשאנחנו לוקחים בחשבון שאנשים הם סוג של מנוע שמניע גלגלי שיניים
אנשים שמקפידים על התפתחות, מגיעים להתבונן על סיטואציות ואירועי עבר בעיניים בוגרות יותר ומתוך התבוננות בוגרת יותר, יש להם האפשרות להבין שאולי הם טעו בשיפוט?, אולי הם טעו בתחושה?, אולי הם טעו בתרגום הסיטואציה והאפשרויות האלו, הן אלו שמאפשרות לנו לראות דברים באור שונה ומתוכן להבין את אותן סיטואציות נושנות באור חדש שמאפשר להתקדם, לסלוח, להתפתח וגם לקחת החלטות שונות.
אחד הכלים השימושיים בנקודה זו הוא NLP שמביא איתו כלים להתבוננות פנימית מחודשת ואלו בתורם, מאפשרים לנו את מסע ההתפתחות האישית.
לא בכדי אני מעלה את הנקודות הללו, כיוון שבדיוק מתוך הסיפור הפנימי אותו אנחנו מספרים לעצמנו, נבנית הבריאות שלנו החל מרמת התא, האיבר ותיפקוד מערכות הגוף – זה המקום ממנו נבנה החוסן האישי הפנימי שלנו עליו מושתתים אורחות חיינו ובריאותנו בהתאם בפרט אם אנחנו לומדים ומבינים שמאחורי כל מחלה, עומד משבר לא פתור שאנחנו נושאים בחובנו.
מזל שהדברים בנויים כך, הבנת משמעות הדברים מרמזת על כך שיש לנו היכולת בכל רגע נתון להבין שהאפשרות לבחון את פני הדברים נתונה בידינו בכל עת כך שאם חלילה, נקלענו למצב בִּיש שתוצאותיו לא מתאימות לנו במסע החיים?, יש לנו היכולת להשתמש בכלים כאלו ואחרים (לא רק NLP) כדי לבחון מחדש את התשתית עליה ביססנו חיים שלמים – מערכות יחסים (כולל עצמית), הצלחה, כשלון ואפילו בריאות רגשית, נפשית מנטאלית ובוודאי פיזיולוגית.
ואחרי כל אלו אפשר להתבונן על המשפט האומר שכל משבר, הוא הזדמנות – ולגזור כמה תובנות חדשות להמשך המסע.
פגישה חצי פגישה /מִלִּים: רָחֵל, לַחַן: חָנָן יוֹבֵל
פְּגִישָׁה, חֲצִי פְּגִישָׁה,
מַבָּט אֶחָד מָהִיר,
קִטְעֵי נִיבִים סְתוּמִים - זֶה דִּי
וְשׁוּב הֵצִיף הַכֹּל,
וְשׁוּב הַכֹּל הִסְעִיר
מִשְׁבָּר הָאֹשֶׁר וְהַדְּוַי.
אַף סֶכֶר שִׂכְחָה
בָּנִיתִי לִי מָגֵן
הִנֵּה הָיָה כְּלֹא הָיָה.
וְעַל בִּרְכֵּי אֶכְרַע
עַל שְׂפַת אֲגַם סוֹאֵן
לִשְׁתּוֹת מִמֶּנּוּ לִרְווָיָָה
מחלה
חוֹלִי כך מגדירה הרפואה, הוא הֲפָרָת ההוֹמיאוֹסְטָזִיס – יציאה מאיזון בגלל פגיעה, הפרעה, גנטיקה, שינוי פנימי או חיצוני. לכל חריגה מהאיזון הנִכְסף, יש תסמינים הַמְכוּנים ברפואית מדוברת סימפטומים וְאֵלוּ בתורם, יודעים להשתנות בהתאם לחומרת החריגה וגם מאדם לאדם בהתאם למצב בריאותו, החוסן האישי מנטאלי רגשי שלו וחוסן האיברים האישי שלו.
כל אחד מאיתנו חווה כנראה לפחות פעם אחת בחיים את היכולת "לדחוק" את החולי כי כעת הוא לפני אירוע חשוב בעיניו, לפני נסיעה לחו"ל, לפני מופע חשוב, כי הילדים חולים וזקוקים לו – אישית חוויתי את היכולת לדחוק את הווירוסים שתקפו את השקדים שלי כששלושת ילדי היו קטנטנים וחולים בו בזמן – כולנו היינו מקוררים, אלא שהם היו פצפונים ואני "לבשתי" את תפקיד המבוגרת האחראית ולכן דחקתי את השפעת הווירוסים, גייסתי כוחות ריפוי טבעיים וטיפלתי בילדים עד ששלושתם שבו מבית החולים לאחר החלמה מברונכיט ספסטית בואך אסטמה – לכולנו יש דוגמאות כאלו למכביר.
בואו נגדיל את החלון הזה, כיוון שבהזדמנות לגמרי אחרת כמה שנים לפני שהפכתי אֵם, השתתפתי בסדנת I AM שהייתה בשעתו מפורסמת וכבר סיפרתי על חלק מהתרחישים שקרו באותה סדנה ובזו שאחריה. אחת הנשים בקבוצה חלתה בסרטן ואת הסדנה בה נפגשנו, היא עשתה כשכבר הייתה במסע להחלמה.
הסיפור שלה מרתק כיוון שישנם הרבה מאוד אנשים שיודעים להניח אצבע על המקום המדויק בו הם חלו (היא סיפרה שממש הזמינה לעצמה את הסרטן), ממש כשם שהם יכולים להניח אצבע על המקום בו הם החליטו להחלים ויצאו למסע ריפוי.
אחת הכתבות שלי שנכתבה לגיליון יולי 2018, נקראת "מלחמה ושלום" מתארת בדיוק את המקום בו אדם בוחר את המסלול בו הוא רוצה לחיות. המערך ההורמונאלי שלנו מתנהל ולמען הדיוק מנהל את החיים שלנו, משתנה בין מצב מלחמה למצב שלום – המקום הזה מוכר וברור לנו, כולנו התנסנו במערכות יחסים (ביננו לבין עצמינו וביננו לבין אנשים בחיים) וקיים הבדל עצום בין גישת המלחמה וההורמונים המנהלים אותה, לבין גישת השלום ברמה ההורמונלית והשלכות הבחירה.
אותה אישה שבחרה במחלת הסרטן סיפרה בזמנו שככל שהרופאים סביבה עודדו אותה להילחם בסרטן, כך הפכה חולה יותר ורק כשהגיעה לנקודה בה היא בחרה בשלום מול המחלה ובקבלה, המסלול ההורמונאלי השתנה וְאִיפְשֵר את תהליך ההחלמה.
אני יודעת, זה מורכב אולי אפילו נשמע מופרך משהו – אלא שאלו הם פני הדברים וברור לכולנו גם ברמה התחושתית מבלי להבין דבר וחצי דבר ברפואית מכל סוג, התחושה של התמודדות מתוך לחימה שונה לחלוטין מזו שמתמודדת בדרכי שלום ותרשו לי לְדָייק, דרכֵּי שלום היא היכולת שלנו לקבל את המציאות – ונרחיב על כך בהמשך כמתבקש.
כל הדיון הזה עולה ובפרט אחרי הכתבה הקודמת בפרט, כדי להבין שבבסיסה של כל מחלה, עומד משבר לא פתור שמנהל לנו את החיים...
איך זה קשור לבריאות שלנו?
בבסיס כל משבר או טראומה עליו דיברנו כבר בראשית הכתבה, עומד אירוע לא צפוי ולא מתוכנן שמציב אותנו בפני פחד, אִיוּם וחוסר אונים, אוזלת יד ומשאיר אותנו קטנים ותקועים, מבועתים מפחד לצאת מהמוכר, הצפוי והידוע מראש, כזה שחוזר שוב ושוב על אותם דפוסי התנהגות – המעגל שמציע ""נחמה"".
מתי זה נפסק?
כשאין יותר יתרונות להישאר באותם דפוסי התנהגות, כשהתקיעות מכאיבה יותר מהיתרונות שבסֶבל – זה אולי קצת הזוי, אבל כאלו אנחנו (כולנו ! -שלא תהיינה שום טעויות) הגדילה מתחילה לנוע כשהסבל כבר לא משרת אותנו או שהוא פוגע בנו יותר מאשר מְסַפֵּק לנו יתרונות (וכל אחד מוזמן למצוא את היתרונות של הסבל שלו)
בבסיסה של כל מחלה עומד משבר, טראומה (זה לא חייב להיות אירוע קרדינאלי, זו התפיסה והתרגום שלנו בזמן האירוע שעושים את הטראומה או במילים אחרות, המעורבות הרגשית שטולטלה בנו) – כל אירוע שלא פתרנו, שלא עיבדנו וכל עוד לא נעמיק ונפתור ונעבד את האירוע והשלכותיו עלינו, לא נוכל להחלים מהמשבר.
ניקח את הדברים עוד צעד אחד קדימה ואני אזכיר שאני נוהגת לצרף הסברים למצבי חולי ופתולוגיות מספרה של לואיז ל. היי " רפא את גופך" כדי לשתף אתכם בתחושות ובמקום התקיעות של מי שלוקה למשל בבעיות בתוספתן לצורך הדוגמא והספר מביא גם את הדרכים שעשויות להבהיר ולהאיר את תהליך העיבוד לפתרון מקור הבעיה עצמו.
מעניין לראות שעל כל אחד מאיתנו הדברים משפיעים באופן שונה, אצל אחד משבר יתבטא בפתולוגיות על גבי העור, אצל האחר זה יתבטא בָּרֵיאות למשל ואלו רק דוגמאות.
מה שכן צריך להבין הוא שלכל אחד מאיתנו איברים חלשים וחזקים גם ברמת הקונסטיטוציה הראשונית גנטית וגם מתוך אורחות החיים שלנו, התזונה, הסביבה וכו'.
אנחנו נוטים לבזבז את האנרגיה של האיברים שלנו על ההתנגדות להתמודד עם כל אירוע שטלטל אותנו. כלומר, ככל שאנחנו מכחישים, מדחיקים כך אנחנו מייצרים אנרגיה שמתנגדת לזרימה הטבעית המטיבה. תקראו ותקשיבו שוב למשפט הזה כיוון שכאן בדיוק טמונה המהות של האנרגיה המתבזבזת שלנו – ולא מדובר במשהו אנרגטי, אלא בפועל גוף האדם בנוי בצורה כזו שהוא יודע לתקן את עצמו לבד – תוכלו להשוות את זה לתוכנת אנטי-וירוס שהורדתם מהאינטרנט כדי לשמור על הביצועים של המחשב הפרטי שלכם – אלא שבמקום להשתמש בתוכנה החינמית, אנחנו מתכחשים למה שקורה בפועל ומשקיעים המון אנרגיה בהצבת גבולות, בלהיראות ולהיתפס שונים ממי ומה שאנחנו באמת, בהצבת דמות שמקובלת ע"י הלחץ החברתי ולא מי שאנחנו באמת – וכאן אנחנו מאבדים כוחות.
בגיליונות הקודמים הזכרתי את האנשים שמשתמשים במופעי עצבים – זוכרים?, הבטחתי אז לשוב אליכם עם הסבר ממצה למה הם עושים את זה – ובכן הנה אני כאן לפרוע את החוב שלי אליכם ורבותי, מופעי העצבים האלו הם מגמתיים: "אל תתקרבו אלי, אל תבקשו ממני, אל תמרו את פי", אנשים אלו ורבליים במידה כזו המאפשרת להם להשתמש בהטלת פחד על הסביבה רק כדי להמשיך ולהתכחש, לדחוק ולא להתמודד עם החורים השחורים שמפחידים אותם עצמם.
האנשים שמתנהלים כך, מגייסים את הפחד האישי שלהם לטובת הפחדת האנשים סביבם – משל היו חומת המגן הפרטית שלהם והכל, כדי שלא יעלו בדעתם להאיר ולהעיר אותם עצמם – הם מגינים בחירוף נפש על הפחדים שלהם עצמם, כן – על חשבון כל האנשים סביבם !
במקום הזה בדיוק, הם מעמיקים את ההחלשה וההתשה של האיברים שלהם, הם מאבדים את כוחות הנפש, את כוחות הריפוי הטבעיים שיש לכולנו וכך הם הופכים חלשים וחולים יותר ומה הפלא שהם מסיימים מחלה אחת וגולשים מיידית למחלה הבאה?
ולא מדובר רק על התשת אברי הגוף, אלא מדובר בהזדקנות מהירה יותר וכמובן רצופת חולי – הזכרתי את התהליך הזה בגיליון יוני של המגזין כשדיברתי אתכם על קורטיזול ומעלליו.
מבנה ה- DNA האנושי מגיע עם שני גדילים (telomere) בכל קצה שרשרת DNA שמהווה סוג של מגננה, כמו צבא היושב בגבול כשתפקידו להגן ולשמור – לאפשר כניסה רק למי שמטיב איתנו – כך זה אמור להיות ובגוף האנושי רבותי, אין פרוטקציה, אין משחקי כבוד, אין ענייני אגו – יש רק עובד/לא עובד בשיטה הפולנית והבינארית 01010101.
וכעת, משהבנו כיצד פועל המנגנון החשמלי הגאוני שקיים באופן טבעי בגוף האדם עוד הרבה לפני שידעו להפוך אנרגיה לחשמל, נקשר בין הדברים:
ככל שאנחנו מפעילים כוח (וזו עוצמה של ממש !!) בהתנגדות ובהסתרה, הדחקה של מאורעות שחווינו לאורך החיים, ככל שאנחנו "בורחים" מהם – אנחנו מעילים כוח התנגדות ששוחק והורס פיזית ופיזיולוגית את קצוות (טֶלוֹמֶרִים - Telomere) של ה-DNA ובכך, מקדמים הזדקנות פיזית של הגוף, תפקודיו ומכאן לא הפלא שאנחנו רואים אנשים מותשים, מתרסקים מעייפות ובוודאי חולים בלי הפסקה וסוגי החולי, רק הולכים ומתווספים ומצבם הבריאותי הולך ומדרדר.
האיברים החלשים (קונסטיוציונית) הולכים ונחלשים ככל שהמשבר מעמיק ובוודאי ככל שהמשבר לא מטופל ולא מעובד כך שהתאים שמרכיבים את האיבר עצמו, הולכים ומאבדים את אנרגיית התיקון שלהם את עצמם כפי שהתופעה מופיעה בכל תא בגוף שלנו – הגוף יודע לרפא את עצמו, עד רמת התא בכל איבר, ככל שהאנרגיה נחלשת בגלל הפגיעה בטלומרים ברמת כל תא בגוף ובוודאי באיברים ובמערכות כפועל יוצא - זה העיתוי הספציפי בו פורצת מחלה וההתנגדות, ההכחשה וההדחקה רק מחריפה את החולי.
בנקודה הזו תוסיפו את הדיבור הפנימי העצמי שלנו לעצמינו, חוסר האמון הפנימי, הלקאה עצמית, מחשבה שלילית או במילים פשוטות – תקיעות, אטימות וריגרסיה, תוסיפו את כל הסטרס החיצוני ובוודאי את זה הפנימי ותגלו את הדלק שמטעין מטען שלילי את התאים שנחלשים ויוצרים את החולי.
זה ההסבר הכי קרוב שאני יכולה לתת למושג גופנפש ולקשרים וההקשרים לעובדה שבבסיסו של כל חולי באשר הוא, עומד משבר, טראומה רגשית לא מעובדת ולא פתורה שמשפיעה על כל חיינו ולכל אחד ואחת מאיתנו - כולנו, יש הזדמנות בכל רגע נתון (איזה מזל) לבדוק מה עומד בבסיס החולי שגורם סֶבֶל ולתקן ולשפר את איכות חייו.
ומילה ברשותכם לטובת כולנו בעניין ההישענות על גנטיקה – אין ביכולתנו לשנות דבר וחצי דבר ממה שקיבלנו בירושה גנטית, יחד עם זאת אנחנו יכולים לשנות את ההתייחסות וההתנהלות בחיים שלנו, כדי למזער את הירושה הקלוקלת – ובמשפט קצר: זו לא הגנטיקה, אלא מה אנחנו בוחרים לעשות מתוך מה שיש !
גם הפעם אני מזמינה אתכם לא להאמין לי ולצאת לבדוק דברים לאשורם, במקביל, אני מזמינה אתכם לפתוח את הצמצם ולחשוב ב-zoom out על כל הקבלה אפשרית לדברים שנכתבו ונאמרו בכתבה זו למצבינו כיום וזו לא רק ישראל, אלא העולם כולו.
רוצה הגורל ומכר ותיק, שולח לי ביום ה-312 למלחמה, סרטון שהתפרסם בפייסבוק ולהבנתי הוא כבר בן חמישה חודשים... ואני מזמינה אתכם להקשיב רוב קשב לדבריו של הבחור, להבין מי הוא, מה הוא מביא איתו ולהקביל את הנתונים לכתבה זו...מי יודע, אולי בכך תיוולד הבנה, ראיה, חזון חדש לחיים מאפשרים....
משבר מחלה או משבר החלמה
הפעם נתחיל בסיפור שסיפרתי לפני מספר שנים, אז סיפרתי את הסיפור סביב אחד מצמחי המרפא האהובים עלי והפעם, אמחיש באמצעות הסיפור את המושגים משבר מחלה או משבר החלמה.
שיעור צמחי מרפא היה אחד השיעורים האהובים עלי, לצמחים יש פעילויות כל כך משמעותיות, הם עובדים עם הגוף ומסייעים לנו מבלי להשאיר אחריהם תופעות לוואי שאף אחד מאיתנו לא רוצה לארח – אחד הנושאים המרתקים.
היות ולמדנו על אחד הצמחים האהובים עלי, החלטתי להתנסות בתמצית (מיצוי אלכוהולי) של הצמח. בשיעור הבא כבר קיבלתי את הטינקטורה ולמחרת, סיימתי את כל המטלות שלי והתפניתי לנטילת הטינקטורה.
יש הוראות מדויקות לנטילת צמחי מרפא, כמה טיפות ומתי בדיוק – וכך בדיוק עשיתי.
אחרי שעה, התחלתי להרגיש שאני לא במקום שלי, שמשהו מרגיש לי שונה...
אחרי שעתיים כבר שכבתי במיטה, הזעתי זיעה קרה ומהר מאוד הגעתי לשירותים על מנת להוציא החוצה מכל כיוון אפשרי את מה שהרגיש לי כל כך רע - היה ברור לי שהגוף שלי חווה משבר בגלל טינקטורת הצמח !
כעת עמדו בפני שתי אפשרויות, או לשתות הרבה מאוד נוזלים, לשתן לייזע ולפוגג את השפעת הצמח ולהפסיק את הנטילה, או לחילופין לקחת עוד טיפות ולהגביר את קצב השפעת הצמח על הגוף שלי ולאפשר לו התרגלות - מה לדעתכם עשיתי?
זה בדיוק ההבדל בין משבר מחלה, למשבר החלמה
ריפוי ובוודאי יכולת הריפוי הטבעית של הגוף היא היכולת הטבעית של הגוף לתקן את עצמו ולהיבנות מחדש. אנחנו יכולים לעזור במקום הזה מתוך הקשבה לגוף שלנו, מתוך הבנה שמשהו לא טוב לגוף (בדיוק כמו התחושה שאכלנו משהו לא טוב וכעת אנחנו צריכים לפנות את מה שמרגיש לנו כמו רעל/כמו קלקול)
אחד המנגנונים של הגוף לטפל בעצמו, הוא בראש ובראשונה להיפטר ממה שמעיק עליו. אם נתבונן על המקרה שלי, הרי שהגוף שלי עשה כל מה שנדרש ממנו על מנת להתחיל בתיקון, הגוף שלי הפעיל את כל הדרכים לפינוי מה שלא הרגיש לו טוב.
במקרה שלי, מראש נטלתי כמות גבוהה של טיפות מתוך מחשבה שהגוף שלי חזק ויתמודד עם הצמח כפי שהתמודד עם המון צמחים לאורך שלוש שנות לימודי הרבליסט קליני, אלא שמיצוי הצמח היה כל כך מדויק עבורי, שהגוף הסביר לי בדרכו הפשוטה שאני צריכה להתחיל בעדינות, לאט לאט, לאפשר לגוף להתרגל ורק אז להעלות את מינון הטיפות.
משבר מחלה מתרחש כשכמות הרעלנים בגוף גדולה מיכולתו של הגוף לפנות אותם – דבר שגורם לנזק והרס רקמות והחרפת המצב וכמובן חולי.
משבר החלמה מתרחש כשהגוף מצליח לפנות את הרעלנים החוצה ומתוך המקום המפונה, להתחיל לבנות את עצמו, את אותו איבר/מערכת למצב תקין=בריא.
בדרכנו לריפוי, אנחנו חווים משברי החלמה וחלקם עשויים להתבטא בפריחה, שלשול, נזלת, תשישות גדולה, חום – לרוב אנחנו מפרשים את הסימפטומים הללו כהחרפה של מצבינו הבריאותי אלא שבדיוק להיפך, ככל שהגוף מצליח להוציא החוצה את מה שמפריע לו לתפקוד התקין שלו, הרי שמדובר במשברי החלמה בדרך לריפוי הנכסף.
מי מכם שחווה תהליך ניקוי רעלים או ניקוי כבד, יודע ודאי לספר על התסמינים שהוא חווה לאורך התהליך, חלק סובלים מכאבי ראש, אצל אחרים זו מיגרנה של ממש, חלק יבטאו פעילות מעיים נמרצת – שוב, אלו הם תסמינים שמסבירים בשפת הגוף שנגענו בדיוק במקום שהיה זקוק לתיקון והגוף מצא את הדרכים לפנות את מה שהפריע לו.
כדאי לדעת שככל שאנחנו קשובים לצרכי הגוף שלנו, כך הגוף פועל בצורה נכונה וטובה יותר – צרכי הגוף מדברים על תזונה, על משק הנוזלים בגוף, על הוצאת אנרגיה – פעילות גופנית, שינה איכותית ומספקת ולא פחות חשוב מכל אלו, הם הדיבור העצמי שלנו אל ועם עצמינו וההזנה הרגשית – התוכן בו אנחנו מזינים את המחשבות ומרכזי ההנאה שלנו – קחו את זה לכל כיוון שאתם יכולים (מהמקום החברתי, עבור בבילוי ולא פחות חשובות הן מערכות היחסים בחיינו).
ככל שהנזק לרקמות הגוף גדול יותר, כך משברי ההחלמה יהיו קשים יותר כיוון שהנזקים שנגרמו לרקמות מתישים את הגוף ומבזבזים את האנרגיה הקיימת בכל DNA לטובת ההגנה על כל תא בדיוק כמו למקרים כמו זה שעליו סיפרתי –
אני מזכירה שככל שאנחנו מתנגדים להתמודד עם אירועים מן העבר, כך אנחנו מתישים את מערכת ההגנה של כל תא בגופנו – חיזרו לאחור לקרוא על telomere המופיע בקצוות כל DNA בגופנו.
על מנת שהגוף יוכל לייצר משברי החלמה ולעזור בריפוי פיזי ורגשי כאחד, הוא זקוק לאנרגיה, לכוחות – כמובן שככל שהנזק שנוצר לרקמות והאברים גדול יותר, כוחות הריפוי הטבעיים שחנן אותנו הטבע הולכים וקטנים. ככל שהדיבור הפנימי שלנו (אותו הסיפור הפנימי עליו דיברנו בכתבות קודמות בגיליון זה) רעיל – מלקה, מאוכזב – כך הולכים ומתפוגגים כוחות הריפוי הטבעיים שלנו.
בעיניים שלי, משבר מחלה ומשברי החלמה מתנהגים בדיוק אותו דבר גם ברמה הפיזיולוגית וגם ברמה הרגשית מנטאלית ולכל אחד מכם הקוראים והשומעים, ההזדמנות לבדוק בדיעבד את התנהלות גופו וחשוב מכך, ללמוד את שפת הגוף להמשך הדרך
לתוהים, כמובן שהגברתי את נטילת טיפות הטינקטורה וכבר למחרת היום הרגשתי לגמרי אחרת בדרכי לריפוי.
לסיום,
במידה וגיליון זה העשיר אתכם במידע שימושי, אתם מוזמנים להעביר הלאה את הגיליון לאנשים שימצאו בו שימוש וישפרו את בריאותם וחייהם.
בימים אלו אני עומלת על החלפת חברת הדיוור המשגרת אליכם את גיליונות המגזין, כך שבקרוב מאוד תקבלו את הגיליונות ישירות מאתר הבית שלי www.beophentivey.com ולא כפי שהגיעו אליכם עד כה.
בתפילה לשובם של כל החטופים הביתה ושיקום כל הפצועים ומשפחותיהם
נפגש בגיליון הבא, שלכם באהבה...
תמר
Comments