Breathe (In the Air) Pink Floyed
Breathe, breathe in the air
Don't be afraid to care
Leave, but don't leave me
Look around and choose your own ground
For long, you live and high you fly
And smiles you'll give and tears you'll cry
And all you touch and all you see
Is all your life will ever be
Run, rabbit, run
Dig that hole, forget the sun
And when at last the work is done
Don't sit down, it's time to dig another one
For long, you live and high you fly
But only if you ride the tide
And balanced on the biggest wave
You race
פתח דבר
נאסף כבר תשרי, גם חשון וצביקה פיק עימם וכעת, כסלו כבר כאן מתנדנד לו בין שלהי הסתיו ותחילת החורף (21.12) וכמו בכל שנה, נפגשים להם ניסי חנוכה עם סופה של שנה ותחילתה של אחת חדשה וכל אחד בדרכו, מציין את הניסים שלו – כראות עיניו ואמונתו...
אם רוצה המזל, אנחנו לוקחים לעצמינו את ההזדמנות לנשום פנימה את הניסים האלו שמתרחשים להם חדשות לבקרים ואנחנו לוקחים אותם כמובנים מאליהם,
אבל דצמבר...,
סוף שנה,
דקה לחורף – קחו נשימה עמוקה, קחו אוויר, כבר מתחילה לה שנה חדשה, הזדמנות להתבונן במראה הקדמית שמראה לנו את כל מה שעשינו עד עכשיו, לקחת נשימה עמוקה, להתכונן ולהתכוונן לקראת השנה האזרחית החדשה העומדת לפתחנו ולבנות את השבילים והיעדים אליהם נרצה להגיע במהלך השנה הקרובה – אם לא נתכנן ונתכוונן – איך נגיע?
תוך כדי שאנחנו לוקחים ככה נשימה עמוקה ונהנים מלגימת החמצן הגדולה הזו, ניתן כמה דקות התבוננות למקום הכל כך מובן מאליו הזה – נשימה, מי בכלל חושב עליה? – היא שם מהרגע שאנחנו יוצאים לאוויר העולם, מלווה אותנו בכל רגע בחיים ולגמרי,.. מסמלת חיים.
אנחנו שמים לב לנשימה רק כשהיא משתנה – אם חלילה אנחנו סובלים מהפרעה במערכת הנשימה מהאף, הגתות, דרך קנה הנשימה, הסימפונות אל הריאות ובואו, אנחנו מרגישים היטב כל הפרעה במערכת הנשימה או אולי נכון היה לכנות אותה מערכת הנש(י)מה – ומה לדעתכם מייצגת האות י' שחוצה את הנשימה לנשמה? – מה היא מבקשת לאמר לנו?
אבל אם אנחנו כבר מתבוננים, כדאי שנראה ונזכור שתפקידה הראשי של מערכת הנשימה הוא להביא חמצן מבחוץ, להזין את כל תאי הגוף ולאסוף החומה מהגוף אל החוץ את הפחמן הדו-חמצני – קחו זום אין וזום אאוט וגם דקה לחשוב על התפקיד העוצמתי הזה – לואיז ל. היי כותבת על מערכת הנשימה בספרה "רפא את גופך":
"מערכת הנשימה מייצגת את היכולת לשאוף לקרבנו את החיים. בעיות במערכת הנשימה מייצגים פחד או סירוב לחוות את החיים במלואם.. תחושה כי אינך ראו לתפוס מקום או אף להתקיים לעיתים".
החיים כפי שהם מוגשים לנו על מגש הגלובוס, מביאים איתם את עונות השנה המתחלפות ומאווררים לנו את ההזדמנויות לבחון את עצמינו עמוק פנימה, במקומות בם אנחנו נדרשים לגמישות המתבקשת עם זרימת החיים, עם השינויים המתרחשים מבחוץ ואלו הנדרשים לנו בתוכנו פנימה, כדי להתפתח, להתקדם, לגדול הלאה אל אתגר החיים הבא... וכל זאת (בינתיים) באדיבותה של מערכת הנשימה.
גיליון כמעט חורפי, בהחלט אוורירי, לגוף, לנשימה ובוודאי לנשמה
שמחה שוב להזמין אתכם לקרוא את הגיליונות באתר שלי בכתובת: www.beophentivey.com
שם תוכלו גם לבחור אם נוח לכם יותר לקרוא או להקשיב לגיליונות המונגשים גם כפודקאסט, בנוסף תוכלו להתרשם מכתבות, מתכונים וגלריית תמונות שאני נהנית לחלוק.
קריאה והאזנה מועילה,
שלכם כתמיד,
תמר.
"החיים אינם נמדדים לפי כמות הנשימות שנשמת, אלא לפי מספר הרגעים בהם עצרת את נשימתך"... (ציטוט מקור לא ידוע)
20 פעמוני רוח/ניר-עם 2022.
אנחנו חושבים שאנחנו יודעים ומכירים היטב את מערכת הנשימה, אנחנו מחכים בתקווה וציפייה לנשימה הראשונה של תינוק שזה עתה נולד, ומשהו בנו כבֶה בנשימתה האחרונה של נשמה קרובה לליבנו...
המנגנון המפעיל את מערכת הנשימה, הוא כנראה אחד המנגנונים היעילים ביותר, מנגנון שפועל באופן מחזורי, אנחנו סומכים עליו בעיניים עצומות כי הוא עובד גם מבלי שניתן עליו את הדעת – אחת הסיבות שאנחנו יכולים להיות שקטים ורגועים באשר לנשימה שלנו, היא שהמנגנון הזה הוא באמת עצמוני אבל מעל לכך, קיימת מערכת בקרה (מרכז רספירטורי במוח) באדיבות מערכת העצבים, שמפעילה בקרה צמודה, זמינה 24/7, 365 יום בשנה ומערכת הבקרה הזו, יודעת יותר טוב מאיתנו מה קורה בעומקה של מערכת הנשימה – מערכת הבקרה כל כך רגישה, שברגע שאנחנו עושים שינוי, המערכת משנה ומשתנה בהתאם לצרכים שהגוף זקוק להם לאור השינויים המתרחשים:
כל שינוי שאנחנו עושים פיזי או רגשי, עוברים מעמידה יציבה להליכה ומגבירים את קצב ההליכה, או ריצה, חיישנים בכלי-הדם (באדיבות מערכת העצבים) מעדכנים את מערכת הבקרה במוח בשינוים שחלו on the spot– השינוי הוא כמות הפחמן הדו-חמצני בזרם הדם וכשזה עולה, קצב הנשימה שלנו הולך וגובר ונהיה מהיר יותר – זו בדיוק הסיבה שנמצא את עצמינו מתנשמים ומתנשפים בעת פעילות גופנית או לחילופין במצב פתולוגי כמו למשל אנמיה, בעיה לבבית או כל קושי נשימתי.
הנשימות שלנו אינן דומות זו לזו – את זה אנחנו מרגישים מצויין, יש את סוג הנשימה של מרוכזים, של צועדים לאיטנו, של מקשיבים בזמן שיחה, של רוצים להגיב אבל לא מצליחים להשחיל מילה, הנשימה משתנה כשאנחנו מוטרדים, כעוסים, שרים – מכירים את השאיפה העמוקה כשאנחנו עצובים?, את השאיפה העמוקה שאנחנו מרגישים צורך לקחת כשקשה לנו להתמודד עם אתגרים רגשיים ומנטאליים, את השאיפה והנשיפה השונה כשאנחנו צריכים לגייס את התעצומות שבנו פיזיות ורגשיות כאחד – הגוף שלנו נערך באופן שונה בהתאם לסוג הנשימה שלנו, בהתאם לשאיפה והנשיפה – לא בהכרח הן תהיינה זהות בעוצמתן...
מעניין לראות שמערכת הנשימה מזינה ומרווה את הגוף שלנו בחמצן בלעדיו אין לנו חיים.
אם אתם רוצים להרגיש עד כמה אנחנו לא יכולים בלי חמצן, נסו לצלול אפילו על פני השטח מבלי להעמיק או לחילופין, טפסו על אחד האירופאים הקרובים אלינו כדי להרגיש את ההשפעה של חמצן דליל בגובה על הגוף שלנו...
מערכת הנשימה מזינה כל תא ותא בגוף שלנו, אנחנו פחות נותנים את דעתנו לנשיפה – אולי כי היא תהליך פאסיבי (בניגוד לשאיפה שהיא תהליך אקטיבי) נשימה תאית (בלעדיה אין לנו שום יכולת להניד עפעף, אנחנו מכירים מקרוב רק את אברי מערכת הנשימה ובכללם האף, הגתות (הלא הם הסינוסים), קנה הנשימה, הריאות, גם הצלעות, השרירים הבין-צלעתיים ושריר הסרעפת.
תמיד ממליצים לנו לנשום דרך האף (הכוונה להכניס אוויר – לשאוף) וזאת בגלל מבנה באף ולהמלצה הזו שלוש סיבות:
1) באף קיימות שערות קטנות המכונות Silia הן מסננות את האוויר שנכנס ומסננות/קולטות גופים מהאוויר ומונעות מהם להכנס למערכת הנשימה פנימה.
2) המבנה של האף מאפשר לחלוח של האוויר שנכנס פנימה
3) הנימים ומבנה הכונחות של האף גורמות למערבולות באוויר כדי לחמם את האוויר שנכנס – (אנשים שסובלים מפתולוגיות של מערכת הנשימה ובפרט אסתמטיים, ידעו לספר לכם על התחושה של אוויר קר שנכנס להם לקנה הנשימה והריאות – למרות שבחלק מהפתולוגיות אנחנו משתמשים באוויר יבש וקר מהפריזר, כדי לתת מענה והקלה לבצקת בקנה הנשימה כמו בסטרידור למשל).
אנחנו עוצרים את הנשימה שלנו לא מעט פעמים, סוג הנשימה הלא מוסדרת הזו קורה לא מעט פעמים לאנשים שהבטן מפריעה להם לנוע – בעיקר הם יתקלו בעצירת נשימה כשהם מרימים את הרגליים כלפי מעלה כמו למשל כשהם רוצים לשרוך את שרוכי הנעליים.
ילדים שמשחקים מחבואים יודעים לעצור את הנשימה כדי שלא ימצאו אותם, גם כשאנחנו צוללים בבריכה אנחנו יודעים ל-"החזיק" את הנשימה, או למעשה לעצור את הנשימה כדי לא לבלוע או לשאוף מים.
עצירת נשימה שחשוב לשים אליה לב היא כשאנחנו נופלים או נחבטים בצורות שונות – אני זוכרת שבילדותי הייתי בגינה הציבורים ובמקום לגלוש מהמגלשה כרגיל, רצתי על המגלשה ובתחתית נפלתי וקיבלתי מכה הגונה בעצם הזנב – שם למדתי מה היא מצוקה נשימתית, כי לקח לי זמן עד שהנשימה חזרה אלי. כשהילדים שלי היו קטנטנים, ראיתי מול עיניי שכשהם נופלים ומקבלים מכה כואבת ומיד בוכים, הכל בסדר – אבל כשהם לא בוכים, למדתי לרוץ ומהר כדי להגיש להם עזרה מיידית. יש גם עצירת נשימה בזמן שינה ואת זה ניתן לבדוק במעבדות שינה.
ישנם ארבעה סוגי עצירת נשימה:
1) הפסקת נשימה פשוטה, המתבטאת בעצירה והפסקת נשימה, לרוב על רקע תחושת תסכול או פציעה כמו זו שעליה סיפרתי וההתאוששות ספונטאנית – כלומר, אין שינוי גזים משמעותי כך שהגוף מתקן לבד את האיזון הגזי.
2) הפסקת נשימה הכחלתית נגרמת בדרך כלל על רקע תסכול, כעס או כאב, ההתאוששות אף שישנם מצבים קשים של הפסקת נשימה הכחלתית, בה ילדים מגיעים להכחלה על רקע הפסקת נשימה, מאבדים טונוס שרירים ואף מאבדים את ההכרה. במצבים כאלו, לוקח לילדים להתאושש לאחר דקה או שתיים ומעניין שלאחר ההתאוששות, הם נרדמים לשעה פחות או יותר. מצבים כאלו דורשים התייחסות אף שברוב המקרים לא בהכרח יהיה קשר לפתולוגיה מוכחת, אבל בהחלט שווה לבדוק תפקודי לב וכמובן בדיקות נוירולוגית מורחבת.
3) עצירת נשימה מלווה חיוורון מתקשרת לרוב לאירוע מלווה כאב גדול. נראה חיוורון ואיבוד הכרה מיידי ללא בכי, התאוששות תגיע לרוב אחרי דקה או שתיים וגם כאן יש לשלול מעורבות לבבית ו/או נוירולוגית.
4) עצירות נשימה סבוכות יותר, הן כנראה צורה חמורה של התצורות הקודמות. במקרים כאלו מדובר בילדים שיראו קודם הכחלה או חיוורון בהקשר של אפילפסיה, בדיקות EEG תהיה תבחין לאישוש או שלילת אפילפסיה, כיוון שככל שהבדיקה תקינה, אין הקשר אפילפתי.
"עצירת נשימה" נוספת וסוג העצירה או הנשימה הזו מוכנסת במרכאות, כיוון שלא בדיוק מדובר בעצירת נשימה אלא בנשימה סרעפתית והיא אחת המעניינות היא בשימוש בצלילה חופשית.
אני זוכרת שהבן שלי התנסה בכך ואחד הדברים הראשונים שסיפר היה כמה זה מפחיד להיות בעומק המים ולתרגל אחזקת נשימה שהיא בעצם שימוש בסרעפת לצורך נשימה ללא שאיפה. דומה שזה החלק המאתגר ברמה הנשימתית.
לסיום, שווה להכיר את סוגי הנשימה שלנו ואת של האנשים שחיים איתנו, מתי ואיך אנחנו נושמים באופן קבוע, מתי אנחנו זקוקים לשאיפה גדולה, מתי אנחנו משתמשים בנשיפה גדולה (ולא רק ב..."אוףףףףףף" של גיל ההתבגרות – הגיל שיודע להימשך גם אחרי 60), בעיקר חשוב להכיר את המקומות בהם אנחנו יכולים להשתמש בנשימה לטובתנו – בסופו של דבר, הנשימה שלנו, מגלה לא מעט על הנשמה שלנו ושווה להכיר את הקשרים וההקשרים ביניהן.
נש(י)מה מרפאת
אני מקווה וכמעט בטוחה שלפחות פעם אחת בחיים, נשמתם עמוקות אל מרכז הכאב שלכם והרגשתם את המקום הזה מתרווח, נרגע, מתמלא באוויר ולוקח את בועת הזמן כדי לצוף קצת בלי כאב, עד שהמקום עצמו כבר מבקש את הנשימה הבאה...
אתחיל ברשותכם במקום שכנראה הכי מוכר לכולנו, כאבי שיניים – מכירים את משב הרוח שנכנס לנו לתוך הפה ומעיר בנו את השדים האדומים של כאבי השיניים?
ומה לגבי מכה שקיבלתם?, לא – לא סתם מכה, אבל מכה כזו כמו בזרת, מהזווית של הקיר, של השולחן, של המיטה – כמה פעמים נשפתם החוצה את הכאב עד שהצלחתם להשמיע קול הא?... למשך כמה זמן נעתקה נשימתם ונשמתכם עד שחזרתם לנשום מעוצמת הכאב שתפס אתכם?
אני יכולה לספר לכם שכשכבר הגעתי לשלב השיקום אחרי ניתוח ריאה שהסתבך וארך כשבע שעות, הדבר הראשון שלימדו אותי הפיזיותרפיסטיות, היה לנשום אל המקומות שכאבו – וכאבו, האמינו לי... הצלחתי לראות את סבתא של סבתא שלי רואה כוכבים באמצע היום מרוב כאב – אבל כשהצלחתי באמת לנשום אל המקום של הכאב שסימנה לי הפיזיותרפיסטית עם היד, הצלחתי ליצור "מרווח" זמן בין הלימת כאב אחת לשנייה... אולי הגדרה קולעת יותר תהיה ליצור סוג של ריכוך תחושתי. מאז, המשפט של לנשום אל הכאב, קיבל משמעות גדולה יותר אצלי והשימוש בנשימה, קיבל פנים נוספים – כי ביננו... היש הבדל בין כאב של זרת שנפגשה בתנופה עם רגל השולחן לבין נקרא לזה "סכין בלב"?
כן, אני שומעת אתכם עונים לי שסכין בלב מחבר או בן משפחה כואב יותר מפגישת זרת בזווית רגל השולחן – כן, בדקתי גם את זה וזה בדיוק מה שמביא אותי לפסקה הבאה בכתבה הזו –
כי אם מערכת הנשימה היא זו שמספקת לנו את האוויר והחמצן הנדרש לנו לתיפקוד, היא זו שמזינה אותנו – אז למושג נשימה יש גם תפקידים נוספים במה שאנחנו נושמים פנימה אל תוך חיינו – לא כך?
האם אנחנו נושמים פנימה לתוכנו כל מה שנמצא סביבנו?, לא – אני לא מתכוונת לפירוק לגורמי הגזים שבאוויר, אבל מה לגבי מה שנמצא בסביבה ממנה אנחנו ניזונים באוויר?, מה לגבי האנשים שנמצאים באוויר ובאווירה סביבנו? – הייתכן שמי שגזר את המושג אווירה, הבין לעומק את המשמעות של מה שאנחנו נושמים פנימה באמצעות הנשימה אל תוך הנשמה וההשפעה עלינו?
כמה אנחנו באמת מסננים את מה שאנחנו נושמים פנימה? בפועל, כשנשימה תקינה המתבצעת דרך האף, זה תפקידן של השערות הקטנות הנמצאות בחלל האף המכונות Silia לסנן את מה שלא אמור לחדור למערכת הנשימה, הסינון של האווירה סביבנו, צריך להתבצע באמצעות הסינון שלנו כהחלטה – מה אנחנו נושמים פנימה אל תוך חיינו ומה לא...
מספרים על אחד מחבריו של סוקרטס שבא לבקרו ושאל: "שמעת מה שמספרים על ידידך"?, רגע – ענה סוקרטס, לפני שתספר לי, האם העברת את השמועה הזו דרך שלושת המסננות?
וכאן אני מקצרת עבורכם את השיח בין סוקרטס וידידו הישר אל שלוש המסננות החשובות בחייו של סוקרטס:
1) מסננת האמת – האם אתה בטוח שמה שאתה עומד לספר לי הוא האמת?
2) מסננת הטוב – האם מה שאתה עומד לספר לי הוא דבר טוב?
3) מסננת הנחיצות – האם באמת נחוץ שתספר לי את מה שממעת ?
ואחרי הסינונים באדיבותו של סוקרטס, יש לכל אחד מאיתנו הזדמנות להתבונן על חייו ולבחון מה אנחנו נושמים פנימה – ממה אנחנו ניזונים ומזינים את הגוף והנשמה שלנו – אל תשכחו, עד כל תא בגופנו....
אני רק אזכיר לכולנו, שכשהאוויר דחוס, כשיש אובך, חלילה עשן של שריפה, וירוסים ושלל מחוללי מחלות - אנחנו יודעים לשמור על עצמינו ומכסים את האף עם היד, טישו, חולצה או אפילו תקופה ארוכה באמצעות מסיכה – אנחנו גם יודעים לזהות אווירה עכורה או אנרגיה לא נעימה/טובה ופשוט לקום וללכת, כי זה ממש – אבל ממש לא נעים לנו וחוצה את גבולות ההסכמה שלנו, כלומר רבותי, אנחנו בוחרים לסנן את מה שאנחנו נושמים פנימה בכל רגע נתון.
אם שואלים אותנו מה היא נשימה מרפאת, התשובה אינה גורפת – אלו אנחנו שיכולים להחליט מה לנשום, האם ולהיכן לנשום מול מה שמכאיב לנו פיזית, רגשית - מה לנשום פנימה אל תוך חיינו?
כשאנחנו משלבים את התנועה עם הנשימה, אנחנו מזרימים יותר דם לאזור אליו אנחנו מתכווננים והדם בתורו, מביא איתו את החמצן, נוגדי הקרישה וחיילי מערכת החיסון הנדרשים לריפוי – שימו לב שזה לגמרי אינסטינקט הישרדותי להניח יד על המקום הכואב – ככה בדיוק אנחנו מסמנים לעצמינו לאן בדיוק לנשום מבלי בכלל לדעת... תוסיפו לכך את האפקט המרגיע של יד מרגיעה, שמביא איתו את תחושת ההקלה מהסטרס
רק בשם הספורט והמדע בפועל מזכירה בסוגריים שכשהשרירים שלנו תפוסים ולא משנה אם הסיבה נעוצה בפעילות גופנית בעצימות גבוהה, או אחרי זמן רב שלא התאמנו, או שרירים שרק מתחילים לפעול אחרי תהליך כירורגי – בפועל, הנשימה מסייעת לפנות את החומצה הלקטית שמצטברת בשרירים ובכך מסייעת בשחרור השרירים המכווצים – שורה תחתונה, אם השרירים שלכם מכווצים (אמממ.... גם שרירי הנשמה יודעים להתכווץ עד כאב, הטיפ יעיל בכל מקרי הכיווץ), הטיפ הכי טוב שאני יכולה לתת לכם הוא פשוט לצאת להליכה טובה, בסבלנות וכמובן בנשימה יעילה ומודעת.
*
ועוד בשם שרירי הנשימה וההקשר בין מערכות הגוף לאנשים (בעיקר בגיל השלישי אבל לא רק) הסובלים מעצירות א-טונית, כלומר שאינם נעים ביחס ישר לצורך הפיזיולוגי של הגוף שלהם – הרי שבכל שאיפה עמוקה וטובה, הסרעפת נדחסת כלפי מטה ופוגשת שם את המעי הרוחבי – אנשים שסובלים מעצירויות, לומדים יחד איתי לשבת בצורה מועילה ונכונה עבורם בשירותים ולהיעזר בנשימות לעירור תנועתיות (פריסטלטיקה) במעיים כדי להניע את הפסולת במעיים שאמורה להידחס באמצעות התנועה אל מחוץ לגוף שלנו.
*
לאורך גיליונות המגזין בשנה האחרונה, הזכרתי מספר פעמים את עומק משמעות הנשימה, חפשו את הכתבה אומנות הקרעחץ... ואחרי שתקראו את הכתבה ההיא וגם את אלו שבגיליון זה, אתם מוזמנים לאמץ לכם איזה קרחצע'לה שניים או לפחות אחד ליממה... לבריאות
נשימה יוגית – נשימה סרעפתית
ונשימה הפוכה גם - קחו אוויר...
קוראים לה אמנם נשימה יוגית, אבל פגשתי אותה גם באימוני פילאטיס או בכל פעם שרציתי להפיק כוח ועוצמה מהגוף כדי להרים, להדוף, לדחוס, למשוך בחוזקה או לעצור (פיזית ורגשית מנטאלית) – למדתי להשתמש בנשימה ככלי להפקת עוצמה.
כל האסכולות העוסקות בתנועה, בין אם אלו אומנויות לחימה, תגידו הרמת משקולות, ודאי כל הספורטאים המשתמשים בריכוז גבוה בענפי האתלטיקה הקלה למיניה, אופן הנשימה עושה שינוי והבדל עצום ביכולת לדייק את התנועה, ביכולת להפיק את התנועה מהמקום הנכון ולהרוויח מתוך כך את הפעילות המדויקת אותה אנחנו מבקשים לעשות.
הפעם הראשונה ששמתי לב לנשימה היתה אחרי שילדתי והצלחתי סוף סוף לראות את כפות רגלי. הבטן שהכילה שלושה עוברים בו בזמן התחילה להיאסף ורק אז שמתי לב שאני נושמת לאיזור של בית החזה, מה שמתבטא בהרמה וכיווץ תדיר של הכתפיים. אני לא לבדי במקום הזה – הרבה מאוד נשים עושות את אותו הדבר, בתחילה אנחנו משתמשות בנשימה אל בית החזה כדי להתמודד עם השינויים ההורמונאליים שחלים בנו בגיל ההתבגרות, החזה שגדל והחזקת הכתפיים בהתאם לגיל ההתפתחות ויכולת ההתמודדות הרגשית מול הסביבה, לאחר מכן אנחנו לומדות לאסוף את הבטן כדי להיראות אמממ אסופות יותר ובעצם נשארות שם, כשהנשימה היא אל בית החזה ואינה אפקטיבית דיה, עם הלחץ שמופעל על בית החזה, הכתפיים והנשימה השטחית יותר.
התחושה אני מודה הכתה בי, אנחנו אף פעם לא חושבים על הנשימה, היא שם, היא עושה את העבודה לבד ולא זקוקה לנו כדי לפעול ולהפיח בנו חיים – אבל רק כשהייתי צריכה לבצע פעולה שלא היתה רגילה, אלא דרשה מאמץ ושמתי לב שאני לוקחת תנופה, נשימה גדולה מהבטן ומפעילה את הסרעפת כדי לנשוף את כל עוצמת האוויר החוצה כדי לעמוד בביצוע המטלה, התחלתי להבין שיש הבדל, שיש שוני בין סוגי הנשימה השונים:
נשימת בית חזה עליון, מביאה בשאיפה את השרירים שבאיזור עצמות הבריח clavicular והצוואר מתכווצים, הם מושכים אחריהם את הכתפיים ובית החזה העליון כלפי מעלה ושואבים כלפי מעלה אוויר לחלק העליון של הריאות. בנשיפה, שרירים אלו חוזרים למקומם.
בנשימה אל בית החזה והצלעות בשלב השאיפה, הצלעות זזות לצדדים, מרחיבות את בית החזה, שואבות את האוויר לחלק האמצעי של הריאות ושוב בשלב הנשיפה הצלעות ובית החזרה חוזרים למקומם הרפוי.
וכעת נתבונן על הנשימה הסרעפתית, הבטנית, הנשימה היוגית - בכל שאיפה הסרעפת נדחסת כלפי מטה, האוויר נשאב אל החלק התחתון של הריאות ומפגיש את הסרעפת עם האיברים הפנימיים באיזור הבטן ובכלל זה את המעי הרוחבי בנשיפה כרגיל הסרעפת וכל האיברים הפנימיים בהם היא נגעה חוזרים למקומם.
תיראו כמה נפלאים הקשרים וההקשרים בין אברי ומערכות הגוף: אנשים מבוגרים או אנשים שסובלים מעצירויות, יהיו אנשים שלרוב מתקשים גם במערכת הנשימה ומארחים בגופם סוג נשימה שטחי כלומר, לא נשימה סרעפתית או יוגית כפי שהסברתי בפסקה קודמת.
אחזור שוב על הדברים כיוון שיש להם ערך חשוב – בפרט לאנשים שסובלים מחולשה של מערכת הנשימה ו/או מערכת העיכול, מה שמתבטא בעצירויות למשל: ככל שנושמים נשימה סרעפתית, בטנית, עמוקה – כך מצליחים להניע באמצעות האוויר שנדחס לתחתית הריאות את הסרעפת קרוב ועמוק יותר למפגש עם המעי הרוחבי כשעצם המפגש הזה, מעודד תנועתיות של המעיים ובכך תרומת הנשימה העמוקה למניעת עצירויות, בפרט עצירויות א-טוניות שאופייניות לגיל השלישי.
לסוג הנשימה הזו, ישנם יתרונות נוספים:
נשימה בטנית משפרת את היציבה לעמידה בגב זקוף ובית חזה פתוח.
כשאנחנו עומדים נכון, אנחנו מקלים על כאבי-גב שבפני עצמם יודעים להיוולד כתוצאה מעמידה ויציבה לא נכונה.
כאמור, שיפור תיפקודי מערכת העיכול תוך עיסוי עדין לאיברים הפנימיים והזרמת דם למערכת העיכול שבתורה משפרת כאמור את התפקודים
– ממש לא מכבר חזרה אלי אחרי כמעט חמש שנים מטופלת שסבלה ממעי רגיז: הצבתי בפניה שתי אפשרויות להתמודדות עם המעיים המתרגזים שלה דרך ארוכה ודרך קצרה. דרך קצרה חיברה אותה לצמחי מרפא שעשו עבורה את העבודה. הדרך הארוכה בה היא בחרה לשמחתי, היתה פילאטיס מכשירים שהכריח אותה ללמוד לנשום נכון, להרוויח יציבה נכונה ובאמצעות הנשימה רבותי, לאפשר לעצב הוואגוס – אותו העצב הקרניאלי העשירי עליו דיברנו כל כך הרבה פעמים במהלך השנה האחרונה בהקשר של מערכת העצבים הסימפתטית והפרה-סימפתטית... ככל שהנשימה שלנו בטנית, סרעפתית ועמוקה, כך אנחנו מאפשרים למערכת העצבים הפרה-סימפתטית או לחילופין לעצב הוואגוס להרגיע את המקומות בהם הוא עובר – באופן מפתיע, חלק מהמסלול של העצב חולף בבית החזה ומשם דרך מערכת העיכול – אם עלו בכם תהיות לגבי הקשרים וההקשרים שבין סטרס להתקף אסתמטי, מערכת עיכול לא שקטה בזמן סטרס, מעי רגיז IBS ברי לכם תשובה עם המלצה חמה – תרגלו נשימות סרעפת, אמצו אותן כהרגל חיים ותיהנו מהשיפור בבריאותכם.
כעת יהיה קל יותר להבין עד כמה נשימות סרעפתיות יעילות להתמודדות עם פחדים והתקפי חרדה, עם סטרס והפגת מתחים ולא נשכח כל אישה יולדת שמשתמשת בנשימה, כדי לקדם את העובר שלה בתעלת הלידה אל עבר החיים החדשים מחוץ לרחם.... כל זה רבותי, באמצעות נשימה.
אני מניחה שלא יפתיע אתכם לגלות שיש קשר הדוק בין אופן ואיכות הנשימה לבין הרגשות השונים ואפילו כאמור מצבים פיזיולוגיים כפי שהסברתי בפסקה הקודמת.
אם תתנו על כך את הדעת, תבחינו שיש הבדל בין הנשימה שלכם כשאתם ישנים, מתעוררים, ממהרים לעבודה, עומדים בפקקים, עונים לאלפי השיחות והווצאפים והנשימה של אחרי ארוחת שבת דשנה, הנשימה כשמחבקים את הילדים - קצב הנשימה שלנו רבותי, משקף את קצב החיים בעידן המילניום והקידמה ולא בכדי, נולדות להן פתולוגיות, מחלות, תקראו להן תופעות פיזיולוגיות שהן תולדה ישירה של תצורת הנשימה שלנו...
מה המשפט שאומרים לנו לפני שעומדים לבשר לנו בשורת איוב? – "קחו אוויר", וכשרוצים שנירגע, ממליצים לנו לצאת לנשום קצת אוויר וכשהילדים שלי היום קטנים – והם היו שלושה ואני רק אחת, שלחתי אותם להריח עשרה פרחים בגינה – כל אחד בצבע אחר (והם עבדו עלי, כי שנים אחר כך הבנתי איך הם חזרו מהר כל כך – מצחיק ממש, שני בנים עוורי צבעים)
תנשמו רבותי, קחו אוויר, תפעילו את אברי הגוף מבפנים כלפי חוץ ותנשמו פנימה, רק מה שמועיל וטוב לכל אחד ואחת באופן אישי – סננו לכם את האוויר והאווירה – כמה יפה השפה העברית.
מי ששולט בנש(י)מה – שולט בחייו
פורטים על מיתרי הקול
בין מיתר למיתר, יש צבע קול מיוחד לכל אחד מאיתנו.
שילוב נשימה, נשמה עם מיתרים, מפיק את הניגון והצלילים שאנחנו ליקום כולו...
מיתרי הקול הם אולי האיבר אליו פחות מתייחסים כשמדברים על מערכת הנשימה, אבל נראה אתכם מארחים וירוס או חיידק, יבלת או חלילה פוליפ ומנסים להגיד את עצמכם או לשיר את נפשכם....
מיתרי הקול Vocal Cords הם זוג שרירים שממוקמים האחד מול השני במרכז הגרון, הם מגיבים בהתכווצות, רעד, רטט והתרחבות בכל פעם שאוויר עובר על פניהם והם אלו שאמונים על ההפקה הקולית הבוקעת מתוכנו פנימה אל אוזני העולם ולהקתו.
המילים אגב, הן תוצר לוואי שנוצר משימוש משתנה בשפתיים והלשון ולכן, כשיש לנו דלקת בגרון או כשאנחנו מבינים את היתרון שבאומנות הגרגור, כדאי כבר להשתמש באיברים שיפיקו את המיטב מהגרגור וכשנוזל הגרגור מגיע לתחתית מבואות הגרגור, שם נכון להגות את כל העיצורים, כיוון שכל עיצור מאפשר לנוזל הגרגור לגעת במקום אחר בלוע.
אי-שם במאה ה-16 הקול האנושי היה הבילוי המוביל בקרב הציבור דאז, הקולות של בנים צעירים ששרו בכנסיות היה גבוה ועל גבול השמיימי, אלא משהגיעו לגיל ההתבגרות וקולם השתנה כדרכם של בני-הנעורים, כבר לא יכלו להפיק את אותם קולות Castrato Voices הפתרון לשימור הקולות הייחודיים היה לסרס את הבנים ובכך למנוע מההורמונים לשינוי הקולי. בקישור המצורף תוכלו להתרשם מהגבהים הווקאליים אליהם הגיעו, ניתן להבחין שאין זה היגוי של ילד, אלא של אנשים מבוגרים שנותרו עם קולות של ילדים
הורמון הטסטוסטרון מופרש בכמויות עצומות בגיל-הנעורים, הוא זה שגורם בתורו להתארכות מיתרי הקול שאורכם בילדות נע סביב 9 מ"מ ועם ההתבגרות גם עשויה להתפתח גרוגרת המכונה Adam's Apple ובמקביל, מתארכים מיתרי הקול לכדי 14-13 מ"מ וגורמים בתורם להתעבות הקול הגברי.
כששני מיתרי הקול נפגשים בקו האמצע בגרון, גל אוויר עולה מהריאות כלפי מעלה, נוצר גל רטט – ככל שמיתרי הקול מתקרבים זה לזה ונצמדים בזמן עליית אוויר מהריאות, האוויר מרטיט את הריריות המיוחדות שעוטפות את מיתרי הקול וכך מופק הקול שלנו.
הטווח הקולי מושפע מהגיל, בריאות, גודל בית הקול larynks, וכמובן לחץ זרם האוויר שעובר בין מיתרי הקול, אורכם ומידת מתיחותם של מיתרי הקול בזמן שגל רטט עובר דרכם.
ככל שגל הרטט נפגע בגלל כל אחת מהסיבות שמניתי בתחילת הכתבה, נוצרת א-סימטריה בגל הרטט מה שאנחנו מכנים שינוי קולי או צרידות.
צרידות היא אחת התקלות בהפקה הקולית ולה יש כמה וכמה גורמים –
· מחלה ויראלית או חיידקית
· בעיות במערכת העיכול ובפרט כמובן צרבות – חומציות היא האויב הגדול של מיתרי הקול.
· עישון מתמשך ו/או צריכת אלכוהול וקפאין שוטפת (גם בשל היותם מעוררי לחות וגם מתוקף החומציות הנקשרת אליהם)
· עייפות מצטברת (תיזכרו איך נשמע הקול שלכם כשאתם רק מתעוררים בבוקר)
· אלרגיות
· שימוש לא נכון בקול, מכלול אברי הדיבור – נדרש ליווי של קלינאי תקשורת
· כל בעיה בריאותית המתבטאת במתח וכיווץ שרירים סביב איזור הגרון
· בעיות בבלוטת התריס
· יבלות, פוליפים על גבי מיתרי הקול
· סטרס כבר אמרתי?...
כל תקלה ומחלה במערכת הנשימה עשויה לגרום לצרידות, כאמור גם בעיות של מערכת העיכול המתבטאות בצרבות (ובכלל זה גסטריטיס-דלקת הקיבה) גורמות גם הן לצרידות.
חשוב לשים לב לאורך זמן הצרידות – כמה זמן זה נמשך ובמקביל, להבין מה הגורם. יתכן ולא תדעו להניח את האצבע על הגורם, אבל לזמן הצרידות יש חשיבות גם כן ולכן, חשוב להיות עם אצבע על הדופק.
במידה והצרידות שלכם לא תואמת אף אחד מהסעיפים המובאים לעיל, פנו להיבדק אצל רופא אף אוזן גרון ובמידה והצרידות או השינוי הקולי נמשך ללא ממצאים, המשיכו הלאה לרופא המתמחה במיתרי הקול ויש לא מעט שכאלו בארץ.
אבל בינתיים, לכל הגננות, מורים, זמרים, שחקנים, עורכי דין וכל שאר בעלי המקצוע המשתמשים בקולם לפרנסתם או הנכחתם בעולם, כדאי לשים לב לכמה דברים באשר להפקת קולם ולחימום הקולי שעובר קודם דרך הגוף:
פיהוק – הכי קל לראות שכלבים מפהקים, למעשה פורקים מתח ולכן, תיזמו לכם פיהוקים גדולים ורחבים לא כי אתם עייפים (אולי כן) אלא כדי לפרוק את המתחים שיושבים לנו בפָּנים, בלסתות, בשרירי הצוואר, הגרון והעורף – תפהקו להנאתכם. זה גם הזמן לאותו הקרעחץ עליו דיברנו קודם – פיהוק וקרעחץ זה שילוב שחרור נפלא.
סיבוב ראש – אני פחות אוהבת את התנועה שאנשים עושים כשהם מסובבים את הצוואר, האיזור מאוד רגיש ואני מעדיפה לתנועה איטית עדינה ורגישה – להביא את האוזן הימנית קרוב ככל הניתן אל הכתף הימנית מבלי להרים את הכתף – כך לצד שמאל וכך גם את קצה הסנטר אל עצם בית החזה – הדגש הוא על תנועה איטית ויציבה, ואם גם תנשמו במקום הזה, תוכלו להרגיש שהנשימה מאפשרת לכם להעמיק את התנועה – אל תמהרו.
כן, גם סיבובי כתפיים קדימה ולאחור, תפיחה על צידי כלוב הצלעות בעזרת כף יד מקומרת (בכיוון שמלמטה כלפי מעלה) המעודדת ליחה צמיגה שהצטברה בריאות לעלות ולצאת החוצה (באמצעות שיעול) וכמובן כל פעילות גופנית שתעורר את הגוף שלנו.
הרי לנו עוד סיבה ללגום מדי פעם לגימת מים (ולא בבת אחת כפי שאני תמיד מזכירה לכולנו), הפעם הכוונה היא ללחלח את מיתרי הקול וכמובן גם את חלל הפה. הקפידו על מים פושרים בימים קרים או לפחות כאלו שבטמפרטורת החדר בימים חמים.
עסו בעדינות את שרירי הפנים (גם העור שלנו מרוויח כמה פרודות עונג ומראה) וגם העיסוי משחרר את שרירי הפנים שעוד לא התעוררו או לא השתחררו מהכיווץ (לא תאמינו כמה אנחנו מכווצים את הפנים)
ואחד התרגילים הכי מצחיקים ויעילים לטיפוח ההפקה הקולית שלנו היא הקולות הילדותיים שעשינו כשהיינו ילדים ושיחקנו במכוניות והוצאנו אוויר מבעד לשפתיים סגורות אך משוחררות כך שכשהאוויר יוצא מבין השפתיים, השפתיים נעות אך לא נפתחות – התחילו מלמטה כלפי מעלה ואחר כך מלמעלה כלפי מטה – חימום קולי מצויין ואם תעשו את זה נכון וטוב, תרגישו דגדוג בין השפה העליונה לאף.
ואחרי כל אלו, זכרו כלל אחד חשוב ומשמעותי – אם אתם צרודים, אל תנסו ללחוש, אל תנסו לדבר – זו הפעלת לחץ עוצמתית שרק מחריפה את הצרידות, פשוט תנו לקול שלכם לנוח. אם ממש חשוב לכם לאמר משהו – כתבו, הקלידו – תנופפו בידיים...הניחו להכל ולקול.
וכשתחלימו, תתחילו לשיר, זו מחווה מצויינת לנשמה ותירגול נשימתי מצויין והרווח הרגשי עצום ואולי יוולד בכם כוכב חדש.
לחיצה על הקישור הזה, תביא אתכם ישירות לקבוצה השקטה של הפודקאסט העולה לאוויר פעמיים בחודש, כך תקבלו עדכון מיידי על כל פרק שעולה לאוויר
